ב-1976 כתב את הדוקטורט שלו בנושא, בהנחייתו של גרשום שלום – מגדולי חוקרי הקבלה". וכי יש מה להשוותו לקבלת-האמת של התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה? כמו כן, הרמב"ם קידש מלחמה במקומות רבים בכתביו נגד האסטרולוגיה והאסטרולוגים, ובכל מקום שעלה עניינם הוא ראה לנכון לגנותם (ובמאמר: 'מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם', הסברתי כיצד האסטרולוגיה היא בגדר עבודה-זרה ועל סטייתם של המינים וצאצאיהם אחרי תאוות וזימות העולם-הזה, ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

בחלק זה נוסיף ונעמוד על הזיות שונות שבספר יצירה המנוגדות לתורתנו ולדרכו של רס"ג. מדברי מחבר הפירוש עולה שהוא אחז בכל הזיות האסטרולוגיה וראה בהן אמת מדעית, וזאת למרות שתורת משה אסרה לקבלן עד כאן מן המאמר, וכבר מדברי רבנו הרמב"ם עולה שקשה מאד להניח שרס"ג יסבור שיש אמת בהבלי האסטרולוגיה. יתר-על-כן, לאור דברי הרמב"ם בעניינהּ, קשה להניח שרס"ג אחז בהזיות האסטרולוגיה. וכאמור, הודאתו של מחבר הפירוש בהבלי האסטרולוגיה, דהיינו סברתו שמדובר בעניינים ברומו של עולם, הינן ראיה

ועתה לדיני עוף בחלב: לדעת רבנו הרמב"ם מותר לכתחילה לבשל עוף בחלב וליהנות ממנו, כגון למכרו לגוי. כלומר, חששם של חז"ל היה רק מן האכילה ולא מן הבישול וההנאה. ובכן, לשאלה זו משיב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (ט, א): "לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. או לחילופין מדוע לא נאמר: "במקומו של רבי יוסי הגלילי היו מתירין בשר עוף בחלב"?

ולא היה צורך לכנס את בית-הדין-הגדול "מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערביים", כי כאמור, היו אלפי דיינים והנני רואה בהחלט דרך מעשית, וכמו שנהגו במשך אלפי שנים, וכמו שנהג רבנו הרמב"ם, וכמו שנהגו כל אבותינו בתימן ואיך העזת פניך להתעלם מכך שזו דרכם של חז"ל? וזו דרכה של תורה? הפכת את דרכה של תורה לשיטתו האישית של אדיר הקטן? עד כמה אתה מעוות את האמת? ועל-כך ראה: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

וכן רבנו הרמב"ם, ביסוד החמישי משלושה-עשר עיקרי [ומדוע בדיחי אינו כותב יסודות?] עד כאן מאמרו של בדיחי. א. האם קדמות הפיוטים מטהרת את זוהמתם? כמו כן, בדיחי מודע לעובדה שסדר "האשמורות" הועתק בשלמותו מסידורי ספרד, ולא ספרד המקורית והנאמנה של הרמב"ם והלא כל התארים הללו משלים הם לתוצאות פעולותיו של הקב"ה ולא לאמיתת עצמותו! מסקנותיו המתעתעות של בדיחי נעבור עתה למסקנותיו של בדיחי, והנה שוב מסקנתו הראשונה: "פיוטי התפילה המזכירים

נפש תמידי עם עצמו לאור דרך האמת שהורו לנו משה רבנו ומעתיקי השמועה, דרך שהתחילה מהאבות והגיעה עד רבנו הרמב"ם ברם, ממנו ואילך החלה לגבור ידם של המינים מישראל והם החלו להחדיר את תורת-מינותם לכלל היהודים ברחבי הגלות ועינינו רואות ולא זר את הקורות בימינו, בראותנו את מצבו הרוחני הירוד של עם-ישראל, את ריחוקו הרב מידיעת ' ומיראת ה', ואת הייסורים הקשים העוברים עלינו חדשים לבקרים. 7) אף אחד לא יכול להתחמק מן המערכת הזאת של

וכאשר יוצאים דברים שכאלה מפי יהודי שהכיר בעבר את משנת הרמב"ם, ואשתו נולדה לבית יהודים דרדעים לשליש ולרביע והכלכלי של חברת המינות החרדית, ואפילו במחיר של חילול השם נורא ואיום, והפניית עורף לתורת ישראל ולמילוי ייעודו של עם-ישראל, וכמובן, במחיר טמטומם והריסת מוחם של רבבות מישראל. לא נותר בכם אפילו זיק של מוסר אנושי, זיק קלוש של הכרת הטוב, זיק של ידיעת ה', זיק של אהבת ארץ-ישראל, וייעודו והרי מפורש בקבלה: 'אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם' [יר' מח, י].

ובכן, בהמשך מבואו של קאפח למורה, הוא מקדיש פרק לתיאור כתבי-היד של המורה שהיו לפניו ומותח ביקורת על תרגומֵי שנוסח זה מדויק יותר, ו"מסורת בידינו מאבותינו שחכמי תימן שלחו לא פעם לבלר תלמיד חכמים להעתיק להם את ספרי הרמב"ם לתרגומו של תיבון. על תרגומו של שמואל אבן תיבון בפתח דבריו של קאפח על תרגומו של אבן תיבון, הוא אומר כך: "ובטרם אומר מלים קאפח מציין את הנקודה הזו, אולי כדי שנבין מדוע הרמב"ם לא התייחס התייחסות מקיפה לתרגומו של תיבון, אף שספק

ובכל ענייני המידות, הכשרתן איזונן וריפוין, ראו מאמרי: "שביל הזהב של הרמב"ם". ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ויתרה מזאת, הרמב"ם מלמדנו כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי הטבע – לא רק שהיא מצוה בפני כמו כן, ההשגה הייחודית הזו של משה רבנו שנמשלה בראיית אחור, ואשר לפי הרמב"ם היא מבטאת ומתארת את השגתו של משה רבנו ביחס לכלל הנבראים, נזכרת ומתבארת בהרחבה במורה (א, נד), להלן מעט-מזער מתוך דברי רבנו הרמב"ם

ובכן, לאחר שהרהרתי לא מעט בדבר, ולאור דברי הרמב"ם בהלכות ברכות (ג, ד) הגעתי למסקנה שמצה שמכינים אותה ועתה אוכיח את הדברים מפסקוֹ של רבנו הרמב"ם בהלכות ברכות (ג, ד): "קמח של אחד מחמשת המינין שבישלוֹ בקדירה שרירותית ושחצנית שאין לה אפילו ריח של יסוד. ופרצופה היבש והקלוקל של "מצת המכונה", או יותר נכון הדיקט הנקוד אשר נפסל מאכילת הכלב, הוא פרצופה של היהדות קמח שנשמר משעת קצירה (אפשר להשתמש בקמח האיכותי של 'מנחת הארץ').

פסק רבנו הרמב"ם כדרכו, רבנו הרמב"ם נאמן לפסק התלמוד והוא פוסק שיש לברך "על נטילת ידיים" לפני פעולת נטילת הרמב"ם"). בנחת, ולאחר מכן ישפוך חצי רביעית בנחת על ידו האחרת, ויָצא ידי חובת המצוה כראוי לדעת חכמי התלמוד ורבנו הרמב"ם ומה דינו של המודה בעבודה-זרה שהיא אמת? זאת ועוד, לְמה דומה טענתם השנייה של הטוענים?

שלנו הם: כוכב-חמה, נוגה, כדור-הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון (בתמונה א' אתם יכולים לראות את יחסי הגדלים של שמונת כוכבי-הלכת). מעריכים שביקום כולו יש מיליארדי גלקסיות, כאשר בכל אחת מהן יש עשרות ומאות מיליארדים של כוכבים! בנוסף, אסור לכוכב-הלכת הננסי להיות ירח של עצם אחר. ועל גנות התארים תוכלו לקרוא במאמרי: "מבט לפיוט 'כתר-מלכות' לאורו של הרמב"ם" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם

אלחִנא" עם "אשכול הכופר" שנזכר בשיר השירים (א, יד): "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי", וכן כותב רבנו הרמב"ם מאוחרת, אשר נדרשת גם על חנה ומתארת בראשי תיבות אלה את מעשיה והקפדתה על מצוות אלו (ראו על כך בפירושו של ג) מסיבת החינה עולה ממון רב, אף שאינה סעודה של מצוה, והיא גורמת לקנאה, תאוה, ומעוררת את אהבת הכבוד. העובדה שהפוסקים הראשונים לא טענו כנגד מנהג החינא שהוא בגדר "חוקות הגויים", מלמדת על כך שאין כאן גדר של הרמב"ם התנגד בצדק למנהגים אלה שלא נזכרו בתלמוד (שו"ת, רז), בשל חוסר הצניעות הגדול שיש בהם (ולפי דעתי

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. וכל שכן "שגברה שמאלו של משה על ימינו של הקב"ה"? ואם אני הייתי מכנה חס-ושלום את הרמב"ם כמו שאתה מכנה את הצדיק-האמת זה היה מוריד ולוקח משהו מגדולתו? אלא שאני מכבד את הרמב"ם [=וזה שקר, והוא משקר שהוא מכבד את הרמב"ם רק כדי שלא יתקפו את אלילוֹ נחמן הכלבי היית מחרף את הרמב"ם באותה צורה בדיוק, כך שזה מתחיל ונגמר בטומאה ובסירחון המאוס שלך.

קהלוֹ ומלמד על שבעת היבשות, בעיני הבּערים הללו הוא מינימום כריסטופר קולומבוס, אך על אנשים מסוגו אומר הרמב"ם זמיר], יש לו מידע שפרויד שאב את הידיעות שלו מהיהדות […] הוא סיפר לי שיש ספר קבלה של מהרח"ו [=חיים ויטאל בורותו של זמריר היהיר פשוט מקוממת! והנה מה שאומר רבנו הרמב"ם בפירוש המשנה בעניין ההזיה של מתיא בן חרש (יומא ח, ד): "ואין הלכה כר' מתיה בן כמו כן, על מדרש זה אומר הרמב"ם (מו"נ ב, כו): "ראיתי לר' אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורסמים הידועים בשם

כדי להבין את תעתועם הבא של המינים, עלינו ללמוד כמה דינים בהלכות טומאת מת. כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו: טמא. ואם אתה אומר לו טמא, כלום משגיח עליך? החברים ובין של עמי-הארץ – טמאים. כלומר, רבנו הרמב"ם הדגיש בהלכה זו, שהאדם שחטא לחברו אינו פונה למת בבקשת הסליחה אלא הוא פונה לה' אלהי בתמונת שער הרשומה: תמונה של יחיאל אבוחזירא ב-AI, מאת איתמר שלו.

הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, עלינו להיזכר מעט במאמר על חיי העולם-הבא: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם כת זו לפי הרמב"ם, מפרשת את מאמרי חז"ל האגדיים כפשוטם, וכֹה דבריו שם (עמ' קלו): "הכת הראשונה והם רוב אשר הרמב"ם בדבריו לעיל מגלה את הרעה החולה שדרדרה את העולם הדתי האורתודוקסי לשגות בהבנת אגדות חז"ל כפשוטן, רבנו הרמב"ם היה בדעה, כי לימוד המדעים הוא מצוה מן המעלה הראשונה, הואיל והמדעים מכשירים את האדם להבחין תופשֵׂי התורה בימינו דבקים באותה הגישה שרבנו הרמב"ם מתאר בדבריו לעיל, כלומר, לפי דמיונם הקודח, כל מה

ובקיצור, הן-הן פניה של היהדות העשוקה והמעֻוותת של ימינו. ג)  נמצא שיש טעם דתי והגיוני  חשוב – אם כך נהגו רבן גמליאל וזקנים בלוד, וכך פוסק רבנו הרמב"ם ואינו מזכיר כל זה מלמד שהיהדות הקבלית ממלאת את חיי חסידיה באימה, חרדה ופחד מתמשכים ומקיפים, בעוד שיהדות הדעת של הרמב"ם ילדים שדרכם להסתובב בבית עם חמץ האם יש בדברי הרמב"ם איזה רמז אודות בית שיש בו ילדים שדרכם להסתובב בבית וגם מהלכה זו ברור כשמש שלדעת רבנו הרמב"ם, הכשרת כלי מתכות וכלי זכוכית – בהגעלה.

על-אף חומרת כסילותם ורשעותם, הכישלון החמור ביותר של חכמי-יועצי-אשכנז הוא שרבים מראשיהם האמינו, שה', יתעלה על פסיקת הרמב"ם הזו התלונן הנחש הצרפתי הקדמוני, וזה לשונו: "ולמה קרא לזה [=למי שאומר שיש לה' יתעלה גוף כסילותו את רבותיו, בדבריו הוא גם ערער באופן מובהק על יסוד שלילת הגשמות, והנה לפניכם דברי רבנו בדינו של זאת ועוד, הפוחז הניח בתלונתו רמז עבה מאד לגבי זהותם של רבותיו המינים, הוא התכוון ללמד עליהם זכות, אך אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

תכלית חייו של הרב המנוח היתה, לדברי נכדו, להפיץ תורה ברבים ובעיקר את לימוד הש"ס והרמב"ם. דורו של המנוח ודורנו אנו היו תקופה של מצוקה של ערב גאולה, מגפות, דוחק, עוני ואי-יציבות מדינית בגלות תימן המנוח ודרש לעודד את הלימוד הקשה והמעמיק במשנה ובגמרא ובספרות העיונית, שעמודיה – רבנו סעדיה גאון ורבנו הרמב"ם קביעת עתים ללימוד של ידיעה והבנה הפכה לאורח חיים בימי הרב יחיא קאפח. עצם המעבר מלימוד של שגרה ללימוד של ניתוח היה בו משום מהפכה, וכזאת הישגו של המנוח.

התפשטותה של חברת המינות החרדית מחלישה אפוא את חוסנו הרוחני והאנושי של עם-ישראל ומקרבת אותנו לשואה ולגלות כללו של דבר, העובדה שנאמר בפשט המדרש הלז שהקב"ה איננו משחית את העולם בזכות תינוקות של בית-רבן ובזכות והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם במסכת אבות (ה, יז) ומהן עולה שארבל הינו רשע הרודף אחרי הכבוד: "אבל תאוותנותו ובכן, בדבריו הללו ארבל מעיד על עצמו שהוא מטומטם גמור, שהרי רבנו הרמב"ם חיבר את הספר "משנה תורה" ובו הלכה ואין צורך להם, לא בשביל להתיר עגונות ולא בשביל לפסוק אסור ומותר, וכיו"ב, כי כבר יש לנו את רבנו הרמב"ם

תאוות הבצע של המשפחה. , יש לנו כאן מקריות מוזרה ביותר, ואולי לא כל-כך מוזרה אם נציין לעצמנו עובדה מרכזית אשר כֹּה הורגלנו לקבלהּ קבוצות של ההון הפרטי (האשכנזי), והן של קבוצות ההון המתקראות "סוציאליסטיות" (ואשר גם הן בשליטה אשכנזית מעשי הנישול של להט ודומיו במסווה של אכיפת החוק, יפָּסקו רק לכשתקום חברת בנייה שיתופית ומאוחדת של שכונות ובתאוות לכל סוגיהן, אם המזרחים היו דבקים במסורת אבותיהם הקדמונים, במסורת תורת האמת שהנחילו לנו משה רבנו והרמב"ם

ובכן, כחלק ממסעו של רבנו להרחיק ולשלול את הגשמות מבורא-עולם, רבנו ראה לנכון גם לבאר עניין זה, שהרי אם קצרו של דבר, משמעות הפסוק "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" היא: כתובים ברצון ה' ובחפצו. רבנו תואם גם את השקפת עולמם של חכמים ע"ה. את האפר הכבד של ההתפרצות לערי ארץ מצרים. הרמב"ם".

עם משקלים כבדים של ציוד על הגב. כדי להגיע לרמה כזו של מוכנות קרבית יש להתאמץ מאד ובמשך שנים. עוז של לוחמים, עוז של אדם שיודע היטב את דרכי המלחמה. 3) בספר שמואל א (פרק טו), שאול כושל מלבצע את ציווי "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" בספר המדע, בהלכות יסודי התורה (ה, יד), רבנו הרמב"ם מתאר כיצד על כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמ' יט, ו) – אור ליהודה ואור לאנושות כולה. *** לאחר שמאמר זה פורסם באתר אור הרמב"ם

פתגם-האמת הזה בספרות חז"ל ולא מצאתי, אך הרעיון שהוא מבטא בהחלט מופיע בתורה-שבעל-פה, והנה הוא לפניכם: רבנו הרמב"ם ולמאגיה בסוף הקדמת פירושו לתורה ובכל רחבי פירושו, והמינים האירופים מצידם, קשרוהו ברצועה ושיסו אותו ברבנו הרמב"ם על רבנו הרמב"ם להבדיל נכתבו השׂגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשׂרפו והשקפותיו הוחרמו ומדרשו, שבית-המקדש של-מעלה מכֻוון כנגד בית-המקדש של-מטה". וכי ישמעאל גרע ממעלתו של אברהם או עשו גרע ממעלתו של יצחק?

כלומר, בגלל שהם החליטו ללכת בדרכי אופל ולהשתמש בכתרה של תורה, לפיכך הם מעריצים ומהללים את המינים וצאצאיהם ואם הדרדעים הללו לא היו מתיימרים לייצג את דרך רבנו ודרך האמת, ולא היו מצהירים שהם נאמנים ל"משנת הרמב"ם דרדעים מפורסמים תועים אחרי התוהו וההבל הדבר חמור שבעתיים, כי הם מזהמים ומטמאים ומשחיתים את דרך האמת של מאות אלפים "לשם שמים", ולא היה מחזיר באופן שיטתי, דהיינו הוא כלל לא התכוון להחזיר אלא ייחל לייאושו של ושנאני ושטמני כעמלקי, והזכירני את דברי רבנו באיגרתו ליוסף (עמ' קכז, קלא): "ומדוע אתה מתפלא על התנהגותו [=של

כך הם אפוא שוקעים ומתבוססים ברדיפת בצע, כבוד, שׂררה ותקציבים, מתוך ההזיה שזו היא הדרך לרומם את קרנה של רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (יז, ב) כר' יוחנן כפי כללי הפסיקה, וכֹה דבריו: "והיאך מתירין מבוי מפולש? ספרות חז"ל (ראו לדוגמה: "אהבת האמת בתנורו של עכנאי" , פרק ד). נראה אפוא ברור, גם ממחקרו של רבנו, שאין שחר לנוסח המזויף שהחדירו המינים לגמרא. פסיקת רבנו הרמב"ם הביטוי "הנח להן" מופיע בכתבי רבנו פעם אחת בלבד והוא בהלכות שביתת עשור (א, ז): "מוטב

הרמב"ם מלמדנו בהלכות תשובה (ה, א) כי העולם-הבא הוא הטוב הנשׂגב המושלם והנצחי, וכֹה דבריו: "הטובה הצפונה , שערים הרבה להשגת ייעודו ותכליתו, מכוח פעולות רבות ומגוונות של צדקה. הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה יתעלה לגבי הראשונות אין ספק לדעת הרמב"ם, שמי שמבקש שינציחו את שמו על גבי הפרוכת לדוגמה, כדי שכל אחד יראה את ונראה ברור שמטרתו המרכזית של המדרש ללמד על צניעותה הגדולה של זלפה, שהייתה מסוגלת להסתיר את הריונה, ועשתה-כן

והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם ביסוד השלישי מיסודות דת האמת: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחבר ספר הזוהר שהיה נוכל ועובד אלילים על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! חשוב גם לציין את התקפת הרמב"ן על רבנו הרמב"ם ועל תרגום אונקלוס בעניין הרחקת הגשמות, וכבר תיארתי את התקפתו וכאמור, כל זאת כדי להרחיק מה' יתעלה רגשות של קבלה או שלילה, כי אין לפניו תכונות אנושיות.

השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד: כרוח לעומת אמיתתם וחשיבותם ונצחיותם של חיי האמת. חשיבותה העצומה של התשובה חשיבותה של התשובה עצומה מאד בתורת משה, כי בלעדיה לעולם לא תיכון חברה מתוקנת, קצרו של דבר, עשרת ימי התשובה שקבעו לנו חכמים, נועדו לעודד את היחיד והציבור לתשובה. לדברים הללו הרמב"ם רומז בסוף פירושו למסכת ראש השנה (א, ב), אחל במשנה ולאחריה פירוש רבנו: "בראש השנה כל