הייתכן שהרמב"ם שיבח את הפוחז?
נשאלתי בעניין איגרת שייחסו להרמב"ם, איגרת שנכתבה למתרגם-המורה שמואל אבן תיבון. כבר התייחסתי לאגרת זו, אשר אם לא זויפה כולה על-ידי המינים וצאצאיהם, הרי שהרמב"ם קרוב לוודאי חזר בו מן השבחים שכתב בה לאבן תיבון, ואף התאכזב ממנו מאד בהמשך. ולעיון נרחב בעניין זה, ראו נא: "תיאור כתבי-היד ותרגומי המורה", שם בפרק ב. ובאופן כללי עלינו לזכור תמיד שתשובותיו ואיגרותיו של רבנו זויפו באופן קשה ביותר, הרבה יותר מאשר משנה-תורה, ולכן יש להתייחס לאגרות ולתשובות שיוחסו לו בזהירות ובחשדנות רבה מאד-מאד.
ולאחר שאמרתי את כל זאת, הבה נעיין בראש האיגרת הזו (מהדורת שילת, עמ' תקל):
"הגיעו אלי, אני משה בר' מיימון הרב הספרדי זצ"ל, כל כתבי [...] ר' שמואל ש"צ בר' יהודה זצ"ל, ומקודם שנים שמענו [...] [על] החכם אביך ר' יהודה זצ"ל [...] גם אחד מטוליטולה בא הנה וסיפר לנו בכבודו נ"ע. וכן כשבא אצלנו ר' מאיר החכם היקר, שהיה למד אצל ר' אברהם הרב הגדול שבפושׂקיירשׂ, ואצל ר' יעקב…



השואל שאל
שתה כוס מים לפני התפילה, כמובן שבירך עליה לפני ואחרי. לאחר התפילה, הוא שותה כוס נוספת לצמאו, האם יברך עליה אם ידע בשעה ששתה את הכוס הראשונה שלאחר התפילה יהיה צמא שוב וישתה עוד כוס? האם זה נכלל בהלכה שאמר רבינו בהלכות ברכות פרק ד׳ הלכה ז
היינו מדובר שהוא בירך עליה ברכה אחרונה כבר
אז איך בדיוק הוא יכול להמשיך לשתות ללא ברכה ראשונה
הרי ברכה אחרונה היא בעל כרחו הפסק
וכבר אמר רבינו
תפילה ז טז "כיצד אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום".
היינו ברכה אחרונה היא סוף פסוק