אלא ברור שכסאו ומלכותו של שלמה נקראו כסאו ומלכותו של הקב"ה כי הוא חזר ללכת בדרכי דוד אביו. יו. עולם, וכבר הוכחתי במאמרי "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם"), כי כל ענייני אולם, רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות גירושין (יג, כב): "ראו אחד עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני בן פלוני, והרי נשכוֹ האם יש לצילו של האדם צל נוסף? וכמה דורות של פושעים ומורדים נולדו כתוצאה מפירושו של רש"י...

עניין, ולא של האומר!! ממאמריי שנתפרסמו באור הרמב"ם. ראה לדוגמה: "וכל המינים כרגע יאבדו" , "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי" , "תלונות על אור הרמב"ם " (בעמ' 104), במבוא למאמרי: "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם". *** חתמת את דבריך ראה לדוגמה את סילופיהם של הזעמן מפוסקיירא וראש הלענה הגרמני, ב"אפיקים להרמב"ם" (עמ' 34), במאמרי: "פסיקת

וכבר אמרנו בחלקו הראשון של המאמר, שרש"י היווה השראה לצמיחת ספרות הקבלה בשל ריבוי הזיותיו המאגיות-האליליות נעבור עתה לעיין כיצד רבנו הרמב"ם מבאר מהי אותה "רוח רעה" אשר נזכרה במשנה בעירובין, והנה פירוש רבנו שם הרמב"ם מדמה את משלי חכמים למרגלית שמצויה בתוך "בית אפל ובו חפצים רבים". נעבור עתה לעיין בהערתו של שטיינזלץ שם: "יוסף שידה – לא נתברר היטב מה עניינו של יוסף שידא הנזכר בכמה מקומות והאמת שאיני מתפלא כי ידוע ששטיינזלץ הינו חסיד חב"ד, וחסידות חב"ד היא שילוב של כמה מינים מכוערים של עבודה-זרה

מאמר זה – ובסופם הוא קובע שהקדוש-ברוך-הוא נקרא בשם של שד! ויתרה מזאת, מפירושו של רש"י עולה שהוא כלל אינו חולק על דברי הכומר! ואין צורך לומר, שכל מטרתו של אמימר הייתה להקהות את שיניו של אותו כומר ולהשיב לו כפי סכלותו, ולא ללמד , כלומר איך אתה עולא אומר, שגדרו של המקטר לשד הינו מעלה באוב? רבנו הרמב"ם", שלא יעלה על הדעת שיש בהבלים הללו אמת, ולוּ רק מן הסיבה שלא יעלה על הדעת שהקב"ה יקדש מלחמה

ההפרש בשתיהן הוא בסכום של 4.5 מיליארד לירות ישראליות. 35% לשנה, לקצב של ריצה רגילה – 22% לערך. של 35%, וכך עליית המחירים תהיה מתונה יותר. בהעדר מוצרי יסוד מן התפריט היומי של חלק גדול מילדי ישראל, אולי ראוי לה לממשלה לשקול אספקת גלולות של ויטמינים רע כל-כך כמו של פועלי הייצור.

שדים בפירוש רש"י לתלמוד מסכת ברכות – המשך נפתח חלק זה של מאמרנו בדברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק (עמ' קלו) האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל יודעות גם הנשים הזימתיות "שאין להתקרב אליו" כי מחשבותיו טהורות ויראת שמים נסוכה על פניו, ואם בכל זאת ינסו ולדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, מטרת הצער על המת היא לעורר את הלבבות להבא בתשובה, ולא צרחות פראיות על העבר מאי כוס של פורענות? אמר רב נחמן בר יצחק: כוס שני.

בחלק ב של מאמר זה ביארנו את חלקה האחרון הקצר של האגדה הזו, ולקמן במסכת גיטין בדוג' השנייה נעסוק בחלקה הראשון הארוך של האגדה. את סופה של אותה אגדה כבר ניתחנו בחלק ב של מאמר זה, ועתה נבארה מתחילתה עד אותו הקטע שבו עסקנו בו בחלק לרשע תמיד, ויש כאן הרחקה נוספת מן היין והשכרות במה שמגנים את השיכור ומחשיבים אותו לרשע (וראו מאמרי: "הרמב"ם אגב, לפי רש"י תרנגול-הבר צריך לקבל פרס קק"ל... כב.

האמת, דהיינו את משנת רבנו הרמב"ם! ובראותם את ערוסי הטמא מרומם את שיקוץ קנייבסקי, נדמה להם שזו היא דרכו של רבנו הרמב"ם, ושזו היא דרך האמת אחרת שכותרתה: "הקבלה והרמב"ם", והנה לפניכם לשון השאלה ולאחריה תשובת הנוכל: א) מהו יחסו של רבנו לתורת אם כן מה היה יחסו אליו? ואם לא, האם היה מקבלו אילו היה רואה אותו? ויכוח בישיבתי רציתי לשאול מהו יחסינו לקבלה המעשית?

לפי שקריו של רומין, התפישׂה הדתית של הרמב"ם היא, שהקב"ה ברא את העולם באמצעות "קפריזות שרירותיות" אשר ככה, ובניסוחו של הרמב"ם לעיל: 'כן רצה, או כן גזרה חכמתו!'. ובכן, פעולתו של רבנו הרמב"ם היא הראיה וההוכחה להצלחה כבירה! ואנא שימו לב לדבריו הבאים, לפי רומין, "בחינת יחסו של הרמב"ם לדמות המדען הדתי כפי שהיא מצטיירת בידי הכלאם קצרו של דבר, גם לפי עיוותו המחריד והמקומם של רומין את יסוד חידוש העולם ואת תורת משה, עדיין רבנו הרמב"ם

החכמים נכנסו ומצאו שם את האיגרות של הגזירות וקרעו אותן – וכך נתבטלו הגזירות. כאשר דוד ברח על נפשו משאול לאכיש מלך גת, באו עבדיו של אכיש ואמרו לו שדוד נמצא בגת ושיהרגֵהו. כמו כן, בִּכְיוֹ של רשב"י כאשר הוא פגש את "בן תמליון" מלמד, שרשב"י כלל לא היה שבע-רצון בתחילה מעצתו של ודי לי בשיגעונותיו של רש"י... סוף דבר תודה לאל סיימנו את המסע הארוך בפירושו המייגע של רש"י-שר"י בענייני השדים.

נבירתן של תולעי העץ נשמעת כסדרה של הקשות רצופות, ואולי מכאן הדימוי של 'מנגח כתורא'". ד) באגדה מסופר שבסופו של דבר שמעו בבית המלכות על גבורתו של הורמין והרגוהו, הרשב"ם מחליט לתקן את גרסת ג של המאמר הזה. שטיינזלץ סָכַל ונחבל בסכלותו של הרשב"ם, שהרי הוא מוסיף הבל על דברי הרשב"ם: "שיחת שדים – הרשב"ם מסביר, ומצאו כר להתפתח ולרחוש גם בדמיונו החולה של נכדו הרשב"ם.

שהם אמת, עלול לחשוב שהם נעשים כנגד רצונו של הקב"ה – שהרי רצונו של הקב"ה שהעולם יתנהל לפי כללים טבעיים והלא נאמר שהם "מכחישין פמליא של מעלה"? והלא לכאורה אמרנו שהכשפים מכחישים פמליא של מעלה? טעותו של רש"י כאן היא טעות של ילד קטן בהבנת פשט סיפור אגדה, ונראה שהקב"ה עיוור אותו לא רק מלראות את אור האלה (ולכן נאמר דווקא זיקא של חמת).

כמו כן, מדוע חותמו של שלמה גרם לאשמדאי לגדול כל כך? וכי היו לחותמו כוחות על-טבעיים? ובכלל, איך יעלה על הדעת שאשמדאי מלך השדים יחוס על נפשו של שלמה המלך, והלא היה צריך להרגו על המקום! קצרו של דבר, כל האגדה הזו תמוהה לחלוטין אם ננסה להבין אותה כפשוטה. ומדוע דווקא אשמדאי מלך השדים נמשל ליצרו הרע של שלמה המלך? טרם שנעיין במקורותיו של רש"י, נעיין בפירושו של רס"ג שם: "מזי רעב – שׂרופי רעב [כמו 'לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא

הצער והיגון, ואם תוסיף להם על צער האבלות והיגון גם את צער הבדידות, בשעות הראשונות שבהן מיטרפת דעתו של עוד סופר שם על אמו של אביי שגידלה טלה כדי שייכנס עמו לבית-הכסא, שלא יזיקו לו המזיקים. אמרי להו: אנן קבלה גמרינן, קבלה דבית-הכסא – צניעותא ושתיקותא, קבלה דיסורי – שתיקותא ומבעי רחמי. הפסוק שרש"י הזכיר מספר ישעיה כבר נתבאר לעיל בסוף חלקו הראשון של המאמר. ימינו אינם מאמינים בשדים של בית-הכסא...

ורש"י פירש שם: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת – של סנחריב ואוכלוסיו; [...] וכי יעלה על הדעת להבין שֶׁדֶּבֶר לפי הפשט הוא שם של שד?! של שדים יחנו מימינך, ופירושו לוקה בהיפר-אינפלציה של שדים. 8) "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן רס"ג פירש אפוא "כִּמְרִירֵי יוֹם" – החום הלוהט של היום. ואין מדרש זה מתאר אלא את המתרחש מבעד לעיניו של מחבר המדרש.

ויש באתר אור הרמב"ם מאות רבות של מאמרים שמוכיחים את טמטומם המחריד והנגעל. ובענייני הכישוף והמאגיה ראו: "כומר ושמו אליעזר", "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה", ועוד. אחד מן התעתועים המרכזיים של האורתודוקסים הוא להציג את הרמב"ם כסתם עוד איזה פוסק ברשימה הבלתי נגמרת של והכסילים, ייחודיותו של הרמב"ם נובעת מכך שהוא היה נאמן לפסיקות חכמי המשנה והתלמוד, למסורת התורה-שבעל-פה דעתו של הרמב"ם בענייני האסטרולוגיה והמאגיה והכישופים והשדים, איננה דעתו האישית, כלומר היא לא נובעת רק

דבריו קלחו בנחת ובארשת של רצינות, תוך בדיחות-דעת משובבת והבנה עמוקה בהוויות החיים. תפישותיו של הרב את המציאות הינן מקיפות ורחבות-אופק. אותה מקיפאונה המתמשך זה שנים רבות, ולפקוח את עיניה אל המציאות הסובבת אותה – מציאות של עוולות, של עיוות דמותה, של קיפוח והפליה בכל שטחי חייה. כי, כאמור, עיקר ישותם של המוסדות הללו יהיה על-פני השטח בחייה הרוחניים והציבוריים של העדה.

את ה' וללמוד תורה וחכמה בלא לחלל-שם-שמים, וזה לשונו: "הרמב"ם כתב [...] , כי הרמב"ם וכן חכמים ע"ה לא סייגו את האיסור ליהנות מדברי תורה, ולא תלוהו במצב השוק והכלכלה – וכאמור אפשר, אפילו אדם מה שיעמול כל היום, כל שעות הפרנסה עדיין לא יוכל להשיג לקיומו, אז זה וודאי לא מה שדיבר הרמב"ם בזמן שלו, שהיה אפשר במתי מעט להשיג את צרכיו וכל השאר היה מותרות, על זה כתב הרמב"ם, יעסוק מעט ואת השאר אז מדוע אנחנו נשמע לרבנים הללו שכל-כך מפיצים את תורת הרמב"ם ומצדדים בדברי הרמב"ם?".

מכיוון שאנו מעוניינים לעסוק גם בכפירות נוספות של הרמב"ם, לא נוכל לבדוק את כל הרמזים הללו בצורה שיטתית רומין מוסיף וטוען שיש בידו דוגמות נוספות ל"כפירתו" של הרמב"ם בעניין חידוש העולם, הבה ונעיין בהן. הרמב"ם ב מורה הנבוכים  ב, יז [...] וראו נא לאלו מסקנות מרחיקות-לכת רומין מגיע בעקבות בחירתו של רבנו במשל החומה: "הרמב"ם בנה חומה סביב מגמת בתעתוע נוסף רומין מסלף את דברי רבנו במורה (ג, טו) וקובע שלפי הרמב"ם, "יכולתו של אלוהים אינה מוחלטת, וגם

, ויש עניינים שלא שלל אותם, כי הרמב"ם לא היה שולל אותם. השׂכיר מגן אפוא על טומאתה הרצוצה של הקבלה וקובע שהיא איננה המקור לתְּעִייתם של יהודי תימן אחרי עבודה-זרה היא דרכו של רבנו הרמב"ם, שהרימוּ על נס את דרך האמת. לקבלה הפגאנית – הרי שאברהם אבינו ורבנו הרמב"ם, וכל חכמי ישראל האמיתיים כורעים ומשתחווים לשיקוץ שמעון ובמלים אחרות: לפי ערוסי, רבנו הרמב"ם היה מודה לשיקוצי הקבלה הפגאנית והיה מאמץ לחיקו את ספר-האופל!

בתרגום נאה, מדויק ומנופה, מתוך כתב-ידו המקורי והשלם של הרמב"ם זצ"ל. חג גדול הוא לנו להסב עם חתן המסיבה, עם גדולי תורה ועם חכמתו של הרמב"ם. פוק חזי מאי עמא דבר, כל הדורות מכירים בגדולתו של הרמב"ם. הרמב"ם היה מורה-דרך למהותה ולרוחה של המשנה. יתר המפרשים הסתפקו בפירוש מילולי. הרב הגיש לעם וללומדי התורה, בפעם הראשונה, יין עתיק של הרמב"ם, בכלי חדש שאין דומה לו.

המאפיין השלישי הוא שילוב סיפורים אשר מחנכים ומורים לערכים נעלים, כגון קורות חייהם של אברהם יצחק ויעקב ספר תהלים הינו ספר נעלה ומרומם מאד, ורס"ג מביא לכך ראיה ממצבה השלם של האומה, שהרי בעת יצירתו ופרסומו – תקופה שבה הונחו היסודות לבית-המקדש ובתקופתו של שלמה הוא אף נבנה ושוכלל. זמן, וכל אדם בכל גיל יכול ורצוי לאמרם, אך אסור לפזם את המזמורים כאילו היו שירים עממיים, למעט בקיומם של ב) יש מזמורים שחובה לשוררם בלחן מסוים, כמו לדוגמה: "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" (דה"א טו, כ), ומשמעה של

במאמרי על מבואו של רס"ג לתהלים למדנו מעט על כוחות הנפש ועל ההבדל שבין האדם לבעלי החיים – הוא הכוח ההוגה העיקר לדעת רס"ג הוא, שכל עניין שנקרה בדרכו של האדם, על האדם לבחון אותו בשכלו טרם שיחליט כיצד לנהוג בו לדוגמה, אם כוח המחשבה של האדם חלוש, הוא יצליח לזהות רק חלק מן הספקות והקושיות שבמחשבתו. לִבְרָכָה" (שם י, י), ואליהם סופחו גם ההודעות שסופו של הרשע הוא רע. אמנם, רבנו חָלַק על רס"ג שהרי לדעת הרמב"ם יש לכל מצוה, גם לשמעיות, טעמים נסתרים, וחובה עלינו להשתדל להבינם

לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו", לאחר שרבנו קובע בשני משפטים מפורשים שהעולם מחודש, רבנו עובר להסביר את יחסו ועוד מוסיף רומין: "המגובים אף בעדותו של הרמב"ם עצמו" – והיכן ראינו עדות של הרמב"ם עצמו ואשר לפיה הוא לניסוחיו המוזרים כאן של הרמב"ם, קשה להבין את הסרבול שהוא נוקט. גם מעבר לכך, האפולוגטיקה של הרמב"ם בעד עצמו עלובה למדי" וכו'. ", כמו כן, "האפולוגטיקה של הרמב"ם בעד עצמו עלובה למדי", ועוד-ועוד.

להלן ביקורת שקיבלתי כנגד דרכו של אור הרמב"ם, ביקורת חריפה מאד שעטופה בתחילתה ובסופה בדברי נועם, אך לא שינוי של המבנה הזה מוזכר רק בהקשר של ימות המשיח – ומלאה הארץ דעה את ה', ושפכתי רוחי על כל בשר וכיו"ב. הרמב"ם בגדולי האסלה", ולחובת חירופם וגידופם ראה במאמר: "רבנו לא היה אלהים". ספק שהוא שגה בכך, ולא רק מפני שהוא סותר ונוגד את יחסו וסגנונו כלפי המינים הארורים ברוב פסקיו והוראותיו של תורה ומדרכם של הנביאים ע"ה, אשר נקטו בלשונות חריפים מאד, גם כלפי המתעים וגם כלפי ההמון.

איך הוא העז להביא ממנו ראיה לגדולתו של רבנו הרמב"ם? היעלה על הדעת שהקוקו הפגאני באמת ידע את ה'? רבנו הרמב"ם?! ושקריו של הקוקו כאילו הוא הבין את גדולתו של הרמב"ם נועדו להכשיר את המאגיה והאלילות, כאילו הוא מצד אחד כללו של דבר, הקוקו מתעתע שהוא אדם גדול ומשׂכיל שהבין את עומק מחשבותיו של הרמב"ם, וכל החיזיון המליצי שלו הערובה ליכולתו הכבירה של רבנו בהמשך דבריו שם, קאפח מסביר לפי דעתו מהי הערובה ליכולתו הכבירה של רבנו הרמב"ם

כל מי שרוצה למצוא את דרך האמת ולהתעדן באורה, חייב להבין שדרך הרמב"ם היא דרכם של חז"ל והוא ממשיכם היחיד לדת האמת מקרי בהחלט), כך הם ייחסו את מסורת התורה-שבעל-פה והוראות הסנהדרין שבכתבי הרמב"ם לדעותיו האישיות אמנם, לעתים לא ניתן לזהות בעיון ראשון את נאמנותו של הרמב"ם למעתיקי השמועה, מכיוון שהרמב"ם מקיף בכתביו וזהו פחדם הגדול של אותם המינים מכתבי הרמב"ם. כלומר, מכיוון שתורתו של הרמב"ם ודבריו הישרים מעוררים את מחשבת האדם להתבונן על המציאות ולהבין את חלקיה

בקריאתו ההיסטורית המהדהדת הזו של אברהם אבינו (בר' כא, לג) פותח הרמב"ם את כל ספריו. הרמב"ם ראה אפוא את עצמו כממשיך דרכו של אברהם, ממשיך דרכו המחשבתית והפילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל וברורה עתה תשובתו של קאפח השׂכיר לשאלה: מדוע הרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונה במשנה-תורה "יסודי התורה מדרכו של רבנו הרמב"ם עולה נכוחה, כי רק לאחר הנחת היסודות המחשבתיים הנכונים יש מקום לבוא וללמֵּד הלכות זו הסיבה אפוא שרבנו הרמב"ם פותח את ספרו הגדול: משנה-תורה, בספר-המדע – בהלכות שמטרתן להאיר את שׂכלו של

בערך בשנת תשפ"ב אחד מחבריי ביקש להפיץ את הספר "אפיקים להרמב"ם" וכן את "סידור אור הרמב"ם". כמו כן, בסידור "אור הרמב"ם" יש בסך-הכל מאמר אחד בתחילתו. אור הרמב"ם – אין צל של ספק, שהיו נוהגים בקלגסות חריפה בהרבה בסדרת הספרים "אפיקים לדרך האמת", ובכל שאר "אפיקים להרמב"ם" במדפיה, אך ורק בשל פסקה אחת של ביקורת עדינה מאד-מאד על קאפח אלילם, והנה היא לפניכם ולשיפוטכם האורתודוקסים הכסילים שב"נוסח תימן", שללו את ספרִי "אפיקים להרמב"ם" עוד בטרם שאתר אור הרמב"ם קרם עור וגידים

את שני השירים הללו כתב אבא מרי יוסף דחוח-הלוי ע"ה, והם הוקדשו לאהבת ארץ-ישראל ולאהבת מורשתם הרוחנית של