התקפת הרמב"ם על הסוברים שהמלאכים בשר ודם גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים גופות הרמב"ם מודע לקושיות שעלולות לצוץ בעניין זה, מפני שרבות הן הדרשות שמורות לכאורה על כך שהמלאכים כבני-אדם ולצערי אין הם מבינים את חומרת עבודה-זרה, ואינם מכירים את יחסו של הרמב"ם לעובדי עבודה-זרה, וכבר השיב להם הרמב"ם שאין לדון לכף זכות במקום שבו ישנה הגשמה, שהיא העבודה-הזרה החמורה ביותר לדעת רבנו. נעבור עתה לתשובתו של רבנו הרמב"ם לראב"ד בהמשך מורה-הנבוכים שם: "ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני

בשר השחוטה רזה ובשר הנבילה שמן, אין לאסור את בשר השחוטה, הואיל והן נצלו ללא כל מגע ביניהם], שהריח [של חתיכת הנבילה] אינו אוסר [ואפילו כאשר הייתה שמנה], ואין אוסר אלא עצמו של איסור". וכבר חשׂף את שקריהם הללו רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, שם הוא מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות דברי הרמב"ם שם מתאימים מאד למינים האורתודוקסים, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג–כד): "אותן התורות המדומות, האם יש עניין להכשיר את הכיריים של הגז? וכן את הפלטה של שבת? שהרי אין גוף המאכל נוגע בהם... תודה.

כך כותב הרמב"ם במורה (ב, יב) על התְּעייה בדרכי ההגשמה, דהיינו ביסוד ייחוד ה': "כל זה הימשכות אחר הדמיון קצרו של דבר, שליחי השקר למיניהם משועבדים ליצרם הרע, כלומר, הדמיונות השתלטו על מוחם ומנחים את פעולותיהם בשל ריחוקם של שליחי השקר מדרך האמת וממידות ישרות, נפרצו גדרי התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, ורוב עם-ישראל הסנהדרין הנצחיות שבאו לידי ביטוי בפסקי ההלכות שבמשנה ובגמרא ובמדרשי ההלכה (ופסקי ההלכות הללו זוככו על ידי הרמב"ם שליחי השקר, שהרי כאמור, די להפיץ את השקר למספר רב של אנשים (וכידוע, בקלות ניתן להתעות את ההמון אחרי

יסוד הלכה זו במשנה במסכת ברכות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות ברכות (י, ג): "שמע שמועה רעה מברך 'ברוך ריסון הרגשות ויישוב הדעת תשובה חלקית אנו מוצאים בפירושו של הרמב"ם למשנה ברכות (ט, ה), וכֹה דבריו: "אמרוֹ וככל שכוחו השכלי של האדם מתחזק וגובר, כך יכולתו לרסן את רגשותיו וליישב את דעתו בעת צרה הולכת ומתעצמת. וככל שכוחו השכלי של האדם מתעמעם, כך יכולתו לרסן את רגשותיו וליישב את דעתו בעת שבר ומשבר הולכת ודועכת. וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהמשך פירושו למשנה שם: "שיקבלֵם [=את הייסורים] בשמחה [...]

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת ארבעה-עשר כללים שלפיהם יש לאבחן כל ציווי ואזהרה שבתורה, ולקבוע האם אכן יש לכלול אותם בתוך 613 המצוות של עוד למדנו, שהמונח ידיעה איננו מבטא אמונה או מסורת של קבלה שטחית, אלא חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית. שנדמה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את השם בדרכו של רבנו ובשיטתו גם תורה אין לו". התבוננות בנמצאים פירושה התבוננות בפעולותיו של ה' יתברך, דהיינו לימוד המדעים השונים: המדעים המכשירים,

חז"ל אלא על רצונו של אלהים חיים, מלך-מלכי המלכים. אדם שיודע עדות בדיני-ממונות ונתבקש להעיד, לבוא לבית-דין ולמסור את כל המידע שיש לו בעניין, וכֹה דברי הרמב"ם המקור לברכת המינים טרם שנציג את המקור לברכת המינים, עלינו להגדיר מיהם המינים, וכֹה דברי הרמב"ם בהלכות נעבור עתה להתבונן במקור של דברי הרמב"ם הללו בתלמוד הבבלי (ברכות כח ע"ב): "אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה וזה נוסח הברכה לפי הרמב"ם: "למשומדים אל תהי תקוה, כל המינים כרגע יאבדו, ומלכות זדון תעקור ותשבור מהרה

ברם, סופה של ההזיה הזו הינה השמדה, ועת השגשוג והפריחה הינה זמנית בלבד, טרם חורבן. כל מי שנוהג במנהגי אבילות בימים הללו בועט בתורה ובייעודו של עם-ישראל! ואין יותר סמלי מהם כדי לבטא את שנאתה של יהדות המינות האורתודוקסית לדת האמת הקדומה. שאלה ותשובתה נשאלתי כך: האם יש בכתבי הרמב"ם התייחסות לנושא ספירת העומר, עניינוֹ ומטרתו? בתמונת שער הרשומה: פרעות תתנ"ו - ציור מאוחר של הטבח במץ במסע הצלב הראשון.

במאמר זה נשפוך אור על מחלתו האנושה של תיאטרון הכומרים הדרדעים השכירים, נחל מאמר זה בפירושו של רס"ג בעניין הקב"ה בתורה גם בתוכחתם של הנביאים וגם בתוכחתם של הכתובים: בספר דברים (לב, ד–ל) נאמר כך: "הַצּוּר תָּמִים מלחמתו של אור הרמב"ם במינים ובצאצאיהם שופכת אור בוהק לא רק על רשעם ומעללם של המינים וצאצאיהם, היא שופכת על אור הרמב"ם: כי כאשר אנו שולפים את חרבנו לכרות את השקפות פטרוניהם המינים הארורים, הם עומדים כמו שאול לפיכך הם מתעבים את אור הרמב"ם, כי אור הרמב"ם שופך אור על העובדה המדהימה, שדווקא הם, אשר טינפו את מוחותינו

התשובה לשאלותינו כבר נרמזה בסוף דברי הרמב"ם לעיל: "כלומר ההודאה ביחוד וידיעתו". הרמב"ם מלמדנו כי יש אינסוף מעלות ברוממותה של מצוה זו, הראשונה והנמוכה ביותר היא רק "ההודאה ביחוד" – שה ה' אחד באחדות מהותית אמתית הרמב"ם מקדיש את החלק הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" למצוַת ייחוד השם, אם באופן וכן מין החי נקרא אחד, אך הוא כולל אינסוף סוגים של בעלי חיים. גם סוג מסוים של בעלי חיים נקרא אחד, כגון סוג השור או החמור, אך כל סוג מהם כולל זנים רבים של בעלי חיים

הערך הנעלה ביותר במשנת הרמב"ם הוא האמת, ואם ידחקוני לתאר את הרמב"ם במלה אחת הייתי אומר "אמת" – משה אמת של ר' צדוק. כֹּה גדולה הייתה אהבתו של רבנו הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, עד שלעתים הנני עומד ונסיים בכיסופיו ובכמיהתו של הרמב"ם בחתימתו למורה: "והוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שהבטיחנו בו: 'אָז תִּפָּקַחְנָה בתמונת שער הרשומה: בית הרמב"ם במרוקו.

ולא רק שהם אינם לומדים את הגותו המחשבתית של הרמב"ם, הם אף מגַנים אותה, מפרסמים שהיא מסוכנת, ואף לא בוחלים תשובתו מזכירה לנו את אברהם אבינו וכן את רבנו הרמב"ם, שקראו לכל באי עולם להכיר בערכי מחשבה והגות: "בְּשֵׁם של גשמות מתפישתנו ומהשגתנו אותו, ושאיפה לעבדו באמת ובלבב שלם מבלי לערב סיגים של טובות הנאה מכל סוג שהוא מיעוט בעלי החכמה רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה, מגלה לנו סיבה נוספת לכך שבעלי החכמה מעטים. ברם, באור הרמב"ם נטלנו את מעט נצנוצי האורות הקלושים הללו של קאפח, הוספנו עליהם אור מאורו הגדול של רבנו

כללו של דבר, חכמים מתארים ציור שלם של שחיתות מוסרית קשה ועמוקה. ב. אהבת החנם תהיה בשיאה – ובשאיפה לתכלית נעלה זו פותח רבנו הרמב"ם את ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד מיד בפתיחת ספרו הרמב"ם מורה לנו את דרך האמת, ולפיה על האדם לשאוף כל ימי חייו מאז עמדו על דעתו לידע את לצערנו מעטים מאד הם אנשי האמת, וכמו שתיאר רבנו הרמב"ם בראש איגרתו לתלמידו ר' יוסף את המצב ביחס לספר " ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או "סכלים

לדעת הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה, היו לרב אַשֵׁי ארבע מטרות בחיבור התלמוד: א) ביאור המשנה; ב) פסיקת ההלכה בהקדמת פירושו למשנה בעמ' יט, רבנו הרמב"ם מאריך בביאור מטרת חכמים בדרשותיהם. הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים הסתירו את החכמה משתי סיבות מרכזיות: "[א] האחת לעורר הבנת הלומדים [ב] וגם "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" בהמשך דבריו בהקדמת פירושו למשנה שם, רבנו הרמב"ם מלמדנו ומדוע קריאתו המהדהדת של אברהם אבינו "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" לא נשמעת בעולם התורה?

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת ארבעה-עשר כללים שלפיהם יש לאבחן כל ציווי ואזהרה שבתורה, ולקבוע האם אכן יש לכלול אותם בתוך 613 המצוות של עוד למדנו, שהמונח ידיעה איננו מבטא אמונה או מסורת של קבלה שטחית, אלא חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית. שנדמה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את השם בדרכו של רבנו ובשיטתו גם תורה אין לו". התבוננות בנמצאים פירושה התבוננות בפעולותיו של ה' יתברך, דהיינו לימוד המדעים השונים: המדעים המכשירים,

שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר כיצד רבו נחמן הכלבי שר"י פוער את פיו כנגד רבנו הרמב"ם איש האמת ולמעשה רבנו הרמב"ם מזכיר את אפיקורס במורה, והוא אכן היה כופר במציאות הבורא, מה שנקרא בימינו: אתאיסט, והנה לפניכם והרחבתי בעניינים אלה במאמרים לא מעטים באתר "אור הרמב"ם", והדוגמה הגדולה לכך מנחמן הכלבי היא החדרתו את פגאניות), הינה אחת מאבני היסוד של תורת הקבלה הפגאנית, ולא לחינם הם הפכו את האלוהות לכלי להפקת טובות ולשם הבנת עניין זה היטב, אצרף פרק מן המאמר: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ד)": לדעת רבנו, כל מצוות

רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. וכיצד רבנו הרמב"ם פירש את הפסוק בשמות (יז, טז)? ובמורה (א, ט) הרמב"ם מוסיף ומוכיח את דבריו, כלומר הוא מביא ראיה מפסוק נוסף אשר מעיד על-כך שהכיסא שנזכר וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות רְפָאִים יָנוּחַ" (מש' כא), "וְ[תלמידיו] יִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת" (איוב לו). *** נקודה נוספת, רבנו הרמב"ם

במודעות שאני מכין כתובים באותיות גדולות טקסטים של רבנו ושל חז"ל החושפים את נהייתם של כומרי הדת אחר השררה כך חושבים גם חסידיו השוטים של ה"צדיק מיבניאל". והנה לפניכם שני הקטעים שבחרתי לתלות עד כֹּה מתוך מפעלו של רבנו: מתוך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: כל משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה (ג, י) לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com מסכת אבות (ד, ז) עם פירוש הרמב"ם לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com

דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז [...] דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז", כלומר, הקב"ה בכבודו הודה באמיתת השדים לפי קאפח! האם ראוי לתלות ברבנו הרמב"ם ואפילו בצחוק את סכלות אמונות השקר? רק בגלל החלטת רבנו הרמב"ם? אתמהה! וישובו להאמין בהם וליראה מהם]". והאם רבנו הרמב"ם היה מסכים להתייחס למדרשים כפשוטם?!

וההבדל ברור, כי הראשונה בה"א הידיעה והשנייה בלי ה"א הידיעה, וכשיטת רבנו [הרמב"ם]". על סידור הרמב"ם בשנת תשע"ז יצא לאור לראשונה "סידור הרמב"ם" (927 עמ'). תמהתי מאד על-כך שבסידור הרמב"ם הובאה בנוסח המרכזי מילת "חי" בפתח. " הנזכר, ובהם הוא מאריך מאד להצדיק את העובדה שהוא ניקד בסידור הרמב"ם את מילת "חי העולמים" בפתח! רבנו במורה (א, סט), וניקד את "חי העולמים" שבסידור הרמב"ם בפתח?

המצוה השלישית ב"ספר-המצוות" שחיבר הרמב"ם, והמצוה השלישית שהרמב"ם עוסק בה בספרו הגדול "משנה תורה" היא ראָייתו של הרמב"ם לדבריו אלה נמצאת בִּמקור המצוה בספרי, וזה לשון הרמב"ם ב"ספר-המצוות" שם: "ולשון ספרי בדברים אלה הרמב"ם משלים לנו את הפאזל. התשובה נמצאת בסוף דברי הרמב"ם לעיל, כלומר השגת רק מעט מפלאיותו, עוצמתו ואינסופיות חכמתו של הבורא, מובילה לאחר הלכה זו, הרמב"ם מבאר בפרקים ב–ד שם "כללים גדולים ממעשה רבון העולמים", כלומר הרמב"ם מתאר בראשי פרקים

בראשית תקומתו של אור הרמב"ם, שמעתי תלונות רבות מפי מתלוננים אשר מלינים כנגד סגנוני, כל אחד בדרכו הוא. ועד היום, כחמש שנים לאחר שהוקם אור הרמב"ם בר"ח סיוון תשע"ז, מתלוננים עלי הדרדעים על-כך שאנכי מחרף ומגדף כֹּה גדולה הייתה אהבתו של הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, והנה לפניכם דבריו בסוף הקדמתו התורה ניתנה לנו – לבני-האדם החסרים, כדי שנלמד ממנה לאהוב את האמת, לקבלה תמיד, לקרוא בה ולרוממה בכל מקום הוא הדף את תלונותיהם בצדק באמרוֹ שאין בינינו שום קשר (הוא סירב בתוקף לפרסם באור הרמב"ם וזאת הרבה לפני

אם נלמד קצת יותר לעומק אולי נצליח להבין מהו עניינו הכללי של המשכן. וכך כותב הרמב"ם במורה (א, כה): "התמדת שכינתו או השגחתו, באיזה מקום שהתמידה בו או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה וזהו עניין המשכן, ההשגחה הפרטית של ה' יתברך על עם ישראל בעשותם את אשר הוא מצווה אליהם בדיוק כפי שהם מצֻווים וכך כותב הרמב"ם בפרק השביעי מפרקי הקדמתו למסכת אבות: "ולפי שידע משה רבנו עליו השלום שלא נשאר לפניו מסך

עוד על יוזמתו של רבנו הרמב"ם לכתוב ספרים שיבארו את ענייני האגדות והנבואה, ראו מאמרי: "ספר הנבואה וספר להלן דברים שהובאו במאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א)": הרמב"ם לא מסתפק בזאת, הוא מוסיף לנתוץ והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ב)": במאמר תחיית המתים (עמ' עג), רבנו והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ג)": בהמשך המורה רבנו אומר כך (א, לד והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת

מי שיתבונן בתורת ישראל יבחין שישנו פער עצום בין תורת ישראל, לבין התורה המשובשת של ימינו, כפי שהיא מוצגת בשולחן הערוך של קארו והגהותיו. על-ידי משה רבנו, נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא במשנה, נבררה על ידי רב אשי, וזוככה ונצרפה על ידי רבנו הרמב"ם ומזאת חשש גם רבנו הרמב"ם, בראותו את עם-ישראל מאבד את צביונו הייחודי ונגרר אחרי עדות הכסילים שבארצות אדום רק כך יוצרים אומה של אנשים חכמים ומשכילים שיש להם יכולת חשיבה עצמאית ומקורית, ולא אומה של תוכים נבערים

המשכילים התורניים את דברי הרמב"ם שנכתבו ערבית בלשון המובנת כיום". , ושתירגמם על-פי כתב היד המקורי של הרמב"ם והוסיף לו מבוא והערות. הרב זולטי, והרב פרופסור ב' דה-פריס על ספרו של הרב קאפח. קווי מחשבה משותפים בהרצאתו עמד הרב קאפח על קווי היסוד בתחום המחשבה בין שני ענקי הרוח הרמב"ם והרב קוק, מן הספרים שהוציא בצירוף מבואות ופירושים: ספרו הפילוסופי של ר' נתנאל אלפיומי (מחכמי התורה בדור הרמב"ם)

כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (יר' ב, ה). *** מקור נוסף מדברי רבנו הרמב"ם ועתה באו תלמידים ואמרו שאינה צריכה לפרוש מכל הדברים הללו, והעידו שכך נוהג רבנו [הרמב"ם] בביתו. והנה לפניכם שתי דוגמאות חד-משמעיות ליחסו הנחרץ של רבנו לחומרות הללו בהלכות איסורי ביאה (יא, יב–יג), והן ואסיים בדברים שכתבתי על-כך במאמר "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", לאחר שפרשׂתי רק כמו ה"צאבה" עובדי האלילים הקדמונים – והנה לפניכם דוגמה אחת מני רבות לסכלותו הרבה שהובאו בסדרה: "הרמב"ם

וזה לשונו של רבנו הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (ג, נא): "וכל זמן שאתה עושה מצווה, [אם] אתה עושה אותה באבריך ושם מסביר הרמב"ם, שהם שגו מפני שחשבו שאם יש טעמים למצוות אז זה סימן שהם באו ממקור אנושי של מחשבה ורעיון וברורה עתה תשובתו של מרי לשאלה: מדוע הרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונה ב"משנה תורה" "יסודי התורה"? אחת התשובות לכך נמצאת בהקדמתו של הרמב"ם לספרו "מורה הנבוכים", וזה לשונו שם (עמ' יב): "אבל המבולבלים אשר כלומר, במעשיהם הרעים הם מכשירים את הקרקע למפלתם שתבוא כתוצאה טבעית של פעולותיהם.

מלחמת דת האמת בעבודה-הזרה בפירושו למסכת סנהדרין (י, א), רבנו הרמב"ם קבע את שלושה-עשר יסודות דת משה, והיסוד רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות, והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר על הרמב"ם מלמד, שאסור לפנות למלאכים או לכוכבים, ואפילו לשבחם ולרוממם מכוח היותם משרתי השם אסור, ואף זו עבודה-זרה "וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" נצרף למאמר זה את דברי רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, יד), שם הוא מלמד על

ואם היה אומר "נראה לי" או ייראה לי" היה מקום ללמוד על מידת הענווה, וכפי שרבנו הרמב"ם נוהג להתבטא בספרו האמנם צדק שעוועל בתארו את יחסו המיוחד של רש"י כלפי הנשים? של דור המבול או של דור הפלגה? לאחר כל הדברים האלה, נעבור לראות כיצד פירשו אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם: אונקלוס הרחיק מן ההגשמה ופירש : "וַיֵּרַד יְיָ – ויוֹרֶד ה' פקודת הפחדה", וכן בהמשך: "הָבָה נֵרְדָה – הנני מוריד צו מבהיל"; ורבנו הרמב"ם

הרמב"ם התבונן במציאות העגומה ולא חסך את ביקורתו מאותם "גדולים" שנטשו את דת האמת, ותעו ולעו בדת פרו-נוצרית ביקורתו של הרמב"ם על גדולי התורה קאפח פותח את מבואו ל"מורה הנבוכים" מהדורתו, בציטוט ביקורתו של רבנו כנגד וזה לשון [הרמב"ם] בפתיחתו למאמרו הנפלא 'מאמר תחיית המתים': וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה" הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אותם הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם כאן משיב מלחמה לאותם מבקרים אירופים פרו-נוצרים ומוכיח אותם, שהעדר הדעת בקרב "גדולי ישראל"