זמיר היהיר

כמו ציפורים שאינן יודעות לשיר ומטרידות אותי, כך זמיר כהן, המנסה להצטייר כמשכיל בעיני הבריות. זמיר מדבר גבוהה-גבוהה על אסטרונומיה (כאן, 9:20), וכך הוא אומר: "לנוגה יש הארה מיוחדת יחסית לכוכבים אחרים אז הכוכב נקרא בשם נוגה, ומאדים – מיותר לומר – האפר של מאדים הרי מכיל המון ברזל שהתחמצן וזה מה שיוצר את צבע האדום של כוכב מאדים", למה מיותר לומר? מדוע להתנשא? וכי מאזיניו הם מומחים לאסטרונומיה? והלא הם בורים אומללים!


זמריר אינו מעודד את ההשכלה ולימוד המדעים כפי שטועים לחשוב, הוא עושה את ההיפך, מפני שבזהה לחרדים, הוא מחדיר את הדעה שניתן לרכוש מדעים בעזרת רוח הקודש בלבד.


תפישׂה רעה זו קמה יחד עם הקבלה החדשה, והוא מתאר אותה במפורש (כאן, 12:00):


"'ורזא דא איתמסר למאריהון דחכמתא' [כך נאמר בזוהר, וזמריר מסביר:] מה פירוש המילה רז? סוד, אומר רשב"י, הסוד הזה נמסר לבעלי חכמת התורה".


כלומר, הם הנחילו את ההשקפה הרעה שניתן לדעת ידיעות מדעיות נסתרות על-ידי שמסתגרים בכויילל, מתנזרים ומסתגפים כלפי חוץ כמו כומרי הנצרות, ושוקעים בלימודי הזיות.

על דבריו האחרונים הוא מוסיף (שם, 10:50):


"אומר רשב"י עוד לפני אלפיים שנה, שגם אלה שלמטה עומדים על עומדם כשאר בני-אדם. מתי ניוטון גילה את כוח המשיכה? לפני שלוש-מאות שנה בסך-הכול, הזוהר לפני אלפיים שנה אומר שאנשים שבתחתית הכדור גם הם עומדים עם הרגליים לכיוון הכדור ולא נופלים – יש כוח משיכה". [והוא מסכם:] "תראו איך במשפטים קצרים, קטע קצר של הזוהר – כל כך הרבה ידיעות שלמדע לקח כל-כך הרבה שנים כדי לגלות אותם".


האמנם מחבר ספר הזוהר ידע על כוח המשיכה לכל היקפו? ולא צריך להיות גאון כדי להבין שכל חפץ שנזרק לאוויר יורד למטה או שכל מי שמצוי על-גבי הארץ "עומד על עמדו כשאר בני האדם", אך האם יש מכאן ראיה לכך שדילאון הכזבן הבין משהו מניסוחו המתמטי של כוח המשיכה?


זמריר ממשיך להצטייר כחכם בעיני קהלוֹ ומלמד על שבעת היבשות, בעיני הבּערים הללו הוא מינימום כריסטופר קולומבוס, אך על אנשים מסוגו אומר הרמב"ם, שכשבני האדם יקראו את ספרו "מורה הנבוכים" – "תתגלה פסולת הסיגים שבידם" (עמ' יב), דהיינו, אם נדרוש מזמריר להתעמק בדברים קשים להבנה באמת – תתגלה שזאת סתם הצגה שטחית או אפילו תעתוע רטורי.


על שבעת היבשות הוא אומר כך (כאן, 19:40):


"לפני שאלפרד וגנר [המדען שהגה את 'נדידת היבשות'] גילה את התגלית הזו – אם היו באים לרב ושואלים אותו: 'תגיד, איך זה מסתדר? [מציאות שבע היבשות עם הנאמר: 'יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה' (בר' א, ט)]', והרב היה אומר: תשמע, כתוב בזוהר – וזה כתוב בזוהר, תכף נקרא את לשון הזוהר – שהייתה יבשת אחת שנחלקה, מה הוא היה אומר לו? אתם הדתיים עם התירוצים שלכם… אך ככל שהמדע התקדם גילו שזה כך, אבל הפלא הגדול הוא לשון הזוהר, הזוהר ניסח את הדברים לפני אלפיים שנה במשפט מדהים (בר' יב, א): […] 'ארץ אחת ממש הוציאו המים וממנה נתהוו שבע ארצות', הזוהר כבר אז נוקט את המספר שבע, אומר הזוהר שבתחילה הייתה יבשת אחת שאחר-כך – ממנה – נתהוו שבע יבשות".


כבר ידוע לרבים שספר הזוהר הוא ספר מאוחר, וכבר הוכיחו שמדובר בספר פסאודו-אפיגרפי (ניתן ללמוד זאת גם במדור "קבלה"). כמו כן, כל טמבל יכול לשלוף ספר, לדוגמה: "המיקרופון" ולומר שכתב אותו שמעי בן גרא ולומר שהנה כתוב שם: "סרעפת רוטטת ומגנט שנעשה חשמלי על-ידי תיל מפותל המקיף אותו", ואז לומר: "פלא גדול", ו"מדהים שלפני שלושת-אלפים שנה שמעי מודע לכל הפרטים! ומתי אנטוניו מאוצ'י המציא את המיקרופון? מאה-שבעים שנה". חוצפה!


האם גאוותם לא מאפשרת להם לראות את אנשי המדע הגויים השנואים עליהם כמוצלחים? האם זאת עצלנות שלא מאפשרת להם להודות שישנה תועלת בעמל לרכישת ידע ומדע אמיתי?


אנשים כדוגמת הזמריר היהיר הם בעלי תשוקה לרַצות אחרים, הוא משועבד, משועבד לאשכנזים השולטים בשוק ולאהדת מצביעי ש"ס, ואך ורק לפי הסכמתם הוא פועל ומלהג.


לעומתו, אנשי המדע שנזכרו לעיל לא בעטו בצלם האלוה, לא בעטו בשכל ההוגה, אלא פעלו בזכות עצמם ושיקול דעתם, אך היוצר חושב והטפיל מעתיק, היוצר מייצר והטפיל שודד, זהו טבע הטפיל. עניינו של היוצר הוא כיבוש הטבע, כפי שנאמר בבראשית (א, כח): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ", עניינו של הטפיל הוא כיבוש האדם.


זמריר היהיר ממשיך לנכס לחרדים מפעלי חיים של מדענים ואומר (שם, 29:20):


"כשבוחנים את דברי המקובלים, כתוב שנשמת האדם מורכבת משלושה חלקים מרכזיים […] כותב האר"י הקדוש […] כך אומר האר"י […] אם נשווה את הדברים לפסיכולוגיה המודרנית מתברר שההתאמה מאד מעניינת, יותר מכך, סיפר לי פסיכולוג בשם דוקטור קרייג גודמן [אורתודוקסי נרצע שמככב בערוצו של זמיר], יש לו מידע שפרויד שאב את הידיעות שלו מהיהדות […] הוא סיפר לי שיש ספר קבלה של מהרח"ו [=חיים ויטאל] מתורגם לגרמנית שפרויד כתב עליו מבוא לספר הזה [הבה נראה]. היה תלמיד חכם אחד בשם הרב חיים גליק שהוא תרגם את כתבי מהרח"ו – תלמידו של האר"י הקדוש [הטומאה הרצוצה] – לגרמנית, והוא נתן את התרגום לפרויד שיעיין, וכשפרויד החזיר לו את הספר – אמר לו: 'זה שווה זהב' […] אותו תלמיד חכם אמר: נשארתי שם לבד והתבוננתי בספריה של פרויד, הופתעתי לראות את כל הזוהר מתורגם בגרמנית".


כמה מטומטם צריך להיות בשביל להאמין לו, והוא ממשיך לההביל (שם 33:30):


"מאד מעניין שאפילו החיסון, מי גילה את החיסון? לואי פסטר, המדען הצרפתי הנודע […] מאיפה יצא ללואי פסטר הרעיון הזה? מהיכן הוא [לואי] לקח את הרעיון שאפשר לחסן בני אדם על-ידי שאתה מסכן לו את החיים? אתה מכניס לו חיידקים לגוף... היה תלמיד חכם אחד, חברו של לואי פסטר, הוא תירגם את התלמוד לצרפתית, והוא כותב שעותק אחד מהתלמוד הוא נתן לידידו לואי פסטר שיקרא […] [ולאחר שלואי קרא כביכול בתלמוד הוא אומר לידידו היהודי:] כתוב אצלכם בתלמוד שלמרות שאסור לאכול בעלי חיים טמאים – יש מקרה שמותר לאכול כלב, כתוב בתלמוד כך: 'מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו'".


עוד אומר שם זמריר היהיר החכם בעיניו:


"פסטר עמד נבוך – איך ייתכן? הרי הכלב גרם לו למחלה… אתה תכניס לו עוד מהגוף שלו… אתה מסכן אותו עוד יותר… אבל הוא אמר, כנראה שיש משהו בדבריהם של חכמי ישראל, ואז הוא פתח בסדרה של בדיקות, אמר: אולי חצר הכבד מפתח נוגדנים למחלה שמקננת בגופו של הכלב והנוגדנים האלה יכולים לרפא את החולה? ואז הוא למד את הרעיון".


בורותו של זמריר היהיר פשוט מקוממת! הוא טוען שמדובר בדברי "חכמי ישראל", ברם, חכמי ישראל אנשי האמת דחו את סברתו של מתיא בן חרש! הם לא קיבלו אותה בשום-פנים-ואופן!

והנה מה שאומר רבנו הרמב"ם בפירוש המשנה בעניין ההזיה של מתיא בן חרש (יומא ח, ד):


"ואין הלכה כר' מתיה בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כפור יותרת כבד שלכלב שוטה אם נשך, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים אין עוברין על מצוה אלא ברפוי בלבד שהוא דבר ברור שההיגיון והניסיון הפשוט מחייבים אותו, אבל הריפוי בסגולות לא, לפי שעניינם חלוש לא יחייבהו ההיגיון, וניסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו".