תוצאות החיפוש

כללו של דבר, רמת הידע של רש"י במסורת התורה-שבעל-פה הייתה נמוכה מאד. פירושו של רש"י-שר"י כאן מסביר גם את השׂגתו של הכומר הצרפתי מפוסקיירא בהלכות עבודה-זרה (יא, ד). בדבריו הקשים שם נחשף תיעובו הגדול לרבנו הרמב"ם, מפני שבהשגה ההיא הכומר הצרפתי קובע למעשה שרבנו הוא בן [של יעקב אבינו ע"ה] [...] מדברי רבנו הרמב"ם עולה נכוחה, שמי שהופך את פסוקי התורה למנטרות ולסגולות מאגיות-פגאניות, וכל-שכן כאשר

מקוות ומשם נמשיך, וכֹה דברי רבנו: "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מִדברים שדעתו של תשובה: כידוע, לפי משנת רבנו מעשיו של האדם מעצבים את נפשו, וכתבתי על-כך מאמרים בסדרת "מצוות משנה תורה" , ראה: "שביל הזהב של הרמב"ם" , "תחלואי הנפש וריפוים" , ועוד. וזו מטרתה המרכזית של הטבילה: לחזק בקרב האדם את הרצון השאיפה והחתירה  לטהר את מעשיו ומחשבותיו. מלך-מלכי-המלכים יהיה פחות מכבודו של מלך בשר ודם.

קאפח טען שכוונתו של רבנו איננה לסעודה רביעית אלא בעצם לסעודה שלישית, וכן אין כוונתו לסעודה בערב שבת אלא לסעודה ראשונה של ליל שבת. קצרו של דבר, אין שום צורך בדחקו האורתודוקסי של קאפח כדי לשלול חובת סעודה רביעית, ודוחקו ושיבושו של קאפח גרמו להיפך הגמור: שהרי ניתן בקלות לטעות ולהסיק מדוחק פירושו של קאפח שלדעת רבנו כן יש חובה לסעוד סעודה ועל התעקשות כפייתית שכזאת מצדך אומר רבנו הרמב"ם במורה (ב, כג): "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...]

נחזור ליהודה, התנכרותו של יהודה ויחסו הקשה כלפי תמר כלתו, מעידים על-כך שהוא לא היה סבור שלתמר היה "מזל ומה היה סבור רבנו הרמב"ם על פירושו הזה של רש"י? יהודה באשה שאיננה מתאימה לו; 5)  לא לחינם לא נזכר שמה של אשת יהודה. אולם, עיונו של רש"י הצרפתי משובש ושטחי באופן מחריד, שהרי בכל מקום שאונקלוס מבקש לתרגם "שמלה" במובן של ופירושו הזה של השיכור הצרפתי הזוי ונגעל עד מאד, כי ברור שיהודה לא התעניין בגורלם של החותם וכו', אלא חששוֹ

הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם ובכלל, מהי האסמכתא של המקובלים הוזי ההזיות לסברה הזו? האם יש לקבל כל המצאה ודמיון של איזה שיכור? האלהים שהוענק לו. 5) ביטול יסוד התשובה – עיקרון התשובה הוא יסוד מרכזי וחשוב בדת משה, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם זאת ועוד, רבנו הרמב"ם אומר בפירוש במורה-הנבוכים (א, ב), שה' לא ציווה את הבהמות ומי שאין לו שכל, וכֹה והלא זו זכותם של המברכים!

אדם יניח קורת עץ שטוחה על-גבי אבן, ובאחד מקצותיה הוא יניח משקולת, יהיה עליו להפעיל כוח על הקצה השני של מדוגמה זו עולה, כי יש צורך לחשב לאיזה צד פועל המומנט, כך לדוגמה במרפסת, יש למקם את הברזלים בחלקו העליון של מהנדסים שגו ומיקמו את הברזלים בחלקו התחתון של הבטון וניתן להמחיש זאת שהאדם בתמונה משמאל יניח את ידיו והלא הוא נאמר על ויכוחיהם של חכמי המשנה והתלמוד, ונועדה להורות על שאיפתם הטהורה של החכמים הללו וללמדנו היו לשם שמים; ואוסיף, שמאז שחכמים אמרו את אמרתם המוסרית הזו, כל ויכוחיהם התלבנו ולובנו, וזכינו לרבנו הרמב"ם

בחלקו השני של המאמר נעיין בהלכות מהלכות דעות, שבהן רבנו הרמב"ם משרטט ומתאר את מרכזיותה של מצות ידיעת נמצא שהמטרות המרכזיות של יחסי האישות הן להוליד ולהברות את הגוף כדי שיהיה שלם לעבוד וללמוד לידע את ה' שם, רבנו גם מלמד כיצד לרפא את הנפש שחלתה במחלת הדיכאון, וכבר הרחבנו בנושא הזה במאמר: "האמנות במשנת הרמב"ם יחסו של רבנו לטבעונים ולצמחונים רבנו מלמד בהלכות דעות (ג, י), כי מי שהחליט להנהיג את עצמו בדרכי הבריאות אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

החליטה על דעת עצמה ש"בספרות חז"ל קיבלה המיניות מעמד מקודש: הכרובים בבית-המקדש מתוארים כמי שהוצבו בתנוחה של ויתרה מזאת, גם אותם החלקים המסוימים שמשמשים כמשל, אין ללמוד מפשטיהם מאומה, והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם התבונן ביאורם ז"ל שסתרי דברי-תורה הם המרגלית, ופשטו של כל משל אינו כלום,  והיאך דימו מסתרי העניין המשול ומדוע יהא מוזר בעינינו לפרש את דבריהם [של חז"ל] ולהוציאם מפשוטן, כדי שיהא תואם את המושכל ומתאים לאמת קצרו של דבר, אל תיכנס לפינות שגויות ומתעתעות שמחזקות את הזיות המינים.

הגנגסטר הלז התחפש למשׂכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של הרמב"ם. יש לה' יתעלה-שמו תמונת דיוקן מסוימת  שבה הוא נראה לנביאיו במראה הנבואה – ועולם הפוך ראיתי, כי רבנו הרמב"ם ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחר הקבלה נמצא אפוא, שדינו של מין מישראל  חמור בהרבה מדינו של גוי שעובד עבודה-זרה! הרמב"ם לא מסתפק בזאת, והוא מוסיף ומדגיש שם: " ואתה דע,  שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף

רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. כלומר, רש"י מתאר את ידיעתו והשׂגתו של הקב"ה כרגש של "חיבה" לאברהם אבינו, וכן רומז שהמניע של הקב"ה לקרב כאילו ניתן להשוות בין ההיכרות החברתית-משפחתית של בועז עם רות ונעמי לבין ידיעתו של משה רבנו את בורא-עולם באופן גופני מן השמים, ושלא יעלה על דעתנו שיש לו כלים גופניים כגון עיניים שהוא רואה בהן, וכמו שרבנו הרמב"ם וכאשר אני רואה שוב ושוב את פירושיו הגסים של רש"י-שר"י לעומת פירושיהם העדינים מרחיקי ההגשמה של אונקלוס

אחת השאלות שנוהגים לשאול אותי בעניינו של רש"י-שר"י היא: מדוע רבנו הרמב"ם לא תקף את שר"י באופן ישיר? נמצא אפוא, שהברכה שבירך הקב"ה את אברהם אבינו לפי מדרש בראשית רבה, היא לא לעושר גדול אלא שלא יחסר לו מאומה קצרו של דבר, רש"י השתבש בפירושיו בעניין הממון, מפני שהוא פשוט לא הצליח להבין או שלא רצה לקבל שחובה ומעלה קצרו של דבר, יש לפנינו ראיה נוספת לאופן שבו פירושו של רש"י חלחל עד לימינו וממשיך לזהם את מחשבתו של עם להזיק לזולתו באמצעות מבט עינו היא סכלות מוחלטת, וכבר הוסבר עניין זה במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם

ראה באספקלריא של קודש [=ברוח הקודש?] שעדיין יש לו שבר במצרים. נמצא אפוא, שפירושו של רש"י לעיל בנוי על בּוּרות ובערות. מהי אפוא כוונתו של ר' אליעזר בן יעקב במדרש? לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום וכבר הוסבר כיצד יש להבין ולפרש את המושג "עין רעה" במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" .

מצוה זו ראו: 'מצות שילוח הקן לפי הרמב"ם' ). שהרי הם מפרסמים הבטחה של שיקוץ פגאני, שכל מי "שילמד בספריו", יזכה לשפע של ברכה! בקבלה הפגאנית הארורה, כלומר שיקוץ שמשון הוא ממוסרֵי הקבלה החדשה. מתיאור צערה של האֵם-הציפור עולה קושיה גדולה: אם צערה של הציפור כל-כך גדול, עד שהיא מעוררת את רחמיו של החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות!

ובמורה (א, לא) אומר רבנו הרמב"ם בעניין זה, כך: "גורמי המחלוקות בעניינים שלושה: האחד אהבת ההתנשאות והניצוח טהורה להגיע אל האמת, נמצא בדברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' יג): "אבל קביעתו [של ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הגדול – האם הם מסוגלים להודות תורה וזהו כבודה של תורה! והשקפה זו, שאמיתת ההשקפה נבחנת באופן שרירותי בהתאם לגחמותיהם ולהזיותיהם של השוטים המהובלים באלף השנים

כי אֵדים רבים עלו מן הארץ והניעו את האוויר תנועה שהולידה רוח סוער, ובעת משב אותו הרוח החזק שבר גזע של והחומר שהוא יותר רחוק מן היסודות הללו הוא הדבר המשותף לאלו הארבעה, אשר יחסו אליהם יחס הדונג לכל מה שנעשה נשמה, נפש הוגה והשכל הנקנה' ], נמצאֵן אם נתחקה אחריהן, שבהכרח קדמה להן צורה אחרת המעתדת את החומר הזה לקבל שהיא בלתי הווה ולא נפסדת [וכוונתו של אריסטו לצורת החומר הקדמון שלפי שיטתו הוא החומר הבסיסי של העולם], למדנו אפוא, שהפילוסופים קראו לה' יתעלה "תכלית" מפני ש"הוא יתעלה התכלית הסופית של הכל", וכביאורו של רבנו

הלכות הרמב"ן [...] ושו"ת גאונים בשני חלקים". רק שלא מוסיף למהימנותו של כתב-היד, אלא להיפך, מטיל עליו צל כבד של מינות. קצרו של דבר, רמתו השׂכלית, המחשבתית והמדעית של אבו-ינקי הייתה כְּשֶׁל הנעל שלי. ועתה לפסקי הוזי ההזיות שלא ידעו ולא יבינו, נחל בפסקו של ינקי הפגאני (אבה"ע ד): "כתב הרמב"ם: היה בעלה והטעו את ההמון שיש בכוח השמות הללו לפעול פעולות במציאות, כמו כישופי פנטזיה דמיוניים, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם

וכאשר יוצאים דברים שכאלה מפי יהודי שהכיר בעבר את משנת הרמב"ם, ואשתו נולדה לבית יהודים דרדעים לשליש ולרביע והכלכלי של חברת המינות החרדית, ואפילו במחיר של חילול השם נורא ואיום, והפניית עורף לתורת ישראל ולמילוי ייעודו של עם-ישראל, וכמובן, במחיר טמטומם והריסת מוחם של רבבות מישראל. לא נותר בכם אפילו זיק של מוסר אנושי, זיק קלוש של הכרת הטוב, זיק של ידיעת ה', זיק של אהבת ארץ-ישראל וייעודו והרי מפורש בקבלה: 'אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם' [יר' מח, י].

ואוי ואבוי לנו מסכלותו הזו של רש"י הצרפתי אשר עלולה להחריב את נפשה של האשה, ולגרום לה לייסורי נפש עצומים מפני שמתיאורו של רש"י עולה ציור של סבא זקן וחביב אשר מתרועע עם נכדיו, ומכיוון שבקשותיהם חביבות לפניו, זאת ועוד, לפי רש"י יש סוג של בקשות אשר חביבות לפניו ה' יתעלה, כאילו "הסוד" לקבלת התפילה מצוי במלים ולא ובמלים אחרות, כל תלמיד בבית-מדרשו של רש"י שקרא את פירושו, הבין ללא צל של ספק שכוונתו של רש"י לתאר את של חז"ל להבלים הללו.

וכבר הסברתי במאמרים בעניינו של רש"י שיש קשר שתיקה אשכנזי חזק מאד סביב רש"י, והתעייה מכֻוונת ושיטתית של דמותו בהצגתו כ"רבן של ישראל". מורה הנבוכים להרמב"ם, אשר עוסק בהרחקת הגשמות. בעקבות שלל הממצאים החלטתי לעשות מעשה ולכתוב מאמר, וכך עשיתי, קראתי לו: "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם". באותם רגעים של זעם ושנאה כלפיי הבנתי עד כמה השקר העמוק הזה בעניין גדולתו של רש"י מזיק לעם-ישראל, ועד

בגל הראשון, הרב קנייבסקי מוכר שטרי הגנה מפני הגל השני של הקורונה. 3,000 ש"ח ואתם מסודרים. תורמים לחולים וזוכים לשטר שמירה של מרן הגר"ח קנייבסקי". זאת ועוד, מדברי "קופת שרצי העיר" עולה שהם ייחסו לשיקוץ קנייבסקי כוחות נבואיים! כן עלינו להאשים אותו במעשיו הרעים שלו, אך האם הרמב"ם יאשים אותו במעשיהם של אחרים המנצלים את שמו?". כלומר, דווקא בזה נבחנת אהבתו של האדם לה' יתעלה!

נשאלתי בעניין דברי רבנו במורה (ב, כה) שם אמר שיסוד הקדמות של אפלטון (להבדיל מיסוד הקדמות של אריסטו) אינו תשובה: להבנתי, שיטת הקדמות של אפלטון שונה משיטת הקדמות של אריסטו בעניין יסודי מאד, לפי אפלטון הקב"ה מתערב הקדמות של אריסטו; ג) השקפת הקדמות, בין של אריסטו ובין של אפלטון, סותרת את מסורת התורה-שבעל-פה שבידי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחרי הקבלה הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם

הנבערים] ואנסה להניח היאך הבין הרמב"ם את הראיה שאינה ראיה לדעתו, לא לחלוק על דבריהם חלילה, כי מי אנו ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם". היטב, אך אם מוחמד אבו ג'וחא היה מתרגם את כתבי הרמב"ם ורס"ג טוב מקאפח הייתי מצטט מתרגומיו של אבו ג'וחא סבר הרמב"ם. ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם".

וכבר למדנו במבוא לחלק הקודם שבסדרת מאמרים זו, כי לדעת אונקלוס, יונתן בן עוזיאל, רס"ג ורבנו הרמב"ם, הגשמה החושים הגופניים של האדם. ולכן מוסיף רבנו הרמב"ם שם: "וראוי למנהיג המדינה [...] ואיך יעלה על הדעת להשוות את "אבלותו" של הקב"ה לאבלותו ועיצבונו של דוד המלך על בנו אבשלום?! אבינו לבין דרגתו של לוט.

אחל את החלק הזה בהערה ובשאלה שנשאלתי על-ידי אחד מהמתכנתים של WIX, היא החברה שמפעילה את אתר אור הרמב"ם בחובה רבדי אינסוף של הבנה ברורה, אולי זו גאונותו של רש"י, שאנחנו מדמים אותה לפשטות רדודה?". מפירושו של רש"י עולה הזיה חמורה מאד לפיה הקב"ה היה שותף לפשיעתם החמורה והקשה של אחֵי יוסף! מקור ההזיה הזו של רש"י במדרש תנחומא מהדורת המינות של וורשא, אך במהדורת בובר המבוססת על כתבי יד ההזיה קצרו של דבר, יעקב ירד לחרן בברכתו של יצחק וכדי להציל את נפשו מיד עשו אחיו, ורק לאחר שהקב"ה הורה לו לשוב

וכן קאפח אומר בפירושו להלכות יסודי התורה ז (אות ב): "וכל הדברים הללו [של מפרשי רבנו שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם [...] האם לחינם אמרו רבותינו בסנהדרין (צז ע"ב): "תפח עצמן של מחשבי קצין"? ובכן, הראשונים לסקלו יהיו תלמידיו של קנייבסקי ושאר גדולי טחורי האסלה טועני הנבואה למיניהם, דווקא הם, רבנו הרמב"ם מגלה לנו שם סוד זה: "המנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות [כולם

ובמאמר על המיסטיקה לאורו של הרמב"ם הוכח כי האסטרולוגיה הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, ובמאמר "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" ביארתי לאור דברי רבנו במורה, מדוע אך ורק בשׂעיר של ראש חודש נאמר וכבר ביארתי במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם", את הסיבה לתעיית המינים והשוטים אחרי ההשקפה הזו [=למי שאומר שיש להקב"ה גוף ותמונה] וכמה גדולים וטובים ממנוֹ [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם לפי אבחנת העיוועים זעם אלילי מאת ה' יתעלה, מרכזיותה של ארץ-ישראל בייעודו של עם-ישראל, ועוד.

אבל הוא לא הסתפק בגינוי התנהגותם של אנשי גבעת-יערים, אלא אף הסיק מסקנות מפליגות על אופיים ותרבותם של סברנו כי בשלב ראשון של תוכניתו המיט הממסד חורבן על המורשת והתרבות של המזרח וכעת הם מנסים להציגנו כחסרי של כתבי-עת ספרותיים, ובעקביות מעוררת השתאות – עושה יוסף דחוח-הלוי, בראש קבוצה של שותפים עקשנים, עבודה אביו היה סוחר אמיד שידע ערבית על בוריה, היה בקיא בפילוסופיה יהודית של ימי הביניים, עיין בכתבי הרמב"ם יחסם של האשכנזים אלינו, עולי המזרח, היה משפיל ומתנשא. חשתי כי עלינו לעשות דבר מה".

על-אף חומרת כסילותם ורשעותם, הכישלון החמור ביותר של חכמי-יועצי-אשכנז הוא שרבים מראשיהם האמינו, שה', יתעלה על פסיקת הרמב"ם הזו התלונן הנחש הצרפתי הקדמוני, וזה לשונו: "ולמה קרא לזה [=למי שאומר שיש לה' יתעלה גוף כסילותו את רבותיו, בדבריו הוא גם ערער באופן מובהק על יסוד שלילת הגשמות, והנה לפניכם דברי רבנו בדינו של זאת ועוד, הפוחז הניח בתלונתו רמז עבה מאד לגבי זהותם של רבותיו המינים, הוא התכוון ללמד עליהם זכות, אך אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

מה דינו של עוקר הלכה? האלילי, אשר ייחסו אותו לא פחות מאשר לבר-יוחי! של ה' יתעלה שמו! ולהרחבה בעניינו של הקוקו המכוער, ראו במאמר: "קמצוץ מסמי ההזיה של קוק" . ו. הרמב"ם, נכתב ביחס למנהג אכילת 'סופגנין' בחנוכה: 'אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל...

כדי להבין את תעתועם הבא של המינים, עלינו ללמוד כמה דינים בהלכות טומאת מת. כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו: טמא. ואם אתה אומר לו טמא, כלום משגיח עליך? החברים ובין של עמי-הארץ – טמאים. כלומר, רבנו הרמב"ם הדגיש בהלכה זו, שהאדם שחטא לחברו אינו פונה למת בבקשת הסליחה אלא הוא פונה לה' אלהי בתמונת שער הרשומה: תמונה של יחיאל אבוחזירא ב-AI, מאת איתמר שלו.