אחת מאבני היסוד שבבסיס השקפת עולמה של כת המינות החרדית, היא ההזיה שמותר ואף מצוה רבה היא לגנוב מ"הישות הציונית". ולא רק שהגניבה-רבתי מן הישות הציונית איננה מוקעת על-ידי ראשי ומנהיגי כת המינות החרדית, אלא שהם מעודדים ודוחפים את חברי הכת לגנוב מהמדינה כמה שיותר, ואף מורים לעסקניהם הרשעים, ובראשם עסקניהם שבכנסת, לגנוב מהמדינה ולהעביר כמה שיותר תקציבים באופנים כפויים, בגלוי ובמחתרת, לעדה הרעה הזו של כת המינות החרדית. ראשי ומנהיגי כת המינות החרדית לדורותיהם החדירו שנאה עזה ביותר כלפי הציונות וכלפי ראשי המדינה אפילו עוד לפני שהיא קמה, ובדרך זו הצדיקו והורו לחברי הכת הנשמעים להם, לגנוב ולגזול ולעשוק את קופת המדינה וקופת הציונות.
אמנם, השנאה שהם מפיצים כלפי הציונות ואנשי העבודה והמלאכה שהקימו את המדינה, איננה נובעת רק מרצונם לגנוב ולהצדיק את אורחות חייהם הנצלניים הבטלניים והפרזיטיים, היא נובעת גם משאיפתם לאחֵד את חברי הכת שלהם סביב אויב שׂטני-נאצי מדומיין, ובדרך זו להרים חומות סביב הכת, וכך לחסום מחברי הכת כל אפשרות של בדיקת האמת ופתיחוּת למקורות מידע אחרים, מבלעדי שופרות התעמולה החרדית הגבלסית. אגב, את שיטתם להפוך את השנאה לכלי לאיחוד ההמונים ולהפחדתם כנגד "אויב" אכזר במיוחד, אימצו איזבל וביבי אחאביהו, אשר החדירו לעובדיהם את ההזיה ש"השמאלנים" אויבי העם ומחריביו.
שיטתם של ראשי כת החרדים לדורותיהם להציג את המדינה והציונות כגרועים מן הנאצים, הופכת את כת החרדים בכללותה לסרטן ממאיר שפושׂה בגופו של עם-ישראל – שהרי מדובר בכת שמתרבה ומתפשׁטת בקצב מסחרר ביותר, ויחד-עם-זאת, שונאת ונלחמת ומשחיתה את גופי המדינה אשר מממנים אותה ומגנים עליה ומשרתים אותה, ואשר בזכותם היא קיימת ומשׂגשׂגת! שנאתם העזה כלפי מוסדות המדינה ובראשם כמובן צבא-ההגנה-לישראל, נובעת משנאה תהומית לארץ-ישראל – שהרי שנאתם התהומית הזו, שמניעה אותם להשחית את מוסדות המדינה ולהחליש את עמידתנו הצבאית והרוחנית כנגד אויבינו הקמים עלינו לרעה, מובילה למעשה לדרך אחת, ואחת בלבד: להכחדתה של מדינת ישראל ולחזרתנו לגלות.
כלומר, לא רק שתורתם היא תורת-מינות שתמיט עלינו ייסורי אימים בוודאות אם חלילה הם יעלו ויהיו השליטים הבלתי מעורערים של המדינה (וכבר ראינו מה אירע בשואה בעקבות שנאתם לארץ-ישראל והליכתם בדרכי המינות), אלא שגם מבחינה מעשית, דרכה הנלוזה של כת המינות החרדית איננה יכולה להתקיים ולוּ שעה אחת כאשר הם יעברו אחוז מסוים מהאוכלוסייה – שהרי ברגע שהפרזיט-הטפיל מגיע לגודל מסוים, הגוף המארח כבר אינו מסוגל יותר לקיימו ולקיים את הגוף בעת ובעונה אחת, והתוצאה הבלתי-נמנעת היא קריסתו המוחלטת של הגוף, ותרגום קריסתה המוחלטת של מדינת-ישראל היא אחת – ייסורי גלות.
קצרו של דבר, שנאתה של כת המינות החרדית לצה"ל ולמדינה הציונית שמממנת ומפטמת אותם ואשר בזכותה הם משׂגשׂגים, תוביל בסופו-של-דבר ובאופן וודאי ומוחלט לחורבננו.
עלינו להבין, שחורבנה של מדינת-ישראל היקרה והאהובה הוא למעשה חורבנה של התשתית המדעית והחומרית שהינה היסוד לממלכת כהנים וגוי קדוש – שהרי לא ניתן להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש, לא ניתן להיות עם חכם ונבון אור ליהודה ואור לאנושות כולה, ללא מדינה מתוקנת ומוסרית, ללא מדינה מפותחת ומשׂכילה, ללא מדינה יפה ונקייה ומטופחת, ללא מדינה משוכללת ומתקדמת, ללא מדינה יצרנית וחרוצה, ללא מדינה בריאה ומאושרה... ללא כל זאת ועוד, פשוט לא ניתן להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש ולמלא את ייעודנו הנשׂגב!
כת המינות החרדית מבינה זאת היטב, הם מבינים היטב שדרכם מובילה באופן וודאִי לחורבנה של מדינת ישראל, אך זה לא מעניין אותם, הם אינם חדֵלים מלפעול הלכה למעשה באופנים שמחריבים ומשחיתים את מדינת-ישראל, באופנים פרזיטיים וחתרניים. יתר-על-כן, חורבן המדינה אף משרת את השקפותיהם ושיטותיהם, שהרי חורבן המדינה לשיטתם הינו ההוכחה הטובה ביותר לצדקת דרכם, לפיה אסור להשקיע בארץ-ישראל מאומה, רק ביושבי הישיבות הבטלנים והפרזיטים. כלומר, חורבן המדינה משרת את השקפת עולמם, ולעומת זאת, בניינה ושׂגשׂוגה של מדינת ישראל מקרב אותנו למימוש ייעודנו, שהרי מדינת ישראל המדעית והמפותחת היא התשתית לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור ליהודה ואור לאנושות כולה.
***
נחזור עתה לאותה אבן-יסוד בהשקפת עולמה של חברת המינות האורתודוקסית החרדית, דהיינו להזיה הרעה לפיה מותר ואף מצוה רבה היא לגנוב מ"הישות הציונית". ראינו אפוא, שהזיה אנוכית ומרושעת זו נובעת ממחצבה רעועה של מינות, דהיינו משנאה עזה לארץ-ישראל ולמדינת-ישראל, וממנה חצבו המינים את המצוה לגנוב ולהשחית את המדינה.
ולכן, ראיתי לנכון לבחון את שיטתם של החרדים בעניין זה, שהרי שלילתה והוקעתה של הזית המינות הזו, הינה נדבך נוסף בניתוץ חומותיה הרעועות של חברת המינות החרדית, ובעיניי, שלילתה הינה טיפול כימותראפי נוסף, כְּרַבים מקרב מאמרֵי האתר, טיפול כימותראפי שנועד להציל את הגוף המארח, הוא מדינת-ישראל, מפני המינים שמבקשים להחריבוֹ ולהשמידוֹ.
השאלה אפוא הינה: האם באמת מותר ואף מצוה מן המובחר לגנוב מהמדינה הציונית? האם באמת ריקוּן קופת המדינה ומלחמת חורמה במשאביה הינן רצון ה' ודרכה של תורה?
ובכן, בהלכות גזלה ואבדה פ"ה רבנו עוסק בהרחבה בכלל ההלכתי לפיו "דין המלך דין הוא" או בלשונם של חז"ל: "דינא דמלכותא דינא". כלומר, גם כשמדובר במלך גוי רשע ואכזר אשר מחוקק חוקי מיסים דרקוניים לנתיניו, כל עוד החוקים מקיפים וכוללים וחלים על כלל הנתינים – דיניו דינים, וכל מי שאינו נשמע לחוקים הללו במלואם, הוא בגדר גזלן לפי תורת משה!!
כל-שכן וקל-וחומר אלף פעמים שחובה לשלם מיסים למדינה שאיננה נשלטת על-ידי מלך גוי רשע ואכזר ואף איננה סתם איזו מדינה טמאה בגלות הארורה – אלא מדובר במדינת ישראל היקרה והאהובה, שהנהגתה מקרב עַם-ישראל, ושאין רשות להנהגתה לפעול באופן דיקטטורי ודורסני כמלכֵי הגויים (ניסו ונכשלו, הקב"ה הפר עצתם וקלקל מחשבתם), ושיש בה מערכות משפט שמצילות עשוק מיד עושקו ושניתן לפנות אליהן גם כנגד השלטון, ולזכות לצדק.
יתר-על-כן, לא רק שחובה לשלם מיסים לקופתה של מדינת-ישראל, אף מדובר בחובה נעלה עד מאד, הואיל ותשלום מיסים למדינת-ישראל הינו מצוה רבה, שהרי האדם שנותן את חלקו משתתף בבניינה של ארץ-ישראל, בהפרחתה ובשׂגשׂוגה המדעי, החברתי והכלכלי – וכל אלה נחוצים מאד ואף הכרחיים כדי להקים בבוא העת ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור לאנושות. כללו של דבר, כל מי שמשלם מיסים מסייע בהנחת התשתית הנעלה למילוי ייעודנו הנכסף! וכל מי שגונב מקופת-המדינה הורס ומשחית את התשתית לכינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש!
וכמה ישרים הם דברי חכמים במסכת אבות (ב, ב): "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון", ושם הסביר רבנו: "ואמרוֹ 'וגוררת עוון', הוא כפי שביארוּ: 'סופו שהוא מלסטס [=שודד] את הבריות' [קידושין כט ע"א]". כלומר, יושבי הישיבות מחוסרי הדעת והמעשׂ יהפכו בהכרח לטפילים ולשודדים עזי פנים, אשר גונבים וחומסים וממיתים את הגוף המארח.
***
הבה נעבור עתה לעיין בהלכות גזלה ואבדה, פרק ה:
[ט] "אבל מכס שפסקוֹ המלך ואמר שיילָּקח שליש או רביע או דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף לעצמו כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, לפי שדין המלך דין הוא, ולא עוד אלא שהוא עובר, המבריח [=מי שמבריח] ממכס זה, מפני שהוא גוזל מנת המלך [דהיינו נקרא 'גזלן'], בין שהיה המלך גוי בין שהיה ישראל".
הנה ראיתם, מי שעובד ב"שחור", מי שגונב מקופת המדינה – הוא בגדר גזלן לפי התורה! ואפילו אם הוא גוזל מלך גוי, כל-שכן מי שגוזל את קופתה של מדינת-ישראל, שהיא התשתית לשיבת עמֵּנו לה'-אלהים-אמת ולמילוי ייעודנו הנכסף – לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.
[י] "וכן מלך שֶׁהֵשִׂים [=שהטיל] מס על בני העיר, או על כל איש ואיש, דבר קצוב משנה לשנה, או על שדה ושדה דבר קצוב, או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה יילָּקחו כל נכסיו לבית המלך, או כל מי שֶׁיִּמָּצֵא בשדה בשעת הגורן הוא ייתן המס שעליה, בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה, וכל כיוצא בדברים אלו – אינו גוזל, וישראל שגבה אותן למלך אינו בחזקת גזלן, והרי הוא כשר, והוא שלא יוסיף ולא ישנה כלום ולא ייקח לעצמו כלום".
ושוב למדנו, שאפילו שהמלך קבע חוקים בשרירות ליבו, ואפילו שקבע שמי שיעבור על חוקיו "יילָּקחו כל נכסיו לבית המלך", דהיינו לכיסו הפרטי! אפילו הכֵי, דינו דין הוא לפי תורתנו!
[יא] "וכן מלך שכעס [מכל סיבה שהיא] על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה, ולקח שדהו או חצרו – אינה גזל, ומותר ליהנות בה. והלוקח אותה מן המלך הרי היא שלו, ואין הבעלים מוציאין אותה מידו, שזה דין המלכים כולן ליקח כל ממון שמשיהן כשכועסין עליהן, והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר, וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה".
הנה שוב ראיתם, אפילו שהמלך הפקיע ממון ונכסים מידי נתיניו רק בגלל שכעס עליהם, אפילו הכֵי דינו דין לפי תורתנו: "שזה דין המלכים כולן ליקח כל ממון שמשיהן כשכועסין עליהן" וכו', כל-שכן אפוא ביחס לחוקי מדינת ישראל האהובה, וכל העובר על חוקי מיסיהָ – גזלן!
[יב] "אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה דרך חמס [דהיינו] שלא בדינין שחקק – הרי זה גזלן, והלוקח ממנו [=מי שקנה את החצר או השדה מהמלך] מוציאין הבעלים מידו. כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לַכֹּל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו – אינו גזל, וכל שייקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לַכֹּל אלא חָמַס את זה – הרי זה גזל".
נמצא, שהמלך יכול לחקוק כל חוק מיסוי שירצה, כל עוד החוק שחקק חל על כל אזרחי המדינה – דינו דין לפי תורת משה, וכל העובר על חוקי המיסוי של אותו המלך – הינו גזלן לפי התורה. ושוב, כל-שכן וקל-וחומר ביחס לארץ-ישראל ארץ-חמדה, שכל מי שגוזל את קופתה, לא רק שהוא בגדל גזלן שעובר על דין תורה, אלא גדול עוונו מנשוא מפני שהוא משחית את ארצנו, ומרחיק את עם-ישראל ממילוי ייעודו – מכינון ממלכה מדעית משוכללה נאדרה ומפוארה.
[יג] "לפיכך, גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות במס הקצוב על השדות [כלומר, מי שלא שילם את המס שהוטל על שדות המדינה, עבדי המלך מוכרים את שדהו, דהיינו מפקיעים את שדהו ממנו] – ממכרן ממכר. אבל מס שעל כל איש ואיש אינו גובה אלא מן האדם עצמו, ואם מכרוּ השדות במס שעל אותו האיש – הרי זה אינו ממכר, אלא-אם-כן היה דין המלך כך".
ושוב, דין המלך דין הוא אפילו כאשר הדבר כרוך באיבוד כל ממונו של האדם, דהיינו באיבוד מקור פרנסתו – שדהו, אם האדם גנב את קופת המלך, מפקיעים ממנו את שדהו ומעבירים אותו לאוצר המלך. ושוב ושוב, כל-שכן וקל-וחומר ביחס לארץ-חמדה ארץ-אבותינו – איך יעלה על הדעת לגנוב ולגזול מקופתה? מאותה הקופה שממנה מפריחים ומשכללים אותה?
[יד] "מלך שהיו דיניו שכל מי שייתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס, וברח בעל השדה מפני המס, ובא זה ונתן מס שעליה למלך [ועבד את השדה] ואכל פירותיה – אין זה גזל, אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים, שדין המלך דין הוא כמו שביארנו".
הנה, דין המלך דין ואפילו שהופקעה האדמה מידי בעליה, דהיינו אפילו שאי-תשלום מיסי המלך גרם לבעלים לאבד את נחלת אבותיו, אפילו הכֵי דינו של המלך דין הוא! נמצא, שהכלל לפיו דינו של המלך דין הוא, הינו כלל הלכתי עוצמתי מאד, כל-שכן כשמדובר בארץ-ישראל.
[טו] "וכן מלך שגזר שכל מי שייתן מס הקצוב על האיש, ישתעבד בזה [האיש] שלא נתן [לאיש שנתן], ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה הֶעָנִי – הרי זה עובד בו יותר מדי [=יכול להעסיקוֹ זמן רב, לפי חישוב של שכר מינימום לאותו עני] אבל אינו עובד בו כעבד [בעבודות פרך]".
הנה שוב, אפילו שאי-תשלום מִסֵּי המלך יגרום לשעבודו של אדם מישראל, אפילו הכֵי דינו של המלך דין הוא, וכאמור, כל-שכן וקל-וחומר אלף-אלפי פעמים כשמדובר במיסי מלכות ישראל ובמדינת ישראל – שכל הגוזל ומשחית את קופתה גדול עוונו מנשוא, בהשחיתוֹ את ארצנו, ובהרחיקו אותנו מבניית התשתית הנחוצה למילוי ייעודנו: הקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש.
[טז–יז] "מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר – מותר לעבור עליו [כלומר, אין האילנות בגדר גזל ולכן מותר ליהנות מהן, ושוב עולה במפורש שדין המלך דין הוא] וכן אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה – מותר ליהנות בה, וכן כל כיוצא בזה, שדין המלך דין".
הנה, יש בסמכותו של המלך הגוי, עז הפנים, להפקיע רכוש ונכסים מנתיניו כדי לבנות ולשכלל את ארצו, כל-שכן וקל-וחומר שמותר לעשות-כן למען שכלולה ופיתוחה של ארצנו. ועל-כל-פנים ראינו שוב, שדינו של המלך דין הוא, וכל הגוזל את קופתו הינו בגדר גזלן מן התורה!
[יז] "במה דברים אמורים? במלך שמטבעוֹ יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים. אבל אם אין מטבעו יוצא – הרי הוא כגזלן בעל זרוע, וכמו חבורת לסטים המזויינין, שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלנין".
וברור שממשלת ישראל והנהגתה הדמוקרטית של ישראל, היא הנהגה מוסכמת על כלל העם, ואף יש לה מטבע ושטרות ומוסדות ממשלתיים אשר משרתים את העם, כך שאין צל של ספק שהנהגתו של עם-ישראל בימינו, רחוקה כרחוק מזרח-ממערב מדינו של גזלן בעל זרוע או מִדִּינָה של חבורת ליסטים המזויינין – ואף שהם גונבים פה ושם, הרי שכללות מעשיהם לטובת הכלל, ולטובת כינונה של חברה מתוקנת ובריאה ויצרנית, והם נדונים לפי רוב מעשיהם.
ואחתום עניין זה בדברי רבנו בפירושו למשנה (נדרים ג, ג; בבא קמא י, א):
"במה דברים אמורים? במוכס העומד מאליו, אבל אם מִנָּהוּ המלך הרי כלל הוא אצלינו דינא דמלכא דינא, ואסור לו להבריח [=לגנוב] מן המכס כל-שכן להישבע עליו. ואין חילוק בזה בין מלך גוי או מלך ישראל [...] וכבר נתבאר לך מדברינו שאם היה מוכס ישראלי שאינו מוסיף ולא פוחת ממה שקבע לו המלך, אינו גזלן, לפי שמן הכללים אצלינו דינא דמלכותא דינא".
***
להשלמת התמונה אציג בפניכם הלכה מהלכות מלכים ומלחמות (ג, ט), וכֹה דברי רבנו:
"המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצוות, אפילו במצוה קלה – הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין. ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו".
וברור שאין הלכה זו עוסקת בענייני תשלומי המס למלכים, שהרי דינא דמלכותא דינא, ואין תשלומי המס למלכים מבטלים את האדם מלעסוק במצוות, שהרי כל אדם יכול לעבוד ולהרוויח את לחמו ולהתפרנס ביושר ובכבוד, תוך שהוא משלם מיסים למדינה או למלך. רק מי שבוחר להתבטל ולהשתמט ולא לעבוד, מסוגל להעלות על דעתו שמותר לגנוב מן המדינה לפי הלכה זו. ותעתועו ברור, שהרי הוא זה שבוחר שלא לעבוד, והוא זה שגורם לכך שהוא לא יהיה מסוגל לשלם מיסים, ושהוא עתה נדרש לבחור בין תשלום מיסים לבין קניית מזון ותרופות למשפחתו או לרכוש רכב או מזגן וכיו"ב – זה בבחירתו, אך אדם חרוץ לא יגיע למצב הזה.
אלא, הלכה זו עוסקת בגזירות שונות, כגון שהמלך אסר לאסוף צדקה; או לעבור במקום מסוים, ואין לו דרך אחרת אלא לעבור באותו מקום כדי לקיים מצוה; או שקבע שחובה לרכוש חמץ בפסח; או שקבע שאסור להתרחץ בים ואין שם מקווה כשר; או שאסר לקיים חתונות בעשרה; או שאסר להניח תפילין וללמוד תורה; וכל כיוצא-בזה מן הגזירות אשר אינן תלויות באדם. אבל אם האדם מסוגל לקיים את גזירת המלך בענייני מיסוי ובוחר שלא לקיימה, אין צל של ספק שהוא לפי תורת משה בגדר גזלן, ואם גזל את קופתה של מדינת-ישראל גדול עוונו מנשוא.
מקופת המלך הגוי אסור לגנוב, אך מסתם גוי אולי מותר?
ההצדקה "ההלכתית" של כת המינות החרדית לגנוב מן המדינה היא שמדובר בממסד של גויים, ולכן, הואיל ומדובר בממסד של גויים מותר לגנוב מהם; והואיל ומדובר בממסד שׂטני על גבול הנאצי, אף מצוה רבה מן המובחר לגנוב ולגזול מהם, וכל המרבה הרי זה משובח. כלומר, אף שראינו שאסור לגזול את קופת המלך, דהיינו אפילו את קופת המלך הגוי העריץ ואפילו את מדינת הגויים האירופים הערֵלים – בכל זאת נוסיף ונבדוק: האם מותר לגנוב ולגזול את הגויים? וכל החרדה הזאת נועדה למוטט ולנתץ באופן סופי ומוחלט את הזית המינות של כת החרדים האורתודוקסים, דהיינו את ההזיה לפיה מותר ואף מצוה רבה היא לגנוב ולגזול את קופת מדינת ישראל, הזיה רעה אשר משחיתה ומחריבה את מדינת-ישראל, הענף שעליו הם יושבים.
ובכן, ברשותכם אניח לפניכם כמה פְּסקות מתוך המאמר: "הפוליטיזציה של הממסד הדתי", שם בפרק השני עסקתי בשאלה: "האם מותר לגנוב ממון מגוי?", וכך מובא במאמר שם:
אחת ההנחות השגויות שדֵּי רווחות בעולם הדתי ובעיקר בעולם החרדי, היא שמותר לגנוב מהגויים (ומדינת ישראל היא בכלל 'גויים'). תפישׂה קלוקלת זו נובעת מהשקפה כללית שמותר להפיק רווחים וליהנות מן התורה, כלומר, אם מותר לאדם שמקדיש את חייו ל"תורה" (ותורתם תורת מינות היא) להפיק רווחים וטובות הנאה משאר היהודים "בעלי הבתים" הנחותים, מדוע שלא יהיה מותר ליהודים "יראי שמים" לגנוב מן הגויים שהם גרועים מ"בעלי הבתים"? ולאחר שעלינו לארץ-ישראל תודה לאל, נוספו על ההיתר לגזול ולגנוב מן הגויים עוד היתרים: לגזול ולגנוב מן היהודים החילונים, וכן מן המדינה "הציויינית" שנשלטת ברובה על-ידי חילונים.
לדעת רבנו הרמב"ם תפישׂה רעה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור באיסור חמור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב משום אדם יהא אשר יהא, אלא גם מפני שאיסור הגניבה מן הגוי אפילו חמור מן הגניבה מהאדם היהודי, כי בגניבה מן הגוי יש חשש לחילול הַשֵּׁם ואף לנזק שיגיע ליהודים אחרים כתוצאה משנאת הגויים, וכֹה דברי רבנו בפיהמ"ש (כלים יב, ז):
"אסור לאדם להחזיק דינר או מעה שחסר ממשקלו שתות או יותר אלא יקוץ, וכל שכן שיתנהו [לגוי] או יַטְעֶה בו גוי, כי זה שחושבים המונֵי בני אדם ואפילו יחידיהם [=אפילו ראשי ממסד הרבנים השׂכירים, גדולי האסלה] כי הַטְעָיוֹת שכאלה מותרות עם הגויים, אינו נכון ודעה בלתי נכונה, אמר ה' בתורתו הקדושה [...]: 'וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ' [ויק' כה, נ], ואמרו [חכמים] עליהם השלום: יכול יגלום עליו? תלמוד לומר 'וְחִשַּׁב' – ידקדק עמו בחשבון, וענין 'יגלום' – יערים עליו וְיַטְעֵהוּ. ואמרוּ, אם כך דיברה תורה בגוי שתחת ידיך קל-וחומר לגוי שאינו תחת ידיך, אם החמירה תורה על גזלו של גוי קל-וחומר על גזלו של ישראל. וכן אינן מותרין האונאות והתחבולות ומיני המרמות והזיוף והסילוף עם הגויים, אמרו עליהם השלום: אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי, וכל שכן אם יהא תלוי חילול הַשֵּׁם שאז יהיה העוון חמור יותר".
ובימינו, שרבים הם הרחוקים מתורה ומצוות, ומבחינה הלכתית נחשבים לגויים (כגון מחללי שבת בפרהסיה), יש להיזהר כפל-כפליים שלא לנהוג עמהם שלא ביושר, כי ברגע שאדם דתי וכל-שכן רב גדול ינהג עמם שלא ביושר ויגנוב מהם או ירמה אותם או יגזול מהם תקציבים לתורת מינותו וכיו"ב, או אפילו ייקח משכורות גבוהות מקופת משלמֵי המיסים הציבורית, הוא יגרום לחילול הַשֵּׁם גדול ונורא – שהרי מבחינת האדם היהודי החילוני, הדתיים בכלל והרבנים הממסדיים בפרט, הם נציגי הדת ומעצבי פניה של דת משה. ולכן, בשל גילויי השחיתות הרבים של הממסד הרבני והפיכתו לגוף פוליטי ועסקי, מצבה של דת משה היום בכי רע, ורבים מקרב היהודים החילוניים רואים באנשי הדת כשליחים של דת זדונית שקרית ונצלנית.
נחזור לדברי רבנו, וכך הוא חותם את פירושו למשנה שם: "ויושׂגו לאדם תכונות רעות על-ידי כל המעשים הרעים הללו, אשר העיד יתעלה על עצמו שהוא מתעב אותן כשלעצמן נעשו עם מי שנעשו, והוא אמרוֹ: 'כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל' [דב' כה, טז]".
כלומר, בנוסף לאיסורי הגניבה וחילול הַשֵּׁם, יש כאן איסור נוסף והוא הרגל למידות רעות, שהרי כאשר האדם גונב מן הגוי או מן החילוני או מקופת-המדינה, הוא מרגיל את עצמו למידה רעה מאד. אגב, מזאת ניתן ללמוד כי אסור בשום פנים ואופן ללמֵּד את הילדים "לגנוב" את האפיקומן בפסח משום שיש בזה הרגל רע מאד לתרבות של שקר, גניבה ותכסיסנות.
כדי לחדד את חומרת העוון שיש בסיגול מידות רעות, אצרף לפרק זה את דברי רבנו ב"ספר המצוות" (לאווין שיז) בעניין האיסור לקלל חרש, ובפסק רבנו בהלכות גניבה (א, א–ב):
"והיה עולה בדעתנו שכל מה שאסרה [התורה] קללת אדם מישראל דווקא אם היה שומע אותה [=את אותה הקללה], מחמת מה שיגיע לו מכך מן הבושה והצער, אבל קללת החרש כיוון שאינו שומע ואינו מצטער בכך אין חטא בדבר, לפיכך השמיענו שהוא אסור והזהיר עליו, לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוא הוזהר שלא יעורר את נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס" (ספר המצוות, שם).
"כל הגונב ממון משווה פרוטה ומעלה עובר על לא תעשה, שנאמר: 'לֹא תִּגְנֹבוּ' [ויק' יט, יא]. [...] ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי עובד-עבודה-זרה; ואחד הגונב את הגדול או את הקטן; אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, ואסור לגנוב דרך שחוק, או לגנוב על-מנת להחזיר, או לגנוב על מנת לשלם: הכול אסור, שלא ירגיל עצמו בכך" (הלכות גניבה, שם).
ואגב ראינו שאפילו גוי עובד עבודה-זרה אסור באיסור תורה חמור לגנוב ממנו, עד-כדי-כך!
ושמא מותר לגנוב את דעת הגוי?
עד עתה למדנו, כי אסור לגנוב ממון משום אדם יהא אשר יהא ואפילו גוי עובד עבודה-זרה, אולם, מהלכות דעות (ב, יב) עולה, כי לא רק גניבת ממון אסורה, אלא גם גניבת דעת אסורה, וכך נאמר בהלכה האמורה: "ואסור לגנוב את דעת הבריות ואפילו את דעת הגוי". כלומר, משום קלקול המידות שמזכיר רבנו בפירוש המשנה לעיל, אסר עלינו ה' יתעלה את הגניבה מכל סוג שהוא, בין בממון ובין בדבר שאינו ממון, כך מעיר קאפח בהלכות דעות שם.
ברם, מהי גניבת דעת? ובכן, על שאלה זו רבנו עונה בהמשך ההלכות שם (ב, יג):
"כיצד [היא גניבת הדעת?] לא ימכור לגוי בשר נבילה בכלל שחוטה, ולא מנעל של [בהמה או חיה] מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב [=יפציר] בחברו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, וירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפתוח אותן למכרן, כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח, וכן כל כיוצא בזה. אפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת הדעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון, ולב טהור מכל עמל והוות".
דומני שדברי רבנו מנותקים לחלוטין מן המציאות שרווחת בימינו ואיני מדבר על אזובי הקיר... ולא פלא שעם-ישראל היה בגלות אלפיים שנים, ולא פלא שעדיין לא נבנה בית-המקדש, ולא פלא שאפילו סנהדרין-אמת נעדרת, ולא פלא שאנחנו מפוזרים ומפולגים לאינסוף כיתות חצרות ושיטות, ולא פלא שכֹּה רבים רחוקים ומתרחקים מן הדת, ולא פלא שרבים שונאים את הדת שנאה תהומית, ולא פלא שרבים רואים את דת משה כדת חשׁוּכה אלילית ופרימיטיבית, לא רלבנטית ולא לגיטימית – ואף לא פלא שזכינו להקים את ארץ-ישראל רק לאחר חורבנה הקשה של יהדות אירופה, שדגלה ודוגלת בהפיכת תורת ה' לקורדום-חוצבים פרו-נוצרי.
"וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא, וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל, וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט" (יש' נט, יד–טו).
וזכורני שבימי עלומיי הגשתי מועמדות לתוכנית הכשרה לרבני קהילה, אך למרות שעמדתי בכל התנאים הדרושים, היה תנאי אחד שלא עמדתי בו והוא שלא הייתי אשכנזי, כי האשכנזים אוהבים בדרך כלל את הגזע שלהם (אמנם, יש סוג מסוים של תימנים שהם כן אוהבים, והמבין יבין). ברם, הם לא אמרו לי באופן ישיר שהם אינם מעוניינים, אלא הם שלחו אותי ואת רעייתי ללא שום צורך לריאיון כפול בירושלים (אף שהקורס התקיים ברמת-גן), שמא אוותר ואתייאש, ואף שהראיונות היו מוצלחים, הם לא קיבלו אותי ואת רעייתי לתוכנית שלוותה במלגות ותקציבים נדיבים ביותר. ותודה לאל שלא קיבלו אותי, כי אז מידותיי היו נשחתות אחריהם.
ומה אתם חושבים לימדו באותה תוכנית הכשרה? לימדו אותם רטוריקה, משחק, תכסיסים פוליטיים, התנהלות ציבורית חיצונית ומתעתעת וכיו"ב. לדוגמה, הראו להם סרטים של ביבי אחאביהו (שכידוע למד משחק ומכירות), ולימדו מאופנֵי דיבורו והתנהגותו איך צריך להתנהג, וכיו"ב. בתחילה הצטערתי שלא קיבלו אותי כי היה לי חשוב ללמוד את תכסיסיהם, אך לבסוף הבנתי שאין לי צורך בכל זה, כי מי שאינו מחפש תככים והפקת רווחים ועסקנות פוליטית, אין לו צורך בלימוד שיטוֹת המנהיגוּת למנהיגים נעדרי יושר בסיסי, וכל ההוראות להתנהגות טובה וישרה נמצאות כבר בתורה ובדברי חכמים ע"ה, וכמו שאומר רס"ג בפירושו למשלי (י, ט):
"'הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ' – הדורש את התום והאמת אינו זקוק לתחבולות לפי שהוא יוֹדֵע שינצח ביושר, והדורש זולת האמת הרי הוא מעקש דרכיו ומעקמן וְיִוָּדֵעַ ולא יועיל לו זה מאומה", כלומר "יכירו וירגישו בני אדם מרמותיו ותחבולותיו ולא יועיל מאומה" (קאפח).
"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי [...] כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה, זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה, הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים" (תה' נא).
Comments