והלא אם באמת רבנו הרמב"ם מחלק את חילוקו הדמיוני והשקרי של ארבל, דהיינו שמותר לכל מי שמחליט ש"אי אפשר זה וודאי שיש פה דברים בגו, אני לא רוצה להאריך בזה, אבל נראה מתוך, מבין ריסי עיניו של הרמב"ם, שחכמים שבדורו של הרמב"ם היו בהמות בדמות אדם, הרמב"ם אסר בתוקף ליהנות מדברי תורה, כלומר רק כדי "לסגור חשבון" עם חכמי ארבל ובתוכם ראיותיו מדברי רבנו הרמב"ם לעניין זה: "ועוד שהם, חכמים שבדור [של הרמב"ם], הרמב"ם נראה בעליל ורק לדורו של הרמב"ם – כי באותה הדרך הלכו וממשיכים ללכת ביתר-שׂאת ארבל וחבריו.

פילוסופים שביקרו את הרמב"ם בטענתו הבאה עשור מביא ראיות מפילוסופים שונים שביקרו את הרמב"ם וטענו שלא יעלה הרמב"ם שבמצרים, וביניהם נוסח הספר 'שעור קומה' שהיה בידי הרמב"ם, והביא את כל הנוסח בשלמותו, וגם מה שכתב אשר במדרשו, חוברת ובה נוסח [הספר] 'שיעור קומה' הנזכר בפרק חֵלק הוא ופירושו, וזה לשונו [של הרמב"ם]: זה הרמב"ם לא הבין את הספר שעור קומה... וכבר הרחבתי בזה במאמר: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" .

החכמים נכנסו ומצאו שם את האיגרות של הגזירות וקרעו אותן – וכך נתבטלו הגזירות. כאשר דוד ברח על נפשו משאול לאכיש מלך גת, באו עבדיו של אכיש ואמרו לו שדוד נמצא בגת ושיהרגֵהו. כמו כן, בִּכְיוֹ של רשב"י כאשר הוא פגש את "בן תמליון" מלמד, שרשב"י כלל לא היה שבע-רצון בתחילה מעצתו של ודי לי בשיגעונותיו של רש"י... סוף דבר תודה לאל סיימנו את המסע הארוך בפירושו המייגע של רש"י-שר"י בענייני השדים.

נבירתן של תולעי העץ נשמעת כסדרה של הקשות רצופות, ואולי מכאן הדימוי של 'מנגח כתורא'". ד) באגדה מסופר שבסופו של דבר שמעו בבית המלכות על גבורתו של הורמין והרגוהו, הרשב"ם מחליט לתקן את גרסת ג של המאמר הזה. שטיינזלץ סָכַל ונחבל בסכלותו של הרשב"ם, שהרי הוא מוסיף הבל על דברי הרשב"ם: "שיחת שדים – הרשב"ם מסביר, ומצאו כר להתפתח ולרחוש גם בדמיונו החולה של נכדו הרשב"ם.

שהם אמת, עלול לחשוב שהם נעשים כנגד רצונו של הקב"ה – שהרי רצונו של הקב"ה שהעולם יתנהל לפי כללים טבעיים והלא נאמר שהם "מכחישין פמליא של מעלה"? והלא לכאורה אמרנו שהכשפים מכחישים פמליא של מעלה? טעותו של רש"י כאן היא טעות של ילד קטן בהבנת פשט סיפור אגדה, ונראה שהקב"ה עיוור אותו לא רק מלראות את אור האלה (ולכן נאמר דווקא זיקא של חמת).

כמו כן, מדוע חותמו של שלמה גרם לאשמדאי לגדול כל כך? וכי היו לחותמו כוחות על-טבעיים? ובכלל, איך יעלה על הדעת שאשמדאי מלך השדים יחוס על נפשו של שלמה המלך, והלא היה צריך להרגו על המקום! קצרו של דבר, כל האגדה הזו תמוהה לחלוטין אם ננסה להבין אותה כפשוטה. ומדוע דווקא אשמדאי מלך השדים נמשל ליצרו הרע של שלמה המלך? טרם שנעיין במקורותיו של רש"י, נעיין בפירושו של רס"ג שם: "מזי רעב – שׂרופי רעב [כמו 'לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא

הצער והיגון, ואם תוסיף להם על צער האבלות והיגון גם את צער הבדידות, בשעות הראשונות שבהן מיטרפת דעתו של עוד סופר שם על אמו של אביי שגידלה טלה כדי שייכנס עמו לבית-הכסא, שלא יזיקו לו המזיקים. אמרי להו: אנן קבלה גמרינן, קבלה דבית-הכסא – צניעותא ושתיקותא, קבלה דיסורי – שתיקותא ומבעי רחמי. הפסוק שרש"י הזכיר מספר ישעיה כבר נתבאר לעיל בסוף חלקו הראשון של המאמר. ימינו אינם מאמינים בשדים של בית-הכסא...

ורש"י פירש שם: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת – של סנחריב ואוכלוסיו; [...] וכי יעלה על הדעת להבין שֶׁדֶּבֶר לפי הפשט הוא שם של שד?! של שדים יחנו מימינך, ופירושו לוקה בהיפר-אינפלציה של שדים. 8) "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן רס"ג פירש אפוא "כִּמְרִירֵי יוֹם" – החום הלוהט של היום. ואין מדרש זה מתאר אלא את המתרחש מבעד לעיניו של מחבר המדרש.

דבריו קלחו בנחת ובארשת של רצינות, תוך בדיחות-דעת משובבת והבנה עמוקה בהוויות החיים. תפישותיו של הרב את המציאות הינן מקיפות ורחבות-אופק. אותה מקיפאונה המתמשך זה שנים רבות, ולפקוח את עיניה אל המציאות הסובבת אותה – מציאות של עוולות, של עיוות דמותה, של קיפוח והפליה בכל שטחי חייה. כי, כאמור, עיקר ישותם של המוסדות הללו יהיה על-פני השטח בחייה הרוחניים והציבוריים של העדה.

לפי שקריו של רומין, התפישׂה הדתית של הרמב"ם היא, שהקב"ה ברא את העולם באמצעות "קפריזות שרירותיות" אשר ככה, ובניסוחו של הרמב"ם לעיל: 'כן רצה, או כן גזרה חכמתו!'. ובכן, פעולתו של רבנו הרמב"ם היא הראיה וההוכחה להצלחה כבירה! ואנא שימו לב לדבריו הבאים, לפי רומין, "בחינת יחסו של הרמב"ם לדמות המדען הדתי כפי שהיא מצטיירת בידי הכלאם קצרו של דבר, גם לפי עיוותו המחריד והמקומם של רומין את יסוד חידוש העולם ואת תורת משה, עדיין רבנו הרמב"ם

האמת, דהיינו את משנת רבנו הרמב"ם! ובראותם את ערוסי הטמא מרומם את שיקוץ קנייבסקי, נדמה להם שזו היא דרכו של רבנו הרמב"ם, ושזו היא דרך האמת אחרת שכותרתה: "הקבלה והרמב"ם" , והנה לפניכם לשון השאלה ולאחריה תשובת הנוכל: א)  מהו יחסו של רבנו לתורת אם כן מה היה יחסו אליו? ואם לא, האם היה מקבלו אילו היה רואה אותו? ויכוח בישיבתי רציתי לשאול מהו יחסינו לקבלה המעשית?

המאפיין השלישי הוא שילוב סיפורים אשר מחנכים ומורים לערכים נעלים, כגון קורות חייהם של אברהם יצחק ויעקב ספר תהלים הינו ספר נעלה ומרומם מאד, ורס"ג מביא לכך ראיה ממצבה השלם של האומה, שהרי בעת יצירתו ופרסומו – תקופה שבה הונחו היסודות לבית-המקדש ובתקופתו של שלמה הוא אף נבנה ושוכלל. זמן, וכל אדם בכל גיל יכול ורצוי לאמרם, אך אסור לפזם את המזמורים כאילו היו שירים עממיים, למעט בקיומם של ב) יש מזמורים שחובה לשוררם בלחן מסוים, כמו לדוגמה: "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" (דה"א טו, כ), ומשמעה של

בתרגום נאה, מדויק ומנופה, מתוך כתב-ידו המקורי והשלם של הרמב"ם זצ"ל. חג גדול הוא לנו להסב עם חתן המסיבה, עם גדולי תורה ועם חכמתו של הרמב"ם. פוק חזי מאי עמא דבר, כל הדורות מכירים בגדולתו של הרמב"ם. הרמב"ם היה מורה-דרך למהותה ולרוחה של המשנה. יתר המפרשים הסתפקו בפירוש מילולי. הרב הגיש לעם וללומדי התורה, בפעם הראשונה, יין עתיק של הרמב"ם, בכלי חדש שאין דומה לו.

במאמרי על מבואו של רס"ג לתהלים למדנו מעט על כוחות הנפש ועל ההבדל שבין האדם לבעלי החיים – הוא הכוח ההוגה העיקר לדעת רס"ג הוא, שכל עניין שנקרה בדרכו של האדם, על האדם לבחון אותו בשכלו טרם שיחליט כיצד לנהוג בו לדוגמה, אם כוח המחשבה של האדם חלוש, הוא יצליח לזהות רק חלק מן הספקות והקושיות שבמחשבתו. לִבְרָכָה" (שם י, י), ואליהם סופחו גם ההודעות שסופו של הרשע הוא רע. אמנם, רבנו חָלַק על רס"ג שהרי לדעת הרמב"ם יש לכל מצוה, גם לשמעיות, טעמים נסתרים, וחובה עלינו להשתדל להבינם

לקבל, גם הרמב"ם מודה בזה במשנתו". והנה מסקנתו של ארבל בעניין הבנתו המעֻוותת של התשר"ץ את דברי הרמב"ם: "כלומר שהרשב"ץ הבין שאפילו במחיר היום לקבל אספקה מן הציבור מכספי הציבור, ממלגות, וזה מצוה וחסידות לקבל, גם הרמב"ם מודה בזה במשנתו". וזה תוספת של הרמב"ם על הגמרא: 'כל מה שאפשר לו ואפילו על-ידי תחבולה', כלומר הרמב"ם אומר, יונתן בן עמרם לעבוד לפרנסתו, אבל כאשר "אי אפשר" לו לאדם לעבוד ולהתפרנס לפי דמיונו של ארבל הרמב"ם מתיר, וזה לשונו של

מכיוון שאנו מעוניינים לעסוק גם בכפירות נוספות של הרמב"ם, לא נוכל לבדוק את כל הרמזים הללו בצורה שיטתית רומין מוסיף וטוען שיש בידו דוגמות נוספות ל"כפירתו" של הרמב"ם בעניין חידוש העולם, הבה ונעיין בהן. הרמב"ם ב מורה הנבוכים  ב, יז [...] וראו נא לאלו מסקנות מרחיקות-לכת רומין מגיע בעקבות בחירתו של רבנו במשל החומה: "הרמב"ם בנה חומה סביב מגמת בתעתוע נוסף רומין מסלף את דברי רבנו במורה (ג, טו) וקובע שלפי הרמב"ם, "יכולתו של אלוהים אינה מוחלטת, וגם

לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו", לאחר שרבנו קובע בשני משפטים מפורשים שהעולם מחודש, רבנו עובר להסביר את יחסו ועוד מוסיף רומין: "המגובים אף בעדותו של הרמב"ם עצמו" – והיכן ראינו עדות של הרמב"ם עצמו ואשר לפיה הוא לניסוחיו המוזרים כאן של הרמב"ם, קשה להבין את הסרבול שהוא נוקט. גם מעבר לכך, האפולוגטיקה של הרמב"ם בעד עצמו עלובה למדי" וכו'. ", כמו כן, "האפולוגטיקה של הרמב"ם בעד עצמו עלובה למדי", ועוד-ועוד.

להלן ביקורת שקיבלתי כנגד דרכו של אור הרמב"ם, ביקורת חריפה מאד שעטופה בתחילתה ובסופה בדברי נועם, אך לא שינוי של המבנה הזה מוזכר רק בהקשר של ימות המשיח – ומלאה הארץ דעה את ה', ושפכתי רוחי על כל בשר וכיו"ב. הרמב"ם בגדולי האסלה", ולחובת חירופם וגידופם ראה במאמר: "רבנו לא היה אלהים". ספק שהוא שגה בכך, ולא רק מפני שהוא סותר ונוגד את יחסו וסגנונו כלפי המינים הארורים ברוב פסקיו והוראותיו של תורה ומדרכם של הנביאים ע"ה, אשר נקטו בלשונות חריפים מאד, גם כלפי המתעים וגם כלפי ההמון.

איך הוא העז להביא ממנו ראיה לגדולתו של רבנו הרמב"ם? היעלה על הדעת שהקוקו הפגאני באמת ידע את ה'? רבנו הרמב"ם?! ושקריו של הקוקו כאילו הוא הבין את גדולתו של הרמב"ם נועדו להכשיר את המאגיה והאלילות, כאילו הוא מצד אחד כללו של דבר, הקוקו מתעתע שהוא אדם גדול ומשׂכיל שהבין את עומק מחשבותיו של הרמב"ם, וכל החיזיון המליצי שלו הערובה ליכולתו הכבירה של רבנו בהמשך דבריו שם, קאפח מסביר לפי דעתו מהי הערובה ליכולתו הכבירה של רבנו הרמב"ם

כל מי שרוצה למצוא את דרך האמת ולהתעדן באורה, חייב להבין שדרך הרמב"ם היא דרכם של חז"ל והוא ממשיכם היחיד לדת האמת מקרי בהחלט), כך הם ייחסו את מסורת התורה-שבעל-פה והוראות הסנהדרין שבכתבי הרמב"ם לדעותיו האישיות אמנם, לעתים לא ניתן לזהות בעיון ראשון את נאמנותו של הרמב"ם למעתיקי השמועה, מכיוון שהרמב"ם מקיף בכתביו וזהו פחדם הגדול של אותם המינים מכתבי הרמב"ם. כלומר, מכיוון שתורתו של הרמב"ם ודבריו הישרים מעוררים את מחשבת האדם להתבונן על המציאות ולהבין את חלקיה

שנית, עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות [האם זיוף וסילוף דברי חז"ל הם בגדר 'חשיבה עצמאית ה) וסיימת את דבריך: "עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. והלא דברי רבנו פשוטים וברורים] בתיאור מעשה הצדקה בהלכות מתנות עניים פרק ט, שם הרמב"ם מסביר כי קיומה של שמא תאמר: נכון, אבל עדיין קיים טיעונו האחרון של הרמב"ם "שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ואנכי וחבריי היקרים הבאנו לכך מאות רבות של ראיות במאמרים באתר אור הרמב"ם.

בקריאתו ההיסטורית המהדהדת הזו של אברהם אבינו (בר' כא, לג) פותח הרמב"ם את כל ספריו. הרמב"ם ראה אפוא את עצמו כממשיך דרכו של אברהם, ממשיך דרכו המחשבתית והפילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל וברורה עתה תשובתו של קאפח השׂכיר לשאלה: מדוע הרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונה במשנה-תורה "יסודי התורה מדרכו של רבנו הרמב"ם עולה נכוחה, כי רק לאחר הנחת היסודות המחשבתיים הנכונים יש מקום לבוא וללמֵּד הלכות זו הסיבה אפוא שרבנו הרמב"ם פותח את ספרו הגדול: משנה-תורה, בספר-המדע – בהלכות שמטרתן להאיר את שׂכלו של

את שני השירים הללו כתב אבא מרי יוסף דחוח-הלוי ע"ה, והם הוקדשו לאהבת ארץ-ישראל ולאהבת מורשתם הרוחנית של

בערך בשנת תשפ"ב אחד מחבריי ביקש להפיץ את הספר "אפיקים להרמב"ם" וכן את "סידור אור הרמב"ם". כמו כן, בסידור "אור הרמב"ם" יש בסך-הכל מאמר אחד בתחילתו. אור הרמב"ם – אין צל של ספק, שהיו נוהגים בקלגסות חריפה בהרבה בסדרת הספרים "אפיקים לדרך האמת", ובכל שאר "אפיקים להרמב"ם" במדפיה, אך ורק בשל פסקה אחת של ביקורת עדינה מאד-מאד על קאפח אלילם, והנה היא לפניכם ולשיפוטכם האורתודוקסים הכסילים שב"נוסח תימן", שללו את ספרִי "אפיקים להרמב"ם" עוד בטרם שאתר אור הרמב"ם קרם עור וגידים

והנה סיפורו של האיש: נולדתי בכפר רגוזה באזור ברט, בקרב עיר המחוז ענאן. הכפר רגוזה, שבו נולדתי, שכן על רמה של הר המשׂתרעת על פני עשרות קילומטרים. רגוזה נמצאת במרחק של שני ימי הליכה ברגל מן העיר נג'ראן, הידועה בתמריה הטובים. בריחה מחשש של נקמת-דם משפחתנו, משפחת זנדאני, מוצאה ממחוז ארחב, מן העיר זנדאן. אבי-זקני, מחשש מנקמתם של קרובי ההרוג.

לשונה: קראתי רבים ממאמריך ויש לי כמה שאלות על שיטתך: א)  אתה לא מרבה להתייחס לדברי חז"ל אלא בעיקר לדברי הרמב"ם , ואם אתה מעיין בעצמך למה אתה מסתמך בעיוורון על הרמב"ם (כך נראה מחוסר ההסתמכות המספקת על חז"ל); ב)  מפני תשובה: א)  איני נסמך "בעיוורון" על הרמב"ם כלשונך, הרמב"ם הוּכח כמוסר הנאמן ביותר של התורה-שבעל-פה, וכמו כמו כן, אם היית אומר את שמך הייתי מזמין אותך להראות לי היכן לדעתך הרמב"ם סטה מדברי חז"ל וממסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה שבידיו, אך בחרת בדרכם של מוגי-הלב.

בראש המורה מובאת אגרת שכתב הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף ב"ר יהודה. תלמיד זה היה חביב מאד בעיני הרמב"ם, ובהמשך רבנו כתב לו גם את האיגרת המפורסמת: "אגרת הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף", אשר פורסמה בקובץ "אגרות הרמב"ם" במהדורתו ובתרגומו של קאפח. וכך אומר הרמב"ם לר' יוסף בראש ספרו מורה-הנבוכים: "בהיות שאתה התלמיד היקר ר' יוסף ש"צ [=שמרו צורו] ב"ר עוצמתן הרגשית של הפגישות עם ר' יוסף חיזקו את נפשו של רבנו ועוררו בו יוזמה שכבר שככה: הוא אזר כוח והחל

אתה כותב במאמר נוסף: "כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח עושה 'בית-ספר' לכל נושאי הכלים של הרמב"ם יחסו של העולם-הדתי ל"חכמי ישראל" גובל בעבודה-זרה, כי אין אדם שלא טועה, ובמקום שיש בו עבודה-זרה אין חולקין אגב, אני מציע לך לקרוא את הקדמתו של הרמב"ם לפרק חלק, כדי להבין מעט על חומרת עניין זה. , ושוב, אין זו דרכו של הרמב"ם אלא דרכם של חז"ל במסכת אבות: "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור ראה לדוגמה את שריפת ספרי רבנו הרמב"ם על-ידי חכמי צרפת, ושנאתם התהומית של רבים למשנת הרמב"ם כי היא מגלה

כאמור, הרמב"ם היה בדעה כי לתלמוד הבבלי יש סמכות הלכתית היסטורית ייחודית, ומה שנפסק בו מחייב לדורי דורות כמו כן, בספר-המצוות (עשין לז) כותב הרמב"ם כך: "הנה נתבאר כי חיוב האבילות דאורייתא ושהוא מצות עשה – ו[ אבילות על קרובי קרוב נחל אפוא עתה לעבור על ההלכות, וכך פוסק הרמב"ם בהלכות אבל (ב, ד–ז): [ד] "כל הקרובים קארו הקראי (כס"מ שם) –  "כתב הרמב"ן והרא"ש והגהות [מיימוניות] דהאידנא נהגו להקל באבילות של המתאבלין עליהן ולעצם שיטתו ראוי לצרף במאמר מוסגר את דברי האמת המאלפים של הרמב"ם במורה (ב, טו): "לפי שכל דבר שהוּכח לא

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר של רבנו הרמב"ם הוא חירות מחשבתית מתוך שאיפה וחתירה בלתי-פוסקת לאמת. הרמב"ם קידש את מאמרו של אריסטו: קבל האמת ממי שאמרו, ולכן, כל דבר נבחן בעיני שכלו לפי תוכנו ועניינו, לא ברם, לצערנו הרב, גישתו הישרה והנבונה של הרמב"ם איננה נחלת העולם הדתי הממסדי האשכנזי בימינו. מניין המצוות עד תקופתו של הרמב"ם ניטשה מחלוקת רחבה סביב השאלה: מהן המצוות שה' מסר למשה בסיני? דרכו של הרמב"ם דרכו של הרמב"ם להפוך לקונצנזוס לא הייתה פשוטה, היה עליו להוכיח באותות ובמופתים שהאמת והצדק