אונקלוס - ראש פרשני האמת (חלק ב)

דוגמה יה


בבראשית (ה, כב) תרגם אונקלוס כך:


"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" – "וְהַלֵּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחְלְתָא דַּייָ". מפשט הפסוק עולה הגשמה, שהרי נאמר שחנוך התהלך לצד בורא-עולם, ואם נפרשו כפשוטו נגיע למסקנה שבורא-עולם הינו גוף שניתן ללכת לצידו, וכמו שנאמר בשופטים (א, יז): "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו" ובמלכים ב (ח, כח): "וַיֵּלֶךְ [אחזיהו] אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב". לפיכך, אונקלוס מרחיק מן ההגשמה ומבאר שהמלה "התהלך" אינה כפשוטה, אלא היא מושאלת מעניין הליכה פיסית להליכה בדרך ה', דהיינו שיראת ה' יתעלה הִנחתה את חנוך בכל אורחותיו ועיצבה את מעשיו ומחשבותיו.


אונקלוס עקבי בתרגומו הזה, שהרי שני פסוקים לאחר מכן (ה, כד) נאמרו בתורה אותן המלים, ושם אונקלוס שב ומתרגם באופן זהה לתרגומו לעיל: "וְהַלֵּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחְלְתָא דַּייָ".


והנה לפניכם גם דברי רבנו בעניין זה במורה (א, כד), וכֹה דבריו:


"וכן הושאל לשון הליכה להתנהגות בדרך הטובה בלי תנועת גוף כלל, אמר: 'וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו' [דב' כח, ט], 'אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵ