הערה על מה שנכתב בפוסט 'רש"י - ראש פרשני ההגשמה (חלק יב)'

מחילה, רק עכשיו ראיתי שערכת את הפוסט המקורי. אבל להגנתי בהחלט אפשר לומר כי מרוח התגובה הראשונה לא היה ברור לי שבכוונתך לערוך ולכן לא בדקתי. בפוסט הראשון הקפדתי לכתוב "נשמט מעיניך" ולא "השמטת", ויש בכך, לענ"ד, להעיד על כוונותיי שאין בהן זדון.

מדוע עלינו לומר בהכרח כי לא היו הדברים במציאות? הם אינם נזכרים בסיפור המקראי, אבל להדיא גם אינם מן "הנמנעות", כלומר אין פה בעיה לוגית או בעיה מבחינת חוקי הטבע הידועים לנו. ידועים היו לי דברי הרמב"ם על שלוש הכיתות (אם כי לא כל מה שהובא בשאר הפוסטים), וכמובן יש דברים באגדות חז"ל שאי-אפשר לפרש כפשוטם והעושה כן שוגה ואינו מוסיף כבוד לחז"ל, אבל סלקא דעתך שזה תקף לכל מה שאנחנו מכנים אגדתא? מה שאין בו מן "הנמנעות", למה שלא נבין כפשוטו? הבעיה כאן היא שאיני יודע מיהם אותם הערביים המדוברים ומה היו מנהגיהם ומה בהתנהגותם של האנשים היה יכול לגרום לאברהם אבינו לחשוד בהם, אבל זה מכשול היסטורי, לא לוגי או פיסיקלי. כלומר, אין לי שום בעיה עקרונית להניח שהמאורע אכן קרה במציאות ולשאלות שאלות על בסיס זה, ואם המסקנה היא שהרמב"ם יחשוב אותי לסכל ומחוסר דעת בשל כך, שיבושם לו.

שלום וברכה,

נניח תחילה שאתה צודק ואנכי שגיתי, האם ראוי לדון לכף זכות את רש"י-שר"י? האם ראוי לגונן עליו? ולכל היותר היה עליך להפנות אותי למקור. כלומר אפילו שנעלם מעיניי מדרש בעניין זה, לא היה ראוי לך לומר זאת בעניינו של רש"י -- מפני שכל החלשה של ראיותיי מחלישה את דרך האמת, אפילו אם טעיתי בראיה, אלא יש לעשות זאת בזהירות, ובאופן שלא חלילה יחליש את המלחמה הגדולה כנגד רש"י-שר"י שהחריב את דתנו.

על-כל-פנים לא צדקת גם בזה, ואף שאכן נעלם מעיניי המדרש, עדיין אין בדברים כדי לשלול את דבריי כנגד רש"י בדוגמה הזו, אדרבה, העיון הנוסף העלה שדבריו של רש"י חמורים אפילו עוד יותר ממה שחשבתי, ובזכות הערתך חשפתי עוד צד מכוער ברש"י.

הנה אפוא הדוגמה הזו, כתובה מחדש בהתאם למקור שבתלמוד בבא מציעא:

בבראשית (יח, ד) נאמר כך: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ", רש"י פירש שם כך: "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם – כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה-זרה לביתו".

מעניין הדבר שרש"י העדיף לפרש את הפסוק לפי הדברים המובאים בתלמוד (בבא מציעא פו ע"ב) ולא כמובא במדרש רבה ממנו הוא מפרש בדרך כלל, וכך נאמר בתלמוד שם:

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו [המלאכים]: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחווים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל".

רש"י מוסיף ומפרש בתלמוד שם: "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ – שלא יכניס עבודה זרה בתוך ביתו, שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן, והן נדמו לו כערביים; כבר יצא ממנו ישמעאל – [אמרו המלאכים לאברהם:] ממך יָצָא [ישמעאל] הָרָגִיל לעשות כן".

טרם שנמשיך, נעיר על פירושו של רש"י למדרש, מפני שהוא מדהים בסכלותו! לפי רש"י, יש להבין את המדרש הזה כפשוטו, דהיינו אברהם חשד במלאכים שהם ערבים, והמלאכים התרעמו עליו על-כך והוכיחו אותו: "וכי בערביים חשדתנו שהם משתחווים לאבק רגליהם?", ולא רק שהם התרעמו והוכיחו אותו על-כך, הם גם הכלימו את אברהם אבינו ע"ה באופן מחריד ביותר! שהרי לפי רש"י המלאכים אומרים לאברהם אבינו: איך העזת לחשוד בנו? והלא דווקא ממך יצא ישמעאל אשר רגיל להשתחוות לאבק רגליו! וזו מינות בהתגלמותה!

ורש"י כלל לא הבין את התלמוד! שהרי כוונת חכמים באמרם: "כבר יצא ממנו ישמעאל" היא לדון את אברהם לכף זכות על-כך שכביכול הוא חשד במלאכים שהם ערבים, דהיינו שכבר יצא ממנו ישמעאל והוא ראה מקרוב את מנהגי הערבים ולכן חשש ביחס למלאכים – הפוך מרש"י, שהרי לפי רש"י המשפט הזה נועד לגנות ולחרף את אברהם אבינו. ואין צורך לומר שכל המדרש הזה אינו מתאר עובדות היסטוריות, ואין להשתמש בו לפרש פשט פסוקים.

נחזור לפסוק, מדוע רש"י מתעקש לפרש את הפסוק על-פי האמור בתלמוד ולא על-פי מדרש רבה שהוא מדרש שנועד לפסוקי התורה יותר מאשר מדרשים אקראיים שבתלמוד? ויתרה מזאת, במדרש רבה שנראה להלן נאמר שמדובר באנשים ובהתאם לדבר ה' יתעלה בתורה: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם" וכו' (בר' יח, ב).

נעבור עתה אפוא לעיין במדרש רבה שהזכרנו לעיל:

במדרש בראשית רבה כלל לא נזכר שמדובר בערביים, והנה לשון המדרש (נ, ד): "אל בית עבדכם ולינו ורחצו – אברהם מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה, אלא אברהם מקפיד על טינופת עבודה-זרה לפיכך הקדים רחיצה". זאת ועוד, במדרש שם (נ, ב) נאמר במפורש שהמלאכים נדמו בדמות אנשים: "אברהם שהיה כוחו יפה [=מעלתו הרוחנית] נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על-ידי שהיה כוחו רע נדמו לו בדמות מלאכים".

לפיכך, בנוסף להשקפות המינות המחרידות של רש"י ביחס לאברהם אבינו, יש כאן לדעתי גם עדות להשקפה גזענית מובהקת, שהרי לא רק שרש"י בחר לרומם דווקא את המדרש האקראי שבתלמוד אשר מתאר את הערביים הקדמונים כיצורים הנחותים ביותר עלי-אדמות, וזאת למרות שנאמר מפורשות גם בתורה וגם במדרש בראשית רבה שמדובר באנשים! אלא שרש"י מוסיף לעשות דבר חמור בהרבה: רש"י טען שגם הערביים בימיו משתחווים לאבק רגליהם, דהיינו שגם בימיו הם היצורים הנחותים ביותר עלי-אדמות! שהרי רש"י אומר בלשון הווה על הערבים המוסלמים שהיו בימיו: "שהערביים רגילים להשתחוות לאבק רגליהם". מדוע אפוא רש"י מכזב ומתעתע ומתעקש להציג את נחיתותם של הערבים המוסלמים?

ובכן, אם הערבים המוסלמים שהיו בימיו היו היצורים הנחותים ביותר עלי-אדמות, ממילא היהודים אשר מגיעים מארצות האסלאם הם היהודים הנחותים ביותר מקרב כלל אחיהם היהודים, ובמיוחד ביחס ליהודים שמוצאם מארצות אירופה. ביטוי להשקפה הגזענית הזאת מצאנו גם בדבריה של ראש-הממשלה בעבר גולדה מאירסון, אשר אמרה על העולים מארצות האסלאם שהם "הביאו את הקיפוח והאפליה אתם במזוודותיהם" – כאילו נחיתותם נובעת מעצם העובדה שהם באים מארצות נחותות מבחינה טכנולוגית וחברתית.

לעומת דברי רש"י וגולדה מאירסון, ידועה ומפורסמת תשובת רבנו בעניין הישמעאלים (סימן תמח), והנה מעט מדבריו:

"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה-זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומליבם והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי [...] וטעותם וטיפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל [שמגבעתם אמה וזקנם אמה ומדברים מחציין], אבל בייחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל".