top of page

אמנון המג'נון

עודכן: 22 בינו׳ 2023

הגעתי לכנס של אמנון יצחק בטבריה בתאריך ט"ז בשבט תשפ"ב. ברצוני היה לשאול אותו האם לדעתו הלל הזקן היה אוכל מן התורה? כך הבנתי מדבריו בכנס באור יהודה שנערך בתמוז תשע"ו, ראו כאן (דקה 59 ואילך):


"הלל היה חוטב עצים עד שקיבל משרה, אבל אחרי זה הוא כבר לא עבד [...] אם אתה יכול להסתדר בלי [עבודה] אז וודאי שהאדם צריך להתמסר לתורה, שהעסק שלו יהיה בתורה, זה העסק שלו, פתח עסק זה העסק".


ואם אמנון חקר אחר הלל, האין הוא מכיר את מה שהיה שגור בפיו? שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם? ובשיא חוצפתו, כשהאשמתי אותו בכך בכנס בטבריה תשפ"ב הוא העז לומר שכך אומר הרמב"ם, למרות שההיפך הגמור משתמע מדברי הרמב"ם, והנה הם לפניכם:


"הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ולומד לפני שמעיה ואבטליון והוא בתכלית העניות, ומעלתו ידועה [...] ולא יסתפק בן דעת שאילוּ הוא הסכים לבני-אדם להיטיב לו כי אז לא היו מניחים לו לחטוב עצים" (פירושו לאבות ד, ז).


ובכלל, יש לתמוה על אמנון על-כך שהוא מביא את דברי הרמב"ם, בעוד שהוא מצטט הַשְׁכּם וְהַעֲרֵב את יונה ג'רונדי (המאה הי"ג) הלא הוא "רבנו יונה" כלשון אמנון, למרות שיונה מסר את ספר המדע ואת ספר מורה הנבוכים לשריפה! והנה דברי יונה הנאצי לכומרים הנוצריים (אגרות קנאות, לפסיא תרי"ט, עמ' 4): "ראו כי בני עמנו רובם מינים וכופרים, כי נפתו לדברי רבנו משה ממצרים [=הרמב"ם] אשר כתב ספרי מינות. ואתם מבערים את המינים שלכם, בערו את שלנו, וצַווּ לשרוף את הספרים ההם, והם ספר המדע וספר המורה".


ויש להוסיף ולתמוה, כשאחד אומר על השני שהוא מין ושמצוה לשרוף את ספריו היאך "אלו ואלו דברי אלוהים חיים"? וכך אמר אליהו בנבואתו הנצחית לעובדי האלילים בימיו ובימינו: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מ"א יח, כא).


גם על פסוקי-התורה אמנון אינו חושש לתלות שקרים ומציע דרך לכפר על העוונות, להיפטר מן הייסורים וגם לזכות בחיי העולם-הבא באמצעות תרומה לכנסים שלו. וכך הוא אמר בכנס אחֵר באור יהודה (ראו כאן, דקה 19:20):


"אתה צריך גם לחזק את התורה בידי אחרים, מה כתוב? 'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת' [דב' כז, כו], זאת אומרת, אדם צריך להקים את התורה כדי שיעשו אותה, אם הוא לא 'יָקִים', הרי הוא בכלל 'אָרוּר', אלה שאירגנו את ההרצאה הם עשו עכשיו את מה שכתוב פה".


אמנון מסלף את התורה, שהרי הפסוק עוסק בקיום דברי הברית ולא בתרומה וסיוע להוזי הזיות מחללי-שם-שמים אשר מתעים את העם אחרי ההבל והופכים את התורה לקרדום.


כמו כן, דעו לכם שאמנון משכנע בכנסיו את הפתאים לקחת הלוואה מהבנק ולתת לו, וראיה בידי: הוא פרסם באתרו את הסכמת-המלצת הרשע קנייבסקי לעשות כך. ואם זכרוני אינו מטעני, הבן-בליעל דרש שלושים-אלף ש"ח. ואכן, מִספר פתאים הסכימו להצעתו באותו הכנס (ואין ספק שאחד או יותר מהם היו שתולים כדי לעודד אחרים לתרום).


אמנון הופך את התורה לקרדום לחפור בו, ואף מתעה את הרבים אחר ההבל. עד סוף מאמר זה נבין שגם אם יטען שהוא "עושה לשם שמים" או שהוא "מפזר את כספו לזַכות את הרבים" – הוא למעשה גוזלָם בלי ידיעתם, מסיתָם אחר עבודה-זרה, משבשם בדמיונות ודעות כוזבות ואף סותר את יסודות תורתנו.


"אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל" (מש' יז, ח), ושם פירש רס"ג:


"כך מדמים בו בעליו [הם מדמים שהשוחד מרומם אותם ומסייע להם להשכיל ולהצליח], והוא לפני ה' בהיפך זה [תועבה וטינוף אשר מטמטמים את האדם ומעוורים אותו מלראות את האמת נכוחה, וכך מדרדרים אותו מטה-מטה לעמקי הסכלות], כמו שנאמר: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם' [דב' טז, יט]".


***

אמנון מביא ראיות קלושות, או יותר נכון הזויות, נגד רופאים גדולים ובכירים בעניין וירוס הקורונה, על-אף הוכחותיהם, וגם בעניינים פיזיולוגיים הוא מתיימר להיות מומחה. בכנס באור יהודה (קישור לקמן) הוא אמר שהקב"ה "כל רגע שולט לך בכל האיברים", כי נִדמה לדעתו החסרה שזהו שבח וגדולה ביחס לה' יתעלה – שהוא משפיע על כל רגע ורגע, על כל פעולה ופעולה, שוב ושוב.


לכנס באור יהודה ראו כאן (דקה 26 ואילך):


ויתרה מזאת, בסכלותו הוא לא שם לב שהוא מבטל בהשקפה הזו את עקרון הבחירה, עמוד התורה והמצוה; בהקדמה לאבות פרק ח אומר רבנו כך: "אומרים [כת פילוסופית מוסלמית] שהרצון בכל דבר הוא בכל עת ועת תמיד, ולא כן אומתנו אנו, אלא הרצון היה בששת ימי בראשית [דהיינו כשנברא העולם], ושכל הדברים ינהגו לפי טבעיהם תמיד. [...] ועל דרך זו אומרים באדם אם עמד וישב שברצון ה' עמד וישב, כלומר שניתן בטבעו בראשית מציאות האדם שיעמוד וישב ברצונו";וכך בענייני פרנסה, ה' יכול לזמן לאדם עבודה כדי שיכלכל את עצמו בכבוד ובנחת, כלומר, מטבע העולם שהאדם מחויב לעשות השתדלות, היפך דברי אמנון שה' מסייע לבטלנים...


כלומר, אמנון אינו מהסס לעוות את התורה והמציאות כדי שתתאים לשיטתו ושטותו, וכך אמר (בכנס שם 29:40): "למה אתה צריך לצאת לעבוד? כי אין לך בטחון בה'. [...] מי שבוטח שהוא מביא את המזון לעצמו הוא כופר, כופר, כופר בבורא, כאילו הבורא אין לו יכולת לתת לך אוכל".


ועליו נאמר (מש' כו, טז): "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם", ופירש רס"ג: "העצל תמצאהו חושב לסכל כל מי שעובד ויגע, ותביאהו זחיחות לבו בהשקפתו, עד כדי שנדמית לו הזריזות מן הפגעים הממיתים", ואמנון אף הרחיק-לכת לראות זאת ככפירה!


***

אומר רבנו במורה (א, נד):


"וְאָמְרוֹ [משה רבנו:] 'וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ' [שמ' לג, יג], מלמד, כי מי שֶׁיֵּדַע את ה' הוא אשר ימצא חן בעיניו [...] ומי שֶׁסָּכַל ידיעתו [=מי שכָּשל לידע את בוראו] הוא הַזָּעוּם [=שיש זעם כלפיו מאת ה'] והמרוחק, ולפי ערך הידיעה והסכלות יהיה הרצון והזעם והקרבה והריחוק".


ידוע לכולנו שה' העניש את יהדות אירופה בשליחת היטלר ומיליוני רשעים נוספים עליהם, ולכן חובה עלינו ללמוד ולתהות על הסיבות שבגינן הגיעו הצרות הנוראות, הבה נעיין בנאומו הראשון של היטלר, שם דיבר לראשונה על השמדתה של יהדות אירופה (י' בשבט התרצ"ט):


"אחת ולתמיד יש להפריך את הדעה, שהאל כאילו הועיד את העם היהודי להיזון כטפיל מגופם של עמים אחרים ולנצל את עבודתם היצרנית. היהדות תצטרך להתאים את עצמה לפעילות ישרה ובונה, כמו עמים אחרים, אחרת תאבד במשבר שממדיו לא ישוערו".


היטלר תפש את היהדות כדת של עצלות סחטנות וטפילות, הוא כנראה ראה כיצד יהדות אירופה הפכה הלכה למעשה לדת פרו-נוצרית אשר מקדשת את הבטלנות. ואם בנצרות רק כומרי הדת קידשו את הבטלנות והפיכת הדת לקורדום הרי שהיהדות האורתודוקסית עלתה עליה בתכסיסיה, כך שלא רק כומרי הדת המקורבים חוצבים טובות הנאה מן התורה, אלא כלל ההולכים בדת המינות האורתודוקסית חוצבים טובות הנאה מן התורה. לשם כך הם נדרשו לבטל ולמחוק את כל יסודות הדת המחשבתיים ולהחדיר השקפות מינות זרות ומטונפות, כמו כן, הם נדרשו לטמטם את ההמונים באמונות הבל כדי שיוכלו להנציח את הבערות וכך יוכלו לתמרן את ההמון.


זאת ועוד, היהדות האורתודוקסית מנצלת משאבים ותשתיות שעליהם עמלו קשות ובמשך שנים האנשים שסביבם, ובל נשכח, ברוב חוצפתם, הם חושבים שעושים טובה גדולה לארצם.

אמנון טוען שהשואה הגיעה כעונש בעקבות המתבוללים. וכשנופפתי בידי בנתונים מאתר יד-ושם אשר לפיהם בקרב הארצות שבהם היהדות האורתודוקסית פרחה כגון פולין וליטא, נספו כתשעים אחוזים מסך היהודים, אך בקרב הארצות שבהם רבו המתבוללים (צרפת, גרמניה) נספו כעשרים אחוזים בלבד – אמנון דבק בגישה שאדם יכול לעשות עבירות אך לא הוא ימות, אלא ימותו "אחרים בגללו", כך אמר. השבתי שזה עוול! אך הוא פסל זאת ואמר שזה הולך לפי חשבון של המשפחה, של הסובבים, וחתם שהחשבונות האלה זה "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (וי' יט, טו), ודבריו הבל מהובל, שהרי הפסוק הזה עוסק בדיין בשר ודם ובחובה לשפוט בצדק. מכל מקום, א' דחוח-הלוי כבר השיב על טענתו במאמרו "האם הצדיקים מכפרים במיתתם?", וכך אמר שם:


"כדי לחמוק מעריכת חשבון נפש מדוקדק במעשיהם הרעים ושינוי דרכיהם האליליות, הם אימצו לעצמם השקפה נוצרית מובהקת לפיה כל הייסורים שאבותיהם ואבות-אבותיהם סבלו במלחמת העולם הראשונה והשנייה, ובכלל, בכל הגלות הארוכה והארורה באירופה, כל הייסורים האכזריים המזוויעים והמחרידים הללו אינם נובעים מדרכם הרעה ומהליכה אחרי אלהים אחרים, אלא מייסורים שחלו עליהם במטרה לכפר על עוונות כלל עם-ישראל.


ובמלים אחרות, כל המיליונים שנרצחו בזוועות שאירעו בשואה וכן בשאר הפוגרומים האיומים שקדמו לשואה, כולם נרצחו באלף-אלפי מיתות משונות אך ורק בגלל שהם סבלו ייסורים של אנשים אחרים! ואם תשאלו: מי הם אותם 'אחרים' שהם סבלו את ייסוריהם? ובכן, התשובה בפיהם ברורה: המתבוללים. לפי היהדות האורתודוקסית החרדית, אבותיהם ואבות-אבותיהם סבלו ייסורי גהינם לא בגלל שהם היו ראויים לעונש כבד, אלא כדי לכפר על עוונותיהם של המתבוללים! וסברו זאת כאמור כדי להימלט מלערוך חשבון נפש מקיף ועמוק בדרכיהם".


***

אמנון טען טענה נוספת לשיטתו, הפעם מחטא המרגלים, הוא טען שעם-ישראל נמנעו מלהוכיח ולכן נענשו, אך על מה הוא מקשקש? וכי עם-ישראל נהגו בשאננות או התרשלו מלהוכיח? ההיפך הגמור קרה! הם נהגו ברשעות, בְּמֶרִי בוטה כנגד ה' יתעלה ובכפיות טובה עד שאת מנהיגיהם הנאמנים משה ואהרן הם דרשו להוציא להורג! והנה דבריהם לפניכם (במ' יד, א–יב):


"וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ, וְלָמָה יְיָ מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְיָ וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אַךְ בַּייָ אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַייָ אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם, וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים".


וכמה שטויות הוא מדבר ואני יושב שם ברכבו. הוספתי ושאלתי אותו: היכן כתוב בתורה או בדברי הנביאים שמגיעים לצדיקים ייסורים מחרידים, זוועות איומות ונוראות על קידוש ה'? ענה: "בכל מקום, בחובת הלבבות, בכל מיני מקומות", אך דרשתי: היכן בתורה או בנביאים? אז הביא כראיה לדבריו את עשרת הרוגי מלכות, אך לא רק שאין זו תשובה מן התורה או מדברי הנביאים, אלא שטענתו אינה מורידה ולא מעלה מאומה מפני שאין ספק שהעונש הגיע להם בצדק מדוקדק, שהרי "כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דב' לב, ד). ובכל זאת התעקשתי ושאלתי: היכן בתורה או בדברי הנביאים? ואז הוא ציטט פסוק מתהלים (קטז, טו): "יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו", והוסיף שיש עיתים שאנשים צריכים לכפר על עוונותיהם ואז הקב"ה לוקח צדיק אחד, ברם, דווקא מפסוק זה עולה ההיפך הגמור מדבריו ומשיטתו, שהרי הפסוק הזה קובע שקשה לפני ה' להמית את חסידיו הנאמנים! אז איך יש מפסוק זה ראיה לשיטתו שה' חיסל מיליונים של "צדיקים וחסידים"?


בכל מקרה, אמרתי לו שתהילים אלו לא דברי נביאים, ושבכוונה דרשתי מקור מדברי הנביאים או מן התורה. הוא אמר שהוא "לא זוכר כרגע" ושישלח לי במייל את הפסוקים, להלן הדברים ששלח אלי במייל והתייחסותי:


1) חטא אדם הראשון. אמנון לא פירט את תפישׂתו בנושא, אך דבריו מצחיקים והלא בימיו של אדם הראשון לא היו בני אדם בעולם?


מכל מקום, נראה שכוונתו לכך שאנחנו מכפרים בייסורינו על חטאו של אדם הראשון. וזה לא נאמר בתורה או בדברי הנביאים או בספרות חז"ל כך ששוב, אין זו ראיה. ויתרה מזאת, תפישה זו היא סכלות חמורה מאד, כאילו אדם הראשון עדיין זקוק לכפרה (ראו מאמרו של אדיר: "עילוי נשמות לדעת הרמב"ם – הזיה או מציאות?"), ומה קרה, אמנון התהפך? לעיל אמר שהצדיקים מכפרים במיתתם ואילו כעת, המון עמי הארצות ואפילו הגויים מכפרים על הצדיקים?


2) חטא העגל. בספר שמות (לב, ל–לב) נאמר כך: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְיָ אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" – משה רבנו לא מסר את נפשו וגופו לייסורים שיכפרו על עם-ישראל, אלא, הוא התחנן לה' שלא ישמיד את עם-ישראל, זה הכול, פשוט מאד – ורק פורק-עול, נצלן ורשע יעוות את הפסוקים המפורשים ויסלף אותם כדי לתעתע בהשקפה נוצרית רעה מאד.


ואולי יתרה מזאת, הקב"ה מוכיח את משה רבנו אפילו על הצעתו למחות את שמו מספר התורה! שהרי הקב"ה משיב למשה רבנו בפסוק הבא שם (לב, לג): "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי", ובמלים פשוטות, רק מי שחטא לפניי יימחה מספרי. ובהמשך אף נאמר כך: "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם. וַיִּגֹּף יְיָ אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן". הנה למדנו שהעם נענש לבדו על חטא העגל, ומשה רבנו ע"ה? אפילו שערה אחת לא נפלה משערות ראשו!


3) אמנון הביא ראיה מן הפסוק בדברים, ואמר כך:


"'וַיִּתְעַבֵּר יְיָ בִּי לְמַעַנְכֶם' [דב' ג, כו] – מהי המשמעות? אלוהים נתמלא חימה [=כעס; אגב, יש בביטוי זה הגשמה אם תופשים אותו כפשוטו, וחזקה על אמנון שכך הבין] על משה בעבור העם? כאן ניתן לראות סממן מובהק בו צדיק כמשה לוקח על עצמו את חטאי העם ונענש בעבורם".


משה אכן נענש בעבורם, או יותר נכון – בגללם, דהיינו בעקבות ריבוי תואנותיהם של עם-ישראל הוא איבד את שיקול דעתו וחמתו השתלטה על שכלו לרגע, הבה נעיין בפסוקים שם במלואם:


"אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה [...] וַיִּתְעַבֵּר יְיָ בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה [...] כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".


מדוע אפוא משה רבנו נענש באי-חציית הירדן אל ארץ-ישראל? כדי לכפר על העם? לא ולא. רבנו השיב על-כך בהקדמתו לאבות פרק ד: "כאשר נטה כלפי הכעס באמרוֹ: 'שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים' [במ' כ, ח] – מחה ה' בו שאיש כמוהו יכעס בפני קהל ישראל במקום שאין הכעס ראוי בו, וכגון זה ביחס לאותו האדם חילול ה', לפי שכל תנועותיו ודבריו כולם לְמֵדים מהם ובהם מקוים לזכות לאושר העולם הזה והבא, והיאך יבוא ממנו הכעס והוא ממעשה הרע?".

ובהמשך המאורעות נאמרת בתורה במפורש הסיבה שמשה נענש בעבורה (במ' כ, יב):


"וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".


נמצא, שלפי התורה משה רבנו נענש בעבור עוון חילול-שם-שמים, ואילו לפי אמנון, משה רבנו נענש כדי לכפר על עם-ישראל. הראיתם לדעת אפוא, כי אמנון כופר בפסוק מפורש בתורה.


4) ​טענה נוספת שכתב, וזה לשונו:


"אומר רש"י על מיתת מרים: 'למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה קורבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת'. כלומר, מותה של מרים שקול לקורבן פרה אדומה, ומכאן רש"י לומד את ההיקש שצדיק מכפר במותו. גם חז"ל עסקו בנושא: 'אמר רב אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת' [מסכת מועד קטן כ"ח]".


מיתה של צדיק היא צער גדול מאד לעם, וכמו שנאמר באהרן ע"ה בספר במדבר (כ, כט): "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל", וכן נאמר במשה רבנו ע"ה בספר דברים (לד, ח): "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה". כלומר, מיתת צדיק הינה בגדר ייסורים גדולים וקשים לעם אשר הצדיק חי בתוכו והנהיגוֹ, והייסורים הללו הם אלה אשר מכפרים לעם על עוונותיהם וממרקים את הזיותיהם ומקרבים אותם לבורא-עולם.


ולאחר שאמנון ירד לבורות המינים להביא ראיה לדבריו מרש"י-שר"י, ראוי להטיח בו את דברי הנביא יחזקאל (פרק יח):


"הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲו‍ֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה. וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי יְיָ הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה. וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כָּל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת. וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ [דרכי כת ישוע הנוצרי וההולכים בדרכו ובשיטתו ומתחפשים ליהודים]. בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת עֲלֵיהֶם בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת. וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה. וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת. וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי [הרי רש"י הקיש!] הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנּוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל [?] הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן [!]. לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְיָ".


***

אמנון הלך בשיטתו של רש"י שמקיש מענייני אגדה לענייני המציאות, ובחר לנהות גם אחר מחבר ספר "הזוהר" אשר הלך בדרכו של רש"י ושאר האשכנזים שמנצלים את סכלות הפתאים וההמון כדי לשלוט בהם ולהפחידם, וכך להשיג שׂררה וממון, ואת זאת עושים, תוך שהם רוכבים על שמם הטוב של חז"ל ושל הסנהדרין, מסלפים ומעוותים את דבריהם והופכים אותם לסכלים ולנוכלים. ועל שיטתם זו הישנה-נושנה אומר רבנו הרמב"ם (פירושו למס' סנהדרין פרק י, א):


"וממה שאתה צריך לדעת, שדברי חכמים ע"ה [בדרשותיהם] נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה [...] מבינים אותם כפשוטם [...] ולא עשו כן אלא מחמת סִכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] והכת הזו רחמנות על סִכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השִפלות [...] וְחַי השם כי הכת הזו מאבּדים הדר התורה ומחשיכים זהרה".


יש לדעת, כי על יסוד תפישת אגדות חז"ל כפשוטן בנויים הררי התוהו של אמנון בנושא הכשרות, וכך אמר בכנס באור יהודה (בדקה 26:30):


"תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת את לבו של אדם, שנאמר: 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם' אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. רש"י מפרש: 'מטמטמת, אוטמת וסותמת מכל חכמה' [יומא לט ע"א] – ברגע שאדם אכל מאכל איסור נסתם הלב שלו ונאטם לחכמה, זה אומר מרגע זה הוא סתום, אכילת איסור פעם אחת, פעם אחת".


הליכה אחר התאוות היא זו שגורמת בסופו-של-דבר לטמטום המחשבה, כי בהפניית כל כוחות הנפש אל תאוות האכילה וההתפטמות – סוף האדם להיות כבהמה – זהו אפוא הטמטום שעליו דובר בגמרא (ובעניין זה ראו: "האם מי שאוכל כלב נהיה מטומטם?").


***

אמנון נשאל בכנס שנזכר לעיל (בדקה 11:40): מדוע מתו מיליון וחצי תינוקות בשואה?


אמנון התחיל את תשובתו בשאלה: מה אשמים התינוקות של היהודים שמתו במצרים? והסביר: פרעה אמר שכל מי שלא מסיים את מִכסת הלבֵנים באותו היום – בנו יהיה בִּמקום הלבֵנה, אמנון טען שמדובר בגלגול מדוֹר הפּלגה, כלומר, התינוקות הללו היו האנשים שאמרו בדור הפלגה: "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים" (בר' יא, ג), ואשר נשמותיהם התגלגלו באותם תינוקות שהוטבעו ביאוֹר והפכו ללבנה... וזהו, לדעתו הוא הוכיח באותות ובמופתים שגם התינוקות שמתו בשואה הינם בהכרח נשמות של מבוגרים מדורות קודמים שחטאו והוכנסו בתינוקות כדי להיפּרע מהם.


והנה לפניכם תשובה של איש אמת חכם רבנו הרמב"ם (הלכות תשובה ו, א):


"יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו או בבניו הקטנים; שבניו שלאדם הקטנים, שאין בהן דעת ולא הגיעו לכלל מצוות, כקנינו הן; כתוב: 'אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת' [מ"ב יד, ו] – עד שיעשה 'איש'".


והנה לפניכם ראיה נוספת מספר יחזקאל (כד, כה–כז):


"הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם אֶת מַחְמַד עֵינֵיהֶם וְאֶת מַשָּׂא נַפְשָׁם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם [להודיעך את הייסורים שהגיעו לעם]. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד [אל תחריש, כי כעת העם יאמין לכל מוצא פיך] וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת [דבריך כבר הוכחו כנבואה] וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ".


סוף דבר


אמנון טוען שהוא לא פחות מנביא, כך אמר בכנס בטבריה (ט"ז בשבט התשפ"ב):


"כתבתי למעלה מעשרה שירים שכולם נבואה, כולם נבואה, כל מה שאמרתי הכול נבואה, לא שקיבלתי נבואה [...] [אלא,] לאחר מעשה שאתה שומע מה אמרתי אתה רואה שזה ממש נבואה, כל מה שאמרתי הכול מתקיים".


אז הוא נביא או לא נביא? ברוב שחצנותו ויהירותו כי רבה הוא תובע משומעיו שיתייחסו לדבריו כאל דברי נבואה, אך נמנע מלטעון את הנבואה במפורש כדי שלא יתחייב בנפשו...


"כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת. כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲ‍לֹא מְשַׂחֵק אָנִי", ופירש רס"ג: "עושים זאת הרמאים, זוממים את הרע על מי שהוא מטרתם, אם הרגיש בהם אומרים שיחקנו עמך, ואם לאו – משיגים בו מטרתם".


תמונת השער הרשומה מאת: .friend a.p, רישיון: CC BY-SA 4.0

אמנון המג'נון
.pdf
הורידו את PDF • 284KB


469 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

2 commenti


מוחה

Mi piace
Risposta a

אתה יכול למחות כמה שאתה רוצה כלבלבון, העובדות בעינן עומדות. אתה בחרת צד והחלטת להיכלל בעוונו? אז תחזיק חזק ביום התוכחה.

Mi piace
bottom of page