לאחרונה נשלחה הודעה לקהילת סופרי הסת"ם (ספרי-תורה, תפילין, ומזוזות) בישראל, בה השמיצו את "דיו נהרי" והאשימו אותו שהוא מוכר דיו מקולקל, השמועה נפוצה במהירות בקרב כל קהילות סופרי הסת"ם ושלל לקוחותיהם. אף-אחד לא הטיל ספק בכשרותה של ההאשמה ובמקום לבדוק לחקור ולדרוש – שפכו גלוני שמן על אש בשדה קוצים.
בציווי "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויק' יט, טז) אנו מצֻווים לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע מקרה של אבדת נפש מישראל, וכֹה דברי הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש (א, יד):
"כל היכול להציל ולא הציל – עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. וכן הרואה את חברו טובע בים, או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו – ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו – ולא הציל; או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו [כלומר על חברו היהודי], ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו [של הגוי] ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'".
"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְיָ" (ויק' יט, טז) – הציווי השני בפסוק הנדון הוא "לא תלך רכיל בעמיך", להלן משמעות המילה מתוך מילון "מילוג" שברשת: 1) עיסוק בחייהם האישיים והפרטיים של אחרים; 2) שמועה לא מבוססת.
וכֹה דברי הרמב"ם בראש הלכות דעות פרק ז: "המרגל בחברו – עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמיך'. ואף-על-פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל; לכך נסמך לו, 'לא תעמוד על דם רעך' – צא ולמד, מה אירע לדואג האדומי. אי-זה הוא רכיל? זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר: כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני: אף-על-פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם".
שורה תחתונה, לפני שמפרסמים האשמות קשות והורסים את חייהם של בני אדם, יש לבדוק, לחקור ולדרוש היטב, ורק לאחר מכן לבחון האם ראוי לעשות מעשה. כלומר, גם אם לאחר הבדיקה והדרישה והחקירה, נמצא שמאן-דהו מכשיל את הרבים, יש להזהירו תחילה בארבע עיניים, ורק אם הוא כופר בתוכחה ובועט במוכיח, מוצדק להאשימו ולהזהיר את הציבור מפניו.
וילכו אחרי ההבל – ויהבלו
בימינו האמת נעדרת, ורבים הם אשר מסלפים ומעוותים את האמת בגלל הצורך שלהם לספק את גאון לבם, שנאמר: "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ" (מש' יח, ב).
בו-בזמן, ישנם לא מעטים אשר מתעניינים בדת, ושואלים שאלות מתוך ציפייה לתשובה "על רגל אחת" למרות שלימוד התורה דורש התמדה ואורך רוח. מכל מקום, חשוב לתת לכל אדם את התשובה המתאימה לו מבלי לגמגם, לכן, לפי דעתי הדרך הנכונה היא לענות ברוגע וביישוב הדעת, כגון אצלנו בפורום, ואם האדם חפץ באמת – ניתן להזמין אותו לארוחה לדון ולעיין בספרי הרמב"ם, ואם הוא חפץ באמת – הוא יראה בכך הזדמנות גדולה.
הקבלה החדשה והמזויפת חדרה לעם-ישראל, היא מפתה את בני-האדם בשקר שכל אדם מסוגל ללמוד ולהבין את "הנסתרות". ברם, היא גוררת לעבודה-זרה, מפיצה שקרים ודעות כוזבות, ומחריבה לחלוטין את עולמו המחשבתי של האדם. דוגמה לכך מצאנו אצל אצילי בני ישראל, אשר למרות שהם עסקו בדברים אמיתיים, הם התפרצו במחשבתם כלפי ה' יתעלה, והגיעו לשגיאות מחשבתיות חמורות אשר נוגעות להגשמה (מו"נ א, ה). כל-שכן וקל-וחומר בעניין הקבלה המזויפת, אשר עוסקת במיסטיקה, בהזיות ובאלילות.
"יִרְאַת ייָ רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ" (מש' א, ז).
מדבר שקר תרחק
בכלי התקשורת מרבים להכפיש את הדתיים על מעשיהם, ואף שיש בדבריהם דברי אמת מפני שלא מעט מ"הדתיים" עזבו מקור מים חיים, לא ראוי להסיק משגיאותיה של היהדות האורתודוקסית מסקנות ביחס לדת האמת, ואסביר מדוע: היהדות האורתודוקסית טוענת בעלוּת על תורת משה כי לפי דמיונה היא "דרך האמת", בדיוק כמו שטוען הזרם הנוצרי האורתודוקסי, שהוא האמת מכל הכיתות והגישות הנוצריות. ברם, תורת משה אינה ירושה של אנשים מסוימים ולאף אחד אין זכות לטעון עליה בעלות, אלא היא רכושו של כלל עם-ישראל, והיא ניתנה לנו מאת ה' באמצעות שליחו הנאמן, וכל החפץ בה מוזמן.
כוונתי לומר, שאותם אלה אשר נשענים על דברי הרכילות התקשורתית, וטוענים שאלו הם פני התורה ומשום-כך הם אינם חפצים בה, אינם עושים כן מתוך בדיקה חקירה ודרישה אחר האמת, אלא, שאיפתם להצדיק את דרכם הליברלית והשוויונית, אשר מצאה לה כר נוח לתקוף ולהכפיש את ערכי המוסר אשר מגבילים את פעולותיהם ותאוותיהם. דומים להם המתעים את העם אחרי ההבל מקרב היהדות האורתודוקסית, אשר כושלים בהליכה עיוורת אחרי אישים שכירים אשר מחופשים לרבנים.
נחזור לתועים הליברלים, אשר מביאים "ראָיה" לתעייתם הרוחנית מדברי הנביא חבקוק, ובעקבותיו הם קוראים בקול גדול: "איש איש באמונתו יחיה", כלומר כל אדם רשאי לנהוג לפי ערכי המוסר שהוא בוחר לעצמו. כמובן שהם סילפו את דברי הנביא שאמר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה", כלומר דווקא אדם שהולך בדרכי היושר והמוסר האלהיים שניתנו לנו מפי-הגבורה בהר סיני על-ידי משה רבנו, דווקא אדם נאמן כזה, הוא יזכה לחיים טובים ומאושרים בעולם-הזה, ולחיי הנצח בעולם-הבא לאחר הסתלקות נפשו מן העולם.
בדומה לתועים הליברלים, יש תועים ומתעים מקרב הזרם האורתודוקסי, אשר מפרשים את ציוויי התורה באופנים מחודשים אשר לא שׂערום אבותינו ואין להם שום קשר למקורות האמיתיים. לדוגמה, שמעתי השקפה אשר מבוססת על הפסוק: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ" (דב' יב, יט) – הם הבינו מן הפסוק, שכל אדם צריך למצוא לו לוי לדבוק בו; ואין סוף לדברי השוטים אשר מעוותים את פסוקי התורה ומחדשים ציוויים ודרישות מחודשות. עוד אִמרה מככבת היא האמרה: "שבעים פנים לתורה", וממנה משתמע שכל דברי התורה שבכתב, וכל מצוות התורה שבעל-פה, וכן כל הוראות הסנהדרין – כולם הינם המלצה אדיבה בלבד.
הנזק הוא אדיר, מפני שכעת, כשפלוני אלמוני מעוניין לעשות תשובה, הוא נאלץ להתמודד עם סבך של חומרות מיותרות ושלל סילופים ועיוותים. האמת מסתתרת תחת ערימה עצומה של דברי שטות עד שקשה מאד להגיע אליה.
סוף דבר
רבנו בכתביו ההלכתיים והמחשבתיים, הגיש לנו את התורה-שבעל-פה מזוקקת ומדויקת לאור קבלתם האמיתית של חכמי המשנה והתלמוד. הרמב"ם היה נאמן לדרכם של חז"ל ולמסורת הגאונים, כי הוא ידע והבין מה שכמעט כל חכמי ישראל באלף השנים האחרונות לא הבינו, והוא, שציוויי התורה ואזהרותיה אינם משתמעים לשני פנים (וכל-שכן לא לשבעים פנים), אין לפרש את פסוקי התורה באופנים אשר דורסים את הלכות התורה הקדומות והנאמנות, או מעוותים את עולם המחשבה היהודי הטהור.
וכֹה דברי רבנו בהלכות מלכים (יא, ז):
"ועיקר הדברים, ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן; וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס".
מסקנת הדברים היא, אם ירצה אדם להקשות עורפו יפתחו לו פתח מן השמים. לעומת-זאת, אם יחפוץ להיטיב את דרכיו, יש בידו לעשות כן ואף יסייעו לו מן השמים.
קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תה' קמה, יח).