תוצאות החיפוש

ולמה דומה טענתו של עשור? מדוע אפוא עשור מתעתע שצריך "לזרוק את השכל"? כמו כן, עשור כלל לא הבין את מהות המחלוקת בישראל. ומדוע בכלל עשור מציין את העניין הזה? לפי עשור, הרמב"ם כפר ביציאת מצרים!

עשור תופשׂ את אגדות חז"ל כפשוטן! עשור מודה שספר האופל הוא ספר מינות! עשור מודה שאין ראיות לכך שבר-יוחי כתב את ספר האופל בהמשך דבריו אומר עשור: "ואפילו אם יאומת אצלו שרשב"י עשור מודה בכל ענייני המאגיה! עשור מאשים את רבנו בשחץ בהמשך דבריו עשור טוען כנגד החוקרים: "שמה שלא עובר את ביקורת התבונה שלהם, לא קיים

עשור משקר ומוציא לעז על הרמב"ם בהמשך דבריו עשור גם משקר שקר מכוער מאד, עשור אומר, שהרמב"ם טוען, שחכמי ראייתו של עשור ממסכת פסחים בהמשך, עשור מנפנף בראיה לכך שיש אמת ב"נסתרות", דהיינו במה שהוא מכנה: "חכמת לפי עשור אין מקום לשכל ולדעת עוד טוען עשור, שלא ניתן לפרש את מעשה בראשית ומעשה מרכבה לפי "אומד הדעת", ומה עושה עשור? עשור מפנה עורף לצלם האלהים שהוענק לו בהמשך דבריו עשור מגלגל עיניו לשמים ושואל: למי עלינו להאמין?  

יתר-על-כן, מפסק חז"ל ורבנו בהלכות שביתת עשור לקמן עולה, שלדבר מצוה או אפילו במקום צורך גדול, רשאי אדם וכך פוסק רבנו בהלכות שביתת עשור (ג, ו): "המהלך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שהוא גדול ממנו בחכמה והואיל וכל האיסור שנידון בהלכות שביתת עשור הוא משום איסור רחיצה שהוא איסור דרבנן, ומשום כיבוס דאורייתא וייתכן שבשבת הדין אפילו קל יותר, שהרי בהלכות שביתת עשור יש איסור רחיצה, ולכן נזקקנו שכניסתו למים תהיה

במשנה עֵדִיוֹת (ב, י) נאמר כך משמו של רבי עקיבה: "אף הוא אמר חמישה דברים של שנים-עשר חודש: משפט דור המבול שנים-עשר חודש, משפט איוב שנים-עשר חודש, משפט המצריִים שנים-עשר חודש, משפט גוג ומגוג לעתיד-לבוא שנים-עשר חודש, משפט רשעים בגהנם שנים-עשר חודש, שנאמר: 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ'. זאת ועוד, הנבואה בישעיה, שממנה מביאים אסמכתא לשנים-עשר חודש לרשעים בגיהינום, עוסקת כולה בעניינים שעתידים כלומר, אין מטרתו של המשל ללמד על קצבה מסוימת של עונש, אלא, הקצבה הזו של שנים-עשר חודש היא תפאורה בלבד

ולכן אמרו חז"ל "איזהו עשיר השמח בחלקו", כי האדם אשר חולה בנפשו אינו יכול להיות שמח. לחיות חיים טובים ושלווים, בהתאם למה שה' העניק לו, ויסתפק בכך וישמח בחלקו – ולא ישאף וישתוקק לדמיונות עושר

והלא בעשור מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". מכל מקום, יש לציין כי רבנו הרמב"ם לא הזכיר את דרשת חז"ל האמורה בהלכות שביתת עשור וגם הרי"ף השמיט את הדרשה בהלכות שביתת עשור (א, ג) רבנו פוסק כמדרש ההלכה שבפי רבי ישמעאל, וז"ל: "וצריך להוסיף מן החול על הקודש

נשים לב כי תוספתא זו עוסקת בגזרות חכמים, כלומר הביטוי שאנו עוסקים בו עשוי לחול אך ורק בגזרות ומצוות לגמרא, תוספת יום הכיפורים היא מדאורייתא, ברם, לאור דברי התלמוד ביומא (פא ע"ב) רבנו פוסק בהלכות שביתת עשור פסיקת רבנו הרמב"ם הביטוי "הנח להן" מופיע בכתבי רבנו פעם אחת בלבד והוא בהלכות שביתת עשור (א, ז): "מוטב ברם, טרם שנדון בביטוי "הנח להן" וכו' בהלכות שביתת עשור, עלינו לברר מהי דעת רבנו בשאלת חובת התוספת מחול וכֹה דברי רבנו בהלכות שביתת עשור פרק א: " [א] מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחודש השביעי [...]

אין ספק, כי אם תבוא פעולה נכונה בתחום זה, נגיע תוך עשור אחד להישגים מרובים.

נחזור לשאלה: האם אכן לדעת רבנו "מנהג המקום" עשוי לבטל את מצות לא-תעשה של שבועת-שווא ולגרום לנשיאת שם התעתוע השני בתעתועו השני הסופר האורתודוקסי מצטט קטע מהלכות שביתת עשור (ג, ג), אעתיק את כל ההלכה ואדגיש המקום, ובמלים אחרות: תעתוע נוסף, ואוסיף ואסביר: איסור הרחיצה ביום הכיפורים הוא מדרבנן (הלכות שביתת עשור

מאז פרסום מכתבו-הודעתו של ד"ר דויטש מעל דפי עתוננו, פנו ארבעה-עשר בוגרי תיכון – וביניהם ארבע נערות – עדות המזרח, על-ידי שבירת המונופול של בני עדות המערב ועל-ידי גיוס האמצעים הכספיים לכך, הרי אין ספק שתוך עשור

לכל הפחות רמז אליה לאחר שטרח להסתירה בתוך בליל הבלי המפרשים, וז"ל בפירושו המשמים והמייגע להל' שביתת עשור

וביתר ביאור, רבנו פוסק בהלכות שביתת עשור (ב, א): "האוכל ביום הכיפורים מאכלים הראויין לאדם ככותבת הגסה ב.4) בהלכות חמץ ומצה (ה, יג) רבנו פוסק כך: "וכמה שעור חלה? בפירוש המשנה למסכת חלה (ב, ו) אומר רבנו כך: "נמצא לפי זה, שיעור המידה החייבת בחלה, מידה שיש בתשבורתה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ועשירית אצבע [...] לפי חלוקת שיעור חלה קמח הוא משקל כאחד-עשר גרם ".

פעלו מתוך תמימות ופתיות-מחשבה כאילו כביר מצאה ידם, אך היו ביניהם שידעו והכירו את אפסות סגולותיהם, והם עשו שוגגין ואל יהו מזידין" לא שייכת כאן כלל, ואבאר את דבריי: הוראה זו מופיעה פעם אחת בדברי רבנו בהלכות שביתת עשור כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

ואם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמין בבוקר" (דעות ד, יח); "שתה חומץ מזוג במים – חייב" (שביתת עשור ב, ו

האמת; ב) אדם ששכלל את מידותיו וזכה להיות אהוב ורצוי למטה ולמעלה (וראה דברי מָרי בעניין זה בהלכות שביתת עשור

להסתיר אותה היטב בתוך בליל המפרשים המשובש שאין לו סוף, וכֹה דבריו אשר מסתתרים בפירושו להלכות שביתת עשור

והיה זה מָרי בכבודו ובעצמו אשר לימד אותנו בהלכות שביתת עשור (עמ' תשעא), כיצד להבין את דברי חכמים במסכת

ומדוע עשו האדומי ויתר על הבכורה בתחילה? ואפילו שגם הוא זכה לברכת-עושר מיצחק אבינו לאחר יעקב: "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל זהו אפוא עשו האדומי, זוהי ירושתו לעמֵּי אדום, וזוהי ירושתו לתרבות המערב החטָּאה: רדיפת הבצע ואהבת הממון וזכורני כיצד אותו ערוסי קונגו עשיר כקרח, התעקש להתעטף לפני חסידיו בטלית מצהיבה וישנה, כאילו הוא עני-דך-מך אף שהוא עשיר כקרח והם שקועים בחובות, מבלי להתבייש ומבלי למצמץ, כאילו הוא עושה להם טובה ומזכֶּה אותם "

יצרה קשר עם מקובל מסוים כדי שיטלפן אליו וינסה לשכנע אותו שהוא "רואה" ב"כוחותיו הרוחניים" שגורל עתידו קשור ועשיר היא מן המעלות המדותיות כלומר עין טובה, לפי שהם [=חכמים] קוראים לבעל עין טובה – עשיר, והוא אמרם בהגדרת העשיר: 'איזהו עשיר השמח בחלקו' [אבות ד, א], כלומר, שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן ואינו מצטער על עשיר – עשיר בדעתו". אמר אביי, נקטינן: אין עני אלא בדעה", ומדבריהם נלמד גם על הצלע השני של העניין: שאין עשיר אלא עשיר הדעת

וכי יעקב אבינו שלח את המנחה כדי לשאול בשלומו של עשו? וכי יעקב אבינו התעניין בשלומו של עשו הרשע? ורש"י הטיפש לא שם לב, אך בפירושו זה הוא מרומם את עשו הרשע יותר מיעקב אבינו! ובמלים אחרות, יעקב אבינו הסתפק בחלקו אך לא הרגיש שהוא עשיר, אך עשו הרשע לעומתו, לא רק הסתפק בחלקו, אלא אף הרגיש שהוא עשיר גדול, ואיזהו עשיר השמח בחלקו... את עשו ובוודאי יש לו דברים חשובים מאד לעשות, וכיו"ב.

ללווה ליקח ההלוואה ולהוציאהּ שלא לצורך ולאבדהּ, עד שלא ימצא בעל חוב מאין יגבה, אף-על-פי שהמלווה הוא עשיר וראיתי כומר עשיר מבקעת העצמות שנהג ללוות מאות אלפים "לשם שמים", ולא היה מחזיר באופן שיטתי, דהיינו הוא ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים  [כלומר כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

ההגיוניות בלי ספק; ועשיר – היא מן המעלות המידותיות, כלומר עין טובה, לפי שהם קוראים לבעל עין טובה – עשיר , והוא אמרם בהגדרת העשיר [אבות ד, א]: 'איזהו עשיר השמח בחלקו', כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן ואינו גבורה פיסית ועושר כמותי אמנם, בתלמוד שם המשיכו להביא ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי, אך מָרי וזה לשונו: "אלא ששם משמע בגמרא דגיבור כפשוטו שיהא בעל-כוח, וכן עשיר כפשוטו שיהיה לו ממון הרבה. ואוסיף, שאיני מבין כיצד עלה זה על דעת הרא"ש והרי"ק, שהרי מה שייך עושר כמותי וגבורה פיסית לעניין נבואה

והסיבה פשוטה, אותו שיכור היה עשיר גדול מדרום-אמריקה, ומארגני הכנס דימו לחשוב שהם יתנו לו כבוד והוא ייתן להם ממון, ונמצאו גומלין זה-את-זה כמשנת החמָּרים שאינם נאמנים… ואותו סכל עשיר היה כל-כך בהמי ונבער וריק לחמור כך השבט לגב הכסילים", והוסיף שם קאפח בענייני התרגום: "תרגם 'שׁוֹט' – 'סוט', דומה לעברית, והוא עשוי משמונה רצועות-עור הקלועות יחד מעשה אומן עד שנעשה גוף אחד עגול ארוך ומתפתל; [והוסיף ותרגם רס"ג] 'מֶתֶג ' – 'מקרעה', והן שלוש רצועות עור קלועות יחד ולהן ידית של עץ".

אך גם משה רבנו לא הצליח באותה השעה הקשה לעשות כפנחס בן אלעזר, ולא כל הנביאים עשו כאליהו בהר הכרמל. וכל-שכן המינים הארורים שדינם הוא מורידין ולא מעלין, וכֹה דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק ובכל ארבעה עשר המקומות שצמד-המלים "עַל דְּבַר" נזכר בתורה משמעותו היא: בגין הדבר או בגלל הדבר, ואונקלוס נמצא אפוא, שרש"י-שר"י התיר ליטול ממון אף שיהיה בנטילתו חילול-שם-שמים, אלא-אם-כן האדם עשיר גדול ממילא, כלומר, כל תלמידיו של רש"י רואים במזלות עניין אמיתי, לדוגמה: הם סוברים ששינוי שֵׁם של אדם עשוי להשפיע

עבור כבוד תורתו" וכו'. האמנם משום שהוא היה תלמיד חכמים? האמנם משום כבוד תורתו? ויותר גדול מזה אָמְרָם בַּסִּפְרֵי: שמא תאמר, הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל ויותר גדול מזה אָמְרָם בַּסִּפְרֵי: שמא תאמר, הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל וכך אנחנו עושים מעודדים ומחזקים את ההמון, לעסוק בתורה ולקבל שכר עבור התורה, ליהנות בכתרה של תורה. וכך אנחנו עושים, מעודדים ומחזקים את ההמון, לעסוק בתורה ולקבל שכר עבור התורה, ליהנות בכתרה של תורה [..

בנוסף לעריכת כתב העת "אפיקים", אותו הנהיג למעלה משישה עשורים, יוסף דחוח-הלוי עמד בראשות עמותת "אפיקים שני עשורים לאחר מכן, ירחוני "אפיקים" הומרו לנייר כרומו משובח, אותיות סדר-מחשב, וכותרות חריפות, נעולות חשבתי שלפחות אוכל להתפלל בארץ-ישראל, ופרוטות אני מקבל עבור עבודתי'. אבל ההיפך הוא הנכון: עצם העלאתם לדיון, עשוי למצוא פתרון לטובת כולם". "מה הם עשו, לקחו חתונה תימנית, הכניסו לתוכה קיבוצניק תימני שאינו בקי בתולדות יהודי תימן, ובאו ושאלו אותו

פעם מביביסטים רפי שכל, את הטענה שצה"ל הפקיר במכֻוון את יושבי הדרום, כל האשמה היא על צה"ל, ביבי כלל לא קשור

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [!] ". ויתרה מזאת, כאשר הדבר קשור בשׂררתם, גם מן החמורות הם אינם נמנעים, ויראת השמים המועטה שלהם נעלמת לחלוטין והיה ר' טרפון כל שאר ימיו מצטער ודואב מאותו היום על מה שאירע לו שהציל את עצמו בכבוד התורה, והוא היה עשיר אוי לי שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם', ואמרו על זה משום שר' טרפון עשיר ועוד, רבני הערים מקבלים שכר גבוה מאד, לפיכך, גם אם הם היו עוסקים בניהול הכשרות בפועל, ומקדישים לכך עשר

"קול ישראל" נעשה חסר תוכן ועני בתוכניות יהודיות מקוריות, והוא היה יכול להיות עשיר שבעולם במגוון העצום מכשירים אלה יכלו לרכז תחת ידם עושר תרבותי אדיר שמעטים דוגמתו בעולם: בשירה, בזמר, במחול, בפולקלור, בספרות