אור הרמב"ם

האם מותר להדליק נרות שבת עם נרות שמחלקים החבדניקים הפגאנים בכל פינה ותחת כל עץ רענן?

במאמר "הפלת עובר במשנת הרמב"ם" הוּכח, שעובר שטרם יצא ממעי אימו אינו בגדר נפש, וההורגו אינו בגדר רוצח אלא בגדר חובל. כלומר, גדרו ומעמדו של העובר הוא לכל היותר ככל איבר משאר איברי האדם – ואמרתי "לכל היותר" שהרי חשיבותו הגופנית של העובר פחותה מכל שאר האיברים, שהרי לאחר הפלת העובר, האשה ממשיכה לתפקד מבחינה גופנית כרגיל, מה-שאין-כן אם נפגע או נכרת לה איבר משאר האיברים, כגון עין או יד או רגל.

במהלך לימודיי נתקלתי בראיה נוספת לכך שהעובר כלל אינו בגדר "נפש" הואיל והוא בגדר "דבר שלא בא לעולם", ראיה זו הינה בהלכות מכירה (כב, יג–טו), וכֹה דברי חז"ל ורבנו:

"כשם שאין אדם מַקְנֶה דבר שלא בא לעולם, כך אינו מקנה למי שלא בא לעולם – ואפילו עובר הרי הוא כמי שלא בא לעולם, והמזכה לעובר לא קנה. ואם היה בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו – קנה [...] המקנה למין ממיני חיה לא הִקנה כלום, הִקנה…

נשאלתי מהי התועלת בבקשת רחמים על חברו לדעת הרמב"ם? והלא אין ייסורים בלא עוון, ואם המתייסר לא ישוב בתשובה לא יועילו כל התפילות עליו, שהרי לא ניתן להשפיע על בורא-עולם ולא להפעילו חלילה, שהרי אינו בשר ודם – מהי אפוא התועלת בתפילה על הזולת?

תשובה: ובכן, יש כמה תועליות גדולות וחשובות מבקשת רחמים על חברו: א) עצם התפילה על ייסורי הזולת מכניעה את ליבו של האדם ומזכירה לו שיש מחיר לעוונות, ושהקב"ה מעניש ומייסר את הפושעים; ב) תפילה זו מוסיפה אהבה ואחווה שלום ורעות בעם-ישראל, שהרי כאשר אדם מתפלל על זולתו הוא מעורר את נפשו לאהוב את אותו אדם; ג) תפילה זו עשויה לעורר את האדם המתפלל לסייע לאותו האדם שמתייסר, ולוּ בביקור או בעידוד; ד) כאשר אדם מתפלל על חברו הוא מכניע את רוחו, שהרי הוא חושב על זולתו ולא רק על עצמו; ה) ייתכן שהאדם שמתייסר יֵידע שמתפללים עליו ומתחננים לפני בורא-עולם לרפואתו, ואז הוא עשוי להתעורר מכך לשוב בתשובה לפני ה'…

נשאלתי כך: יש לי המון-המון ספרים שאני לא משתמשת בהם יותר מאז שאני הולכת לפי הרמב"ם, כל מיני ספרי הלכה, עלונים, סגולות, מוסר, סיפורי צדיקים – של הבן איש חי השו"ע וכיו"ב. האם הספרים האלה זקוקים לגניזה? אני יכולה לתת אותם? מה הדין שלהם?

תשובה: להבנתי יש להשליכם לצפרדע מחזורית הנייר הקרובה לביתך, ומצוה רבה היא. וביתר ביאור, מעיקר הדין היה ראוי לשורפם מפני שיש בהם דברי מינות, אבל בדור שלנו הואיל ורבים מאד הם ספרי המינים, הדבר יגרור להשחתה של מיליוני ספרים, ולכן להבנתי, סנהדרין אמת הייתה פוסקת שיש להשליכם למחזורית – או בבת אחת או בהדרגתיות, מה שנוח לך.