[מאמר זה פורסם בכתב-העת 'אפיקים' גיליון עו, תשרי תשמ"ב, עמ' 15].
הבחירות כבר התקיימו ותוצאותיהן ידועות. ייתכן שהאווירה שבה הן התנהלו והאופי המכוער של אישים וקבוצות "יפי נפש" שבלט בשעת מבחן של תרבות אנושית אמיתית – נשכח כבר, אולם ספק גדול אם המשקעים הללו שאווירה זו הותירה בלב המזרחים יישכחו כלל.
האמנם שתי תרבויות?
הרעיון של קיום שתי תרבויות בישראל צץ וקנה לו שביתה בשנות החמישים: אחינו האשכנזים זיהו עצמם עם התרבות המערבית על כל מעלותיה, והמזרחים זוהו עם התרבות המזרחית הלבנטינית, כביכול, על כל מגרעותיה. לפחות במשך כל שנות השבעים נדמה היה, שרעיון שתי התרבויות במובנו השלילי, נשכח וירד לטמיון. אך הסתבר עד מהרה, שזו הייתה אשליה. בבחירות לכנסת העשירית חזרו אחינו האשכנזים, ודווקא במפלגת העבודה המתיימרת להיות סוציאליסטית ומגינה כביכול על הנדכאים והמקופחים, והעלו את הרעיון בצורתו השלילית המכוערת.
אולם, לא היה די ברמזים, והיה צורך גם בהדגמות, אלא שהדגמות אלה העידו יותר על אופייה של התרבות האשכנזית המערבית, כביכול.
הדגמה ראשונה הייתה באסיפות בחירות שבהן לא רצו המוני המזרחים לשמוע את דברי שמעון פרס ומוטה-גור. אז יצאו שניים אלה מכליהם ומשיווי משקלם והגיבו בצורה בלתי-תרבותית לחלוטין. הראשון קרא לעבר הציבור שבא לשכנעו ולבקש את קולותיו: "אספסוף חומייניסטים, פשיסטים, השאירו אתכם בלי חינוך". והשני, הידוע בדעותיו הגזעניות, שאפילו עיתון "על המשמר" התחלחל בזמנו ולא פרסמן, קרא לעבר המזרחים, שאת קולותיהם הוא בא לבקש: "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים".
ברצוננו לשאול את שני המנהיגים "הסוציאליסטים, פרס וגור: הציבור שקראתם לו פשיסט ובלתי מחונך וזיהיתם אותו עם הערבים הוא ציבור שגדל על ברכי משטר, שבו שלטו מפא"י והמערך במשך שלושים שנה, ואם כך הוא בעיניכם כיום – האם אין בכך עדות שהאשמה היא במפלגתכם ובמשטר שהקימה?
ההדגמה השנייה הייתה יותר חמורה. באסיפת בחירות ענקית שקיים המערך בכיכר מלכי ישראל, בזכות האוטובוסים שהסיעו אנשים מקיבוצים, מושבים וקצוות-ארץ אחרים – קם דודו טופז וצעק במלוא גרונו בגנות המזרחים: צ'חצ'חים, שין-גימלים. וכל אותם רבבות אנשים, שברובם המוחלט וודאי היו אשכנזים, ובחלקם הגדול אולי גם "סוציאליסטים", הריעו לו בצורה היסטרית.
אינני מבין מדוע פרס ראה בהפרעה של המזרחים בפתח-תקווה גילוי פשיסטי? כלום אין התגובה האשכנזית על קריאות דודו טופס מזכירה לו ולחבריו תרועות היסטריות אחרות של המונים משכילים אחרים באירופה במאה שלנו, לשֵׁמע כינויי הגנאי ליהודים מפי מנהיגים גזענים?
ולבסוף, שאלה אחת לפרס ולגור ולחבריהם: אם הציבור המזרחי הוא כזה בעיניכם, מדוע אתם דבקים כל-כך בקולותיו? כלום אין קולותיו נגועים גם הם בפיגור ובפשיזם?
מה היא עדתיוּת?
הקמת רשימת תמ"י [=תנועת מסורת ישראל] הביאה את האשכנזים, ואף חלק מהמזרחים המזדנב אחריהם, לצעוק במקהלה: זוהי עדתיות, זוהי סכנה לפיצול העם.
החוצפה האשכנזית וחוסר חשיבתם הרציונלית נתגלו במקרה זה במיוחד, מכיוון שבאותו זמן ממש הוקמה גם רשימה אשכנזית עדתית היא רשימת העלייה הרוסית, שהעומד בראשה הוא חבר מרכז מפלגת העבודה וכל המפלגה נתנה את ברכתה להקמת הרשימה.
רשימת העלייה הרוסית לא רק הייתה עדתית בכך שכולה אשכנזית, אלא גם הייתה עדתית צרה, מכיוון שהתבססה על עדה מארץ אחת. ובכל זאת, בעיני האשכנזים רשימת העלייה הרוסית הייתה כשרה ולא עדתית ואילו רשימת תמ"י פסולה, עדתית ומסכנת את אחדות העם!
אחינו האשכנזים צריכים להבין שהזמנים נשתנו ודמגוגיה כזאת לא משפיעה עלינו עוד.
תמונת שער הרשומה מאת: לשכת העיתונות הממשלתית, CC BY-SA 3.0.