תקציר מפעל חייו של רבנו הרמב"ם

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

במבואו ל"מורה הנבוכים", מָרי יוסף קאפח מקדיש פרק לשאלה: מתי נכתב המורה? בתשובתו, הוא משחזר את ימי חיי רבנו וסדר כתיבת ספריו השונים, וכך הוא כותב בפתיחת דבריו שם (עמ' 20): "אשר לקביעת זמן כתיבתו של הספר 'מורה הנבוכים', חייב אני לשחזר את ימי חיי רבנו וסדר כתיבתו". נלך אפוא בדרך שסלל לנו מָרי ונחל את רשימתנו בקביעת שנת הולדת רבנו הרמב"ם.


א. מתי נולד רבנו הרמב"ם?


מָרי כותב שם כי "רבנו נולד בשנת דתתצ"ח 4898 ליצירה, שהיא שנת אתמ"ט 1449 לשטרות. ואין אמת בדברי המקדימים שנת לידתו לשנת דתתצ"ה, ובודאי גם לא בדברי המקדימים לשנת דתתצ"ג, ותאריכים אלה בנויים על תהו".


מדוע מָרי יוסף קאפח אומר בפסקנות שתאריכים אלה בנויים על תהו? מפני שיש בידינו עדות מפורשת שנאמרה מפי רבנו בכבודו ובעצמו. עדות זו מופיעה בסוף פירושו למשנה אשר נכתב בכתב ידו, ומלמדת באופן ברור כשמש שרבנו נולד בשנת דתתצ"ח. ואין לי ספק כי כל המלומדים שעסקו בנושא זה טחו עיניהם או שלא רצו לראות את אור האמת, ומשום מה התעקשו בהתעקשות מופתית שרבנו נולד בשנת דתתצ"ה נגד ראיה ברורה.


והנה דברי רבנו במורה (א, לא) על אותם "מתעקשים מופתיים":


"לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה, אין בו מחלוקת ולא ויכוחים ולא התנצחויות, זולתי מצד סכל המתעקש עיקשות הנקראת 'העיקשות המופתית'. כדרך שתמצא אנשים שהתעקשו נגד כדוריות הארץ והיות הגלגל עגול וכיוצא בכך, אלה אין להביאם בחשבון". ומָרי מבאר שם מהי ה"עיקשות המופתית": "עקשנות עקשנית נגד הוכחה ברורה".


נחזור לענייננו, ונעיין בראיה המופיעה בחתימת רבנו לפירוש המשנה:


"אני משה בר' מימון הדיין [...] התחלתי לחבר פירוש זה ואני בן שלוש-ועשרים שנה, והשלמתי אותו במצרים ואני בן שלשים-שנה שהיא שנת אלף וארבע מאות ותשע ושבעים לשטרות".


שנת 1479 לשטרות, שבה סיים רבנו את פירושו למשנה ובה היה בן שלושים-שנה, היא שנת 4928 ליצירה, והיא שנת 1168 לספירת הנוצרים. אם נחסר משנה זו שלושים שנה נגלה את שנת לידתו של רבנו, 1168-30=1138, ושנת 1138 לספירה היא שנת 4898 ליצירה, כלומר רבנו נולד בשנת דתתצ"ח ליצירה לפי עדותו הוא!


ואיני יודע איך פרופ' מסולסלים ואנשי מחקר נטויי-גרון, שמאמריהם המלומדים מפרנסים בקושי את הפקולטות למדעי-הרוח באוניברסיטאות השונות, אינם יודעים לעשות חשבון פשוט... ושמא דווקא בגלל אי-ידיעתם חשבון פשוט לא נותרה להם ברירה, ונרשמו לפקולטה למדעי-הרוח שדרישותיה לקבלת תלמידים כמעט אפסיות. וזכורני פרופ' בכיר מאד אשר טען בעוז שרבנו נולד בשנת דתתצ"ה, וההביל מאד כשמו עד שנהג לכנות את בהרצאותיו את מָרי יוסף קאפח בכינוי "ליצן", ואיני בא אליו בטענות כי אפילו לימודי ליבה לא למד...


ושורש סכלותם הוא הגאווה, כי אותם אשכנזים מלומדים לבנבנים-ורדרדים כגרמנים, אינם מסוגלים להודות שהם טועים ושוגים בשל עוצמת חששם והכרתם, במודע או בתת-המודע, כי כל בניין גדלותם עומד על כרעי תרנגולת השקר וההטעיה. ומרוב אימתם זו, פוחדים המה שאף אם תשלוף מתחת לרגליהם ולו נוצה מרוטה אחת, יקרוס כל בניין הרוממות שטרחו לבנותו במשך עשרות ומאות שנים, וערוות סכלותם תתגלה לעיני כל.


ולא רק ערוותם תתגלה, אלא גם המקור לפרנסתם ולפיטום גאוותם המדומה עלול להיפגע באופן בלתי-הפיך, וממילא גם שלטונם והתנשאותם. ואיני יודע מי הגדולה, אהבתם לתאוות ולממון או אהבתם לשלטונם להתנשאותם ולרוממותם המדומה, אך יודע אני גם יודע, כי אשרינו שלא שם חלקנו כחלקם והרחיקנו ממועצותיהם ותככיהם...


ב. מתי כתב רבנו את פירושו למשנה?


נחזור עתה לדברי מָרי שם (בעמ' 20), וזה לשונו:


"ובהיותו כבן עשרים ושלש שנים, כלומר בשנת דתתקכ"א ליצירה היא שנת אתע"ב לשטרות, החל בכתיבת פירושו למשנה, וסיים אותו בשנת דתתקכ"ח היא שנת אתע"ט לשטרות בהיותו בן שלשים שנה, כמו שכתב בסוף פירושו לסדר טהרות וכפי שכתבתי שם במהדורתי".


נמצא שארכו לרבנו שבע שנים לכתוב את פירושו הנפלא למשנה, ולא היה קל הדבר כפי שרבנו מעיד בסוף פירושו למשנה שם: "יודע הוא יתעלה כי יש הלכות מהן [=מההלכות שבפירוש המשנה], שכתבתי פירושן במסעותיי בדרכים, ומהם עניינים רשמתים בהיותי על גבי האניות בים הגדול, ודי במצב זה, נוסף על היותי מעיין במדעים אחרים".


מָרי יוסף קאפח מצביע במבואו שם על עובדה מעניינת: באותה שנה שרבנו סיים לכתוב את פירושו למשנה (4928 ליצירה), אלפיים שנה בדיוק לפני כן, נסתיים בניין בית-המקדש הראשון, וזה לשונו (עמ' 20):


"באותה שנה לפני אלפיים שנה הוכרז סיום בנין המקדש, 'וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת... וַיִּבֶן הַבַּיִת' [מ"א ו, א], והם יצאו [ממצרים בשנת] בתמ"ח [=2448 ליצירה], הרי [שבניין בית-המקדש נסתיים 480 שנה לאחר מכן בשנת] בתתקכ"ח [=2928 ליצירה, שהן 2000 שנה בדיוק לפני שנסתיימה כתיבת פירוש המשנה]".


מָרי הוסיף שם הערה שעוסקת בשיבוש הנפוץ ביחס לשנת הולדתו של רבנו: "תאריך זה [שבו סיים רבנו לכתוב את פירושו למשנה, לצד עדותו שהיה בשנה זו בן שלשים שנה] מופיע בכל כתבי היד וגם בנדפס, ומאד תמוה הדבר שכל כותבי תולדות רבנו התעלמו מדבריו הוא ונזקקו למקורות מפוקפקים. ויש שאף העזו להציע זיוף למה שכתב בסוף פירושו למשנה והציעו לזייף במקום: 'בן שלשים' – 'בן שלשים ושלש שנים'".


וצירוף המלים "מאד תמוה" הוא ביטוי "פוליטיקלי קורקט", אשר מטשטש את האמת ואף מכסה אותה בנועם מלים מזויפות. וכי מָרי באמת תמה על דרכם של האשכנזים אלילי הספרדים והתימנים? והלא ידע הוא אלף מונים ממני הקטן, כי זו דרכם כסל למו וחטאתם כי כבדה מאד, שהרי אין גבול לשיטותיהם הנלוזות, לזיופיהם המתוחכמים, לשיבושיהם המכוונים ולעיוותיהם המחושבים היטב. ואלמלא רשעם וחטאתם לא היו מתעים ומרחיקים את עם-ישראל מדרך האמת, וגורמים לישראל להיות "עם סכל ונבל" – החרשתי...


ג. מתי כתב רבנו את "משנה תורה"?


בהמשך דבריו שם מָרי אומר כך (עמ' 20):


"כעבור שמונה שנים [לאחר שסיים את פירוש המשנה], כלומר בשנת דתתקל"ו ליצירה [4936] היא שנת אתפ"ג לשטרות, אנו מוצאים את רבנו באמצע כתיבת ספרו הגדול 'היד החזקה', שכך כתב בהלכות שמיטה ויובל פ"י הל' ד: 'שנה זו שהיא שנת 1107 לחורבן, שהיא שנת 1487 למנין שטרות, שהיא שנת 4936 ליצירה'. והרי הוא אז בן שלשים ושמונה שנים. [...] ואם כן, אם נניח כפי שצריך להניח, שהחל בו מיד לאחר סיום פירוש המשנה, לאחר מתן שנה אחת שהוא זמן סביר לאישיותו של רבנו לכתיבת 'ספר המצוות' – יוצא אפוא שהחל בכתיבת חיבורו 'משנה תורה' בהיותו כבן שלשים ושתיים, ואם כתיבת מחצית הספר, כלומר עד 'הלכות שמיטה ויובל' נמשכה כשבע שנים, תן לו עוד שבע שנים אחרות למחצית השנייה, נמצא אם כן, שסיים את ספרו 'היד החזקה' בהיותו בגיל למעלה מארבעים וחמש שנים".