אליהו הנביא – מלאך הברית?

עודכן: 21 ביוני


מצות ברית המילה היא אחת המצוות החשובות והחמורות ביותר בתורה, וכפי שפוסק רבנו הרמב"ם בהלכות מילה (א, א):


"מילה – מצות עשה שחייבין עליה כרת, שנאמר: 'וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ' [בר' יז, יד]".


וכן בהמשך ההלכות שם, נאמר כך (ג, ט):

"בוא וראה כמה חמורה מצות מילה, שלא נתלה למשה רבנו עליה אפילו שעה אחת, אף-על-פי שהיה בדרך. וכל מצוות התורה נכרתו עליהן שלוש בריתות בלבד [...] ועל המילה נכרתו שלוש-עשרה בריתות עם אברהם אבינו".


והנה, ביהדות האורתודוקסית, בדומה למצוות רבות נוספות, אנו מוצאים שהפכו את ברית המילה למעמד פולחני גדוש במאגיה והזיות. במאמר שלפנינו נבחן כמה מההשקפות והמנהגים העקומים שהוחדרו למעמד טהור זה של ברית המילה.


א. ברית יצחק


במהלך הלילה שלפני ברית המילה, רבים נוהגים בימינו להתאסף בבית התינוק ללימוד משותף של פרקי זוהר ומדרשים בנושא הברית. אצל עדות-המזרח נקרא מנהג זה "ליל ברית יצחק", ואצל עדות אשכנז הוא נקרא "ליל השמירה".


המקור למנהג הזה נמצא בספר הזוהר (חלק א, צג ע"א), שם מסופר על חכמים שנקלעו לאכסנייה ובעל הבית הזמין אותם להישאר ללון אצלו ולהשתתף בברית המילה של בנו למחרת, ובמהלך הלילה התכנסו חבריו של המארח ללימוד עד הבוקר.


הסיבה למנהג זה, לפי דבריהם, היא משום שברית המילה היא אחת מהמצוות החשובות ביותר, ובגלל "הכוח הרוחני" העצום של המצוה הזו, "כוחות הטומאה" מנסים לפגוע בתינוק ולמנוע את קיום ברית המילה .לימוד התורה ליד התינוק נועד לשמור ולהגן עליו מפני כוחות הטומאה הדמיוניים ולהזין אותו בקדושה (מטה משה, הלכות מילה, סידור בית יעקב).


מנהג נוסף הוא להביא ילדים קטנים שיקראו קריאת שמע ופסוקי תורה אחרים סביב עריסתו של התינוק )ברית אבות, ליל שימורים, יג). גם המנהג הזה קשור לאותה סיבה: ילדים קטנים הם טהורים ונקיים מחטאים, ולכן יש להם "כוח רוחני" גבוה מאוד, וכשהם קוראים פסוקים מהתורה ליד עריסת הילד הם מגנים עליו רוחנית ושומרים עליו מפני כוחות הטומאה המזיקים (ליקוטי מהרי"ח, סדר מילה).


גם ליהודי תימן חדרו ההזיות הללו, וכמו שכתב קאפח בספרו "הליכות תימן" (עמ' 163):


"ערב שלפני יום המילה נקרא 'לילת אלזיבא' והוא 'ליל שמורים', שמשמרים את היולדת כל הלילה ומקפידים שיהיה אצלה אדם ער עד הבוקר. זקנות שבבית מתחלפות מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמָרוֹת אצל היולדת, מפחד השדים העלולים לשרות עמה ולהזיקה. הם עלולים לייבש את החלב מדדיה על-ידי ש[השדים] מביאים את ילדיהם לינוק ממנה. או שמזיקים לולד או שמחליפים אותו, כלומר שלוקחים לעצמם את הילד ומשאירים במקומו ילד דומה משלהם [דהיינו ילד מילדי השדים], ואז אין ילד זה מתפתח יפה ואינו גדל בסדר, ונראות בכל גופו שערות צהובות, ילד שנראו בו סימנים אלו נקרא: 'מבדל' (מוחלף)".


והוסיף שם בהערה:

"וזו רפואתו: מעבירים אותו מתחת גלגל של באר מים חיים, שכן דרך השדים לשכון על הבארות [...] אם זה לא הועיל, הולכים למקום המיוחד למשכן השדים [...] בהשפעת לגלוגו של זקני ז"ל על אמונות הבל אלו – נתמעטו השוגים בהן".


כמובן שלמנהג זה אין שורש ומקור בדברי חז"ל, והוא אינו מופיע בכתבי הגאונים והרמב"ם. כל כולו מקשה אחת של אמונות תפלות והזיות מאגיות שהוחדרו לעם ישראל דרך שכניהם המוסלמים והנוצרים. ויתרה מזאת, האמונה בקיומם של כוחות שדים ומזיקים היא חירוף וגידוף כלפי שמיא והמאמין בהם פוגם במצות ייחוד ה', בדַמותו שיש עוד אלהות בעולם.


והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י):


"כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".


זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):


"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".


ב. כיסא אליהו


כתב בשולחן ערוך (יו"ד רסה, יא): "נוהגין לעשות כיסא לאליהו שנקרא: 'מלאך הברית', וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כיסא אליהו".


כמובן שגם למנהג זה אין זכר בדברי חז"ל, לא בדברי הגאונים ולא בדברי רבנו הרמב"ם. המקור של תחילת ההלכה הינו בדברי מדרש פסאודו-אפיגרפי מאוחר אשר יוחס בשקר לר' אליעזר: "פרקי דרבי אליעזר", והמקור של סוף ההלכה הינו בדברי ספר הזוהר שיובאו בהמשך.

אמנם, מצינו בספר "שיבולי הלקט" (הלכות מילה פ"ו, והועתקו דבריו בספר תניא רבתי בעניין כסא לברית מילה) שהביא מנהג זה משם בעל הלכות גדולות שחי בתקופת הגאונים, וז"ל:


"מצאתי בהלכות גדולות של ר' שמעון קיירא ז"ל: ונהוג רבנן למעבד כסא כבוד בברית מילה משום כבודו של אליהו דמתקרי 'מלאך הברית' כדתניא בברייתא דר' אליעזר".


אולם, דברים אלו לא נמצאו בבה"ג שלפנינו. ועוד, שנמצא בספר "אור זרוע" (חלק ב, הלכות מילה קז, ב) שהביא דברים דומים, אך לא משם בה"ג אלא משמו של שרירא גאון, וז"ל:


"וצריך לחפש אחר יהודי טוב לעשותו בעל ברית [סנדק] כדי שיבוא אליהו ז"ל וישב על הקטידרא [כסא] אצלו בשעת המילה, כמ"ש רב שרירא גאון ז"ל: 'מנהג בישראל להעמיד קתידרא מכוסה במעיל אצל בעל ברית משום כבודו של אליהו ז"ל דמתקרי 'מלאך הברית' כדתניא בברייתא דרבי אליעזר וכו'. ומכאן נהוג רבנן למעבד מושב כבוד למלאך הברית, והוא אליהו זכור לטוב', עכ"ל".


ותמוה מאוד שרק ה"אור זרוע" כתב כן משמו של שרירא גאון, ועוד, שבכתבי שרירא גאון לא מצינו זכר לדברים אלו. המסקנה העולה היא אפוא: דברים אלו לא יצאו מפיו של בעל הלכות גדולות ולא