תוצאות החיפוש

הוא סבר כי הרמב"ם היה קיצוני מדי בשלילת ההגשמה, וכי יש מקום להבין את התיאורים הגשמיים של האל במקרא ובמסורת כאילו יש מה להשוות בין פעלו האדיר של הרמב"ם, לבין השׂגותיו הנבובות של הכסיל מפוסקיירא, אשר נהג לקפוץ ועתה לרקע של התשובה, הרמב"ם אכן קבע את שלילת הגשמות כיסוד, אך חלילה להרמב"ם מלהגדיר את האל, וכפי שגדולי האסלה הגדירוהו בשמו של הרמב"ם: "הרמב"ם [...] על דרכו של הרמב"ם הם אומרים שהיא דרכו של הפוחז! והרמב"ם?

עניין, ולא של האומר!! ממאמריי שנתפרסמו באור הרמב"ם. ראה לדוגמה: "וכל המינים כרגע יאבדו" , "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי" , "תלונות על אור הרמב"ם " (בעמ' 104), במבוא למאמרי: "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם". *** חתמת את דבריך ראה לדוגמה את סילופיהם של הזעמן מפוסקיירא וראש הלענה הגרמני, ב"אפיקים להרמב"ם" (עמ' 34), במאמרי: "פסיקת

הרמב"ם בזה [=דעתו הידועה היא שקר?] כבר מן התמצית עולה שארבל "האריך לבאר" שמותר ליהנות מדברי תורה, והוא אף סבור ש"דעתו האמיתית" של הרמב"ם את ראש דברי רבנו בפירושו המכונן למשנה שם (ד, ז); וחשוב להדגיש, שאת מחלוקתו הגדולה של הרמב"ם עם אנשי ארבל מביא ראיה מכך שרבים חלקו על הרמב"ם לכך שחז"ל והרמב"ם כנראה שגו: "באמת הרבה חלקו כמו שהרמב"ם בעצמו הרמב"ם, שלפניו ושלאחריו, לא סוברים כמותו".

רש"י או הראב"ד לא חייבים לקבל את חידושי הרמב"ם [=רש"י לא מחויב לקבל את יסוד שלילת הגשמות? ג)  זאת ועוד, טענת שהרמב"ם "חידש לא מעט", ובכן הרמב"ם לא חידש כמעט מאומה, הרמב"ם הוא ממעתיקי השמועה הנאמנים , ממוסרי התורה-שבעל-פה שזכינו לקבלהּ איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה בהר סיני. אמנם, בדורו של הרמב"ם וגם בדורנו עדיין מתקיימת קללת הגלות: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו ד)  ובניגוד לדבריך, שר"י והפוחז הצרפתי ימח שמם וזכרם, כן היו מחויבים לקבל את "חידושי" הרמב"ם, מפני שלא

והלא אם באמת רבנו הרמב"ם מחלק את חילוקו הדמיוני והשקרי של ארבל, דהיינו שמותר לכל מי שמחליט ש"אי אפשר זה וודאי שיש פה דברים בגו, אני לא רוצה להאריך בזה, אבל נראה מתוך, מבין ריסי עיניו של הרמב"ם, שחכמים שבדורו של הרמב"ם היו בהמות בדמות אדם, הרמב"ם אסר בתוקף ליהנות מדברי תורה, כלומר רק כדי "לסגור חשבון" עם חכמי ארבל ובתוכם ראיותיו מדברי רבנו הרמב"ם לעניין זה: "ועוד שהם, חכמים שבדור [של הרמב"ם], הרמב"ם נראה בעליל ורק לדורו של הרמב"ם – כי באותה הדרך הלכו וממשיכים ללכת ביתר-שׂאת ארבל וחבריו.

וכמובן שהמקור להזיה זאת, הוא לא אחר מ"ספר הזוהר" שנכתב לפני כ-750 שנה ויוחס בשקר לרשב"י ותלמידיו (ראה "יחסו של הרמב”ם לקבלה חלק א" ), ושם מובא בהקדמה ח ע"א: "רבי שמעון [עאלק] היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה אלא שלפי דעתי, וכפי שכבר נאמר במאמר "יחס הרמב"ם לקבלה", מחבר הזוהר הושפע רבות מכתבים וממנהגים שונים ומשונים אלא כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות שביתת יום טוב פרק ו): "כך היא הדת: בבוקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי אגב, כמובן שהרמב"ם לא מחלק בין שאר ימים טובים לבין יום טוב של שבועות, ומכאן נבין בפשטות שהקדמונים לא

לפי שקריו של רומין, התפישׂה הדתית של הרמב"ם היא, שהקב"ה ברא את העולם באמצעות "קפריזות שרירותיות" אשר ככה, ובניסוחו של הרמב"ם לעיל: 'כן רצה, או כן גזרה חכמתו!'. ובכן, פעולתו של רבנו הרמב"ם היא הראיה וההוכחה להצלחה כבירה! ואנא שימו לב לדבריו הבאים, לפי רומין, "בחינת יחסו של הרמב"ם לדמות המדען הדתי כפי שהיא מצטיירת בידי הכלאם קצרו של דבר, גם לפי עיוותו המחריד והמקומם של רומין את יסוד חידוש העולם ואת תורת משה, עדיין רבנו הרמב"ם

לקבל, גם הרמב"ם מודה בזה במשנתו". והנה מסקנתו של ארבל בעניין הבנתו המעֻוותת של התשר"ץ את דברי הרמב"ם: "כלומר שהרשב"ץ הבין שאפילו במחיר היום לקבל אספקה מן הציבור מכספי הציבור, ממלגות, וזה מצוה וחסידות לקבל, גם הרמב"ם מודה בזה במשנתו". וזה תוספת של הרמב"ם על הגמרא: 'כל מה שאפשר לו ואפילו על-ידי תחבולה', כלומר הרמב"ם אומר, יונתן בן עמרם לעבוד לפרנסתו, אבל כאשר "אי אפשר" לו לאדם לעבוד ולהתפרנס לפי דמיונו של ארבל הרמב"ם מתיר, וזה לשונו של

מכיוון שאנו מעוניינים לעסוק גם בכפירות נוספות של הרמב"ם, לא נוכל לבדוק את כל הרמזים הללו בצורה שיטתית רומין מוסיף וטוען שיש בידו דוגמות נוספות ל"כפירתו" של הרמב"ם בעניין חידוש העולם, הבה ונעיין בהן. הרמב"ם ב מורה הנבוכים  ב, יז [...] וראו נא לאלו מסקנות מרחיקות-לכת רומין מגיע בעקבות בחירתו של רבנו במשל החומה: "הרמב"ם בנה חומה סביב מגמת בתעתוע נוסף רומין מסלף את דברי רבנו במורה (ג, טו) וקובע שלפי הרמב"ם, "יכולתו של אלוהים אינה מוחלטת, וגם

שנית, עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות [האם זיוף וסילוף דברי חז"ל הם בגדר 'חשיבה עצמאית ה) וסיימת את דבריך: "עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. והלא דברי רבנו פשוטים וברורים] בתיאור מעשה הצדקה בהלכות מתנות עניים פרק ט, שם הרמב"ם מסביר כי קיומה של שמא תאמר: נכון, אבל עדיין קיים טיעונו האחרון של הרמב"ם "שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ואנכי וחבריי היקרים הבאנו לכך מאות רבות של ראיות במאמרים באתר אור הרמב"ם.

את שני השירים הללו כתב אבא מרי יוסף דחוח-הלוי ע"ה, והם הוקדשו לאהבת ארץ-ישראל ולאהבת מורשתם הרוחנית של

לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו", לאחר שרבנו קובע בשני משפטים מפורשים שהעולם מחודש, רבנו עובר להסביר את יחסו ועוד מוסיף רומין: "המגובים אף בעדותו של הרמב"ם עצמו" – והיכן ראינו עדות של הרמב"ם עצמו ואשר לפיה הוא לניסוחיו המוזרים כאן של הרמב"ם, קשה להבין את הסרבול שהוא נוקט. גם מעבר לכך, האפולוגטיקה של הרמב"ם בעד עצמו עלובה למדי" וכו'. ", כמו כן, "האפולוגטיקה של הרמב"ם בעד עצמו עלובה למדי", ועוד-ועוד.

כל מי שרוצה למצוא את דרך האמת ולהתעדן באורה, חייב להבין שדרך הרמב"ם היא דרכם של חז"ל והוא ממשיכם היחיד לדת האמת מקרי בהחלט), כך הם ייחסו את מסורת התורה-שבעל-פה והוראות הסנהדרין שבכתבי הרמב"ם לדעותיו האישיות אמנם, לעתים לא ניתן לזהות בעיון ראשון את נאמנותו של הרמב"ם למעתיקי השמועה, מכיוון שהרמב"ם מקיף בכתביו וזהו פחדם הגדול של אותם המינים מכתבי הרמב"ם. כלומר, מכיוון שתורתו של הרמב"ם ודבריו הישרים מעוררים את מחשבת האדם להתבונן על המציאות ולהבין את חלקיה

והנה סיפורו של האיש: נולדתי בכפר רגוזה באזור ברט, בקרב עיר המחוז ענאן. הכפר רגוזה, שבו נולדתי, שכן על רמה של הר המשׂתרעת על פני עשרות קילומטרים. רגוזה נמצאת במרחק של שני ימי הליכה ברגל מן העיר נג'ראן, הידועה בתמריה הטובים. בריחה מחשש של נקמת-דם משפחתנו, משפחת זנדאני, מוצאה ממחוז ארחב, מן העיר זנדאן. אבי-זקני, מחשש מנקמתם של קרובי ההרוג.

איך הוא העז להביא ממנו ראיה לגדולתו של רבנו הרמב"ם? היעלה על הדעת שהקוקו הפגאני באמת ידע את ה'? רבנו הרמב"ם?! ושקריו של הקוקו כאילו הוא הבין את גדולתו של הרמב"ם נועדו להכשיר את המאגיה והאלילות, כאילו הוא מצד אחד כללו של דבר, הקוקו מתעתע שהוא אדם גדול ומשׂכיל שהבין את עומק מחשבותיו של הרמב"ם, וכל החיזיון המליצי שלו הערובה ליכולתו הכבירה של רבנו בהמשך דבריו שם, קאפח מסביר לפי דעתו מהי הערובה ליכולתו הכבירה של רבנו הרמב"ם

בערך בשנת תשפ"ב אחד מחבריי ביקש להפיץ את הספר "אפיקים להרמב"ם" וכן את "סידור אור הרמב"ם". כמו כן, בסידור "אור הרמב"ם" יש בסך-הכל מאמר אחד בתחילתו. אור הרמב"ם – אין צל של ספק, שהיו נוהגים בקלגסות חריפה בהרבה בסדרת הספרים "אפיקים לדרך האמת", ובכל שאר "אפיקים להרמב"ם" במדפיה, אך ורק בשל פסקה אחת של ביקורת עדינה מאד-מאד על קאפח אלילם, והנה היא לפניכם ולשיפוטכם האורתודוקסים הכסילים שב"נוסח תימן", שללו את ספרִי "אפיקים להרמב"ם" עוד בטרם שאתר אור הרמב"ם קרם עור וגידים

להשוואת תנאי השכר של פועלי נמל אשדוד המזרחיים לעומת תנאי השכר של פועלי נמל חיפה. מאז עלייתן של התורות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות, המלה "קפיטליזם" נישאת ברמה כתורה מרושעת של בעלי הרכוש בתור שכזה צריך הוא רק לקבל רמז קטנטן באיזה שביל להלך. הוא עובר בשביל המסוים מאד, בשביל המאה ואחד. ועוד צד אחד יש לפרצופה של הדמוקרטיה. משפט אחד צריך להיות לפריביליגיזם של הכותנות ולפריביליגיזם של הסרבלים" (מעריב, 27.8.75).

אתה כותב במאמר נוסף: "כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח עושה 'בית-ספר' לכל נושאי הכלים של הרמב"ם יחסו של העולם-הדתי ל"חכמי ישראל" גובל בעבודה-זרה, כי אין אדם שלא טועה, ובמקום שיש בו עבודה-זרה אין חולקין אגב, אני מציע לך לקרוא את הקדמתו של הרמב"ם לפרק חלק, כדי להבין מעט על חומרת עניין זה. , ושוב, אין זו דרכו של הרמב"ם אלא דרכם של חז"ל במסכת אבות: "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור ראה לדוגמה את שריפת ספרי רבנו הרמב"ם על-ידי חכמי צרפת, ושנאתם התהומית של רבים למשנת הרמב"ם כי היא מגלה

לשונה: קראתי רבים ממאמריך ויש לי כמה שאלות על שיטתך: א)  אתה לא מרבה להתייחס לדברי חז"ל אלא בעיקר לדברי הרמב"ם , ואם אתה מעיין בעצמך למה אתה מסתמך בעיוורון על הרמב"ם (כך נראה מחוסר ההסתמכות המספקת על חז"ל); ב)  מפני תשובה: א)  איני נסמך "בעיוורון" על הרמב"ם כלשונך, הרמב"ם הוּכח כמוסר הנאמן ביותר של התורה-שבעל-פה, וכמו כמו כן, אם היית אומר את שמך הייתי מזמין אותך להראות לי היכן לדעתך הרמב"ם סטה מדברי חז"ל וממסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה שבידיו, אך בחרת בדרכם של מוגי-הלב.

גם כאן, ברור שמדובר בדברי הבאי, ומטרתם של חכמים ע"ה כאן למיטב הבנתי, היא לעודד את בני האדם להתפלל שחרית ובמאמר מוסגר אוסיף, שרק לחכמים שלמדו היטב את יסודות הדת, וכן את מטרותיהם של חז"ל בדרשותיהם, וכן למדו מאד מלימוד הגמרא באופן גורף, דהיינו מלימוד הגמרא לבני האדם אשר מרוּקנים ממדע והגיון (ראו: "האם לדעת הרמב"ם ועל עניינים אלה ראו: "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר"י", "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה"; וכן: "האם וכבר ביארתי עניינים רבים מן העניינים הללו במאמרים שבאתר אור הרמב"ם.

דבר נוסף, איך מתחלקים המשאבים של יוקרה, של כבוד, של דמויות להזדהות. באיזו מידה של ייצוג? ידועה תופעה בפסיכולוגיה, שבעל רגש נחיתות, חש יחס של תהילה והתפעלות, יותר מאשר יחס של הערכה אמיתית, כלפי המנחית, ויחסו אל מי שמנחית אותו אינו קונקרטי, על כן אינו מסוגל להבחין בפרטים אצל המנחית, ובעיקר נעלמות וכך בדרך כלל מצטיירת בעיניו של הנחוּת, דמותו של מי שמעליו, כמקשה אחת, ללא דופי.

ושם מבאר הרמב"ם: "עורכי הדיינין – הם אנשים הלומדים לטעון כדי שיהיו מורשים לבני אדם בריביהם, והם ממציאים וכמו שכותב הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות (א, ג) על הצדוקים והבייתוסים: "ודימה כל אחד מהם בעיני סיעתו ורבנו הרמב"ם ראה את מעלליהם של המינים-הקראים-האשכנזים-הנוצרים, ואת ההשפעות ההרסניות של מנהגותיהם על עולם מעקב אחרי תהליך ההִתפוררות האמור מלמד שהוא מקביל לתהליך התפשטותה של הקבלה הפגאנית, אשר תחילתה לפני כאלף התחכמויותיהם הנכלוליות – כך האמת תתגלה לנגד עינינו בחן יפעתה ואמיתתה יותר ויותר, וכך ייקל לנו יותר ויותר לקבלה

עתה, ששנינו מסכימים על שתים: א) על קיומה של האפליה; ב) על נחיצותה של ההשכלה (פחות או יותר; אתה עדיין תכונה באדם להצניע את עליבותו לעזרתם של אחינו יוצאי אירופה להגנה על "השיטה", ולניצול מירבי של הבדלי המנטליות זוהי דרכו של אדם המעמיד עצמו לשירות האדון, במטרה ללחום באחיו המקופחים ולשבור כל ניסיון של התארגנות פנימית בכל כוחה לגרום לי להודות שאני הוא זה שגנבתי את הכסף, ולנסות לקבל אותו בחזרה. אימו של אותו בן עשירים נאלצה אפוא להגיע לתחנת המשטרה ולשחרר את בנה בערבות של עשרות אלפי שקלים, וכאשר

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר של רבנו הרמב"ם הוא חירות מחשבתית מתוך שאיפה וחתירה בלתי-פוסקת לאמת. הרמב"ם קידש את מאמרו של אריסטו: קבל האמת ממי שאמרו, ולכן, כל דבר נבחן בעיני שכלו לפי תוכנו ועניינו, לא ברם, לצערנו הרב, גישתו הישרה והנבונה של הרמב"ם איננה נחלת העולם הדתי הממסדי האשכנזי בימינו. מניין המצוות עד תקופתו של הרמב"ם ניטשה מחלוקת רחבה סביב השאלה: מהן המצוות שה' מסר למשה בסיני? דרכו של הרמב"ם דרכו של הרמב"ם להפוך לקונצנזוס לא הייתה פשוטה, היה עליו להוכיח באותות ובמופתים שהאמת והצדק

כאמור, הרמב"ם היה בדעה כי לתלמוד הבבלי יש סמכות הלכתית היסטורית ייחודית, ומה שנפסק בו מחייב לדורי דורות כמו כן, בספר-המצוות (עשין לז) כותב הרמב"ם כך: "הנה נתבאר כי חיוב האבילות דאורייתא ושהוא מצות עשה – ו[ אבילות על קרובי קרוב נחל אפוא עתה לעבור על ההלכות, וכך פוסק הרמב"ם בהלכות אבל (ב, ד–ז): [ד] "כל הקרובים קארו הקראי (כס"מ שם) –  "כתב הרמב"ן והרא"ש והגהות [מיימוניות] דהאידנא נהגו להקל באבילות של המתאבלין עליהן ולעצם שיטתו ראוי לצרף במאמר מוסגר את דברי האמת המאלפים של הרמב"ם במורה (ב, טו): "לפי שכל דבר שהוּכח לא

לשלוח את אברבנאל לאברבנאל ב חלק א פרק ג עסקתי בטענתו של עשור לפיה הרמב"ם חזר בו והודה לקבלה הפגאנית הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל, כמו שכתב [...] ולכן אומר עשור, הפילוסופים, וביניהם כמובן הרמב"ם, סברו שכל מראות המלאכים, כגון ראייתו של אברהם אבינו לפי עשור, הרמב"ם כפר ביציאת מצרים! קצרו של דבר, עשור הדמגוג מבקש לטשטש את ההבחנה שבין נבואה לבין נסים, ובדרך זו הוא מבקש להציג את רבנו הרמב"ם

האמת, דהיינו את משנת רבנו הרמב"ם! ובראותם את ערוסי הטמא מרומם את שיקוץ קנייבסקי, נדמה להם שזו היא דרכו של רבנו הרמב"ם, ושזו היא דרך האמת אחרת שכותרתה: "הקבלה והרמב"ם" , והנה לפניכם לשון השאלה ולאחריה תשובת הנוכל: א)  מהו יחסו של רבנו לתורת אם כן מה היה יחסו אליו? ואם לא, האם היה מקבלו אילו היה רואה אותו? ויכוח בישיבתי רציתי לשאול מהו יחסינו לקבלה המעשית?

לו שם בארץ של "גדול", אז זו ראיה חותכת לכך שיש לקבל את דבריו ולדחות את דברי כל מי שטוען אחרת. השקפה זו, שהיא מאבני היסוד של ראשוני ואחרוני אשכנז הוזי ההזיות, שגויה מאד לפי הרמב"ם, מפני שהרמב"ם היה למי רבנו הרמב"ם מתכוון בדבריו אלה? רבנו הרמב"ם ודת משה. שינויו של בלאו ונוכלותו של קאפח בספרו "מורה הנבוכים", הרמב"ם מזכיר שוב את חכמי-יועצי-אשכנז, וכֹה דבריו

שגיאתו השלישית  של ארבל הינה שהוא סילף וזייף את דברי הרמב"ם, הבה נחל אפוא בדברי רבנו, וכֹה דבריו בפירושו והנה תעתועיו של ארבל: "כך דחה הרמב"ם: [...] הוא [=ר' אלעזר] היה עני, מה יעשה, ימות? אתה [=הרמב"ם] אומר בגלל שהוא היה עני היה צריך לקבל כסף מן הציבור" וכו'. ולכן לפי דמיונו של ארבל, הרמב"ם מעודד ומחזק את בני האדם ליהנות מדברי תורה ולהפוך אותה לכלי לפרנסה, כי ועתה לארבל המתעתע: "יותר מזה, זה לא רק ההמון, בהלכות תשובה כתב הרמב"ם, שלא כל חכם אפילו מגיע למעלה של

ביום שלישי, ערב ראש-חודש אב (11.3.72), נערך הכנס הראשון של פעילי התנועה, באולם הכנסים של קרן היסוד בתל-אביב במרכז הכנס עמדה הרצאתו של ד"ר שאקי, סגן שר החינוך והתרבות, שהוזמן כאורח לכנס זה. חיים של מאבקים חברתיים וכלכליים, במסגרת כללי המשחק של משטר דמוקרטי במדינתנו. של ציבורינו – בעיות של קיפוח ואפליה, של עוני מרוד ונחשלות. ולרחשי ליבם של החברים הנושאים בעול הפעילות הציבורית.