מפעלו הכלכלי של מקבילי

עודכן: 1 בפבר׳

ביום ל בכסלו תשפ"ב, נערך כנס בגני תקווה בנושא: "חינוך וחנוכה במשנת הרמב"ם". בראש הכנס עמד יוחאי מקבילי, ולאחר שקראתי את מאמרו של אדיר: "למה מקבילי מתיר ליהנות מדברי תורה?", החלטתי להשתתף בכנס ולשאול את מקבילי שתי שאלות חשובות.


השאלה הראשונה


כיצד לדעתך היו מכנים חז"ל את מי שאין לו מלאכה ונוטל משכורות מן הקופה הציבורית?


והנה לפניכם תשובתו:


"אנשים שהם עושים עבודה ציבורית [...] מותר להם לקחת מהקופה הציבורית, יש בהלכות... מי שמלמדים את הכהנים" וכו'.


נמצא, שלדעת מקבילי כל אדם שעושה "עבודה ציבורית", דהיינו כל דיין או כל רב שכיר מותר לו ליטול משכורות מהקופה הציבורית! והוא אף מביא ראיה לדבריו מן המורים שלימדו את הכהנים הלכות קמיצה בבית-המקדש... ועתה נעבור לבחון לעומק את דבריו:


ביחס לטענתו הראשונה של מקבילי: "אנשים שהם עושים עבודה ציבורית [...] מותר להם לקחת מהקופה הציבורית", ובכן, מקבילי אינו הראשון שטוען טענה זו, טען אותה גם ערוסי לפניו, וכדי להשיב לו אצטט לפניכם את דברי אדיר במאמרו: "ערוסי מכחיש את האמת":


כאמור, ערוסי טוען שרבנו בפירוש המשנה מדבר על לומדי תורה ולא על חכמים שמשמשים כפרנסים לציבור, כגון רבנים ראשיים או רבני ערים או רבני שכונות או דיינים בבית-הדין הרבני וכל נושאי השׂררה בממסד האורתודוקסי. ברם, מתוך דברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז) שאותם מצטט ערוסי בתשובתו עולות סתירות מפורשות לטענתו, והדבר פשוט מגוחך והזוי לחלוטין! כאילו אין קשר בין מה שערוסי קובע ומחליט לבין המקור שהוא מצטט.


והנה לפניכם מעט מדברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז):


"כבר חשבתי שלא לדבר בצוואה זו מפני שהיא ברורה, וגם מפני שאני יודע שדבריי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם [שהרי רובם ואולי אף כולם נוטלי שוחד ושוחרי שילומים], אבל אומר, ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים".


כלומר, לפי רבנו צוואת ר' צדוק ברורה, ואם מדובר בה רק בלומדי ומלמדי התורה ולא בנושאי השׂררה, מדוע רבנו אומר שהיא ברורה? והלא יש לחלק ולהבחין בין לומדי ומלמדי תורה לבין נושאי שׂררה! כמו כן, מדוע רבנו אומר שהיא לא תמצא חן בעיני רוב גדולי התורה "ואולי אף כולם"? והלא אם מדובר רק בלומדי ומלמדי התורה, היא לא מכֻוונת כנגד אנשי השׂררה. מכל מקום, כמובן שלא נסתפק בזה, ונמשיך ונעיין בדברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז):


"דע, שזה [ר' צדוק] אמר: 'אל תעשה את התורה קרדום לחפור בָּה', כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר: 'שכל הנהנה בעולם-הזה [מדברי תורה] הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא'. והתעוורו בני האדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גוום, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים, והשגו את בני האדם בהטעייה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים שמתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".


הנה רבנו אומר מפורשות, שדברי ר' צדוק כוללים את כל מי שעושה את התורה כלי לפרנסה, כולל הדיינים אשר נתמנו וקיבלו שׂררה, שהרי רבנו אומר: "ועשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים, והשגו את בני האדם בהטעייה מוחלטת" וכו'. ובכן, מה הן שׂררות תורתיות אם לא פרנסי הציבור? נשיא ואב בית-דין, ודיינים ממונים וכל שאר השׂררות התורניות.


וגם בזה לא נסתפק, ונמשיך ונעיין בהמשך דברי רבנו שם, וכֹה דבריו:


"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים ז"ל [חכמי המשנה והתלמוד], לא נמצא להם שגבו מבני אדם ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות ולא לראשי הגלויות ולא לדיינין ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם,אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר גדול בתכלית, וחלילה לי מה' לומר שהם לא היו מתנדבים ולא נותנים צדקה, אלא אותו שמצבו דחוק אילו פשט ידו לקבל [צדקה] היו ממלאים לו את מקומו זהב ומרגליות, אבל לא עשה כן, אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה, אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיוון שהתורה מנעתו מכך".


היש דברים מפורשים יותר מאלה? גם ראשי הגלויות, וגם הדיינים, וגם מרביצי התורה, וגם הממונים, כולם התעסקו במלאכה לפרנסתם, ואף היו בזים לממון שבידי בני אדם כיוון שהתורה אסרה עליהם ליהנות מכבוד תורה! כלומר, מדובר לדעת רבנו באיסור תורה!


ושימו לב להמשך דברי רבנו בפירושו למסכת אבות שם (ד, ז):


"אלא הם עצמם [חכמי המשנה והתלמוד נוחי נפש] היו חסידים, מאמיני האמת לשם האמת [לא לשם הממון והיוקרה והכבוד והשררה והתקציבים], מאמינים בה' ובתורת משה רבנו אשר בה ישיג האדם עולם הנצח, ולא התירו לעצמם את זה[כלומר, ראשי הגלויות, והדיינין, ומרביצי התורה, והממונים, לא התירו לעצמם ליהנות מכבוד תורה בשום פנים ואופן], והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן 'כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה [וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ' (במ' טו, לא)], וטעו אלו המכחישים את האמת ואת הלשונות הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל-כרחם [בתקציבים כפויים] במעשיות שמצאו בתלמוד" וכו'.


נמצא אפוא, כי לדעת רבנו, כל מי שעושה את התורה לשררה ומלאכה וכלי לפרנסה מחלל את ה' ובוזה את דבריו עד שהוא ראוי לעונש הכרת הנצחי! שהרי רבנו מצטט את הפסוק: "כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ".


עד כאן מתוך המאמר: "ערוסי מכחיש את האמת" ומסתבר שמקבילי הולך בעקבות ערוסי.


***

ועתה לטענתו השנייה של מקבילי: "יש בהלכות... מי שמלמדים את הכהנים", כוונתו של מקבילי היא להלכות שקלים (ד, ד) שם נאמר כך: "תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים, והמלמדים להם הלכות קמיצה [...] – כולם נוטלין שכרם מתרומת הלשכה".


כלומר, אם לומדים את ההלכה הזו כפשוטה, יש לזרוק לפח את כל דברי חז"ל ורבנו בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה! שהרי יש כאן הלכה מפורשת אשר מתירה ליהנות מדברי תורה, ולא רק ל"בעלי תפקידים" או ל"נושאי שררה" אלא לכל מי שלומד ומלמד תורה!


והנה לפניכם הלכות חז"ל ורבנו המפורסמות בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–יא):


"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


"מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא [=חכמי המשנה והתלמוד], ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם-הזה ולעולם-הבא, שנאמר: 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ' [תה' קכח, ב], אשריך בעולם-הזה, וטוב לך לעולם-הבא שכולו טוב".


והנה לפניכם גם דברי חכמים במסכת אבות (ד, ז): "ר' צדוק אומר: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם; כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף, הא [=אנו למדים אפוא, כי] כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם".


מה דעתכם אפוא? וכי יעלה על הדעת למחוק את כל ההלכות הללו? או למחוק את כל פירושו של רבנו לפירוש המשנה במסכת אבות (ד, ז)? או למחוק את כל מוסרי חז"ל ואיומיהם הקשים כנגד מי שבוחר להפוך תורת חיים לקורדום? ברור שלא! אלא, מן ההכרח להסביר, שההלכה בהלכות שקלים היא הלכתא למשיחא וכמו שהסביר אדיר במאמרו: "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף (חלק ג)", שהרי לא לחינם היא נפסקה בהלכות שקלי הלשכה...


ובמלים אחרות, מדובר בהיתר מצומצם מאד אשר נוגע גם לימות המשיח וגם לבית-המקדש, ששם הייתה השגחה קפדנית של הסנהדרין, ובדומה לכך יש דברים שמותרים במקדש אף שהם אסורים בשאר המקומות. נראה אפוא, כי חז"ל לא חששו לימות המשיח ולבית המקדש לעניינים נקודתיים אלה, לא לחילול ה' ולא לעיוות דת האמת בהפיכתה לקורדום חוצבים.


דרך אגב, אם לדעת מקבילי מותר למורים אשר מלמדים תורה-שבעל-פה ליטול שכר בעבור הוראתם, מה יעצור את מקבילי מלהתיר לעצמו ולשותפיו ליטול שכר וליהנות מדברי תורה במה שהוא מכנה: "מפעל משנה תורה"? ואולי זו הסיבה שהוא קרא ליוזמתו בשם "מפעל", שהרי מפעל הוא עסק כלכלי אשר נועד להפיק רווחים ולהניב משכורות ושילומים...


השאלה השנייה