והנה דברי הכומר לפניכם: "מנגד [=בניגוד לדעתו של הרמב"ם ששלל מכל וכל את המאגיה והאלילות], רבים אומרים כך גם מסביר רלב"ג, וכך גם מסביר אבינר את דעת הרמב"ם (נר באישון לילה, עמ' 76): "לפי רב שמואל בר חופני גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל ". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם?

כללו של דבר, חכמים מתארים ציור שלם של שחיתות מוסרית קשה ועמוקה. ב. אהבת החנם תהיה בשיאה – ובשאיפה לתכלית נעלה זו פותח רבנו הרמב"ם את ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד מיד בפתיחת ספרו הרמב"ם מורה לנו את דרך האמת, ולפיה על האדם לשאוף כל ימי חייו מאז עמדו על דעתו לידע את לצערנו מעטים מאד הם אנשי האמת, וכמו שתיאר רבנו הרמב"ם בראש איגרתו לתלמידו ר' יוסף את המצב ביחס לספר " ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או "סכלים

המצוה השלישית ב"ספר-המצוות" שחיבר הרמב"ם, והמצוה השלישית שהרמב"ם עוסק בה בספרו הגדול "משנה תורה" היא ראָייתו של הרמב"ם לדבריו אלה נמצאת בִּמקור המצוה בספרי, וזה לשון הרמב"ם ב"ספר-המצוות" שם: "ולשון ספרי בדברים אלה הרמב"ם משלים לנו את הפאזל. התשובה נמצאת בסוף דברי הרמב"ם לעיל, כלומר השגת רק מעט מפלאיותו, עוצמתו ואינסופיות חכמתו של הבורא, מובילה לאחר הלכה זו, הרמב"ם מבאר בפרקים ב–ד שם "כללים גדולים ממעשה רבון העולמים", כלומר הרמב"ם מתאר בראשי פרקים

הרמב"ם, האריך להוכיח מהש"ס, מהתלמוד, מהמדרשים, נגד דברי הרמב"ם. , ועוד כל האחרונים שבאו אחר-כך, כולם הוכיחו מדברי רבותינו בגמרא, באמת, בראיות מכריעות מאד, נגד דברי הרמב"ם ובכן, קארו לא היה "נאמן ביתו של הרמב"ם", מדובר במין ואפיקורוס שהחטיא את הרבים לחלל-שם-שמים, החדיר את ולכן, די היה בזה כדי שאפילו הרמב"ם, לוּ היה בדורותינו, היה אומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, והדבר הזה היה כלומר, לדעת רבנו הרמב"ם, כל התכסיסים להקל בעניין זה אינם אלא תחבולות אשר מכחישות את האמת ונובעות מעיוורון

במודעות שאני מכין כתובים באותיות גדולות טקסטים של רבנו ושל חז"ל החושפים את נהייתם של כומרי הדת אחר השררה כך חושבים גם חסידיו השוטים של ה"צדיק מיבניאל". והנה לפניכם שני הקטעים שבחרתי לתלות עד כֹּה מתוך מפעלו של רבנו: מתוך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: כל משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה (ג, י) לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com מסכת אבות (ד, ז) עם פירוש הרמב"ם לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com

המשכילים התורניים את דברי הרמב"ם שנכתבו ערבית בלשון המובנת כיום". , ושתירגמם על-פי כתב היד המקורי של הרמב"ם והוסיף לו מבוא והערות. הרב זולטי, והרב פרופסור ב' דה-פריס על ספרו של הרב קאפח. קווי מחשבה משותפים בהרצאתו עמד הרב קאפח על קווי היסוד בתחום המחשבה בין שני ענקי הרוח הרמב"ם והרב קוק, מן הספרים שהוציא בצירוף מבואות ופירושים: ספרו הפילוסופי של ר' נתנאל אלפיומי (מחכמי התורה בדור הרמב"ם)

עוד על יוזמתו של רבנו הרמב"ם לכתוב ספרים שיבארו את ענייני האגדות והנבואה, ראו מאמרי: "ספר הנבואה וספר להלן דברים שהובאו במאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א)": הרמב"ם לא מסתפק בזאת, הוא מוסיף לנתוץ והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ב)": במאמר תחיית המתים (עמ' עג), רבנו והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ג)": בהמשך המורה רבנו אומר כך (א, לד והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת

אם נלמד קצת יותר לעומק אולי נצליח להבין מהו עניינו הכללי של המשכן. וכך כותב הרמב"ם במורה (א, כה): "התמדת שכינתו או השגחתו, באיזה מקום שהתמידה בו או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה וזהו עניין המשכן, ההשגחה הפרטית של ה' יתברך על עם ישראל בעשותם את אשר הוא מצווה אליהם בדיוק כפי שהם מצֻווים וכך כותב הרמב"ם בפרק השביעי מפרקי הקדמתו למסכת אבות: "ולפי שידע משה רבנו עליו השלום שלא נשאר לפניו מסך

שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר כיצד רבו נחמן הכלבי שר"י פוער את פיו כנגד רבנו הרמב"ם איש האמת ולמעשה רבנו הרמב"ם מזכיר את אפיקורס במורה, והוא אכן היה כופר במציאות הבורא, מה שנקרא בימינו: אתאיסט, והנה לפניכם והרחבתי בעניינים אלה במאמרים לא מעטים באתר "אור הרמב"ם", והדוגמה הגדולה לכך מנחמן הכלבי היא החדרתו את פגאניות), הינה אחת מאבני היסוד של תורת הקבלה הפגאנית, ולא לחינם הם הפכו את האלוהות לכלי להפקת טובות ולשם הבנת עניין זה היטב, אצרף פרק מן המאמר: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ד)" : לדעת רבנו, כל מצוות

רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. וכיצד רבנו הרמב"ם פירש את הפסוק בשמות (יז, טז)? ובמורה (א, ט) הרמב"ם מוסיף ומוכיח את דבריו, כלומר הוא מביא ראיה מפסוק נוסף אשר מעיד על-כך שהכיסא שנזכר וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות רְפָאִים יָנוּחַ" (מש' כא), "וְ[תלמידיו] יִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת" (איוב לו). *** נקודה נוספת, רבנו הרמב"ם

דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז [...] דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז", כלומר, הקב"ה בכבודו הודה באמיתת השדים לפי קאפח! האם ראוי לתלות ברבנו הרמב"ם ואפילו בצחוק את סכלות אמונות השקר? רק בגלל החלטת רבנו הרמב"ם? אתמהה! וישובו להאמין בהם וליראה מהם]". והאם רבנו הרמב"ם היה מסכים להתייחס למדרשים כפשוטם?!

וזה לשונו של רבנו הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (ג, נא): "וכל זמן שאתה עושה מצווה, [אם] אתה עושה אותה באבריך ושם מסביר הרמב"ם, שהם שגו מפני שחשבו שאם יש טעמים למצוות אז זה סימן שהם באו ממקור אנושי של מחשבה ורעיון וברורה עתה תשובתו של מרי לשאלה: מדוע הרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונה ב"משנה תורה" "יסודי התורה"? אחת התשובות לכך נמצאת בהקדמתו של הרמב"ם לספרו "מורה הנבוכים", וזה לשונו שם (עמ' יב): "אבל המבולבלים אשר כלומר, במעשיהם הרעים הם מכשירים את הקרקע למפלתם שתבוא כתוצאה טבעית של פעולותיהם.

מי שיתבונן בתורת ישראל יבחין שישנו פער עצום בין תורת ישראל, לבין התורה המשובשת של ימינו, כפי שהיא מוצגת בשולחן הערוך של קארו והגהותיו. על-ידי משה רבנו, נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא במשנה, נבררה על ידי רב אשי, וזוככה ונצרפה על ידי רבנו הרמב"ם ומזאת חשש גם רבנו הרמב"ם, בראותו את עם-ישראל מאבד את צביונו הייחודי ונגרר אחרי עדות הכסילים שבארצות אדום רק כך יוצרים אומה של אנשים חכמים ומשכילים שיש להם יכולת חשיבה עצמאית ומקורית, ולא אומה של תוכים נבערים

בראשית תקומתו של אור הרמב"ם, שמעתי תלונות רבות מפי מתלוננים אשר מלינים כנגד סגנוני, כל אחד בדרכו הוא. ועד היום, כחמש שנים לאחר שהוקם אור הרמב"ם בר"ח סיוון תשע"ז, מתלוננים עלי הדרדעים על-כך שאנכי מחרף ומגדף כֹּה גדולה הייתה אהבתו של הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, והנה לפניכם דבריו בסוף הקדמתו התורה ניתנה לנו – לבני-האדם החסרים, כדי שנלמד ממנה לאהוב את האמת, לקבלה תמיד, לקרוא בה ולרוממה בכל מקום הוא הדף את תלונותיהם בצדק באמרוֹ שאין בינינו שום קשר (הוא סירב בתוקף לפרסם באור הרמב"ם וזאת הרבה לפני

וההבדל ברור, כי הראשונה בה"א הידיעה והשנייה בלי ה"א הידיעה, וכשיטת רבנו [הרמב"ם]". על סידור הרמב"ם בשנת תשע"ז יצא לאור לראשונה "סידור הרמב"ם" (927 עמ'). תמהתי מאד על-כך שבסידור הרמב"ם הובאה בנוסח המרכזי מילת "חי" בפתח. " הנזכר, ובהם הוא מאריך מאד להצדיק את העובדה שהוא ניקד בסידור הרמב"ם את מילת "חי העולמים" בפתח! רבנו במורה (א, סט), וניקד את "חי העולמים" שבסידור הרמב"ם בפתח?

הרמב"ם התבונן במציאות העגומה ולא חסך את ביקורתו מאותם "גדולים" שנטשו את דת האמת, ותעו ולעו בדת פרו-נוצרית ביקורתו של הרמב"ם על גדולי התורה קאפח פותח את מבואו ל"מורה הנבוכים" מהדורתו, בציטוט ביקורתו של רבנו כנגד וזה לשון [הרמב"ם] בפתיחתו למאמרו הנפלא 'מאמר תחיית המתים': וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה" הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אותם הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם כאן משיב מלחמה לאותם מבקרים אירופים פרו-נוצרים ומוכיח אותם, שהעדר הדעת בקרב "גדולי ישראל"

כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (יר' ב, ה). *** מקור נוסף מדברי רבנו הרמב"ם ועתה באו תלמידים ואמרו שאינה צריכה לפרוש מכל הדברים הללו, והעידו שכך נוהג רבנו [הרמב"ם] בביתו. והנה לפניכם שתי דוגמאות חד-משמעיות ליחסו הנחרץ של רבנו לחומרות הללו בהלכות איסורי ביאה (יא, יב–יג), והן ואסיים בדברים שכתבתי על-כך במאמר "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", לאחר שפרשׂתי רק כמו ה"צאבה" עובדי האלילים הקדמונים – והנה לפניכם דוגמה אחת מני רבות לסכלותו הרבה שהובאו בסדרה: "הרמב"ם

כך פותח רבנו הרמב"ם את הלכות יסודי תורה: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון". לכן פתח הרמב"ם את חיבורו הגדול בהלכה הוא "משנה תורה" בספר המדע, הכולל בתוכו עניינים שנועדו להדריך את כל העם לידע את בוראם, כל אחד כפי כוח השגתו, כדי שנוכל להתגבר על מעלליהם ותעלוליהם וכזביהם של אותם הכופרים כאשר אנו בוכים על השריפה והחורבן, צריכים אנו להתחזק ולהבין שעלינו להוקיע מקרבנו את השקפותיהם ודרכיהם של המינים, אשר ציוו על שריפת ספרי הדעת של תורת-האמת, וללכת בדרך שבה נצטווינו בהר סיני – לידע את ה' יתעלה

מלחמת דת האמת בעבודה-הזרה בפירושו למסכת סנהדרין (י, א), רבנו הרמב"ם קבע את שלושה-עשר יסודות דת משה, והיסוד רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות, והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר על הרמב"ם מלמד, שאסור לפנות למלאכים או לכוכבים, ואפילו לשבחם ולרוממם מכוח היותם משרתי השם אסור, ואף זו עבודה-זרה "וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" נצרף למאמר זה את דברי רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, יד), שם הוא מלמד על

ואם היה אומר "נראה לי" או ייראה לי" היה מקום ללמוד על מידת הענווה, וכפי שרבנו הרמב"ם נוהג להתבטא בספרו האמנם צדק שעוועל בתארו את יחסו המיוחד של רש"י כלפי הנשים? של דור המבול או של דור הפלגה? לאחר כל הדברים האלה, נעבור לראות כיצד פירשו אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם: אונקלוס הרחיק מן ההגשמה ופירש : "וַיֵּרַד יְיָ – ויוֹרֶד ה' פקודת הפחדה", וכן בהמשך: "הָבָה נֵרְדָה – הנני מוריד צו מבהיל"; ורבנו הרמב"ם

מינותם של הוזי ההזיות שמחדירים תורה חדשה, מאשר לחשוף את מינותם של גסי-הרוח שמסלפים ומזייפים את תורת מצב קלאסי של win-win, כל הצדדים זוכים. בעקבות בעלז, נוצר תור של חסידויות ותלמודי תורה שרצו להצטרף. שראינו שההתנגדות לעלייה להר הבית מבטאת למעשה את השקיעה בסכלות ובהשקפות מינות פגאניות חמורות מאד, נראה את יחסם הבאים לקמן, אזי ניתן לטעון להגנתו שהוא סמך על הגמרא ולא סילף את התורה-שבעל-פה, וז"ל הגר"א בביאורו: "הרמב"ם ושדים ושאר אמונות מאגיות, לא היה להם שורש כבר אצל חז"ל – לטענה הזו אין ידיים ורגליים, להלן ציטוט מרבנו הרמב"ם

דעת הרמב"ם בעניין גלגול הנשמות בשונה מרס"ג, רבנו הרמב"ם לא התייחס במפורש לאמונת גלגול הנשמות, ואף רס"ג ", במאמר "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם". הרמב"ם". רס"ג אינה נכונה לדעת הרמב"ם (ובמאמר: "האם יש ייסורים של אהבה?" נשאלתי בפורום "אור הרמב"ם" את השאלה הבאה: אחת ה"הוכחות" הנוספות של מאמיני הגלגול היא מהמדרשים וממפרשי

כגון ערלה ונטע רבעי, וחלקן תלויות בשנה באופן כללי, כגון ביכורים, מעשר שני ומעשר עני, וכמו שפוסק רבנו הרמב"ם גם בתקופת הגאונים לא נמצאו אזכורים של ט"ו בשבט כיום של שמחה, לא בכתבי גאוני בבל ואף לא במדרשים הארץ-ישראליים וגם אז הוא נזכר רק אצל פוסקי אשכנז או אצל פוסקי ספרד המעידים על מנהגי אשכנז, כדלקמן. 2) כמו כן, רבנו הרמב"ם בעקבות הזייתו של ספר הזוהר תעו ולעו רבים, וספרי קבלה וחסידות רבים הסתמכו על דבריו כדי לערוך כל מיני השוואות ואחתום בדברי רבנו הרמב"ם במאמר קידוש ה' (עמ' קיב) אשר מתאימים לענייננו: "וידענו כי כל מה שנתחבר בספר,

עיין סדר התפילה של הרמב"ם [...] הגשמה בייחוס חפצים לבורא רבנו הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (א, כח), מצטט ומנתח את תרגום אונקלוס לפסוק רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. הרמב"ם לא מסתפק בזאת, והוא מוסיף ומדגיש במורה שם (א, לו): " ואתה דע,  שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע זהו סידור תפילה ספרדי [לא מדובר בספרד הקדומה ישרת המחשבה, הנאמנה לדרך האמת של הרמב"ם רס"ג והתלמוד, אלא

בושה שאתם משתמשים בשם של הרמב"ם בשביל סיפורים ושׂנאוֹת אישיות שלכם. אז הרמב"ם ביקר כמה לומדי תורה, והיה תקיף בשפתו נגד מי שלא היו בדעותיו, אבל אתם? מי שׂמכם? בשם מי? על גוי איך אפשר לדבר ככה אז על אדם מבוגר שהמית עצמו באוהלה של תורה?! מי אתם??? והנה לקמן תוצאת המינות, ותוצאתה של הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, האם עדיף אפוא לשתוק ולא לזעוק ולהזהיר והנה תשובתו של שלמה בראש משלי, לשאלה: מדוע התרחשה השואה: "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים

ומה דינו של מוסא הלֵץ הלזה אשר השחית את התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה? וכבר לימדנו רבנו במורה (ב, כג) על מקור מרידתם של האשכנזים בה' יתעלה שמו: "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו שנאמר: 'וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים' וכו' [דב' ד, יד] ובא בקבלה להתרחק מהם, לדחות את דבריהם ומעשיהם בשאט נפש, ולחפש לו מקור מים חיים לרוות בו את צימאונו – כי בורם של וכבר הכין לנו רבנו הרמב"ם את הדרך בכתביו הנאמנים, וכל שעלינו לעשות הוא לפתוח את ליבנו, וללכת בדרך האמת

רבנו הרמב"ם. ותודה לאל ששלח לנו את רבנו הרמב"ם להצילנו מטומאת השל"ה ומן התוהו והתעייה, וכֹה דבריו בהלכות אבל (ח, ג כלומר, פשוט וברור לפי רבנו הרמב"ם שהבנים חולצים כתפיהם והולכים כך לפני המטה עד לקבורה (ולפי מנהג תימן מענייני ההזיות והעבודה-הזרה כאמור, וגם אם נתעלם מחרפת האב במנהג הזה שנזכרה לעיל, וגם אם נתעלם מהִלכת הרמב"ם המקור הראשון של המנהג שלא ללוות את האב לקבורה לפי טוקצינסקי, מקורו הראשון של המנהג הוא בקבלה הארורה ובספר

לחלוק מאד על הרמב"ם וכתב כמה סימנים נגד מה שכתב הרמב"ם. , הגאונים, שאין זה נכון מה שאומר הרמב"ם שלא היה הרגל בישראל, [כלומר] הוא [=הרמב"ם] כתב שלא היה דבר כזה שנתנו אספקה לתלמידי חכמים, הדבר הזה הוא אסור וברור לאסור – ואין הדבר כן, הרשב"ץ האריך מאד בראיות נגד הרמב"ם הרמב"ם שזה אסור ושלא נהגו בזה מעולם". אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני [שוב חוזר המוטיב של חכמים וסופרים].

נחל אפוא את עיוננו בדברי רבנו הרמב"ם בהלכות ממרים (ו, א): "כיבוד אב ואם מצוַת עשה גדולה, וכן מורא אב לכעוס עליהם או אפילו לגעור בהם גערה קלה, אלא עליו לקבל באהבה ובהכנעה את ציוויו של הקב"ה שציווה עליו לכבד רבנו הרמב"ם מוסיף ופוסק שם (ו, י): "ועד היכן מוראן? אדם שכועס באופן כללי, ועל אביו ואימו בפרט, מזיק מאוד לנפשו, וכמו שפוסק רבנו הרמב"ם בהלכות דעות (ב, ז–ח למעמדו של בורא-עולם במצווֹת הכבוד והיראה.

נשים לב, שפירושו השלישי של רס"ג לעיל: "'שְׂפָתַיִם יִשָּׁק' [...] משיב דברים נכוחים", דהיינו, יוּשָּׁק על השפתיים של המשיב דברים נכוחים. ועוד בעניין האמור לעיל ראו: "תכנון המשפחה לאורם של רס"ג והרמב"ם". מטרתם הייתה לקבל תשובה אוהדת כדי שיוכלו לפרסמה ולטפח את הילת הגדלות שיצרו סביבם. ואז יפרסמו את זה [=את מכתבו של הרמב"ם אליהם] ויתכבדו בו, ואין בני אדם יודעים מה שכתבו הם, ובגלל זה איחרתי