
תוצאות החיפוש
תוצאות חיפוש עבור "יחסו של הרמב"ם לקבלה"
נמצאו 1290 תוצאות עבור "יחסו של הרמב"ם לקבלה"
- ההוויה המזרחית ומאורעות כפר שלם
תאוות הבצע של המשפחה. , יש לנו כאן מקריות מוזרה ביותר, ואולי לא כל-כך מוזרה אם נציין לעצמנו עובדה מרכזית אשר כֹּה הורגלנו לקבלהּ קבוצות של ההון הפרטי (האשכנזי), והן של קבוצות ההון המתקראות "סוציאליסטיות" (ואשר גם הן בשליטה אשכנזית מעשי הנישול של להט ודומיו במסווה של אכיפת החוק, יפָּסקו רק לכשתקום חברת בנייה שיתופית ומאוחדת של שכונות ובתאוות לכל סוגיהן, אם המזרחים היו דבקים במסורת אבותיהם הקדמונים, במסורת תורת האמת שהנחילו לנו משה רבנו והרמב"ם
- 'כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים' – מהי האצבע הזו?
ובכן, כחלק ממסעו של רבנו להרחיק ולשלול את הגשמות מבורא-עולם, רבנו ראה לנכון גם לבאר עניין זה, שהרי אם קצרו של דבר, משמעות הפסוק "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" היא: כתובים ברצון ה' ובחפצו. רבנו תואם גם את השקפת עולמם של חכמים ע"ה. את האפר הכבד של ההתפרצות לערי ארץ מצרים. הרמב"ם".
- עצרת זיכרון לרב יחיא קאפח זצ"ל
תכלית חייו של הרב המנוח היתה, לדברי נכדו, להפיץ תורה ברבים ובעיקר את לימוד הש"ס והרמב"ם. דורו של המנוח ודורנו אנו היו תקופה של מצוקה של ערב גאולה, מגפות, דוחק, עוני ואי-יציבות מדינית בגלות תימן המנוח ודרש לעודד את הלימוד הקשה והמעמיק במשנה ובגמרא ובספרות העיונית, שעמודיה – רבנו סעדיה גאון ורבנו הרמב"ם קביעת עתים ללימוד של ידיעה והבנה הפכה לאורח חיים בימי הרב יחיא קאפח. עצם המעבר מלימוד של שגרה ללימוד של ניתוח היה בו משום מהפכה, וכזאת הישגו של המנוח.
- שירות בצה"ל ליושבי הישיבות – חלק ב
עם משקלים כבדים של ציוד על הגב. כדי להגיע לרמה כזו של מוכנות קרבית יש להתאמץ מאד ובמשך שנים. עוז של לוחמים, עוז של אדם שיודע היטב את דרכי המלחמה. 3) בספר שמואל א (פרק טו), שאול כושל מלבצע את ציווי "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" בספר המדע, בהלכות יסודי התורה (ה, יד), רבנו הרמב"ם מתאר כיצד על כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמ' יט, ו) – אור ליהודה ואור לאנושות כולה. *** לאחר שמאמר זה פורסם באתר אור הרמב"ם
- רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ל)
פתגם-האמת הזה בספרות חז"ל ולא מצאתי, אך הרעיון שהוא מבטא בהחלט מופיע בתורה-שבעל-פה, והנה הוא לפניכם: רבנו הרמב"ם ולמאגיה בסוף הקדמת פירושו לתורה ובכל רחבי פירושו, והמינים האירופים מצידם, קשרוהו ברצועה ושיסו אותו ברבנו הרמב"ם על רבנו הרמב"ם להבדיל נכתבו השׂגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשׂרפו והשקפותיו הוחרמו ומדרשו, שבית-המקדש של-מעלה מכֻוון כנגד בית-המקדש של-מטה". וכי ישמעאל גרע ממעלתו של אברהם או עשו גרע ממעלתו של יצחק?
- מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין?
כך הם אפוא שוקעים ומתבוססים ברדיפת בצע, כבוד, שׂררה ותקציבים, מתוך ההזיה שזו היא הדרך לרומם את קרנה של רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (יז, ב) כר' יוחנן כפי כללי הפסיקה, וכֹה דבריו: "והיאך מתירין מבוי מפולש? ספרות חז"ל (ראו לדוגמה: "אהבת האמת בתנורו של עכנאי" , פרק ד). נראה אפוא ברור, גם ממחקרו של רבנו, שאין שחר לנוסח המזויף שהחדירו המינים לגמרא. פסיקת רבנו הרמב"ם הביטוי "הנח להן" מופיע בכתבי רבנו פעם אחת בלבד והוא בהלכות שביתת עשור (א, ז): "מוטב
- חיים קרוּקמן – ארור לוקח שוחד וארור מחלל-שם-שמים וארור נוכל ומתעתע
טרם שאומר כמה מלים על חיים קרוּקמן שם רשעים ירקב, אצרף את הדברים שנשלחו לחברי אור הרמב"ם ב"קול הקורא" תלמידיו של אברהם: עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם: עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם? ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו בשלוש הפְּסקות הבאות: "כבר ביארנו [...] כללו של דבר, הוא קיבל פרסים כספיים בעבור "יצירותיו התורניות", ואין צל של ספק שהוא גם נטל כסף ממכירת ספריו
- עיון בארבעת גדרי התשובה
השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד: כרוח לעומת אמיתתם וחשיבותם ונצחיותם של חיי האמת. חשיבותה העצומה של התשובה חשיבותה של התשובה עצומה מאד בתורת משה, כי בלעדיה לעולם לא תיכון חברה מתוקנת, קצרו של דבר, עשרת ימי התשובה שקבעו לנו חכמים, נועדו לעודד את היחיד והציבור לתשובה. לדברים הללו הרמב"ם רומז בסוף פירושו למסכת ראש השנה (א, ב), אחל במשנה ולאחריה פירוש רבנו: "בראש השנה כל
- מתורת רס"ג: 'ובשיקוציהם נפשם חפצה'
כלומר, בגלל שהם החליטו ללכת בדרכי אופל ולהשתמש בכתרה של תורה, לפיכך הם מעריצים ומהללים את המינים וצאצאיהם ואם הדרדעים הללו לא היו מתיימרים לייצג את דרך רבנו ודרך האמת, ולא היו מצהירים שהם נאמנים ל"משנת הרמב"ם דרדעים מפורסמים תועים אחרי התוהו וההבל הדבר חמור שבעתיים, כי הם מזהמים ומטמאים ומשחיתים את דרך האמת של מאות אלפים "לשם שמים", ולא היה מחזיר באופן שיטתי, דהיינו הוא כלל לא התכוון להחזיר אלא ייחל לייאושו של ושנאני ושטמני כעמלקי, והזכירני את דברי רבנו באיגרתו ליוסף (עמ' קכז, קלא): "ומדוע אתה מתפלא על התנהגותו [=של
- רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק סג)
של דור המבול או של דור הפלגה? אין יחס בינו לבין המקום". וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות " (איוב לו). *** וכדי להשלים את התמונה אוסיף ואצרף כמה קטעים מן המאמר: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ונידה הוא ובית דינו וכל קהילות ארץ הצבי ורבני עכו, כל איש שידבר תועה על הרמב"ם ז"ל ועל ספריו, ושלחו הכתבים
- 'וְאוֹישֶׂה נַכַס רוּכַ לְיוֹיצְרוֹי'
עוזיאל ורס"ג ורבנו הרמב"ם, ובמקביל לזה חובה לשנן ולהנחיל את היסוד הגדול שאסור באיסור חמור להבין את מדרשי ועל הסכנות הטמונות בלימוד התלמוד ללומד הסכל, ראו: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" ואם ישאל השואל, ומה ההבדל בין פעולתו של ר' יוחנן לפעולתו של רש"י? וכמו שלימדוּנו אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, ורס"ג, ורבנו הרמב"ם. של הגשמה.
- אונקלוס – ראש פרשני האמת (חלק א)
והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם ביסוד השלישי מיסודות דת האמת: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחבר ספר הזוהר שהיה נוכל ועובד אלילים על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! חשוב גם לציין את התקפת הרמב"ן על רבנו הרמב"ם ועל תרגום אונקלוס בעניין הרחקת הגשמות, וכבר תיארתי את התקפתו וכאמור, כל זאת כדי להרחיק מה' יתעלה רגשות של קבלה או שלילה, כי אין לפניו תכונות אנושיות.
- סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"א)
של מחבר ספר יצירה ומחבר הפירוש אף דורסת בגסות את שתי הוראותיהם של חכמי המשנה והתלמוד ע"ה: א) שלא לדרוש אריסטו, השנייה היא שיטת הַקַּדְמות של אפלטון, השלישית היא שיטתם של חז"ל שאין לעיין בדברים שקדמו למעשה שימו נא ליבכם להזיה גדולה ועצומה שעולה מדבריו של מחבר הפירוש, ואסביר: לכאורה מתחילת דבריו של מחבר הפירוש ובעניין הפסוק: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמ' כ, יח), ובכן, רבנו הרמב"ם במורה (א, מו) כבר הסביר מדוע רבנו הרמב"ם, אביר הפילוסופיה והמחשבה היהודית – מי שהראה שידיעת המדעים הכרחית להבנת תורת משה – מדוע
- גמילות חסדים - שערים לעולם הבא
הרמב"ם מלמדנו בהלכות תשובה (ה, א) כי העולם-הבא הוא הטוב הנשׂגב המושלם והנצחי, וכֹה דבריו: "הטובה הצפונה , שערים הרבה להשגת ייעודו ותכליתו, מכוח פעולות רבות ומגוונות של צדקה. הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה יתעלה לגבי הראשונות אין ספק לדעת הרמב"ם, שמי שמבקש שינציחו את שמו על גבי הפרוכת לדוגמה, כדי שכל אחד יראה את ונראה ברור שמטרתו המרכזית של המדרש ללמד על צניעותה הגדולה של זלפה, שהייתה מסוגלת להסתיר את הריונה, ועשתה-כן
- למה דומה הולד במעי אימו?
רוב בניינם של המשלים והאגדות משמשים כתפאורה לרעיונות שמפוזרים ומוכמנים בנבכי התפאורה. ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה" [ופירש שם רבנו הרמב"ם אגב, בסיפא של הקטע האחרון שהובא לעיל מדגישים שהשׂגותיו של התינוק אינן בראיית חושי העיניים, וזאת כדי לחזק כללו של דבר, רש"י הבין את דברי המליצה של דוד המלך כפשוטם, ואף התעלם מחלק מהם. כולה ופוקד עליו לסטור על פניו של התינוק כדי לשכּחהּ.
- דתן ברקֵל ואבירם טמאייב (ח"ג)
מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז השמעתם פעם את הרמב"ם טוען שהוא קיבל את חכמתו במעמד הר סיני? או את הרי"ף? או את רס"ג? תורה מסיני, ומסרהּ ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוהָ לאנשי כנסת הגדולה", ורבנו הרמב"ם מקבץ של הזיות קלושות?! ואיני יודע מה יותר עלוב ומשפיל: רשעותו ומינותו של ברקֵל או טמטומו ופתיותו של טמאייב. ח.
- ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?
גם רבנו הרמב"ם הלך בדרך זו, וכך הוא מפרש במורה (א, סה): "והנה, כל מה שנאמר במעשה בראשית 'וַיֹּאמֶר' ' היא שרבנו הרמב"ם לא התייחס לספר זה ולהזיותיו בשום מקום ברחבי כתביו, וברור שאם היה מדובר בספר כל-כך חשוב קצרו של דבר, מדובר במקשה אחת של פטריית-הזיה שעלולה להחריב את המחשבה הישרה. וכמובן, בל נשכח את הודאתו של קאפח בקבלה, שזו בגידה נוספת חמורה אף יותר, גם במלחמתו של סבו למען דרך ודיבוקים, וכל מין ממיני אמונות העבודה-זרה, כל זאת הוא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וכפסק הרמב"ם
- ארבל: פרזיט מפריס פרסה (ח"ב)
האחת היא בהכרח חורבנה של האחרת. ואת זאת המינים לא מוכנים לקבל בשום פנים, דהיינו את חורבן דרך המינות האורתודוקסית, ולכן הם כֹּה שונאים אנשים, ולא לגופו של עניין. ואחתום בקטע מסוף המאמר: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", וממנו נלמד משהו על רבו של ארבל, השטן מגירונדי, אשר שנא את הרמב"ם שנאת מוות: "השטן מגירונדי הוביל אפוא להתרחשויות המחפירות בצרפת ובאשכנז
- זהירות! – שוב בחירות
הוא נשאר נאמן לסיסמתה של ממשלת אשכול-ספיר: "לשמור על הקיים"... כלומר לשמור על הישגי הסוציאליזם-הבורגני של "העלית" הפולנית שיצרה. נביא כאן כמה נתונים עובדתיים המפריכים את הסיסמאות "המלבְּבות" של המפלגות, נתחיל בליכוד: א) אוכלוסיית ראינו אז, שכל מעייניו הם אך ורק לקבל את השלטון לידיו בלבד, ועתה הוא מוכן להקים מין ממשלת אחדות לאומית , כדבריו, שלמעשה היא: ממשלת אחדות של המפלגות האשכנזיות.
- רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כא)
ג) וגדולה מכולן, לדעת רבנו הרמב"ם, חכמים ע"ה חיו בעולם מחשבתי אשר רחוק מאד מן ההגשמה, ולא היה אחד מקרב ברם, עם העדות של הרמב"ם ושאר הראשונים, שהיו גדולי תורה רבים בצרפת שהיו מגשימים, לא ניתן להתעלם מהעובדה קצרו של דבר, ביד אחת הוא מחק את דרכו של אונקלוס, ובשנייה החדיר את פירושי המינות של רבותיו. אלא, מטרת המדרש ללמד על ענוותנותו ונדיבותו של אברהם, וכן על חשיבות יחסי השכנות הטובים עם יושבי הארץ – וממה שרש"י קורא לסיפא של פירושו "פשוטו של מקרא", יש ללמוד שכוונתו שהרישא של פירושו היא בגדר "מדרש".
- למה מקבילי מתיר ליהנות מדברי תורה?
מתוך כך נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם להתיר מימון לימודים לתלמידים במשך זמן קצוב, בדומה למימון ממשלתי קצוב, בדומה למלגות ממשלתיות שניתנות לסטודנטים יחידי סגולה באוניברסיטה: "נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם כלומר, משמעותה של "צדקה" בהקשר של איסור הנאה מדברי תורה היא: מתן כסף בעבור התורה. מלאכה, אלא מן הקופה הציבורית או הפרטית של אדם מסוים. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב
- אי זה הוא חובר?
ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שָׁם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה' יתעלה ושאר הדברים נאמרו על דעתה של האשה בלבד, ללמדנו על ההזיות הפגאניות של הבבליים. וכך היא דרכם של הנוצרים והמוסלמים, אשר מצהירים מפורשות שהם מכירים במציאותו של בורא-עולם.
- ראית דרדעי חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו
לי לפי דמיונו שרש"י לא היה מגשים, אלא לפי דבריו, והנני מצטט: "רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם בדיוק כמו הרמב"ם! ואם רש"י "האמין באי גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם", כלשון החוקר הדרדעי הזחוח שאוכל מן התורה, איך ייתכן ואגב, האין זו השפלה איומה ונוראה כלפי רבנו משה, לומר ש"רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם "? הבורא בדיוק כמו הרמב"ם "...
- רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק לד)
ברם, רחל ולאה מתארות את יחסו של לבן הארמי כלפיהן באופן המנוגד לחלוטין לתיאורו המסתמן של רש"י הארמי, וכך מן המציאות, אלא אי-הבנתו של רש"י. של אונקלוס, ברור שפירושו של אונקלוס לפי דמיונו של שר"י הטמבל הוא כפי שהוּסבר לעיל. המדויק של אונקלוס כפי אי-הבנתו! כמו כן, הצהרותיו של שר"י שפירושו חותר תמיד לפשוטו של מקרא אינן אלא שקר והתעיה.
- קול השופר
על ידי ד"ר לפיסיקה ושמו משה רשפון, נבחרה מתנדבת מהקהל שניגנה בחצוצרה שהפתח הקדמי שלה היה מכוסה בקרום של אף שפעמון החצוצרה (הפתח הקדמי שלה) היה חסום בקרום של בועת סבון, והבועה התנפחה והלכה תוך כדי נגינה, עדיין ובכן, ה"קול" הוא סידרה של הידחסויות של חלקיקי האוויר אשר נעים כמו גלי הים, כלומר חלקיקי האוויר נעים ממקור הצליל (השופר), ויוצרים לחץ באוויר מעל 1 אטמוספרי (=1 קילוגרם ניוטון לסמ"ר, לחץ נורמאלי של אוויר בגובה לאור הסבר זה, תובן עתה ההלכה הבאה שפוסק הרמב"ם (שופר א, ח): "התוקע בתוך הבור או בתוך המערה: אותן העומדים
- בשלושה מקומות הופיע רוח הקודש
בתלמוד הבבלי במסכת מכות (כג, ע"ב) נאמר כך: "אמר רבי אלעזר: בשלושה מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שֵׁם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה: [א] בבית דינו של שֵׁם, דכתיב: 'וַיַּכֵּר יְהוּדָה יָצַאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כְּבוּשִׁים [=דברים נסתרים שראוי לכסותם]; [ב] בבית דינו של שמואל, דכתיב יָצַאת בת קול ואמרה: אני עֵד בדבר זה; [ג] בבית דינו של שלמה, דכתיב: 'וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ הקול" שנזכרה כאן היא "רוח הקודש", וכדי להבין מהי רוח הקודש האמורה בדברי חז"ל כאן, עלינו לעיין בדברי הרמב"ם
- קאפח – את ה' הוא מגדף
ואפילו נואש לדרך האמת של רבנו בהסכמות של הוזי ההזיות הללו! ולעיון בהזיותיו של הקוקו ראו: "קמצוץ מתבשיליו של קוק". עד-כדי-כך שקאפח אפילו התענג בכינוי שהודבק לו: "הרמב"ם של ימינו"! ואם הרמב"ם המדומה של ימינו חוצב מן התורה בקונגו אימתני שגורם לפריצות דיסק בעמוד השדרה, ואף מתכחש לייעודו אגב, מי שכינה את קאפח "הרמב"ם של ימינו", וקאפח כמובן התענג ושתק על הכינוי המקומם הזה, היה מורדוך אליהו
- דוגמה קדומה לשגגת ניסוח הלכה ותוצאתה
כדי להמחיש את חשיבות הדיוק בניסוח ההלכה לתלמידים ותוצאתו החמורה של ניסוח שגוי, נדון במשנה המפורסמת במסכת אבות (א, ג) לאור פירושו של רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריה: "אנטיגנוס איש שׂוֹכוֹ קיבל משמעון הצדיק. מה הייתה טעותו של אנטיגנוס? על-מנת שלא לקבל פרס". ובכן, נראה לי כי טעותו של אנטיגנוס הייתה במיקום מילת השלילה בהוראתו. דהיינו לכתיבתם בפועל של רבבות ספרי הלכה ומנהג ללא פיקוח ובקרה?
- הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק יה)
קצרו של דבר, ייחוד ה' לפי מכשפי-האופל אינו אחדות מהותית של אמיתת ה', אלא חיבור של הבורא עם שאר הישויות ובמאמר על המיסטיקה לאורו של הרמב"ם הוּכח כי האסטרולוגיה הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא ברם, הם ייחסו אותו בשקר לשיקוצם (במקור אֲמָרוֹ ר' ירמיה בן אלעזר), והוסיפו עליו מנה גדושה של גיבובי הבלים לדוגמה את דברי נחמן הכלבי בדבריו נגד רבנו, מתוך המאמר: "כלב ושמו ברסלב (חלק א)": "גם אינם מאמינים בשדים [הרמב"ם כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשׂכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם
- רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק לג)
ורש"י פירש שם כך: "הוּא – קודשא-בריך-הוא סייעהּ [ללאה] שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה, ואותו הלילה של האחרות וכי נעירותיו של החמור או ריח גלליו או התחככותו באוהל סייעו בדרך כלשהי להתעברותה של לאה? ורבנו הרמב"ם לא התייחס כלל לכל ההזיות וההשערות המדרשיות הללו וקבע בבירור בפירושו לעיל: "לפי שאין מתפללים האם יחסם לאימותינו דומה במשהו להערצתם לגדוליהם המהובלים? ברם, לפי פירושו הנכון של הפסוק, הקב"ה הסיר לחלוטין את חרפת עקרותה של רחל בהולדת בנה יוסף.






























