יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ג)

ג. יחסו של הרמב"ם לספרות ההיכלות והמרכבה


כאמור, אחד מספרי ההיכלות והמרכבה, שאגב נחשב לאחד מספרי הסוד ה"מקודשים" בקבלה המודרנית, הינו הספר "שיעור קומה" (המיוחס לרבי ישמעאל).


והנה לפניכם כמה קטעים מייצגים מתוך החיבור הזה:


"אמר רבי ישמעאל: אני ראיתי את מלך-מלכי-המלכים יושב על כיסא רם ונישא וחיילותיו עומדים לפניו מימינו ומשמאלו [...] אמר רבי ישמעאל: כמה שיעור קומתו של הקב"ה שהוא מכוסה מכל הבריות? פרסות רגליו – מלוא כל העולם כולו [...] גובה פרסותיו: שלש רבבות אלפים פרסאות [...] מכף רגליו ועד קרסוליו: אלף רבבות ות"ק פרסאות גובהו [...] מקרסוליו ועד ארכובותיו [...] עיגול ראשו [...] זקנו [...] החוטם [...] לשונו [...] רוחב מצחו [...] ועל מצחו כתוב [...] שחור שבעין ימינו: רבוא ואלף ות"ק פרסאות, וכן של שמאל [...] וזיקוקין היוצאים ממנו אוריהן לכל בריות [...] שכם [...] זרוע [...] אצבעות ידיו [...] כרסו [...] שפתותיו [...] פיו [...] כתר שבראשו" ועוד.


ולקראת סיום החיבור נאמר:


"אמר רבי ישמעאל: כשאמרתי דבר זה לפני רבי עקיבא אמר לי: כל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה שהוא מכוסה מן הבריות, מובטח לו שהוא בן עולם-הבא, ייטב לו בעולם-הזה מטוב העולם-הבא [=ובניגוד מוחלט לזה פוסק רבנו בהלכות תשובה (ח, יא) בעניין טובת חיי העולם-הבא: "אבל אותה הטובה גדולה עד מאד, ואין לה ערך בטובות של העולם-הזה אלא דרך משל [...] אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין ערך ואין דמיון" וכו'] ומאריך ימים הוא בעולם-הזה".


לספר זה מתייחס הרמב"ם במפורש באחת מתשובותיו (תשובה קיז), וזה לשונו:


"לא חשבתי מעולם שהוא מחיבורי החכמים, וחלילה שהוא להם, ואינו אלא חיבור אחד מדרשני האירופים [נ"א ערי אדום] ולא יותר. ובכל אופן, השמדת אותו הספר והכרתת זכר עניינו מצוה רבה'וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ' [...] כי אשר יש לו קומה הוא אלהים אחרים בלי ספק".


כמו כן, בשריד גניזה עתיק שנתגלה בגניזה הקאהירית נמצא ספר זה, וכך נאמר שם (מובא בכתבים א, עמ' 477–478):


"ואמרוּ, שנמצא בגניזת בית רבנו שגונזין בו בלאי הספרים במחסן אשר במדרשו, חוברת ובה נוסח [הספר] 'שיעור קומה' הנזכר בפרק חֵלק הוא ופירושו, וזה לשונו [של הרמב"ם]: זה הוא שיעור קומה, המאמינו לתולעה וּלְרִמָּה, וְשַׁמָּה ושממה, וקודר בלי חַמָּה, יתעלה לעילא-לעילא ממה שאומרים הכופרים. [כאן מובא תיאור מידות ותיאור ציורי-חיצוני לרגליו, ברכיו, ידיו, צדדיו, ראשו, שערו, זקנו, צורת פניו, זיוו, לשונו, רוחב מצחו, עיניו, זרועותיו, אצבעותיו, שכמו, חוטמו, שפתיו, גבותיו, אזניו ועוד, יתעלה ויתרומם מפשעי הספר האשכנזי הזה]. כל אלה תועבות ונאצות גדולות, ארור המאמינו וארור המחברו כמנין כל אות ואות ממנו [כלומר שיחולו עליו קללות כמניין גימטריא של כל אותותיו], וה' אלהים אמת אין לו דמות ולא ערך, ולא רוחב ולא אורך, שנאמר: 'וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל [וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ' (יש' מ, יח)], 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה' [שם, כה], יתעלה וישתבח ויתרומם... לעילא...".


מדברי רבנו הללו ניתן להסיק שהוא היה שולל גם את ספר הזוהר לוּ התגלגל לידיו. שכן גם בזוהר מצינו דברים דומים בכמה מקומות, הנה דוגמה אחת (תיקון ע, דף קכ"ב ע"ב):


"קם סבא דסבין, עתיקא דעתיקין, ואמר [...] 'שיער' נקרא כך על שם 'שיעור' קומתו של הקדוש-ברוך-הוא [...] כל ניצוץ [היוצא מן השיער] שיעור מהלך שלו הוא עשרת אלפים. וכל נימה היא כשיעור אצבעו של הקדוש-ברוך-הוא, וכל אצבע הוא פרסה זעירה וכל פרסה יש בה שלוש מילין, מפני שבאצבע יש שלושה פרקים [...] ובכל אבר ואבר הוא יהו"ה – שיעורו של כל אבר ואבר בגובהו, באורכו, למעלה ולמטה ולארבעת הצדדים".