קיבלתי תלונה במשטרה
אני מוריד כהרגלי מודעות של המינים, קשה לי מאד לעבור ולהתעלם, והפעם הבית חב"ד שברחוב יהושע בן-נון בתל-אביב קוראים לעוברים ושבים "לטעום טעם של תורה" כלשונם, והשבוע ראה אותי מוריד המנהל של הבית חב"ד, וכמובן שזה לא ממש עניין אותי אם הוא שם או לא, הוא הלך כשהמשכתי לבית סבתי וצילם אותי, "הנה הבן-אדם שחיפשנו" חחח, הוא שואל מה שמי, וכמובן שלא עניתי לו אלא קראתי לו עובד אלילים, ומסית את עם-ישראל אחרי ההבל, ומחלל שם-שמיים ואיחלתי לו שיעבור מן העולם.
הוא התלונן עלי במשטרה הטמבל מנדל הזה! והיום התקשר אלי שוטר ושאל אותי מדוע אני מוריד להם את המודעות? אמרתי לו שאני לא סובל אותם, הוא ביקש ממני להפסיק, קיבלתי את דבריו ואכן אפסיק, אך לבית חסרי הבינה והדעת היה מוטב שאמשיך רק להוריד להם את המודעות מפני שכעת כל השכונה ומסביב לה תכיר "תשע סיבות לשנוא את חב"ד". אדפיס כחמישים עותקים.
"וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם" (יר' א, יז). ההפטרה של השבוע השפיעה עלי מאד.
אסור באיסור חמור להתקרב אל המינים כל-שכן ללמוד מהם אפילו אות אחת!
וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ח-ט):
"וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים. ואין מקבלין אותן בתשובה, לעולם, שנאמר: 'כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים' (משלי ב,יט)".
"והמינים, הם התרים אחר מחשבות ליבם בסכלות, בדברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס, בשאט בנפש ביד רמה; ואומרים שאין בזה עוון. ואסור לספר עימהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'אל תקרב, אל פתח ביתה' (משלי ה,ח). ומחשבת מין לעבודה זרה".
ומה דינם של המינים? (מתוך: "וכל המינים כרגע יאבדו", וראה גם: "כך אמרו חכמים: אחרי לבבכם - זו מינות").
נחל בהלכות עבודה-זרה (י, ב):
"אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורסים, מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=כל בעלי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחר הקבלה הבזויה המיוחסת לרשב"י] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]".
והנה עוד הלכה, הפעם מהלכות רוצח ושמירת הנפש (יד, יד–טו):
"המינים והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג, ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו".
כלומר, חז"ל ורבנו אפשרו לאדם להיות יצירתי, וכל דרך שתעלה בדעת האדם להורגם ראויה, מפני שהם מחריבים את דת האמת וממיטים אסונות וייסורים איומים על עמֵּנו.
והנה עוד הלכה, הפעם מהלכות ממרים (ג, א), וכֹה דברי רבנו:
"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".
מדהים! לא רק שמי שהורג אותם עושה מצוה גדולה ומסיר מכשול, אין צורך לא בעדים ולא בהתראה ולא בדיינים! ודינם של המינים גרוע משל עובדי אלילים גויים. והרחבתי בזה במקום אחר.
בהלכה נוספת שראינו לעיל מהלכות תשובה (ג, טו), רבנו מלמד שגם בימינו, גם כאשר כל ההלכות הללו אינן הלכה למעשה, אלא הלכות חינוכיות ומוסריות בלבד, המינים הללו ישלמו תשלום מלא בעבור פשעיהם בעולם-הזה ובעולם-הבא, וכֹה דברי רבנו: "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים", וכו'. והמינים הם גדולי הרשעים, ולא לחינם הם הראשונים ברשימת הארורים.
וזה דינו של מנדל הטמבל שר"י.
ואסור באיסור חמור לנהוג כבוד במינים, שהרי ספר תורה כשר שכתבו מין נשרף עם כל האזכרות שבו כדי שלא יישאר זכר למינים ולא למעשיהם! ואם כך כלפי ספר תורה הכשר המקודש, כיצד עלינו לנהוג במינים עצמם ובכתבי מינותם?
וזה קל וחומר, ולא "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", כי לא הבנת את הכלל.
כלומר, השימוש שלך בכלל "דיו לבא מן הדין" וכו' שגוי, שהרי לפי הכלל הזה אין להרחיב את ההיקש ליותר מן העניין שהקישו ממנו, וכמו שלא העניש ה' את מרים ביותר משבעה ימים כמו שאם אביה היה יורק בפניה הייתה נכלמת שבעה ימים, ואפילו שיש כאן קל וחומר שהרי החטא כלפי ה' חמור מחטא כלפי האב.
וראה בעניין זה פירוש המשנה להרמב"ם בבא קמא (ב, ה):
"דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ואין בזה מחלוקת לפי שהוא מן התורה והוא אמרו במרים ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה, לפי שכיון שמי שקצף עליו אביו יורחק שבעה ימים כל שכן מי שקצף ה' עליו שיורחק יותר ימים, אלא שאמר הכתוב תסגר שבעת ימים [אפילו שיש כאן קל וחומר], הרי עשה דין השכינה שנלמדה מן האב כדין האב [=דיו לבא מן הדין וכו']".
כמו כן, מה שציטטת מה"שם רע", מדובר בהזיות נחותות, מה פירוש התורה "פרה ורבה"? מהי השוטות הזאת? וכי אדם שלומד משהו מצדיק אז התורה "פרה ורבה" וכאשר אדם לומד מרשע דבר אמת אז התורה אינה "פרה ורבה"? וכי התורה היא ישות מאגית אשר מבחינה ממי האדם למד אותה? וזו הזיה ושקיעה בדמיונות.
וקבל האמת ממי שאמרו, ואם רשע אמר דבר אמת ייחודי שלא ניתן ללמדו משום אדם כשר, נלמד זאת ממנו והדבר יביא לנו תועלת רבה מאד, ואין צורך לומר שלא נרוממו ונשבחו על כך, ואף לא נזכיר שמועה זו משמו.