חלוקת הפרשיות קרח וחצי-חקת וחצי-חקת ובלק

"בכל כתבי-יד העתיקים ובכל לוחות העיבורים שבסידורי תימן, לעולם אין מחברים חקת ובלק, אלא אומרים בשבת ראשונה קרח וחצי-חקת, ובשניה חצי-חקת ובלק. וכן הוא בסידור רס"ג, וכן הוא במדרש-הגדול" (דברי מָרי בפירושו לספר אהבה, עמ' תשלט). וכך היא חלוקת העולים כפי שהיא מובאת במשנה-תורה להרמב"ם:


קרח וחצי-חקת: א) ויקח קרח (טז, א); ב) וידבר, דבר אל (יז, טז); ג) ויאמר ה', השב (יז, כה); ד) וידבר ה' אל אהרן (יח, ח); ה) ולבני לוי (יח, כא); ו) וידבר ה', זאת חקת (יט, א); ז) ויבאו בני ישראל (כ, א).


חצי-חקת ובלק: א) ויסעו מקדש (כ, כב); ב) וישלח ישראל (כא, כא); ג) וירא בלק (כב, ב); ד) ויקם בלעם (כב, כא); ה) וישמע בלק כי בא (כב, לו); ו) ויאמר אליו בלק (כג, יג); ז) ויאמר בלק אל בלעם (כג, כז).


ושם, בעמ' תשלד, הרמב"ם מציין את קריאת הפסוקים לשני וחמישי: "ויסעו מקדש יא פסוקין דדג סימן", ושם באות סד אומר מָרי: "כבר העירותי כי המנהג העתיק המסור מימות הגאונים הוא שאין מחברים חקת ובלק, אלא חולקין פרשת חקת וקורין חציה עם פרשת קרח, וחציה מן ויסעו מקדש עם פרשת בלק. וכן הוא בכל סידורי תימן העתיקים. וכן הוא בסידור רס"ג. וכן הוא במדרש-הגדול, ובכל מדרשי תימן העתיקים".


ובכתבים ב, עמ' 845 בהע' 14 הוא אומר כך: "ומנהג תימן העתיק, מחברים קרח וחצי-חקת עד ויסעו מקדש, ולשבת הבאה מן ויסעו מקדש עד סוף בלק, וכן הוא בסידור רס"ג, ובמדרש-הגדול ובהרבה גאונים, וכן אנו נוהגים עד היום".


ובמדרש-הביאור אומר מָרי יוסף כך (עמ' שע, אות א):


"דע, כי בכל התכלאלים וסידורי התפילה העתיקים אין מחברים חקת ובלק לעולם, אלא אומרים קרח וחצי-חקת עד ויסעו מקדש. ומן ויסעו מקדש בשבת הבאה עם פרשת בלק. וכך הוא במדרש-הגדול, וכך היא החלוקה בסידור רס"ג ועוד. ואף מחברנו כך היה מנהגו, ולכן התחיל ויסעו מקדש, ולקמן הטעים טעם חלוקה זו, וטעם זה שמעוֹ מהרי"ץ על פה ולא ידע מקורו הקדום, והביאו בסידור עץ-חיים".


וכך מבאר בעל מדרש-הביאור את הטעם לחלוקת פרשת חקת: "והטעם בחלוקת פרה אדומה [=חקת] לשתי שבתות כי יש בה שמיעת מיתת שני צדיקים [=אהרן ומרים], ויקשה על ההמון שמיעת מיתת שני צדיקים בשבת אחת".


קיום המנהג הקדום


והאמת שאין אנו זקוקים לטעם זה לאחר שראינו כי מנהג זה הוא המנהג הקדום, ועלינו לקיים את מסורת הגאונים כי תורה היא. ובימינו נשתכח מנהג עתיק זה, ואין מי שמקיימו. ברם, במקום שאין אנשים היה איש, ולכן חלה עלינו חובה גדולה ונעימה לשמר מנהגי אבות קדמונים, ולהרים על נס את חכמתם ותפארתם, למען ישמעו ולמען ילמדו, וחלילה חלילה לנו למעול בתפקיד הנכבד ובייעוד הקדוש שזכינו לו.


וכוונתי גם לאותם אלה שמקשים על מנהגנו זה ואומרים, ומה יעשה אדם שנסע לשבת למקום אחר, ושמע נניח פרשת קרח לבד, בשעה שבבית-הכנסת קראו את פרשת קרח וחצי-חקת, ועתה בשבת שלאחריה, חזר למקומו, וקוראים בבית-הכנסת את פרשת "ויסעו מקדש" (חצי-חקת ובלק), ונמצא לכאורה שהפסיד שמיעת חצי פרשה.


מבחינת ההלכה, אין חובה לשמוע מילה במילה את הפרשה, אלא יש חובה על הציבור שמתכנס לתפילה ביום שבת לקרוא בציבור את פרשת השבוע. ומי שלא שמע ואפילו מברכים שלמים, מכל סיבה שהיא, אינו חייב לשמעם שוב במעמד של עשרה, ואף אינו חייב להשלימם בביתו.


ומעניין מאד הדבר, שאותם אנשים שאינם מבינים את חשיבות שימור מנהגי אבות, מקשים על המקיימים והמחזיקים בכל כוחם ומאודם במנהגי אבות, כנגד כל גלי הרפש והטיט המבאישים, ובמקום לחזק אותם ולעודד אותם או לפחות לשתוק, טוענים כלפיהם שהדבר יוצר אצלם בעיה הלכתית דמיונית "שלא שמעו חצי פרשה".


ולא ראיתי את אותם האנשים נזהרים כל-כך שלא להירדם בבית-הכנסת בעת שמיעת קריאת ספר תורה, ורבים ישנים ולעתים שינה עמוקה, וראיתי אחד אף נחר בלא בושה, ואינם חוששים להפסד שמיעת קריאת התורה בעת שינתם...


ועד שהם מקפידים על חיוב הלכתי דמיוני שיקפידו על חיוב הלכתי אמתי, והוא קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, ואולי אם היו מקפידים על מה שראוי להקפיד עליו, לא היו נגררים להקפיד במקום שאין שום עניין להקפיד בו. ואדרבה, הקפדה כביכול על עניין זה, מחלישה את ההולכים בדרך האמת הנאבקים לשמר מנהגים שיסודתם בהררי קודש.


אלו הפטריות קוראים?


כתב מָרי יוסף קאפח בספר אהבה עמ' תשלב, אות נה:


"לפי מנהגנו שחולקים פרשת חקת, וקורין קרח וחצי-חקת עד ויסעו מקדש, ולשבת שניה קורין מן ויסעו מקדש עד סוף בלק, מפטירין הפטרת הרוב, כלומר שבת ראשונה הפטרת קרח, ושבת שניה הפטרת בלק".


מסורת הגאונים


מָרי יוסף קאפח בהלכות תפילה יג, אות ד, מביא את מסורת הגאונים כפי שהובאה בסידור רס"ג עמ' שסד, וזה לשונו:


"כבר אמרנו כי [מספר] הפרשות נ"ג, וראוי שנבאר כי שמונה מהן פעמים מתחברות שתים-שתים ונקראות בארבע שבתות, והם, ויקהל ואלה פקודי, אשה וזאת תהיה, אחרי מות וקדושים, בהר סיני ואם בחקותי. ומהן שלוש נקראות בשתי שבתות, אחת ומחצה בכל שבת והן, ויקח קרח וזאת חקת וּוַירא בלק, [ופרשת] זאת חקת נחלקת לשני חצאין, עד ויסעו מקדש, וקורין חציה הראשון עם ויקח קרח והאחרון עם וירא בלק".


ומעיר שם מָרי יוסף קאפח על דבריו אלה:


"מסורת זו נזנחה על-ידי הרבים ונשתמרה רק אצלנו, וכך היא החלוקה במדרש-הגדול, וכך בכל סידורי תימן העתיקים, וכך בכמה מדרשים עתיקים. וכך אנו נוהגים עד היום, ואשרנו מה טוב חלקנו בהחזיקנו מסורת האבות הקדושים".

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!