דע מה שתשיב לדרדעי

בליל שבת האחרון (תרומה-זכור תשפ"א) שוחחתי עם דרדעי אחד אשר ניזון מן הדרדעים השכירים בעלי המרדעות. סיפרתי לו על מאמריי בעניינו של קאפח וכיצד הוא עיוות והשחית את דת משה באצטלה של "איש אמת" ובמסכה של "הרמב"ם של ימינו". אותו דרדעי לא קיבל את דבריי, והוא תמה עלי בשאלה עקשנית: "ומה עדיף? עדיף שלא ללכת בדרכו של רבנו כלל וכלל?". כלומר, עדיף ללכת באופן מוחלט בדרכם של צאצאי המינים?


ובכן, אודה כי בתחילה השאלה הטעתה אותי, שהרי ברור שעדיף להיות קרוב ככל שאפשר לדרך האמת, ואין גרוע יותר מן המינים, אשר כופרים בתורה-שבעל-פה (לא בגלוי, אלא באופן מתוחכם על-ידי עיוות שיטתי של דת האמת ומסורת חז"ל), ואשר מחריבים את יסודות הדת המחשבתיים, עד כדי הפיכת ידיעת ה' וייחודו והרחקה מעבודה-זרה – לכפירה!


ברם, ב"ה התאוששתי מן ההטעיה, והשבתי לו כך: אפילו אדם צדיק וירא שמים וסר מרע, אשר יעבוד עבודה-זרה פעם אחת בכל ימי חייו, וכי יעלה על דעתך שהוא לא ייסקל או לא ייכרת מחיי העולם-הבא? וכי קיום מצוות ואפילו זיכוי הרבים הינם תריס בפני עוון ההליכה בדרכיהם של המינים, ובפני עוון חילול שם שמים בהחדרת השוחד לדת האמת?


מה יהא אפוא על קאפח, אשר הפך תורת חיים לקורדום חוצבים במשך יובל שנים! התעה רבים ללכת בדרכי המינים וצאצאיהם הפרו-נוצריים, וחמור מכל, הכשיר חילול שם שמים בהפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, ואת כל זאת הוא עשה בתחפושת של "איש אמת" אשר נאמן לדרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם – היש חילול שם שמים גדול מזה?! היש עיוות גדול מזה של דרך האמת? היש תקיעת סכין חמורה מזאת בגבה של דת משה?


ברם, הרגשתי שתשובתי לא סיפקה אותו ואף לא סיפקה אותי, והחלטתי להרהר עוד בנושא, ולהשיב לו תשובה נוספת, כדי שהדרדעים השכירים לא יהיו חכמים בעיניהם ויסברו שיש בידם תשובה ומפלט מיום הדין ומיום התוכחה, אשר ממהר לבוא ממה שהם מדמים.


חזרתי אפוא לביתי, ולמחרת, בהפטרה של שבת פרשת זכור, קיבלתי תשובה מוחצת!


שאול ממלא את ציווי ה' (כמעט) במלואו!


ההפטרה של שבת זכור נמצאת בספר שמואל א (פרק טו), ושם מסופר מדוע הקב"ה מאס בשאול מהיות מלך על ישראל. שמואל הנביא מצווה על שאול בשם ה', לכלות ולהחרים כליל את עמלק, וכֹה דברי שמואל (פס' ג): "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר".


כלומר, שאול נצטווה להכות ולהחרים את עמלק, ונאמר לו במפורש שלא לחמול, ולהמית את כל בני האדם ואת כל החיות והבהמות, כמו שנאמר במפורש בפסוקים. לכאורה, ציווי די פשוט, שהרי שאול לא מתבקש לצום להסתגף ולהתענות, אלא לקיים את דבר ה', ולעשות ווידוא הריגה לכל בעלי החיים, ההולכים על שתיים או על ארבע שבמחנה עמלק. ודומני שאין ציווי קל מזה, להרוג בשם ה' את האויבים והשונאים, והייתי עושה זאת בשמחה וברינה.


ומה עשה שאול? ובכן, שאול ממלא את צו ה' באופן כמעט מושלם (פס' ח–ט): "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב. וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ". כלומר, שאול מחסל את כל עמלק! מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק! למעט אחד, הוא אגג מלך עמלק. כמו כן, שאול והעם חומלים על השלל, אך לא על כל השלל, רק על השלל האיכותי, דהיינו מיטב הצאן והבקר, אך רובם הגדול של הבהמות – הומתו כצו ה'!


והנה הפסוקים אשר מעידים על-כך שמדובר רק בחלק קטן של הצאן והבקר: "אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַייָ אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ", "וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַייָ אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל". כלומר, מדובר רק ב"רֵאשִׁית הַחֵרֶם", ולהבדיל, גם התרומה הגדולה נקראת "ראשית" והיא רק חלק אחד מחמישים מן היבול.


לכאורה, אדם אשר מתבונן על הסיפור ויתבקש לתת ציון לשאול, יאמר לעצמו, וואלה, שאול מלך ישר ונאמן אשר ביצע את גזרת ה' ב-95%! הוא הרג את כל עמלק כצו ה': "מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק"! איזה מלך יעשה כדבר הזה? יהרוג מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק? רק מלך אשר נאמן לה' יתעלה וסר למשמעתו באופן אשר ראוי להערכה ולהערצה!


ואפילו מעט הצאן והבקר שהוא השאיר בחיים, כפי שנראה בהמשך, שאול לא השאיר אותם כדי להרבות את עושרו וכבוד מלכותו, אלא כדי להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כבוד שם שמים בעולם! שהרי שאול אומר לשמואל שהוא חמל על מיטב הצאן והבקר: "לְמַעַן זְבֹחַ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ", ו"לִזְבֹּחַ לַייָ אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל". כלומר, שאול מתרץ את השארת מקצת מבעלי החיים, במטרה להגדיל תורה ולהאדירה! לזבוח לה' יתעלה ולרומם ולפרסם את שמו בעולם!


ובכן, אם לא הייתם מכירים את המשך העלילה, איזה ציון הייתם נותנים לשאול? ואפילו מבלי להשוות אותו לפוליטיקאים של ימינו או אפילו לרבים ממלכי ישראל ויהודה... ואם לא הייתי מכיר את המשך הסיפור הייתי נותן לשאול המלך ציון 95 בהצטיינות יתרה, לא פחות!


הפתעה מרעישה בעלילה!


ברם, המשך הסיפור הוא כמעט בלתי נתפש! תדהמה מוחלטת! במקום להלל ולשבח ולפאר את שאול המלך ולתת לו ציון לשבח, הקב"ה מורה לשמואל לקרוע את מלכותו לנצח!


"וַיְהִי דְּבַר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר. נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ, כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים, וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְיָ כָּל הַלָּיְלָה". על מה ולמה הקב"ה אומר לשמואל, כי שאול המלך "שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים"? והלא שאול ביצע את כל דברי ה' בהצטיינות יתרה! ואף לא עוזרים תחנוניו של שמואל הנביא הנאמן כל הלילה! הגזירה נגזרה!


שמואל קם בבוקר והולך אל הגלגל שם שאול מתכונן להקרבת הקרבנות, ולקיום המשתה והחגיגות והסעודות שהוא מכין שם לכבוד שמים. שמואל מגיע לגלגל, ושאול מקדם את פניו בשמחה: "וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַייָ הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְיָ". האם הוא לא צודק? האם שאול לא קיים את דבר ה' בהצטיינות? ובכן, שמואל רואה ששאול כל-כך בטוח בצדקת דרכו, עד שהוא רואה לנכון לפתוח את תוכחתו בלעג ברור: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?", שמואל לועג לשאול ואומר לו: "וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה", ומאאא... קול הצאן הזה? שמואל רומז לשאול בעצם השאלה על הקולות הנשמעים ממחנה ישראל, קולם של מיטב הצאן והבקר שהביאו משלל עמלק. וכאמור, שאול מתרץ את מריו: חמלתו וחמלת העם על צאן והבקר, ברצונו וברצון העם להודות לה' ולהגדיל תורה ולהאדירה...


לאחר תשובתו של שאול לשמואל, שמואל אומר לשאול: "הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֵלַי הַלָּיְלָה", ושאול המלך משיב לו: "דַּבֵּר", וכֹה דברי שמואל הנביא לשאול:


"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְיָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלָחֲךָ יְיָ בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ".


שמואל אומר לשאול שאסור לו להרגיש קטן ושפל רוח בפני העם ובזה להיכנע לדרישותיהם ולגחמותיהם. ובמלים אחרות, אסור למלך או למנהיג אמיתי להיכנע להמון בעניינים אשר נוגעים לקיום ציוויי ה' ולקידוש שם שמים. ולא כמו בימינו, כמו הרבנים השכירים הארורים, אשר מתַאמים ומתאימים את פסיקותיהם לרוח ההמון כדי לזכות באהדה פוליטית שתרומם את כבודם מעמדם יוקרתם ועושרם. אלא, יש לעמוד איתן ולנהוג בעוצמה וביושרה.


והפסוק האחרון ששמואל אומר לשאול לעיל מקפל בתוכו את תמצית עוונו החמור של שאול: "וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ". כלומר, אפילו ששאול המלך קיים את דבר ה' בהצטיינות יתרה, די בכך שהוא שגה פעם אחת ובמלחמה אחת: "וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל", ודי בזה כדי ששמואל יוכיחו תוכחה קשה ונוראה מהדהדת ומטלטלת לדורי דורות!


ומה נֹאמר על קאפח ותלמידיו השכירים למיניהם? האם כל שיעורי התורה שלהם וכל התשובות שלהם וכל ההתחסדות שלהם וכל זיכוי הרבים שלהם, האם כל זה יציל אותם ביום הדין וביום התוכחה? וכמו ששאול לא נמלט מן הדין, גם הם לא יימלטו, ותוכחת ה' יתעלה תטפח על פניהם בשוטים ובעקרבים לוהטים: ולמה לא שמעתם בקול ה' ותעוטו אל השלל? ומי הוא זה אשר יעז לכזב ולומר שקאפח השכיר טוב משאול משיח ה'? והלא קאפח היה גרוע ממנו אלף מונים! שהרי שאול המלך חילל שם שמים פעם אחת ובדבר קטן יחסית, שהרי הוא לא חמד את הממון לקחתו לכיסו ולפאר את ביתו וכבודו, אלא הוא ביקש לחלק את השלל עם העם כולו! ואילו קאפח חילל שם שמים בדבר גדול מאד, שהרי לא רק שהוא נטל ממון רב לכיסו הפרטי, ובמשך חמישים שנים תמימות! ולא רק שהוא הטעה את הרבים והכשיל רבים בתורה! הוא גם נטל ממון בעבור פסיקת דינים ועבר על ארור לוקח שוחד!


"וְעַתָּה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים. אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת [אם תמשיכו לחלל שם שמים ולהפוך את התורה לכלי בזוי] וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב. וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה" (מלאכי ב, ח–ט).


וזו גם התשובה המו