תוצאות החיפוש

קצרו של דבר, ללא זיופה והשחתתה של דת האמת – תרמיתם של חכמי-יועצי-אשכנז הייתה נחשׂפת לעין-כל, והם היו התאוות הבהמיוֹת, ועל שגיאות מחשבתיות חמורות נוספות שצצו כתוצאה מכך, ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם רבנו הרמב"ם מלמד, כי אצילי בני ישראל שגו באופן השׂגתם את ה' יתעלה, ושגיאתם הייתה כֹּה חמורה עד שנתחייבו רעיון זה אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, אלא נראה שמקורו כבר בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "ותחת קצרו של דבר,  המניע הראשון של חכמי-יועצי-אשכנז היה רדיפת התאוות והתועבות למיניהן, ורדיפת הבהמיוּת דרדרה

מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז השמעתם פעם את הרמב"ם טוען שהוא קיבל את חכמתו במעמד הר סיני? או את הרי"ף? או את רס"ג? תורה מסיני, ומסרהּ ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוהָ לאנשי כנסת הגדולה", ורבנו הרמב"ם מקבץ של הזיות קלושות?! ואיני יודע מה יותר עלוב ומשפיל: רשעותו ומינותו של ברקֵל או טמטומו ופתיותו של טמאייב. ח.

רבנו הרמב"ם מוסיף ומבאר שם, כי מדעי האלהות כל כך חמקניים ונעלמים, עד שגם אם האדם הנבון ישתדל בכל מאודו לאחר שחידדנו מעט את השאלה, נחל לעיין בתשובתו של הרמב"ם במורה (עמ' ח): "הלא תראה, כי ה' יתעלה זִכְרוֹ, כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם מה רחוק הוא הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני ללא גיבוש דרכו של הרמב"ם היא אפוא דרך השלמות, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש

ואפילו נואש לדרך האמת של רבנו בהסכמות של הוזי ההזיות הללו! ולעיון בהזיותיו של הקוקו ראו: "קמצוץ מתבשיליו של קוק". עד-כדי-כך שקאפח אפילו התענג בכינוי שהודבק לו: "הרמב"ם של ימינו"! ואם הרמב"ם המדומה של ימינו חוצב מן התורה בקונגו אימתני שגורם לפריצות דיסק בעמוד השדרה, ואף מתכחש לייעודו אגב, מי שכינה את קאפח "הרמב"ם של ימינו", וקאפח כמובן התענג ושתק על הכינוי המקומם הזה, היה מורדוך אליהו

ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שָׁם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה' יתעלה ושאר הדברים נאמרו על דעתה של האשה בלבד, ללמדנו על ההזיות הפגאניות של הבבליים. וכך היא דרכם של הנוצרים והמוסלמים, אשר מצהירים מפורשות שהם מכירים במציאותו של בורא-עולם.

רוב בניינם של המשלים והאגדות משמשים כתפאורה לרעיונות שמפוזרים ומוכמנים בנבכי התפאורה. ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה" [ופירש שם רבנו הרמב"ם אגב, בסיפא של הקטע האחרון שהובא לעיל מדגישים שהשׂגותיו של התינוק אינן בראיית חושי העיניים, וזאת כדי לחזק כללו של דבר,  רש"י הבין את דברי המליצה של דוד המלך כפשוטם, ואף התעלם מחלק מהם. כולה ופוקד עליו לסטור על פניו של התינוק כדי לשכּחהּ.

ברם, תמיד יש צורך בעבודות הבסיסיות ואפילו ראש הממשלה נצרך בסופו של יום לפועלי האשפה שיפנו את פחיו. גיליתי לאחרונה ששני חבריי הטובים עובדים בחברת מניות אשר עובדת בשיטת זיופים של דיאגרמות, מניפולציות, שיטות על התרמיות, הוא גם סיפר לי על חבר לעבודה דתי, אשר טען שמותר לגנוב מהגויים, אף שבהלכות גניבה (א, א) הרמב"ם טובים אשר מעצם התנהלותם הראויה חושפים את אותם עובדים מושחתים, וזאת באמצעות דוגמה אישית ופקיחת עיניו של שכל עמלו ורווחיו ילכו לתוהו ולאבדון], אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן מלאכה" (הלכות שכירות יג, ז); וממשיך הרמב"ם

מתוך כך נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם להתיר מימון לימודים לתלמידים במשך זמן קצוב, בדומה למימון ממשלתי קצוב, בדומה למלגות ממשלתיות שניתנות לסטודנטים יחידי סגולה באוניברסיטה: "נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם כלומר, משמעותה של "צדקה" בהקשר של איסור הנאה מדברי תורה היא: מתן כסף בעבור התורה.  מלאכה, אלא מן הקופה הציבורית או הפרטית של אדם מסוים. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

וראוי לחתום את דיני פאות הראש בשאלה שנשאלתי בעניין גידול פֵּאוֹת (סימונים): נשאלתי כך: האם לדעת הרמב"ם ברם, איסור הגילוח של הנזיר שונה מאיסור הגילוח של פאות-הראש והזקן, שהרי הנזיר לוקה אפילו אם גילח שערה כללו של דבר,  דינו של נזיר שונה באופן מהותי מדינו של המגלח את פאות-ראשו או זקנו, ולכן אין ללמוד מדינו של הנזיר מאומה לגבי דינו של המגלח את פאות-ראשו או פאות זקנו. כללו של דבר,  לעולם השימוש במכונת גילוח יהיה מותר, מפני שלא ייתכן מצב שבו התער של להבי המספריים הקטנים

לי לפי דמיונו שרש"י לא היה מגשים, אלא לפי דבריו, והנני מצטט: "רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם בדיוק כמו הרמב"ם!   ואם רש"י "האמין באי גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם", כלשון החוקר הדרדעי הזחוח שאוכל מן התורה, איך ייתכן ואגב, האין זו השפלה איומה ונוראה כלפי רבנו משה, לומר ש"רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם "? הבורא בדיוק כמו הרמב"ם "...

השאלה שבכותר מאמר זה מעסיקה ופועמת בקרב קהילת שוחרי הרמב"ם ודרך האמת, אשר מתקשים להשתלב בקרב הבּורים אמנם, הרמב"ם מפציר ומזהיר בהלכות תפילה (ח, א), שמי שאינו הולך להתפלל עם שכניו נקרא "שכן רע". בסופו של דבר התפללתי ללא סידור, שנאמר (ש"א א, יג): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ"... קצרו של דבר, אין בבתי הכנסיות של ימינו קידוש שם שמיים כלשהו, ואף נראה לי שאין בכינוסם תועלת אמיתית, אלא ובכן, נראה לי שלא לחינם הקב"ה הטעה אותם בהלכות פשוטות אלו, כדי לרמוז וללמד את הנבונים, שבתי הכנסיות של

ברם, רחל ולאה מתארות את יחסו של לבן הארמי כלפיהן באופן המנוגד לחלוטין לתיאורו המסתמן של רש"י הארמי, וכך מן המציאות, אלא אי-הבנתו של רש"י. של אונקלוס, ברור שפירושו של אונקלוס לפי דמיונו של שר"י הטמבל הוא כפי שהוּסבר לעיל. המדויק של אונקלוס כפי אי-הבנתו! כמו כן, הצהרותיו של שר"י שפירושו חותר תמיד לפשוטו של מקרא אינן אלא שקר והתעיה.

ג)  וגדולה מכולן, לדעת רבנו הרמב"ם, חכמים ע"ה חיו בעולם מחשבתי אשר רחוק מאד מן ההגשמה, ולא היה אחד מקרב ברם, עם העדות של הרמב"ם ושאר הראשונים, שהיו גדולי תורה רבים בצרפת שהיו מגשימים, לא ניתן להתעלם מהעובדה קצרו של דבר, ביד אחת הוא מחק את דרכו של אונקלוס, ובשנייה החדיר את פירושי המינות של רבותיו. אלא, מטרת המדרש ללמד על ענוותנותו ונדיבותו של אברהם, וכן על חשיבות יחסי השכנות הטובים עם יושבי הארץ – וממה שרש"י קורא לסיפא של פירושו "פשוטו של מקרא", יש ללמוד שכוונתו שהרישא של פירושו היא בגדר "מדרש".

וכן רבנו הרמב"ם, ביסוד החמישי משלושה-עשר עיקרי [ומדוע בדיחי אינו כותב יסודות?] עד כאן מאמרו של בדיחי. א. האם קדמות הפיוטים מטהרת את זוהמתם? כמו כן, בדיחי מודע לעובדה שסדר "האשמורות" הועתק בשלמותו מסידורי ספרד, ולא ספרד המקורית והנאמנה של הרמב"ם והלא כל התארים הללו משלים הם לתוצאות פעולותיו של הקב"ה ולא לאמיתת עצמותו! מסקנותיו המתעתעות של בדיחי נעבור עתה למסקנותיו של בדיחי, והנה שוב מסקנתו הראשונה: "פיוטי התפילה המזכירים

של מחבר ספר יצירה ומחבר הפירוש אף דורסת בגסות את שתי הוראותיהם של חכמי המשנה והתלמוד ע"ה: א) שלא לדרוש אריסטו, השנייה היא שיטת הַקַּדְמות של אפלטון, השלישית היא שיטתם של חז"ל שאין לעיין בדברים שקדמו למעשה שימו נא ליבכם להזיה גדולה ועצומה שעולה מדבריו של מחבר הפירוש, ואסביר: לכאורה מתחילת דבריו של מחבר הפירוש ובעניין הפסוק: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמ' כ, יח), ובכן, רבנו הרמב"ם במורה (א, מו) כבר הסביר מדוע רבנו הרמב"ם, אביר הפילוסופיה והמחשבה היהודית – מי שהראה שידיעת המדעים הכרחית להבנת תורת משה – מדוע

בתלמוד הבבלי במסכת מכות (כג, ע"ב) נאמר כך: "אמר רבי אלעזר: בשלושה מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שֵׁם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה: [א] בבית דינו של שֵׁם, דכתיב: 'וַיַּכֵּר יְהוּדָה יָצַאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כְּבוּשִׁים [=דברים נסתרים שראוי לכסותם]; [ב] בבית דינו של שמואל, דכתיב יָצַאת בת קול ואמרה: אני עֵד בדבר זה; [ג] בבית דינו של שלמה, דכתיב: 'וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ הקול" שנזכרה כאן היא "רוח הקודש", וכדי להבין מהי רוח הקודש האמורה בדברי חז"ל כאן, עלינו לעיין בדברי הרמב"ם

ובכן, בימינו קל מאד להוכיח את האמת בעניין זה ואין צורך בכל תעתועיהם "המדעיים" של השטוחיסטים, אנו חיים והנה לפניכם דברי הרמב"ם בעניין השטוחיסטים הללו, וכֹה דבריו במורה (א, לא): "לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו שהרי אם העולם שטוח מדובר בשתי מדינות (יפן וארה"ב) אשר נמצאות בשני הקצוות של הפלטה של שבת... ברם, אם מדובר בשני קצוות של העולם, משך הטיסה חייב להיות לפחות 20 שעות. אגב, איך השטוחיסטים הוזי ההזיות מסבירים מדוע אין חיים בחלק התחתון של הפלטה?

הדבר פוגם בלשון העברית ופוגע בכבודה של לשון מורשתנו, שנכתבו בה רוב רובם של אוצרות חכמתו של עם-ישראל, לא בכדי הזהירנו הרמב"ם ואמר: "אל תדברו בלעגי שפה, דברו במבחר הלשון". ובמה מתבטא סודם המיוחד של ראש השנה ויום הכיפורים? בהתעוררות הנפש ובתשובה של הפרט. אך עמדתה של היהדות מנוגדת לה תכלית הניגוד: היהודי עצמו צריך לשאוף להיות אדם טוב ובעל מידות טובות, לקבל הם ערכי הנצח של עם-ישראל.

גם אם יחסלו את החמס במחיר של מאות ואולי אלפי חיילים הרוגים ועוד אלפי פצועים ונכים לכל חייהם, עדיין הניצחון יהיה של חמס, עדיין יהיו כשני מיליון ערבים בעזה! הדרך היחידה לנצח את חמס באמת, להסיר את האיום אחת ולתמיד, ולזקוף את ראשו הנפול והחפוי של עם-ישראל היא מנהיגינו רופסים, אפסים מאופסים, עלובים ונגעלים, אנוכיים ומושחתים, ובראשם ביבי: הפרעה של ימינו. על סיום הלחימה, והחזרת המצב לקדמותו, והוא אכן חותר לכך בשבועות האחרונים – אך עם-ישראל כבר אינו מוכן לקבל

קצרו של דבר, ייחוד ה' לפי מכשפי-האופל אינו אחדות מהותית של אמיתת ה', אלא חיבור של הבורא עם שאר הישויות ובמאמר על המיסטיקה לאורו של הרמב"ם הוּכח כי האסטרולוגיה הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא ברם, הם ייחסו אותו בשקר לשיקוצם (במקור אֲמָרוֹ ר' ירמיה בן אלעזר), והוסיפו עליו מנה גדושה של גיבובי הבלים לדוגמה את דברי נחמן הכלבי בדבריו נגד רבנו, מתוך המאמר: "כלב ושמו ברסלב (חלק א)": "גם אינם מאמינים בשדים [הרמב"ם כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשׂכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם

והלא בתורה לא יוחסו לבורא-עולם אכילה ושתייה ומישוש מפני שהדבר נוגע לצרכים חומריים שפלים (ראו במורה א, ואצרף לפניכם כמה קטעים בעניין זה מתוך המאמר: "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" , שם הובא ביאורו של רבנו במורה רבנו הרמב"ם מוסיף, שאין חשש שמא יטעו בני ישראל בשאר קרבנות החטאת שהם לשם עבודה-זרה, ולכן לא נאמר בהם דווקא את הפרשנות הפשטנית הראשונה של המדרש, ואף חובה לקבל דווקא את הפרשנות הפשטנית הזו מכוח גזירה  – של יעקב".

כלומר, ההשקפה לפיה ישנה הפרדה בין אמיתתו יתברך לשמו היא השקפה זרה ואף פגאנית, שהרי כל עוד שמו של ה' יתעלה ברם, באחרית הימים, כאשר כל עמי העולם ובראשם עם-ישראל יבינו את חשיבותו העצומה של ייחוד ה' ויבינו ששמו של הבורא אינו נפרד מאמיתתו, אז ורק אז יהיה ה' למלך וכו' – ומזאת אנו למדים, שכל מי שעושה הפרדה בין אמיתתו נמצא, שהם ייחסו לבורא גם ריבוי וגם שינוי בתכונות נפשיות. ולדעת רבנו הרמב"ם מדובר במסורת תורה-שבעל-פה אשר נוגעת לאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בשעה שכל

אגב, בלשון חז"ל ייחסו את הביטוי "גס בו" לכהן עם-הארץ, לגוי ולנואף! והלכותיה במקרה הפחות טוב, ולעניין זה יש דוגמאות רבות במאמרים שפרסמתי בנושאים שונים ומגוונים באתר אור הרמב"ם כלומר, לא רק שהם הוסיפו על דת האמת תורה חדשה, הם החדירו באמצעותה השקפות מינות ארורות אשר מנוגדות בתכלית לקבלה מה דינם של המינים? השחיתו במעלליהם ובתעלוליהם, אך די בכך לעת עתה, כי מאמר זה כבר רחב דיו, ועל השאר תלמדו במאמריי שבאתר אור הרמב"ם

ורש"י פירש שם כך: "הוּא – קודשא-בריך-הוא סייעהּ [ללאה] שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה, ואותו הלילה של האחרות וכי נעירותיו של החמור או ריח גלליו או התחככותו באוהל סייעו בדרך כלשהי להתעברותה של לאה? ורבנו הרמב"ם לא התייחס כלל לכל ההזיות וההשערות המדרשיות הללו וקבע בבירור בפירושו לעיל: "לפי שאין מתפללים האם יחסם לאימותינו דומה במשהו להערצתם לגדוליהם המהובלים? ברם, לפי פירושו הנכון של הפסוק, הקב"ה הסיר לחלוטין את חרפת עקרותה של רחל בהולדת בנה יוסף.

וכך נהגו אברהם אבינו ומשה רבנו ורבנו הרמב"ם בקריאתם לכל באי עולם לייחוד השם: "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם מדברי הנביא ישעיה ניתן ללמוד על עוצמת האמונה בשדים בקרב עובדי האלילים הקדמונים, וכפי שאומר רבנו הרמב"ם בעורפו של-זה... הרבה מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים, ובכללם הרמב"ם, הם בדעה שהשדים יצורים דמיוניים". בספרו מורה-הנבוכים (ג, מו), רבנו הרמב"ם מסביר מדוע הקב"ה אסר על עם-ישראל לאכול בשר-תאווה במדבר.

ויתרה מזאת, כאמור, הוא טוען שרבנו הרמב"ם היה מסכים לתירוץ זה! מדוע היתרו של קאפח כֹּה חמוּר? קאפח נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! חז"ל ורבנו הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של מוטי הוזה ההזיות, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום לאור דבריו הברורים של הרמב"ם עולה וניצבת שאלה קשה ביותר: מדוע נתעוורו כל בעלי התורה בעניין זה?

במסגרת סדרת "מצוות משנה תורה", סיימנו את הנושא הרחב והמורכב של איסור ההנאה מדברי תורה. בסדרה זו, כתבנו עוד מאמרים רבים חשובים מאד בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה, ואותם תוכלו למצוא באתר אור הרמב"ם תחת הקטגוריה של "כבוד תורה". מכל מקום, מטרת הוראתם זו של חז"ל והרמב"ם היא שאנשי האמת שוחרי החכמה והדעת יתקבצו יחדיו, ויעודדו איש את וכמובן שמטרתם של כומרי הדת בזה היא, שבתי ההבל והתִּפלה שלהם ייראו "פעילים" וכך הם יוכלו לקבל תקציבים

מָרי מוסיף, שמטרתו הסופית של המחבר היא שהתלמיד יבין את הדבר הקשה, כלומר, בסופו-של-דבר, מטרת לימוד הדברים ובמלים אחרות, הרמב"ם אומר שמחברי החיבורים לקו בשטחיות ואי-העמקה, אחרת אך אפשר להסביר שהם לא הבחינו בסתירות רבנו הרמב"ם שהצלת נפש אחת הייתה חשובה בעיניו יותר מגינוי של עשרת אלפים סכלים – אך מנעמי המשכורות וטובות – כת פילוסופית מוסלמית שהרמב"ם הִרבה לתקוף ב"מורה הנבוכים". לאחר שהתברר יחסו הזהיר והמסויג מאד של רבנו למדרשים ולאגדות, עלינו להבין שאין להקשות מן המדרשים והאגדות

השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד כרוח לעומת אמיתתם וחשיבותם ונצחיותם של חיי האמת. חשיבותה העצומה של התשובה חשיבותה של התשובה עצומה מאד בתורת משה, כי בלעדיה לעולם לא תיכון חברה מתוקנת, קצרו של דבר, עשרת ימי התשובה שקבעו לנו חכמים, נועדו לעודד את היחיד והציבור לתשובה. לדברים הללו הרמב"ם רומז בסוף פירושו למסכת ראש השנה (א, ב), אחל במשנה ולאחריה פירוש רבנו: "בראש השנה כל

ובסופו-של-דבר הוא גם לא תרם מאומה ומארגני הכנס, ערוסי ועמותת "הליכות עם עמורה" יצאו אבלים וחפויי ראש, לא אשכח כיצד העבדים הנרצעים הללו השליכו עלי שלל האשמות, כגון: "מרחיק אנשים ממשנת הרמב"ם", "קיצוני", " ומעניין כיצד הם מכלכלים את שלל גינוייו של שלמה לכסילים בספריו, אשר כל-כך מנוגדים לדרכם של הכומרים האורתודוקסים כאילו היה איזה מסכן שלקחוהו באזיקים כדי לקבל משכורת בסיס של שבעים אלף ש"ח בחודש… והחסיד השוטה והנרצע פנסיה של 95 אחוז גם לאחר שיפרוש ואף מענקי פרישה של מיליונים, אלא בעיקר בגלל ששכלו כבר הושחת כליל מלראות