הכלה לחסותו של החתן. זוכה להתגלויות של מלאכים (למעט מקרים נדירים של בני אדם שאינם מעותדים). והנה, לפי דעתי כבר רמז לנו עניין זה רבנו הגדול הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (א, מג) בפרשׁוֹ תיבת 'כנף', וכאן היא הפעם היחידה שרבנו הרמב"ם מזכירו. [...] והדברים פשוטים לדעתי שהרמב"ם עשה כן בכוונה, כדי לרמוז לנו הסבר מנהג זה של חז"ל".

בחלקים הקודמים של המאמר למדנו על חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות לשיטתו של הרמב"ם, אכילה גסה, אפילו ממאכלות טובים, הרי היא כסם המוות. חשוב לציין כאן את גישתו החינוכית של הרמב"ם המדגיש שוב ושוב את חשיבות השליטה בייצר הזלילה ואת הקדמת המחשבה גמליאל מוסיף ואומר: "צדק הרמב"ם כאשר התריע שהדוגמאות שנתן הינן אך מעט מרשימה ארוכה של נזקים שהעצירות הוא מוסיף ואומר כך: "דעה זו של הרמב"ם נתמכת בימינו על-ידי מחקרים שהוכיחו את היתרון העצום של 'הצמצום הקלורי

כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם מה רחוק הוא רבנו הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני ללא דרכו של רבנו הרמב"ם היא אפוא דרך האמת, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי ואין להתפלא על-כך, כי זוהי התוצאה של ביטול "המושגים המושכלים" שנזכרו לעיל. התורה ולצדקת דרכו של רבנו.

קאפח טען שכוונתו של רבנו איננה לסעודה רביעית אלא בעצם לסעודה שלישית, וכן אין כוונתו לסעודה בערב שבת אלא לסעודה ראשונה של ליל שבת. כללו של דבר, אין שום צורך בדחקו האורתודוקסי של קאפח כדי לשלול חובת סעודה רביעית, ודוחקו ושיבושו של קאפח גרמו להיפך הגמור: שהרי ניתן בקלות לטעות ולהסיק מדוחק פירושו של קאפח שלדעת רבנו כן יש חובה לסעוד סעודה ועל התעקשות כפייתית שכזאת מצדך אומר רבנו הרמב"ם במורה-הנבוכים (ב, כג): "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [.

במקום ימים של הודיה לה' יתעלה בחגיגת שמחה אמיתית של מצוה, דרך-ארץ, והודיה לבורא-עולם – ימי הפורים הפכו לפי המדרש, הכליה נגזרה עלינו בעקבות פריקת-העול, השכרות והזימה שקדמו לגזירת השמדת היהודים, בהשתתפותם של המוני בית-ישראל במסיבותיו הפרועות של אחשוורוש. איבוד צלם האלהים, ראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה" . זלילה זימה וחטאים, ואליהן התלוו מסיבות-רחוב של ריקודים, תחפושות ומסיכות.

בהלכות יסודי התורה (ז, א), הרמב"ם מפרט מהי אותה ההתכוננות הנפשית הזו שבה השכל יוצא מן הכוח אל הפועל, ואוסיף, כי תמוה שבעתיים בעיניי כיצד ר' יוסף קארו הרהיב עוז לפרש את רבנו הרמב"ם במשנה-תורה מבלי להכיר הרמב"ם מציין כאן שני עניינים חשובים: האחד, על הנביא להיות בריא בגופו, וכעין מה שפוסק רבנו בהלכות דעות רוח הקודש בסוף ההלכה שראינו לעיל, הרמב"ם אומר "ומיד רוח הקודש שורה עליו", מהי אותה רוח הקודש? וכן מָרי אומר בפירושו להלכה שם (אות ב): "וכל הדברים הללו [של המפרשים השונים שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם

דברים אלה מזעזעים וחמורים במיוחד לאור משנתו הטהורה של הרמב"ם, מפני שלדעת רבנו הגשמת הבורא הינה העבודה-הזרה תכלית התורה – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם כאשר אדם יודע את בוראו כפי שמלמד רבנו הרמב"ם, מצטיירת בשׂכלו במלוא עוזה ובהירותה התודעה שהוא עתיד ליתן , ולהשתמש בכתרה של תורה, באצטלה של חכמה ומדע.

הרמב"ם'; 'תחלואי הנפש וריפוים'). כך רבנו הרמב"ם מבאר במורה את החריגות הקיצוניות הללו בעולם ההוויה וההפסד, כלומר, היוולדם של אנשים בעלי גופניים או נפשיים או להט"ביים, הקב"ה ידון אותם באופנים אחֵרים מאשר הוא דן את שאר בני האדם – כי רבנו הרמב"ם הרמב"ם']. ומסיבה זו רבנו הרמב"ם קידש מלחמה נגד האסטרולוגיה, ולא לחינם הוא קרא לה "הרס חומות הדת", מפני שהיא מבטלת

ב-1976 כתב את הדוקטורט שלו בנושא, בהנחייתו של גרשום שלום – מגדולי חוקרי הקבלה". וכי יש מה להשוותו לקבלת-האמת של התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה? כמו כן, הרמב"ם קידש מלחמה במקומות רבים בכתביו נגד האסטרולוגיה והאסטרולוגים, ובכל מקום שעלה עניינם הוא ראה לנכון לגנותם (ובמאמר: 'מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם', הסברתי כיצד האסטרולוגיה היא בגדר עבודה-זרה ועל סטייתם של המינים וצאצאיהם אחרי תאוות וזימות העולם-הזה, ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

בחלק זה נוסיף ונעמוד על הזיות שונות שבספר יצירה המנוגדות לתורתנו ולדרכו של רס"ג. מדברי מחבר הפירוש עולה שהוא אחז בכל הזיות האסטרולוגיה וראה בהן אמת מדעית, וזאת למרות שתורת משה אסרה לקבלן עד כאן מן המאמר, וכבר מדברי רבנו הרמב"ם עולה שקשה מאד להניח שרס"ג יסבור שיש אמת בהבלי האסטרולוגיה. יתר-על-כן, לאור דברי הרמב"ם בעניינהּ, קשה להניח שרס"ג אחז בהזיות האסטרולוגיה. וכאמור, הודאתו של מחבר הפירוש בהבלי האסטרולוגיה, דהיינו סברתו שמדובר בעניינים ברומו של עולם, הינן ראיה

וכן רבנו הרמב"ם, ביסוד החמישי משלושה-עשר עיקרי [ומדוע בדיחי אינו כותב יסודות?] עד כאן מאמרו של בדיחי. א. האם קדמות הפיוטים מטהרת את זוהמתם? כמו כן, בדיחי מודע לעובדה שסדר "האשמורות" הועתק בשלמותו מסידורי ספרד, ולא ספרד המקורית והנאמנה של הרמב"ם והלא כל התארים הללו משלים הם לתוצאות פעולותיו של הקב"ה ולא לאמיתת עצמותו! מסקנותיו המתעתעות של בדיחי נעבור עתה למסקנותיו של בדיחי, והנה שוב מסקנתו הראשונה: "פיוטי התפילה המזכירים

ולא היה צורך לכנס את בית-הדין-הגדול "מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערביים", כי כאמור, היו אלפי דיינים והנני רואה בהחלט דרך מעשית, וכמו שנהגו במשך אלפי שנים, וכמו שנהג רבנו הרמב"ם, וכמו שנהגו כל אבותינו בתימן ואיך העזת פניך להתעלם מכך שזו דרכם של חז"ל? וזו דרכה של תורה? הפכת את דרכה של תורה לשיטתו האישית של אדיר הקטן? עד כמה אתה מעוות את האמת? ועל-כך ראה: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

ובשיא חוצפתו, כשהאשמתי אותו בכך בכנס בטבריה תשפ"ב הוא העז לומר שכך אומר הרמב"ם, למרות שההיפך הגמור משתמע מדברי הרמב"ם, והנה הם לפניכם: "הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ולומד לפני שמעיה ואבטליון והוא בתכלית ובכלל, יש לתמוה על אמנון על-כך שהוא מביא את דברי הרמב"ם, בעוד שהוא מצטט הַשְׁכּם וְהַעֲרֵב את יונה ג'רונדי נשמות לדעת הרמב"ם – הזיה או מציאות?") והנה לפניכם תשובה של איש אמת חכם רבנו הרמב"ם (הלכות תשובה ו, א): "יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו

ועתה לדיני עוף בחלב: לדעת רבנו הרמב"ם מותר לכתחילה לבשל עוף בחלב וליהנות ממנו, כגון למכרו לגוי. כלומר, חששם של חז"ל היה רק מן האכילה ולא מן הבישול וההנאה. ובכן, לשאלה זו משיב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (ט, א): "לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. או לחילופין מדוע לא נאמר: "במקומו של רבי יוסי הגלילי היו מתירין בשר עוף בחלב"?

וכאשר יוצאים דברים שכאלה מפי יהודי שהכיר בעבר את משנת הרמב"ם, ואשתו נולדה לבית יהודים דרדעים לשליש ולרביע והכלכלי של חברת המינות החרדית, ואפילו במחיר של חילול השם נורא ואיום, והפניית עורף לתורת ישראל ולמילוי ייעודו של עם-ישראל, וכמובן, במחיר טמטומם והריסת מוחם של רבבות מישראל. לא נותר בכם אפילו זיק של מוסר אנושי, זיק קלוש של הכרת הטוב, זיק של ידיעת ה', זיק של אהבת ארץ-ישראל, וייעודו והרי מפורש בקבלה: 'אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם' [יר' מח, י].

ובכן, בהמשך מבואו של קאפח למורה, הוא מקדיש פרק לתיאור כתבי-היד של המורה שהיו לפניו ומותח ביקורת על תרגומֵי שנוסח זה מדויק יותר, ו"מסורת בידינו מאבותינו שחכמי תימן שלחו לא פעם לבלר תלמיד חכמים להעתיק להם את ספרי הרמב"ם לתרגומו של תיבון. על תרגומו של שמואל אבן תיבון בפתח דבריו של קאפח על תרגומו של אבן תיבון, הוא אומר כך: "ובטרם אומר מלים קאפח מציין את הנקודה הזו, אולי כדי שנבין מדוע הרמב"ם לא התייחס התייחסות מקיפה לתרגומו של תיבון, אף שספק

ובכן, לאחר שהרהרתי לא מעט בדבר, ולאור דברי הרמב"ם בהלכות ברכות (ג, ד) הגעתי למסקנה שמצה שמכינים אותה ועתה אוכיח את הדברים מפסקוֹ של רבנו הרמב"ם בהלכות ברכות (ג, ד): "קמח של אחד מחמשת המינין שבישלוֹ בקדירה שרירותית ושחצנית שאין לה אפילו ריח של יסוד. ופרצופה היבש והקלוקל של "מצת המכונה", או יותר נכון הדיקט הנקוד אשר נפסל מאכילת הכלב, הוא פרצופה של היהדות קמח שנשמר משעת קצירה (אפשר להשתמש בקמח האיכותי של 'מנחת הארץ').

נפש תמידי עם עצמו לאור דרך האמת שהורו לנו משה רבנו ומעתיקי השמועה, דרך שהתחילה מהאבות והגיעה עד רבנו הרמב"ם ברם, ממנו ואילך החלה לגבור ידם של המינים מישראל והם החלו להחדיר את תורת-מינותם לכלל היהודים ברחבי הגלות ועינינו רואות ולא זר את הקורות בימינו, בראותנו את מצבו הרוחני הירוד של עם-ישראל, את ריחוקו הרב מידיעת ' ומיראת ה', ואת הייסורים הקשים העוברים עלינו חדשים לבקרים. 7) אף אחד לא יכול להתחמק מן המערכת הזאת של

פסק רבנו הרמב"ם כדרכו, רבנו הרמב"ם נאמן לפסק התלמוד והוא פוסק שיש לברך "על נטילת ידיים" לפני פעולת נטילת הרמב"ם"). בנחת, ולאחר מכן ישפוך חצי רביעית בנחת על ידו האחרת, ויָצא ידי חובת המצוה כראוי לדעת חכמי התלמוד ורבנו הרמב"ם ומה דינו של המודה בעבודה-זרה שהיא אמת? זאת ועוד, לְמה דומה טענתם השנייה של הטוענים?

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. וכל שכן "שגברה שמאלו של משה על ימינו של הקב"ה"? ואם אני הייתי מכנה חס-ושלום את הרמב"ם כמו שאתה מכנה את הצדיק-האמת זה היה מוריד ולוקח משהו מגדולתו? אלא שאני מכבד את הרמב"ם [=וזה שקר, והוא משקר שהוא מכבד את הרמב"ם רק כדי שלא יתקפו את אלילוֹ נחמן הכלבי היית מחרף את הרמב"ם באותה צורה בדיוק, כך שזה מתחיל ונגמר בטומאה ובסירחון המאוס שלך.

, כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: 'כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם'). מתוך המאמר: "מהו גדר 'תינוק שנשבה' לדעת הרמב"ם?" בתאוות, פתיחותו המחשבתית, סבלנותו המידותית, יושרו ההגותי, גילו (בדרך כלל המבוגרים חסומים ואטומים), יחסו צוואתו של שיקוץ אלעזר מנחם-הָמָן שך בתמונת שער הרשומה (שפורסמה באתר אור הרמב"ם) הבאתי את צוואתו של שיקוץ ובהלכותיו רבנו הרמב"ם לא הותיר להם שום ברירה: או שאתם מודים על האמת ועוזבים את דרכי ההבל של אבותיכם,

כדי להבין את תעתועם הבא של המינים, עלינו ללמוד כמה דינים בהלכות טומאת מת. כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו: טמא. ואם אתה אומר לו טמא, כלום משגיח עליך? החברים ובין של עמי-הארץ – טמאים. כלומר, רבנו הרמב"ם הדגיש בהלכה זו, שהאדם שחטא לחברו אינו פונה למת בבקשת הסליחה אלא הוא פונה לה' אלהי בתמונת שער הרשומה: תמונה של יחיאל אבוחזירא ב-AI, מאת איתמר שלו.

ובכל ענייני המידות, הכשרתן איזונן וריפוין, ראו מאמרי: "שביל הזהב של הרמב"ם". ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ויתרה מזאת, הרמב"ם מלמדנו כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי הטבע – לא רק שהיא מצוה בפני כמו כן, ההשגה הייחודית הזו של משה רבנו שנמשלה בראיית אחור, ואשר לפי הרמב"ם היא מבטאת ומתארת את השגתו של משה רבנו ביחס לכלל הנבראים, נזכרת ומתבארת בהרחבה במורה (א, נד), להלן מעט-מזער מתוך דברי רבנו הרמב"ם

ובקיצור, הן-הן פניה של היהדות העשוקה והמעֻוותת של ימינו. ג)  נמצא שיש טעם דתי והגיוני  חשוב – אם כך נהגו רבן גמליאל וזקנים בלוד, וכך פוסק רבנו הרמב"ם ואינו מזכיר כל זה מלמד שהיהדות הקבלית ממלאת את חיי חסידיה באימה, חרדה ופחד מתמשכים ומקיפים, בעוד שיהדות הדעת של הרמב"ם ילדים שדרכם להסתובב בבית עם חמץ האם יש בדברי הרמב"ם איזה רמז אודות בית שיש בו ילדים שדרכם להסתובב בבית וגם מהלכה זו ברור כשמש שלדעת רבנו הרמב"ם, הכשרת כלי מתכות וכלי זכוכית – בהגעלה.

קהלוֹ ומלמד על שבעת היבשות, בעיני הבּערים הללו הוא מינימום כריסטופר קולומבוס, אך על אנשים מסוגו אומר הרמב"ם זמיר], יש לו מידע שפרויד שאב את הידיעות שלו מהיהדות […] הוא סיפר לי שיש ספר קבלה של מהרח"ו [=חיים ויטאל בורותו של זמריר היהיר פשוט מקוממת! והנה מה שאומר רבנו הרמב"ם בפירוש המשנה בעניין ההזיה של מתיא בן חרש (יומא ח, ד): "ואין הלכה כר' מתיה בן כמו כן, על מדרש זה אומר הרמב"ם (מו"נ ב, כו): "ראיתי לר' אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורסמים הידועים בשם

על-אף חומרת כסילותם ורשעותם, הכישלון החמור ביותר של חכמי-יועצי-אשכנז הוא שרבים מראשיהם האמינו, שה', יתעלה על פסיקת הרמב"ם הזו התלונן הנחש הצרפתי הקדמוני, וזה לשונו: "ולמה קרא לזה [=למי שאומר שיש לה' יתעלה גוף כסילותו את רבותיו, בדבריו הוא גם ערער באופן מובהק על יסוד שלילת הגשמות, והנה לפניכם דברי רבנו בדינו של זאת ועוד, הפוחז הניח בתלונתו רמז עבה מאד לגבי זהותם של רבותיו המינים, הוא התכוון ללמד עליהם זכות, אך אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, עלינו להיזכר מעט במאמר על חיי העולם-הבא: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם כת זו לפי הרמב"ם, מפרשת את מאמרי חז"ל האגדיים כפשוטם, וכֹה דבריו שם (עמ' קלו): "הכת הראשונה והם רוב אשר הרמב"ם בדבריו לעיל מגלה את הרעה החולה שדרדרה את העולם הדתי האורתודוקסי לשגות בהבנת אגדות חז"ל כפשוטן, רבנו הרמב"ם היה בדעה, כי לימוד המדעים הוא מצוה מן המעלה הראשונה, הואיל והמדעים מכשירים את האדם להבחין תופשֵׂי התורה בימינו דבקים באותה הגישה שרבנו הרמב"ם מתאר בדבריו לעיל, כלומר, לפי דמיונם הקודח, כל מה

שלנו הם: כוכב-חמה, נוגה, כדור-הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון (בתמונה א' אתם יכולים לראות את יחסי הגדלים של שמונת כוכבי-הלכת). מעריכים שביקום כולו יש מיליארדי גלקסיות, כאשר בכל אחת מהן יש עשרות ומאות מיליארדים של כוכבים! בנוסף, אסור לכוכב-הלכת הננסי להיות ירח של עצם אחר. ועל גנות התארים תוכלו לקרוא במאמרי: "מבט לפיוט 'כתר-מלכות' לאורו של הרמב"ם" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם

התפשטותה של חברת המינות החרדית מחלישה אפוא את חוסנו הרוחני והאנושי של עם-ישראל ומקרבת אותנו לשואה ולגלות כללו של דבר, העובדה שנאמר בפשט המדרש הלז שהקב"ה איננו משחית את העולם בזכות תינוקות של בית-רבן ובזכות והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם במסכת אבות (ה, יז) ומהן עולה שארבל הינו רשע הרודף אחרי הכבוד: "אבל תאוותנותו ובכן, בדבריו הללו ארבל מעיד על עצמו שהוא מטומטם גמור, שהרי רבנו הרמב"ם חיבר את הספר "משנה תורה" ובו הלכה ואין צורך להם, לא בשביל להתיר עגונות ולא בשביל לפסוק אסור ומותר, וכיו"ב, כי כבר יש לנו את רבנו הרמב"ם

אלחִנא" עם "אשכול הכופר" שנזכר בשיר השירים (א, יד): "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי", וכן כותב רבנו הרמב"ם מאוחרת, אשר נדרשת גם על חנה ומתארת בראשי תיבות אלה את מעשיה והקפדתה על מצוות אלו (ראו על כך בפירושו של ג) מסיבת החינה עולה ממון רב, אף שאינה סעודה של מצוה, והיא גורמת לקנאה, תאוה, ומעוררת את אהבת הכבוד. העובדה שהפוסקים הראשונים לא טענו כנגד מנהג החינא שהוא בגדר "חוקות הגויים", מלמדת על כך שאין כאן גדר של הרמב"ם התנגד בצדק למנהגים אלה שלא נזכרו בתלמוד (שו"ת, רז), בשל חוסר הצניעות הגדול שיש בהם (ולפי דעתי