צוואתו של רבנו במורה הנבוכים

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

בתום הקדמת רבנו לספרו "מורה הנבוכים" הוא כותב צוואה לתלמידיו, אשר עוסקת באופני לימוד המורה, באזהרה מפני הסכלים שספר זה עלול להזיק להם, בגילוי לב של רבנו מאין היו לו כוחות נפשיים לכתוב ספר מהפכני זה, ובמוסר השכל לכל אנשי האמת כיצד עליהם להתייחס להעדר האמת ולמיעוט ההולכים בדרכה.


א. תיאום פרקי המורה


אחד הדברים החשובים ביותר ללומד "מורה הנבוכים" הוא לידע, כי רבנו לא הבהיר עניינים מסוימים עד תומם במקום אחד, ויתרה מזאת, עניינים רבים מאד בספר זה ניתנים ללימוד רק לאחר לימוד הקדמות ופרקים אחרים שקדמו להם, אשר מהווים מצע הכרחי להבנת הפרקים הבאים. כלומר, ספרו זה של רבנו בנוי באופן כזה, שיש ללמדו באופן יסודי ושיטתי, תוך שאנו זוכרים את הכללים והיסודות המובאים בפרק הנדון גם לפרקים הבאים.


ספרו זה של רבנו אינו רק ספר מחשבה בתורת ישראל, אלא הוא משמש גם "ארגז כלים" ללימוד המחשבה היהודית בספרות חז"ל ולהתמודדות עם הנושאים המחשבתיים העולים בכל דור ודור. כלומר, ספרו זה של רבנו משמש כמקור בלתי נדלה של רעיונות וכללים הגותיים, אשר מעצבים את כוחות המחשבה, ויוצרים כלים ומושגים מחשבתיים עדינים אשר באמצעותם ניתן לטפל לנתח ולפרק כל קושי מחשבתי שעם-ישראל מתמודד עמו.


אחד הדוגמאות המרכזיות ביותר לכך היא מלחמתו של רבנו בעבודה-הזרה. רבנו מלמד אותנו שהציר שעליו התורה סובבת הוא "עקירת העבודה הזרה ומחיית עקבותיה", ולכן אין לדון לכף זכות עובדי אלילים בשום צורה שהיא, ובמלים אחרות אין שום הצדקה לעבודת אלילים או להצדיק עובדי אלילים. לאחרונה שאל אותי אדם, האם מותר לפקוד קברות צדיקים ולהתפלל בהם, במטרה להגן עליהם מפני השתלטות ערבית – שהרי אם אנחנו לא נפקוד קברים מסוימים, הערבים עלולים להקים שם מסגדים ואחיזתנו תתערער באותם המקומות. השבתי לו, כי טענה זו היא הטעיה לעבוד עבודת אלילים, שהרי יש אינסוף דרכים לחזק את אחיזתנו כאן בארץ-ישראל למי שהדבר חשוב לו, ואין שום הצדקה להכשיר את פולחן הקברים האלילי בשום תירוץ, כי תכלית כל התורה כולה היא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ולכן הנזק שבתפילה על קברי צדיקים רב וגדול אלף מונים מן התועלת.


זאת ועוד, שוו בנפשכם איזה חילול ה' עולמי יש במה שרבים נוהרים לקבר שנמצא במירון. כחצי מיליון איש מדי שנה "עולים" לקבר ומתפללים לרשב"י שיציל אותם – הזהו עם חכם ונבון? האם זו הדוגמה האישית שעם ישראל נותן לגויים? האין בזאת הצדקה ועידוד לנוצרים אשר אף הם קובעים את כנסיותיהם על מקום הקברים? ואיך בדיוק אנחנו מדריכים בזאת את הגויים לעבוד אל אחד שאין-כיוצא-בו – בפנייה למתים ובפולחן הקברים?!


"הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים [...] אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם" (יש' סה, ד–ה).


רבנו מלמד אותנו במורה, כי אין שום הצדקה לעבוד עבודת אלילים, ולכן אין שום מקום להתיר או אפילו להתייחס בסלחנות לעבודת אלילים מכל סוג שהוא, ולא משום סיבה שהיא, ובוודאי לא לעבודת אלילים אשר מאות אלפים שוגים אחריה מדי שנה בשנה. והדבר מזכיר מאד את עגלי ירבעם, אשר במקום לעלות לרגל לירושלים, היו "עולים לרגל" לעגלי ירבעם, והפכו את החול לקודש ואת הטמא לטהור, ובסופו של דבר נחרבה ממלכת ישראל בעוון עבודה-זרה, ועד עצם היום הזה עשרת השבטים נחשבים לאבודים!


נמשיך עתה בדברי רבנו בצוואתו, אשר מורה לנו ללמוד את ספרו בעיון ובמתינות (עמ' יב):


"אם תרצה להשיג כל מה שנאמר בו עד שלא יישמט לך ממנו מאומה – תאם פרקיו זה עם זה, ואל תהיה מטרתך בכל פרק להבין את כללות עניינו בלבד, אלא גם הבנת כל מלה שנאמרה בו דרך אגב, ואף-על-פי שאינה מעניין הפרק, כי מאמר זה לא נאמרו בו הדברים איך שנזדמן, אלא בדקדוק רב ובמשנה דיוק וזהירות מגרימת טעות בהבנת דבר קשה, ואין דבר שנאמר בו שלא במקומו אלא כדי לבאר עניין מסוים במקומו. ואל תעיין בו בקלישות, כי אז תזיקני ולא תועיל לעצמך, אלא צריך אתה ללמוד כל מה שצריך ללמוד, ועיין בו תמיד, והוא יבאר לך רוב הדברים הקשים שבתורה שהם קשים לכל משכיל".


כלומר, עלינו ללמוד ספר זה תוך התבוננות מקיפה בשאר המקומות שרבנו התייחס לנושא הנדון, וכך נצליח לראות את התמונה השלמה. נשים לב, שרבנו מורה שלא לעיין בספרו בקלישות, ושם מָרי מעיר: "הכוונה שלא תלמד בו ברפרוף וקלישות כי אתה עלול להזיק למחבר בתלותך בו דברי הבל ומחשבות שווא שראית בדמיונך כאילו אמר, ולעצמך ודאי שלא תועיל [...], ורצונו לומר, אל תבוא ללמוד בדעות קדומות עקומות ועקושות ותאנוס את דברי המחבר כדמיונך". ואכן, כדי להגיע לחקר האמת חובה להתנתק מכל הדעות העקומות והעקושות, כי אם אדם כבר החליט מהי האמת לפי דמיונו, לא יעזור לו אפילו אם האמת תאיר ותזרח כנגד עיניו במלא עוזה, מפני שסימאון שכלו כבר יחשיך את עיני הדעת והוא לא יראה אור, וכמו שאמר איוב (לז, כא): "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים".


ב. פירוש דברי רבנו


בהמשך דבריו, רבנו מזהיר את הלומדים שלא יְפרשו בו מאומה, אלא-אם-כן הדבר כתוב באופן מפורש בדבריו או בדברי אחד החכמים שקדמו לו – ומי שיעשה כן מזיק לרבנו ולעצמו, והוא בגדר של "משלם רעה תחת טובה", וכֹה דברי רבנו שם (עמ' יב):


"והנני משביע בה' יתעלה את כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש בו אף מלה אחת, ולא יבאר לזולתו ממנו אלא מה שהוא מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו המפורסמים. אבל מה שיבין הוא ממנו ממה שלא אֲמָרוֹ זולתי מן המפורסמים שלנו אל יבארהו לזולתו, ואל יתפרץ להשיב, כי אפשר שמה שהבין מדבריי [הוא] היפך מה שרציתי, ויזיקני תחת רצוני להועיל לו, ויהיה משלם רעה תחת טובה. אלא, יתבונן בו כל מי שבא לידו, אם הִרווה צימאונו ואפילו בדבר אחד מכל מה שקשה לו, יודה לה' ויסתפק במה שהבין, ואם לא ימצא בו מאומה שיועיל לו כלל, יחשבהו כאילו לא נכתב".


ויש לא מעטים אשר נחשבים לחכמים, שמפרשים את דברי רבנו באופנים עקומים ועקושים, ומסבירים שרבנו אינו מתכוון לדברים המפורשים שהוא בעצמו כותב, כגון בעניין תחיית המתים או חידוש העולם, ומתעקשים לומר שרבנו הסתיר את האמת וביודעין שיקר והציג מצג שווא. ואין לי ספק, כי אותם טיפשים גדולים, כמו אותו פרופ' מפוזר שקרא לחיילי צה"ל יודו-נאצים, לא השכילו להבין את הדבר הפשוט ביותר, והוא שרבנו אינו "חכם" כמותם, רבנו לא השתמש במושגי האמת כקרדום גס להשיג תאוות בזויות וטובות הנאה בעולם-הזה, ולא עיקם את דרך האמת בכל מקום שהיא מתנגשת עם הבלי העולם-הזה – והם בסכלותם, שגו לחשוב שרבנו הוא איש אמת בעירבון מוגבל כמותם, וששכלו מזוהם בתאוות ובדמיונות ובהבלים כמותם – ולכן תלו בו את הזוהמה והרפש שתלו בו.


ולאחרונה שמעתי עוד דבר הבל מפיו של אותו פרופ' מפוזר, שאלו אותו איך איש מדע ברמתו מסוגל להיות גם איש דתי? והוא השיב, שכאשר הוא לומד את ענייני הדת הוא מתנתק לחלוטין מענייני המדע, וכאשר הוא לומד את ענייני המדע הוא מתנתק לחלוטין מענייני הדת, ובמלים אחרות הוא אומר שהדת והמדע הם שני עניינים מנוגדים! היש סכלות גדולה מזו?! היש חילול ה' גדול מזה?! וברור שאין כל סתירה בין דת ומדע, אדרבה, לדעת רבנו לימוד המדעים הוא המצוה הראשונה שנצטווינו עליה בהר סיני, והיא מצות ידיעת ה' יתעלה.


וזכורני שפעם אחת "הסביר" לי אחד מחסידיו של אותו שוטה, כאשר שאלתיו איך הוא מסביר את התקפותיו העזות של אותו פרופ' רע לבב כנגד חיילי צה"ל וכנגד המתנחלים, ואת שנאתו הפוליטית העזה והבלתי נתפסת כנגדם? והוא "הסביר" לי שזו הייתה דרכו, כלומר דרכו הייתה לומר דברים קשים כדי לזעזע, והמשך המשפט שמובן מדבריו הוא: שעלי לסלוח לו כי הוא לא באמת התכוון לכל מילה שאמר, שהרי כל מטרתו היא רק לזעזע... אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שאותו פרופ' נבל היה מזוהם בהשקפה רעה מאד, שהרי איך יעלה על הדעת שמותר לומר דברי שקר מפורשים שאינם משתמעים לשני פנים במטרה לזעזע? איך אפשר להנחיל השקפות בזויות ושפלות במטרה להדריך אל דרך האמת כביכול? האם אפשר להדריך אל האמת בדברי שקר מפורשים?! ומאסתי כבר בעבודת האלילים שעובדים אותו כמה מחבריי הדרדעים – וראוי לקרוא עליהם את הפסוק: "וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים" (יש' יט, ג).


ואם כבר הנני עוסק באותו רשע, אציין שרבים מחבריי הדרדעים טוענים שמָרי תמך בו באיזה ריאיון, ואמר דברים שמהם משתמע שאותו פרופ' נבל ידע את ה'. ולא רק שהם עובדים את האליל ההוא, הם הפכו גם את מָרי לאליל עמו, שהרי הם מניחים מראש שמָרי לא טעה ולא שגה בשום דבר מדבריו. ברם, כאשר הראיות מכריעות בבירור כנגד אותו פרופ' אין להתייחס לדברי מָרי, מפני שכנראה הם נאמרו מכורח תפקידו הרבני הממסדי, ומשכורות הדיינות המסואבות דיברו מגרונו – ו"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ" (מש' כא, ל), כלומר אין לשום אדם יכולת להתנגד או להכזיב את דברי התורה, ואין שום אדם אשר הוא מעל הטבע האנושי – "כִּי הַשֹּ