במהלך הדורות נעשו ניסיונות רבים לבטל ולהחליף את תורת משה. היו שניסו בכוח ובגלוי, היו שניסו בעורמה ובתחבולה והיו ששילבו בין שתי הדרכים הללו, כגון המצרים הפרעונים, יוון ורומי, הנצרות והאסלאם, ועוד. היו גם כאלה שביקשו לבטל ולהחליף את הדת באמצעות תוספת וגרעון על חוקי התורה, כגון קרח ועדתו, פרס ומדי, צדוק ובייתוס, הקראים ועוד. מטרת כל אלה היא הכפירה בה' יתעלה שמו, ויצירת דת חדשה שתתאים לשלטונם ולבהמיותם.
שֵם של כל עצם ודבר מעיד על תוכנו וענייניו. אם ברצון אדם או קבוצה להחדיר לתודעה הציבורית השקפת-הבל אשר תיקלט במוחות ההמון ותשפיע על מחשבותיהם והתנהגותם, עליו להשתמש בתחבולות שיווק ותודעה פסיכולוגיות אשר ישפיעו על תודעת בני האדם.
אם אי פעם חשבתם מדוע מעמדם של המשוררים, הפילוסופים, השחקנים, מגישי הרדיו והטלביזיה וכו', הוא כֹּה חשוב ומשמעותי בחברה שבה אנו חיים? ובכן, הרי לכם התשובה. הם משמשים ככלי בידי המשטר או השלטון ובאמצעות המלים הם מחדירים לציבור השקפות אשר אותן השלטון מבקש לקדם, ובכך מסיתים את הציבור לפעול לפי רצון השלטון.
אחד הדברים הראשונים שחודרים לתודעת האדם הוא השֵּׁם, ולכן, ראשי הכתות הכופרות למיניהן העניקו שמות כשרים לספרי מינותם, שנועדו כמובן להסתיר את שאיפותיהם הזרות. שמם הכשר לא מעיד אפוא על תוכנם האמיתי, ולמעשה הספרים הללו הם כמו אותו חזיר טמא שפושט טלפיו החיצוניות ככשר, אך למעשה טומאתו הפנימית אוסרת את אכילתו.
זמן רב תהיתי ביני לבין עצמי מהו השֵּׁם שיתאים לספרי המינות הריקים שקראו להם כומרי העבודה-זרה היהודים "ספרי קבלה", שהרי ברור שהם השתמשו בשם "קבלה" כדי להחדיר לתודעה שאותם הספרים שכתבו הכומרים, הם כביכול קבלה למשה מסיני. והשבוע זכיתי להבין מהו השם המתאים להם והוא מופיע בתרגום של פרשת השבוע וכן של ההפטרה.
ספר המינות המפורסם ביותר, שבאמצעותו כומרי העבודה-הזרה פוררו והרסו את החומות הבצורות שהקימו לנו חכמי המשנה והגמרא: בהלכות שפסקו וביסודות התורה שלימדו אותנו, נקרא "ספר הזוהר". והוא נקרא כך במטרה להחדיר לתודעת ההמון שהוא כביכול מאיר את התורה בפירושיו, ופותח דרך לכל יהודי במסילה העולה אל ידיעת צפונותיו של ה' יתעלה.
כמו כן, מחריבי הדת היהודית אשר הפיצו את הקבלה הפגאנית הזוהרית, הוסיפו וקראו לתורה שהם מפיצים: "קבלה" וזאת במטרה להתדמות לתורה-שבעל-פה אשר נקראה במקורות חז"ל "קבלה", ואף בתרגום אונקלוס היא נקראה קבלה, והנה לפניכם דברי התורה: "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ" (דב' כח, א). ושם תרגם אונקלוס "שָׁמוֹעַ" – "קַבָּלָא". כלומר, המילה "קבלה" מבטאת חובה עליונה לקבל את תורת האמת.
באמצעות המלים "זוהר" ו"קבלה", אותם הנוכלים, הבדאים, כומרי העבודה-הזרה, אשר כתבו את ספר האופל והפיצו את "תורת הסוד" הפגאנית, ביקשו לעצב את תודעת ההמון וכך לשלוט על דעת הבריות, וכפי שמתאר הרמב"ם את שאיפותיהם בהלכות עבודה-זרה (א, ד):
"ואחר שארכו הימים, עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל ציווה להם ואמר להם: 'עבדו כוכב פלוני' או 'כל הכוכבים', 'והקריבו לו ונסכו לו' כך וכך, 'ובנו לו היכל, ועשו צורתו כדי להשתחוות לה כל העם, הנשים והקטנים ושאר עם הארץ'. ומודיע להם צורה שבדה מליבו, ואומר: 'זו היא צורת הכוכב הפלוני שהודיעוהו בנבואתו'".
קצרו של דבר, השם הנכון והראוי ל"ספר הזוהר" הוא "ספר הקַבְלָא", מכיוון שתרגום של מילה זו מארמית לעברית הוא אפלה, חושך, ערפל. כלומר, השם "ספר הקַבְלָא" רומז גם על זיופו כספר של קבלה אמיתית, דהיינו קבלה למשה מסיני, וגם על היותו ספר אופל חושך וערפל.
והנה כמה מקורות אשר מלמדים על-כך שהמלה "קַבְלָא" הינה אפלה, חושך וערפל:
אפלה: "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ" (דב' כח, כט). תרגום: "וּתְהֵי מְמַשֵּׁישׁ בְּטֵיהֲרָא כְּמָא דִּימַשֵּׁישׁ עֲוִירָא בְּקַבְלָא וְלָא תַּצְלַח יָת אוֹרְחָתָךְ, וּתְהֵי בְּרַם עֲשִׁיק וַאֲנִיס כָּל יוֹמַיָּא וְלֵית דְּפָרִיק".
חושך: "וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה" (שמ' יד, כ). תרגום: "וְעָאל בֵּין מַשְׁרִיתָא דְּמִצְרָאֵי וּבֵין מַשְׁרִיתָא דְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲוָה עֲנָנָא וְקַבְלָא לְמִצְרָאֵי וּלְיִשְׂרָאֵל נָהַר כָּל לֵילְיָא, וְלָא אִתְקָרַבוּ דֵּין לְוָת דֵּין כָּל לֵילְיָא".
ערפל: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה" (הפטרת כי תבוא; יש' ס, ב). תרגום: "אֲרֵי הָא חַשׁוֹכָא יִחְפֵי אַרְעָא וְקַבְלָא לְמַלְכְוָתָא, וּבִיךְ יַשְׂרֵי שְׁכִינְתֵיהּ יְיָ וִיקָרֵיהּ עַלַךְ יִתְגְּלִי".
ולכן ברור, שהשם המתאים ל"ספר הזוהר" הוא "ספר הקַבְלָא" או "ספר האפלה" או "ספר האופל" או "ספר החושך" או "ספר הערפל" כי זוהר אין בו באמת, ומי שנופל בתחבולותיו ומתמכר להבליו הבהמיים רק מרחיק את עצמו יותר ויותר מיקר כבודו, מאורו, משכינתו.
ואין לי ספק שהתועים לא יקבלו את דבריי מיד, אך אל לו לאדם המשׂכיל לדחות את דבריי על הסף, אלא עליו לעצור, לחוס על כבוד קונו שהוא שכלו, ולהחל להרהר: מהי דרך האמת?
אם הנך איש אמת או איש ששואף לאמת, שקול את הדברים במתינות ותתייחס לשני הצדדים כאל שני בעלי דינים אשר באים לפניך והאמת נעדרת מהם. ויהי רצון שתזכה ויפקח ה' יתעלה את עיניך לראות את דרך האמת שלצערי ברורה היום רק למעטים, וגם היא לא זוהרת באור חזק ותמידי אלא מנצנצת פה שם, מבליחה מתוך האפילה ונבלעת שוב בתהומות הנשייה.
ויהי רצון שתזכה שלא להיות מן התועים והרשעים אשר עליהם אומר ישעיה בנבואותיו:
"הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֺן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה, וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה" (ה, יח–יט).
"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר, הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים, הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר, מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ" (ה, כ–כג).
ותזכה להיות מאלה שנפקחו עיניהם לדרך האמת ועליהם יזרח כבוד ה', כנבואת ישעיה:
"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח, כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ס, א–ג).
Comentarios