top of page

תוצאות החיפוש

Search results for "יחסו של הרמב"ם לקבלה"

נמצאו 1278 תוצאות עבור "יחסו של הרמב"ם לקבלה"

  • רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק סג)

    של דור המבול או של דור הפלגה? אין יחס בינו לבין המקום". וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות " (איוב לו). *** וכדי להשלים את התמונה אוסיף ואצרף כמה קטעים מן המאמר: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ונידה הוא ובית דינו וכל קהילות ארץ הצבי ורבני עכו, כל איש שידבר תועה על הרמב"ם ז"ל ועל ספריו, ושלחו הכתבים

  • כל המינים כרגע יאבדו

    , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: 'כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם' ). מתוך המאמר: "מהו גדר 'תינוק שנשבה' לדעת הרמב"ם?" בתאוות, פתיחותו המחשבתית, סבלנותו המידותית, יושרו ההגותי, גילו (בדרך כלל המבוגרים חסומים ואטומים), יחסו צוואתו של שיקוץ אלעזר מנחם-הָמָן שך בתמונת שער הרשומה (שפורסמה באתר אור הרמב"ם) הבאתי את צוואתו של שיקוץ ובהלכותיו רבנו הרמב"ם לא הותיר להם שום ברירה: או שאתם מודים על האמת ועוזבים את דרכי ההבל של אבותיכם,

  • סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"א)

    של מחבר ספר יצירה ומחבר הפירוש אף דורסת בגסות את שתי הוראותיהם של חכמי המשנה והתלמוד ע"ה: א) שלא לדרוש אריסטו, השנייה היא שיטת הַקַּדְמות של אפלטון, השלישית היא שיטתם של חז"ל שאין לעיין בדברים שקדמו למעשה שימו נא ליבכם להזיה גדולה ועצומה שעולה מדבריו של מחבר הפירוש, ואסביר: לכאורה מתחילת דבריו של מחבר הפירוש ובעניין הפסוק: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמ' כ, יח), ובכן, רבנו הרמב"ם במורה (א, מו) כבר הסביר מדוע רבנו הרמב"ם, אביר הפילוסופיה והמחשבה היהודית – מי שהראה שידיעת המדעים הכרחית להבנת תורת משה – מדוע

  • למה דומה הולד במעי אימו?

    רוב בניינם של המשלים והאגדות משמשים כתפאורה לרעיונות שמפוזרים ומוכמנים בנבכי התפאורה. ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה" [ופירש שם רבנו הרמב"ם אגב, בסיפא של הקטע האחרון שהובא לעיל מדגישים שהשׂגותיו של התינוק אינן בראיית חושי העיניים, וזאת כדי לחזק כללו של דבר,  רש"י הבין את דברי המליצה של דוד המלך כפשוטם, ואף התעלם מחלק מהם. כולה ופוקד עליו לסטור על פניו של התינוק כדי לשכּחהּ.

  • ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?

    גם רבנו הרמב"ם הלך בדרך זו, וכך הוא מפרש במורה (א, סה): "והנה, כל מה שנאמר במעשה בראשית 'וַיֹּאמֶר' ' היא שרבנו הרמב"ם לא התייחס לספר זה ולהזיותיו בשום מקום ברחבי כתביו, וברור שאם היה מדובר בספר כל-כך חשוב קצרו של דבר, מדובר במקשה אחת של פטריית-הזיה שעלולה להחריב את המחשבה הישרה. וכמובן, בל נשכח את הודאתו של קאפח בקבלה, שזו בגידה נוספת חמורה אף יותר,  גם  במלחמתו של סבו למען דרך ודיבוקים, וכל מין ממיני אמונות העבודה-זרה, כל זאת הוא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וכפסק הרמב"ם

  • דתן ברקֵל ואבירם טמאייב (ח"ג)

    מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז השמעתם פעם את הרמב"ם טוען שהוא קיבל את חכמתו במעמד הר סיני? או את הרי"ף? או את רס"ג? תורה מסיני, ומסרהּ ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוהָ לאנשי כנסת הגדולה", ורבנו הרמב"ם מקבץ של הזיות קלושות?! ואיני יודע מה יותר עלוב ומשפיל: רשעותו ומינותו של ברקֵל או טמטומו ופתיותו של טמאייב. ח.

  • ארבל: פרזיט מפריס פרסה (ח"ב)

    האחת היא בהכרח חורבנה של האחרת. ואת זאת המינים לא מוכנים לקבל בשום פנים, דהיינו את חורבן דרך המינות האורתודוקסית, ולכן הם כֹּה שונאים אנשים, ולא לגופו של עניין. ואחתום בקטע מסוף המאמר: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", וממנו נלמד משהו על רבו של ארבל, השטן מגירונדי, אשר שנא את הרמב"ם שנאת מוות: "השטן מגירונדי הוביל אפוא להתרחשויות המחפירות בצרפת ובאשכנז

  • למה מקבילי מתיר ליהנות מדברי תורה?

    מתוך כך נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם להתיר מימון לימודים לתלמידים במשך זמן קצוב, בדומה למימון ממשלתי קצוב, בדומה למלגות ממשלתיות שניתנות לסטודנטים יחידי סגולה באוניברסיטה: "נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם כלומר, משמעותה של "צדקה" בהקשר של איסור הנאה מדברי תורה היא: מתן כסף בעבור התורה.  מלאכה, אלא מן הקופה הציבורית או הפרטית של אדם מסוים. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

  • קול השופר

    על ידי ד"ר לפיסיקה ושמו משה רשפון, נבחרה מתנדבת מהקהל שניגנה בחצוצרה שהפתח הקדמי שלה היה מכוסה בקרום של אף שפעמון החצוצרה (הפתח הקדמי שלה) היה חסום בקרום של בועת סבון, והבועה התנפחה והלכה תוך כדי נגינה, עדיין ובכן, ה"קול" הוא סידרה של הידחסויות של חלקיקי האוויר אשר נעים כמו גלי הים, כלומר חלקיקי האוויר נעים ממקור הצליל (השופר), ויוצרים לחץ באוויר מעל 1 אטמוספרי (=1 קילוגרם ניוטון לסמ"ר, לחץ נורמאלי של אוויר בגובה לאור הסבר זה, תובן עתה ההלכה הבאה שפוסק הרמב"ם (שופר א, ח): "התוקע בתוך הבור או בתוך המערה: אותן העומדים

  • ראית דרדעי חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו

    לי לפי דמיונו שרש"י לא היה מגשים, אלא לפי דבריו, והנני מצטט: "רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם בדיוק כמו הרמב"ם!   ואם רש"י "האמין באי גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם", כלשון החוקר הדרדעי הזחוח שאוכל מן התורה, איך ייתכן ואגב, האין זו השפלה איומה ונוראה כלפי רבנו משה, לומר ש"רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם "? הבורא בדיוק כמו הרמב"ם "...

  • אי זה הוא חובר?

    ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שָׁם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה' יתעלה ושאר הדברים נאמרו על דעתה של האשה בלבד, ללמדנו על ההזיות הפגאניות של הבבליים. וכך היא דרכם של הנוצרים והמוסלמים, אשר מצהירים מפורשות שהם מכירים במציאותו של בורא-עולם.

  • רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כא)

    ג)  וגדולה מכולן, לדעת רבנו הרמב"ם, חכמים ע"ה חיו בעולם מחשבתי אשר רחוק מאד מן ההגשמה, ולא היה אחד מקרב ברם, עם העדות של הרמב"ם ושאר הראשונים, שהיו גדולי תורה רבים בצרפת שהיו מגשימים, לא ניתן להתעלם מהעובדה קצרו של דבר, ביד אחת הוא מחק את דרכו של אונקלוס, ובשנייה החדיר את פירושי המינות של רבותיו. אלא, מטרת המדרש ללמד על ענוותנותו ונדיבותו של אברהם, וכן על חשיבות יחסי השכנות הטובים עם יושבי הארץ – וממה שרש"י קורא לסיפא של פירושו "פשוטו של מקרא", יש ללמוד שכוונתו שהרישא של פירושו היא בגדר "מדרש".

  • רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק לד)

    ברם, רחל ולאה מתארות את יחסו של לבן הארמי כלפיהן באופן המנוגד לחלוטין לתיאורו המסתמן של רש"י הארמי, וכך מן המציאות, אלא אי-הבנתו של רש"י. של אונקלוס, ברור שפירושו של אונקלוס לפי דמיונו של שר"י הטמבל הוא כפי שהוּסבר לעיל. המדויק של אונקלוס כפי אי-הבנתו! כמו כן, הצהרותיו של שר"י שפירושו חותר תמיד לפשוטו של מקרא אינן אלא שקר והתעיה.

  • קאפח – את ה' הוא מגדף

    ואפילו נואש לדרך האמת של רבנו בהסכמות של הוזי ההזיות הללו! ולעיון בהזיותיו של הקוקו ראו: "קמצוץ מתבשיליו של קוק". עד-כדי-כך שקאפח אפילו התענג בכינוי שהודבק לו: "הרמב"ם של ימינו"! ואם הרמב"ם המדומה של ימינו חוצב מן התורה בקונגו אימתני שגורם לפריצות דיסק בעמוד השדרה, ואף מתכחש לייעודו אגב, מי שכינה את קאפח "הרמב"ם של ימינו", וקאפח כמובן התענג ושתק על הכינוי המקומם הזה, היה מורדוך אליהו

  • דוגמה קדומה לשגגת ניסוח הלכה ותוצאתה

    כדי להמחיש את חשיבות הדיוק בניסוח ההלכה לתלמידים ותוצאתו החמורה של ניסוח שגוי, נדון במשנה המפורסמת במסכת אבות (א, ג) לאור פירושו של רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריה: "אנטיגנוס איש שׂוֹכוֹ קיבל משמעון הצדיק. מה הייתה טעותו של אנטיגנוס? על-מנת שלא לקבל פרס". ובכן, נראה לי כי טעותו של אנטיגנוס הייתה במיקום מילת השלילה בהוראתו. דהיינו לכתיבתם בפועל של רבבות ספרי הלכה ומנהג ללא פיקוח ובקרה?

  • בשלושה מקומות הופיע רוח הקודש

    בתלמוד הבבלי במסכת מכות (כג, ע"ב) נאמר כך: "אמר רבי אלעזר: בשלושה מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שֵׁם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה: [א] בבית דינו של שֵׁם, דכתיב: 'וַיַּכֵּר יְהוּדָה יָצַאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כְּבוּשִׁים [=דברים נסתרים שראוי לכסותם]; [ב] בבית דינו של שמואל, דכתיב יָצַאת בת קול ואמרה: אני עֵד בדבר זה; [ג] בבית דינו של שלמה, דכתיב: 'וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ הקול" שנזכרה כאן היא "רוח הקודש", וכדי להבין מהי רוח הקודש האמורה בדברי חז"ל כאן, עלינו לעיין בדברי הרמב"ם

  • פתיות השטוחיסטים מרקיעה שחקים!

    ובכן, בימינו קל מאד להוכיח את האמת בעניין זה ואין צורך בכל תעתועיהם "המדעיים" של השטוחיסטים, אנו חיים והנה לפניכם דברי הרמב"ם בעניין השטוחיסטים הללו, וכֹה דבריו במורה (א, לא): "לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו שהרי אם העולם שטוח מדובר בשתי מדינות (יפן וארה"ב) אשר נמצאות בשני הקצוות של הפלטה של שבת... ברם, אם מדובר בשני קצוות של העולם, משך הטיסה חייב להיות לפחות 20 שעות. אגב, איך השטוחיסטים הוזי ההזיות מסבירים מדוע אין חיים בחלק התחתון של הפלטה?

  • חמקנות מדעי האלהות

    רבנו הרמב"ם מוסיף ומבאר שם, כי מדעי האלהות כל כך חמקניים ונעלמים, עד שגם אם האדם הנבון ישתדל בכל מאודו לאחר שחידדנו מעט את השאלה, נחל לעיין בתשובתו של הרמב"ם במורה (עמ' ח): "הלא תראה, כי ה' יתעלה זִכְרוֹ, כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם מה רחוק הוא הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני ללא גיבוש דרכו של הרמב"ם היא אפוא דרך השלמות, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש

  • הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק יה)

    קצרו של דבר, ייחוד ה' לפי מכשפי-האופל אינו אחדות מהותית של אמיתת ה', אלא חיבור של הבורא עם שאר הישויות ובמאמר על המיסטיקה לאורו של הרמב"ם הוּכח כי האסטרולוגיה הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא ברם, הם ייחסו אותו בשקר לשיקוצם (במקור אֲמָרוֹ ר' ירמיה בן אלעזר), והוסיפו עליו מנה גדושה של גיבובי הבלים לדוגמה את דברי נחמן הכלבי בדבריו נגד רבנו, מתוך המאמר: "כלב ושמו ברסלב (חלק א)": "גם אינם מאמינים בשדים [הרמב"ם כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשׂכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם

  • רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק לג)

    ורש"י פירש שם כך: "הוּא – קודשא-בריך-הוא סייעהּ [ללאה] שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה, ואותו הלילה של האחרות וכי נעירותיו של החמור או ריח גלליו או התחככותו באוהל סייעו בדרך כלשהי להתעברותה של לאה? ורבנו הרמב"ם לא התייחס כלל לכל ההזיות וההשערות המדרשיות הללו וקבע בבירור בפירושו לעיל: "לפי שאין מתפללים האם יחסם לאימותינו דומה במשהו להערצתם לגדוליהם המהובלים? ברם, לפי פירושו הנכון של הפסוק, הקב"ה הסיר לחלוטין את חרפת עקרותה של רחל בהולדת בנה יוסף.

  • בשבח העבודה והמלאכה

    ברם, תמיד יש צורך בעבודות הבסיסיות ואפילו ראש הממשלה נצרך בסופו של יום לפועלי האשפה שיפנו את פחיו. גיליתי לאחרונה ששני חבריי הטובים עובדים בחברת מניות אשר עובדת בשיטת זיופים של דיאגרמות, מניפולציות, שיטות על התרמיות, הוא גם סיפר לי על חבר לעבודה דתי, אשר טען שמותר לגנוב מהגויים, אף שבהלכות גניבה (א, א) הרמב"ם טובים אשר מעצם התנהלותם הראויה חושפים את אותם עובדים מושחתים, וזאת באמצעות דוגמה אישית ופקיחת עיניו של שכל עמלו ורווחיו ילכו לתוהו ולאבדון], אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן מלאכה" (הלכות שכירות יג, ז); וממשיך הרמב"ם

  • השדים – נחלת השוטים וְהַחַטָּאִים (חלק א)

    וכך נהגו אברהם אבינו ומשה רבנו ורבנו הרמב"ם בקריאתם לכל באי עולם לייחוד השם: "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם מדברי הנביא ישעיה ניתן ללמוד על עוצמת האמונה בשדים בקרב עובדי האלילים הקדמונים, וכפי שאומר רבנו הרמב"ם בעורפו של-זה... הרבה מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים, ובכללם הרמב"ם, הם בדעה שהשדים יצורים דמיוניים". בספרו מורה-הנבוכים (ג, מו), רבנו הרמב"ם מסביר מדוע הקב"ה אסר על עם-ישראל לאכול בשר-תאווה במדבר.

  • הפתרון היחיד – טרנספר

    גם אם יחסלו את החמס במחיר של מאות ואולי אלפי חיילים הרוגים ועוד אלפי פצועים ונכים לכל חייהם, עדיין הניצחון יהיה של חמס, עדיין יהיו כשני מיליון ערבים בעזה! הדרך היחידה לנצח את חמס באמת, להסיר את האיום אחת ולתמיד, ולזקוף את ראשו הנפול והחפוי של עם-ישראל היא מנהיגינו רופסים, אפסים מאופסים, עלובים ונגעלים, אנוכיים ומושחתים, ובראשם ביבי: הפרעה של ימינו. על סיום הלחימה, והחזרת המצב לקדמותו, והוא אכן חותר לכך בשבועות האחרונים – אך עם-ישראל כבר אינו מוכן לקבל

  • סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"ח)

    ניאצו קדוש ישראל, נזורו אחור במעלם, ויסיעו עצמם מקדמונו של עולם [...] רם, שהוא יושב ברומו של עולם ורם על כל הרמים. ואכן, בדיוק בהזיה הזו נכשלו ונחבלו מכשפי האופל למיניהם וכבר הוקיעם הרמב"ם במורה (א, סב; א, סא): "וכאשר כללו של דבר, מדובר בטקסט נחות מאד מבחינה מדעית ותורנית, גם אם נתעלם מההזיות שבו. וכבר הרחבתי בטמטומו הזה של מחבר הפירוש הזייפן בחלק ה ועוד נעסוק בו בהמשך במקומו.

  • הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק יג)

    והלא בתורה לא יוחסו לבורא-עולם אכילה ושתייה ומישוש מפני שהדבר נוגע לצרכים חומריים שפלים (ראו במורה א, ואצרף לפניכם כמה קטעים בעניין זה מתוך המאמר: "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" , שם הובא ביאורו של רבנו במורה רבנו הרמב"ם מוסיף, שאין חשש שמא יטעו בני ישראל בשאר קרבנות החטאת שהם לשם עבודה-זרה, ולכן לא נאמר בהם דווקא את הפרשנות הפשטנית הראשונה של המדרש, ואף חובה לקבל דווקא את הפרשנות הפשטנית הזו מכוח גזירה  – של יעקב".

  • האם ראוי ללכת לבית הכנסת בימינו?

    השאלה שבכותר מאמר זה מעסיקה ופועמת בקרב קהילת שוחרי הרמב"ם ודרך האמת, אשר מתקשים להשתלב בקרב הבּורים אמנם, הרמב"ם מפציר ומזהיר בהלכות תפילה (ח, א), שמי שאינו הולך להתפלל עם שכניו נקרא "שכן רע". בסופו של דבר התפללתי ללא סידור, שנאמר (ש"א א, יג): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ"... קצרו של דבר, אין בבתי הכנסיות של ימינו קידוש שם שמיים כלשהו, ואף נראה לי שאין בכינוסם תועלת אמיתית, אלא ובכן, נראה לי שלא לחינם הקב"ה הטעה אותם בהלכות פשוטות אלו, כדי לרמוז וללמד את הנבונים, שבתי הכנסיות של

  • כך אמרו חכמים: 'אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' – זו מינות

    אגב, בלשון חז"ל ייחסו את הביטוי "גס בו" לכהן עם-הארץ, לגוי ולנואף! והלכותיה במקרה הפחות טוב, ולעניין זה יש דוגמאות רבות במאמרים שפרסמתי בנושאים שונים ומגוונים באתר אור הרמב"ם כלומר, לא רק שהם הוסיפו על דת האמת תורה חדשה, הם החדירו באמצעותה השקפות מינות ארורות אשר מנוגדות בתכלית לקבלה מה דינם של המינים? השחיתו במעלליהם ובתעלוליהם, אך די בכך לעת עתה, כי מאמר זה כבר רחב דיו, ועל השאר תלמדו במאמריי שבאתר אור הרמב"ם

  • רש"י, ראש פרשני ההגשמה – חלק מד

    נחזור ליהודה, התנכרותו של יהודה ויחסו הקשה כלפי תמר כלתו, מעידים על-כך שהוא לא היה סבור שלתמר היה "מזל ומה היה סבור רבנו הרמב"ם על פירושו הזה של רש"י? יהודה באשה שאיננה מתאימה לו; 5)  לא לחינם לא נזכר שמה של אשת יהודה. אולם, עיונו של רש"י הצרפתי משובש ושטחי באופן מחריד, שהרי בכל מקום שאונקלוס מבקש לתרגם "שמלה" במובן של ופירושו הזה של השיכור הצרפתי הזוי ונגעל עד מאד, כי ברור שיהודה לא התעניין בגורלם של החותם וכו', אלא חששוֹ

  • רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק נד)

    כללו של דבר, המינים הם אויבי ה', חובה לשנוא אותם ואסור באיסור חמור לחמול עליהם. ובעלה של שלומית בת דברי היה [האיש העברי שהוּכָּה]. וגם רבנו הרמב"ם פירש עניין זה באופן הנכון, וכֹה דבריו במורה (א, סה): "הדיבור והאמירה לשון משותף [...] נחזור לשם המפורש: ומה דעתו של רבנו על האמונה המאגית בשמות הקדושים? כלומר, לפי רבנו הרמב"ם, הראשונים שייסדו את תעשיית כִּישּׁוּפֵי שמות ה"קודש" הם בגדר "רשעים", ואין זו

  • שיג ושיח בעניין הטבילה ומהותה

    מקוות ומשם נמשיך, וכֹה דברי רבנו: "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מִדברים שדעתו של תשובה: כידוע, לפי משנת רבנו מעשיו של האדם מעצבים את נפשו, וכתבתי על-כך מאמרים בסדרת "מצוות משנה תורה" , ראה: "שביל הזהב של הרמב"ם" , "תחלואי הנפש וריפוים" , ועוד. וזו מטרתה המרכזית של הטבילה: לחזק בקרב האדם את הרצון השאיפה והחתירה  לטהר את מעשיו ומחשבותיו. מלך-מלכי-המלכים יהיה פחות מכבודו של מלך בשר ודם.

הרשמו לקבלת עדכונים והודעות על מאמרים חדשים

יישר כוחכם ותודה על הרשמתכם

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!

bottom of page