top of page

ההתבטלות – מתכסיסי המינות

במאמר "כיצד גדולי האסלה לדורותיהם מוליכים שולל את ההמון?", שפכתי מעט אור על שיטות הפעולה של גדולי האסלה ועסקניהם ומעריציהם הנרצעים. במאמר זה הנני מבקש לעמוד על נקודה חשובה נוספת שלא עסקתי בה במאמר שצוין לעיל, והיא תביעתם של המינים האורתודוקסים שכל עם-ישראל יתבטלו לפניהם לחלוטין, ובמלים אחרות, הם תובעים ואף מאיימים על עם-ישראל שיעריץ אותם ויתבטל לפניהם כהתבטלות אדם לאלוהיו.


כבר הסברתי פעמים רבות שהפיכת גללי האסלה האורתודוקסים לאלהים הכרחית להמשך שלטונם ועריצותם, מפני שכל התייחסות אליהם כאל בשר-ודם תפתח צוהר לעיון ביקורתי בדבריהם, דבר אשר ישפוך אור נגוהות על סכלותם ועל מינותם ועל רשעותם ונבלותם. ולכן, גללי האסלה לדורותיהם תובעים ממעריציהם ומכל עם-ישראל שיתבטלו לפניהם כמו שיש להתבטל ולהעריץ את ה'-אלהים-אמת, כי רק כך כאמור, דבריהם ומעשיהם מוגנים מביקורת – שהרי אם חובה להתבטל לפניהם ולהעריץ אותם כאלהים, ברור שאסור לבקר אותם.


תביעתם זו של המינים באה לידי ביטוי בסרטון שכותרתו: "אש להבה: רבי דוד אבוחצירא על מעלת ההתבטלות לצדיק" (youtube.com/watch?v=54QXrKBK-ZE). ובכן, הבה נחל לעיין בדברי המין הארור והנבל מעכו אשר מתעה רבים אחרי ההבל. אגב, שימו לב כיצד מתארים את דבריו של אבוחזירא כאש, וזו עדות נוספת לשאיפת מעריציו המינים להפכוֹ לאליל, שהרי הדימוי הזה נאמר קמי שמיא: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (יר' כג, כט).


א. ההתבטלות וההערצה לצדיק גדולה מן הטהרה!


וכך אומר אבוחזירא בראש הסרטון, בשתי הפְּסקות לקמן:


"ולכן זה מה שהיה מוריי ורבותיי, בדבקות ובחיבור לצדיק כמו שראינו אצל ע"ה, פעם אחת ר' שמחה בונם מפשיסחא, הלך עם רבו הגדול, נפלאות היהודי, היהודי הקדוש [=כוונתו למייסד חסידות המינות של פשיסחא, יעקב-יצחק מפשיסחא שר"י], מחובר אליו חזק חזק חזק חזק, אז מה אמר לו הצדיק? כל המחובר לטהור – טהור, ענה לו ר' בונם מפשיסחא אם כן לקתה מידת הדין, הרי כדי להיות מחובר לטהור צריך כמה וכמה מדרגות. בוא נראה מה אמרה, הברייתא של ר' פנחס בן יאיר אומרת: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה.


אחר-כך ההמשך: ענווה, יראת חטא, קדושה, רוח הקודש, ותחיית המתים. זה עשרה מדרגות של ר' פנחס בן יאיר. אז כדי להגיע לטהרה צריך כל-כך הרבה מדרגות [=תורה, זהירות, זריזות, נקיות, פרישות], אז איך אתה אומר המחובר לטהור – טהור? [...] ענה לו רבנו הגדול [=ראש המינים מפשיסחא], מה ענו נפלאות היהודי, היהודי הקדוש? זכר צדיק וקדוש לברכה, אומר לו: בני היקר, יגיע למדרגה של התבטלות לצדיק זה הרבה יותר מעבודה של טהרה. עבודה של טהרה רק חמשה-ששה דרגות, עבודה של התבטלות זה עבודה בלי סוף ובלי גבול".


ושימו לב בעיקר לדבריו האחרונים:


"מדרגה של התבטלות לצדיק זה הרבה יותר מעבודה של טהרה. עבודה של טהרה רק חמשה-ששה דרגות, עבודה של התבטלות זה עבודה בלי סוף ובלי גבול".


כלומר, בענייני הטהרה יש להשקיע עד דרגה מסוימת בלבד, ואילו בעבודת ההתבטלות וההערצה כלפי הצדיק "זה עבודה בלי סוף ובלי גבול". ובמלים אחרות, אבוחזירא וחבר מרעיו המינים תובעים מעם-ישראל שיתבטלו לפניהם ויעריצו אותם "בלי סוף ובלי גבול". ורק מין שעושה ביד רמה כירבעם יעז לתבוע בפיו שיתבטלו לפניו ויעריצו אותו "בלי סוף ובלי גבול". ואת זאת בדיוק עושה אבוחזירא בדבריו לעיל, הוא תובע בפיו שיתבטלו לפניו ויעריצו אותו!


קצרו של דבר, אבוחזירא גם טוען שההתבטלות וההערצה למינים הארורים גדולה מן הטהרה, וגם מעז לתבוע בפיו שחובה להעריץ את המינים האורתודוקסים "בלי סוף ובלי גבול".


ב. מי שיתבטל ויעריץ את הצדיק, הצדיק יפטרהו מן הדין


אבוחזירא אינו מסתפק בהזיה שעבודת ההתבטלות וההערצה למינים מעלתה גדולה ממעלת הטהרה, ולכן בהמשך דבריו אבוחזירא מבטיח לשומעי הבליו, שמי שיתבטל ויעריץ את הצדיק, הצדיק יפטרהו מן הדין, דהיינו יעביר מן החוטא את הייסורים המגיעים לו. כמובן שזו תפישה נוצרית מובהקת, שהרי בנצרות ישוע סבל וסובל ייסורים בעוון העם, ובאותה הדרך שעובדי האלילים מנסים לשכנע את ההמון שיעריצו את ישוע, כך מנסים המינים לשכנע את ההמון שיעריצום ויתבטלו לפניהם, שהרי מי שיעשה-כן אלילו יְמַלְּטוֹ מן הייסורים מנת חלקו...


והנה המשך דברי ההבל של אבוחזירא שם:


"מוריי ורבותיי, כשאני אוכיח את דברי הצדיק, וזה ארוך-ארוך-מאד, רק בקיצור, בקיצור, ממש קיצור דקיצור [אבוחזירא משקר ומתעתע שהוא מסוגל להוכיח שדברי המין מפשיסחא הם אמת, ולכן הוא אומר ש'זה ארוך-ארוך-מאד'], ראינו מוריי ורבותיי, אצל הרשב"י הקדוש הגמרא במסכת סוכה דף מב מה אומרת? אמר רשב"י, יכולני לפטור העולם מן הדין, וכמה פעמים הזכרנו את דברי מו"ר אבי ע"ה [...] יכולני לפטור את העולם מן הדין, שואל בעל 'תולדות אדם', אז למה לא פטר אותם מן הדין? אם אתה יכול לפטור את העולם כולו? אמנם הגמרא ממשיכה: אם ר' אלעזר בני איתי ואם יותם בן עוזיהו איתנו, יכל לפטור את העולם... אז למה לא פטר אותם מן הדין? הפשט אומר בעל 'תולדות אדם', נכדו של היהודי הקדוש, אומר כי לא התבטלו לפני ר' שמעון בר יוחאי, אם אין התבטלות לצדיק, הצדיק לא יכול לפטור אותך מן הדין".


פשט המדרש לפי ה"תולדות אדם" (נכדו של מייסד המינות מפשיסחא), הוא שבר-יוחי באמת היה מסוגל לפטור את כל העולם מן הדין! ובמלים אחרות, הטמא הזה פירש את המדרש כפשוטו, ואף גרר את פשוטו לאפיקים פגאניים שממיטים עלינו ייסורים! שהרי תולדות המינות הזה טוען לפי דמיונו, שהסיבה לכך שבר-יוחי לא פטר את כל העולם מן הדין, היא בגלל שלא התבטלו והעריצו אותו כראוי לו! והמסר ברור: אם לא תעריצו את אבוחזירא ויתר המינים האורתודוקסים הארורים ותקבלו אותם עליכם לאלוה – הם לא יפטרו אתכם מייסוריכם.


בדברים הללו גם מסתתר איום ברור: אם לא תעריצו את המינים – יבואו עליכם ייסורים! נמצא, שאבוחזירא והמינים משלבים כמה שיטות שכנוע בניסיונם להפוך את עצמם לאלילים: 1) הם מרוממים את מעלת "ההתבטלות" וההערצה למינים; 2) הם מבטיחים שהמינים מסוגלים לפטור את החוטאים מן הדינים שרובצים עליהם; 3) הם מאיימים שאם לא יתבטלו לפניהם ויעריצו אותם כראוי להם, הם לא ימנעו מן הייסורים לחול על ההמון שמחויב בהערצתם.


נקודה נוספת, אם המינים הארורים הללו מסוגלים לפטור את החוטאים מן הייסורים שעתידים לחול עליהם, הרי שהם מסוגלים לתת "תעודת ביטוח" להמון כדי להמשיך ולשקוע בבהמיוּת ובתאוות ובזימות! ובמלים אחרות, המינים מפתים את ההמון בהמשך שקיעה בתועבות, תוך שהם-המינים יעניקו להמון המתבהם תעודת-ביטוח וכיפת-ברזל שהעונש מאת ה' לא יחול עליהם. ובעשותם כן הם מנציחים את הפשעים והתועבות והזימות, ומדרדרים את ההמון עוד יותר במדרון התעייה והייסורים והריחוק מה'-אלהים-אמת עד להכרתתם מחיי העולם-הבא.


אגב, מה יעשו המינים האורתודוקסים הארורים כאשר הייסורים בכל זאת יחולו על החוטאים והפושעים שהלכו בעקבותיהם? ובכן, אז הם יטענו שלא העריצו את המינים כראוי להם...


"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט).


ג. מי שיתבטל ויעריץ את הצדיק יקבל שפע מן הצינור


בהמשך דבריו, אבוחזירא נוקט בשיטת שכנוע ותעתוע נוספת. אבוחזירא טוען, שההתבטלות וההערצה למינים לא רק מובילה את המעריץ לדרגת טהרה שהיא "עבודה בלי סוף ובלי גבול", ולא רק שהיא ממלטת את האדם מייסורים שמגיעים לו בדין אמת על פשעיו ומעלליו, ולא רק שהיא תאפשר להולכים-על-שתיים להמשיך ולשקוע בתאוותיהם ובתועבותיהם ובזימותיהם – אלא שהיא גם תפתח להם שערי שפע דמיוניים בשמיים, אשר יֵרדו אליהם מ"צינור השפע". ואם תשאלו ומי-הוא-זה "צינור השפע" שמוריד את כל השפע הפגאני הזה? ובכן, הצדיק לפי דמיונם, שהוא באמת מין ומתעתע ומתעה את הרבים אחרי ההבל, הוא "צינור השפע". וברור כשמש לכל בר-דעת שלמד מעט את יסודות דתנו, שמדובר בהזיית-מינות חמורה מאד, כי כל המדמֶּה שיש גורם מתווך או מליץ אשר "מוריד שפע" מאת ה'-אלהים-אמת לבני-האדם – עובד עבודה-זרה מתחום המינות, והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות תשובה (ג, יד–טו):


"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים [...] חמישה הן הנקראים מינים: [...] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים [=עובדי המתים והקברים, עובדי האדמו"רים וה'גדולים', ושאר עובדי-האלילים במטרה שיורידו להם שפע מבורא-עולם] – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".


והנה לפניכם המשך דבריו של אבוחזירא בסרטונו שם:


"כדי לבוא לצדיק ולקבל את ההשפעה ממנו שהוא צינור השפע שממשיך את ההשפעה, ומשפיע, וממשיך את ההשפעות, בשביל זה צריך להתבטל".


ד. סיפורי הזיות על החמוֹר אלימלך


בהמשך דבריו אבוחזירא מוסיף לתעתע בסיפורי בדים על המינים שקדמו לו, וזאת כמובן כדי להחליש את כוח המחשבה שלנו, וכדי להכשיר את הקרקע להערצת המינים, ובמיוחד להערצתו – שמשמעותה כמובן הוא מימון ופיטום והענקת כוח חברתי ופוליטי וכלכלי.


והנה המשך דברי אבוחזירא בסרטונו:


"כמו שהיו באים אצל רבנו ה'נועם אלימלך' ע"ה [המין מליז'נסק, פולין המאה הי"ח, מתלמידיו הבולטים של המכריט ממעזריטש], כל גדולי הדור שהיו באים אצלו לשבתות [פשש... איזה גודֵּל המין הזה מליז'נסק הטמאה], והיו יושבים איתו, כמו שמעיד ע"ה ה'מאור ושמש' [שמו של המין הזה הוא קלונימוס, גם הוא מפולין]: אומר, אני הייתי רואה, אני הייתי תלמידו ששירתתי, הייתי רואה שהוא [=כוונתו לרבו המין מליז'נסק] מוציא את הגוף של יום חול שלו, תולה אותו על החלון ובמוצאי-שבת היה מחזיר אותו, מזדכך, נשמה יתרה היה מרגישים על הצדיק, אומר, אפילו המשרתות של ה'נועם אלימלך' היו מבקשים מחילה וסליחה כמו ערב יום-הכיפורים, ששבת נכנסת אצל ה'נועם אלימלך', מתקדשת כל הבריאה כולה" וכו'.


אוסיף ואעיר על ההזיה לפיה המין מליז'נסק היה "מוציא את הגוף של יום חול שלו, תולה אותו על החלון ובמוצאי-שבת היה מחזיר אותו", ובכן שמא תאמרו שכוונתו של קלונימוס המין לדבֵּר במשל ובחידה? דהיינו שמא כוונתו לומר שהוא היה מזדכך באופן מחשבתי? ובכן, חזקה על המינים הללו שאין להם שום יכולת חשיבה ריאלית הדרושה להבנת משלים וחידות, והואיל והבינו את כל אגדות חז"ל ומשליהם כפשוטם, ברור הוא שגם הסיפור הזה התרחש כפשוטו, דהיינו שהוא הסיר מעליו איזה כיסוי גופני-פיזי, ונותר במעטה של רוחניות עליונה בלבד...


ה. אבוחזירא שב על קיאו


בהמשך דבריו אבוחזירא שב על קיאו, דהיינו חוזר לתעתע בהזיית-המינות לפיה בר-יוחי לא פטר את אנשי דורו מפני "שלא התבטלו לפניו" ולא העריצו אותו כראוי לאלהותו...


והנה דבריו:


"אז אומר, למה, למה לא פטר אותם ר' שמעון בר יוחאי? כי לא התבטלו לפניו, צריך להתבטל לר' שמעון, הראיה, הגמרא אומרת, הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, למה לא עלתה בידם? כי לא התבטלו לפניו, זה פשט הגמרא. הואיל ולא התבטלו לפניו, ולא קיבלו את מרותו, לא יכל לפטור אותם מן הדין".


ועל ההזיה הזו שלו הוא אומר: "זה פשט הגמרא", ובהמשך אבאר את שני המדרשים שנזכרו. ועוד בעניין הפיכת גדולי האסלה לאלהים, והחובה לשקצם, ראו: "אל תפנו אל האלילים".


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [מלעיטים ומזהמים את עם-ישראל בתורת מינות פרו-נוצרית ארורה]" (מלאכי ב, ח–ט).


ו. הרבה עשו כבר-יוחי ולא עלתה בידן?


ראינו לעיל שאבוחזירא מביא "ראיה" לכך שחובה להתבטל ולהעריץ את המינים מן הגמרא, וזה לשונו: "הראיה, הגמרא אומרת, הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, למה לא עלתה בידם? כי לא התבטלו לפניו, זה פשט הגמרא. הואיל ולא התבטלו לפניו, ולא קיבלו את מרותו, לא יכל לפטור אותם מן הדין". ובכן, הוא לא רק מסלף את הנוסח שהרי לא נאמר ש"הרבה" עשו כבר-יוחי, אלא "הרבה עשו כר' ישמעאל", אלא שהוא מסלף לחלוטין את המדרש.


ובמלים אחרות, אבוחזירא משחית לחלוטין את דברי חכמים ע"ה, שהרי המדרש נועד ללמד מוסר ודרך-ארץ ואופני הנהגה, והוא הֲפָכוֹ לקורדום מינות פגאני מתועב. והנה לפניכם ביאור המדרש כפי שכבר הוסבר במאמר: "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף (חלק א)":


הבה נעיין יחדיו בדברי חכמים במסכת ברכות (לה ע"ב), בחמש הפְּסקות לקמן:


"תנו רבנן: 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ' [דב' יא, יד] מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ' [יהו' א, ח] יכול דברים ככתבן? [כלומר, יכול להיות שהאדם ילמד תורה ללא מלאכה ופרנסה?] תלמוד לומר: 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ' הנהג בהן [בדברי תורה] מנהג דרך ארץ [כלומר, שאסור לאדם להזניח את מלאכתו ופרנסתו] – דברי ר' ישמעאל.


רשב"י אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על-ידי אחרים, שנאמר: 'וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם' וגו' [יש' סא, ה], ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על-ידי עצמן, שנאמר: 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ', ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: 'וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ' וגו' [דב' כח, מח].


אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.


אמר ליה רבא לרבנן: במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי [בימי ניסן ותשרי לא תראו את פניכם בבית-המדרש] כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולה שתא [כדי שלא תהיו טרודים במזונכם במשך השנה].


אמר רבה בר-בר חנה אמר רבי יוחנן משום ר' יהודה בן אלעאי: בֹּא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים: דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי – זה וזה נתקיים בידן, דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי – זה וזה לא נתקיים בידן".


הראינו לדעת, כי מסקנת הגמרא לעיל היא שדרכו של ר' ישמעאל היא הדרך הנכונה, דהיינו לשלב בין חיי המעשה לחיי הרוח, ואילו דרכו של בר-יוחי, לזנוח את חיי המעשה אינה דרך טובה ורבים נכשלו בה. זאת ועוד, גם בדבריו של בר-יוחי אין ראיה לכך שמותר ליהנות מדברי תורה, אלא הם נועדו ללמד שעל האדם להסתפק במועט (לחם צר ומים לחץ) עד שהוא כמעט ולא יזדקק לפרנסה. ודרך זו קשה מאד, כי רק מעטים מסוגלים לשמוח בחיי עוני ודוחק.


עד כאן מתוך המאמר שנזכר, ולמדנו שאין שום קשר בין דברי אבוחזירא לדברי המדרש.


ז. בר-יוחי יכול לפטור את כל העולם כולו מן הדין?


ראינו לעיל שלפי אבוחזירא היה בכוחו של בר-יוחי לפטור את מעריציו מן הדין, דהיינו למלט אותם מהייסורים המגיעים להם על-פי דין שמים, דין אמת צודק ומדוקדק, וכך אומר לעיל אבוחזירא: "אז למה לא פטר אותם מן הדין? אם אתה יכול לפטור את העולם כולו? [...] אומר כי לא התבטלו לפני ר' שמעון בר יוחאי, אם אין התבטלות לצדיק, הצדיק לא יכול לפטור אותך מן הדין [...] למה לא פטר אותם ר' שמעון בר יוחאי? כי לא התבטלו לפניו, צריך להתבטל לר' שמעון [...] הואיל ולא התבטלו לפניו, ולא קיבלו את מרותו, לא יכל לפטור אותם מן הדין".


ובכן, את הוכחתו של אבוחזירא לכוחו המאגי של הצדיק הדמיוני, לפטור את מעריציו מִדִּינים ומייסורים, הוא מביא מפשט מדרש במסכת סוכה (מה ע"ב), וכך נאמר במדרש שם:


"ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי [=ואם היה] אלעזר בני עמי – מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי [=ואם היה] יותם בן עוזיהו עִמנו – מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והם מועטין, אם אלף הם – אני ובנִי מהם, אם מאה הם – אני ובני מהם, אם שנים הם – אני ובני הם".


ואפילו בפשט המדרש אין זכר להזייתו של אבוחזירא לפיה חובה להתבטל ולהעריץ את הצדיק ואז יהיה בכוחו של הצדיק למלֵּט את החוטאים מייסוריהם. אמנם, אם נתעקש לפרש את המדרש כפשוטו נגיע בהכרח להזיית-מינות לפיה היה בכוחו של בר-יוחי למלט את החוטאים והפושעים מייסוריהם – והזיה זו מתנגשת באופן ישיר עם אחד היסודות היסודיים בתורה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דב' לב, ד). כמו כן, הבנתו כפשוטו גוררת להפיכתו של בר-יוחי לאלהים עלי אדמות, כאילו הוא זה אשר שופט את כל הארץ.


ובורא-עולם הוא דיין האמת והצדק: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בר' יח, כה).


זאת ועוד, אם נתייחס למדרשים הללו כפשוטם נגיע למסקנות חמורות מאד לגבי בר-יוחי, שהרי הוא אומר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו" וכו', ואם הוא יכול מדוע לא עשה כן?! ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של בר-יוחי גדול מכוחו של משה רבנו? שהרי עַם-ישראל נענשו בעונשים כבדים וחמורים מאד במהלך מסעם במדבר – וכי גדול כוחו של בר-יוחי מכוחו של משה רבנו? ובכלל, איֵּה הענווה והצניעות? אני ואני ואני... פשוט מחליא.


אלא, האמת פשוטה וברורה: אסור באיסור חמור להבין את המדרש הזה כפשוטו! ומן ההכרח לפרש שכל כוונתו של בר-יוחי הייתה להעביר מסר לדורות על מיעוטם של אנשי האמת בני העלייה ותו לא, וכמו שאנו רואים בימינו כמה נדירים יחידי הסגולה, והמסר הזה נועד לעורר את אנשי האמת להבנת ייחודם וערך עצמם, שלא ישקעו ביגון בשל בדידותם וריחוקם.


"וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְיָ קֹרֵא" (יואל ג, ה).

"עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (תה' פו, יז).


ההתבטלות – מתכסיסי המינות
.pdf
Download PDF • 205KB

90 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page