התרת עגונה בפולסא דנורא

בכנס לדיני ממונות ה-25 בשנת תשע"ז, נשא דברים "הרב הגאון" יצחק יוסף שליט"א מליטא. להלן קטע מדבריו אשר פורסמו בקובץ "שערי צדק יח" (עמ' 321), וזה לשונו:


פתרון לבעל "צמח"


"כעת אני חוזר מהספד שעשינו באשדוד ולכן קצת איחרתי, אבל סיפרתי שם סיפור מאלף. לפני יותר מארבעים ושתיים שנה, מנהל בנק בארץ נציג של ספרא, נפל עליו קורה ונהפך לצמח. חמש-שש שנים. ספרא מתקשר למרן האבא ואומר לו: תראה זה צמח כבר שש שנים, אשתו לא כל-כך דתייה ומסתובבת ברחובות, מי ישמור עליה? אולי הרב יתיר אותה? הרב אמר לו: התחת אלוקים אנכי?! יש לנו שו"ע ופוסקים, בעלה עדיין חי! ספרא התחיל לבכות בטלפון ואמר לו: שהוא שלח אותו וכו'. שאל אותו אבא: היכן הוא מאושפז? ענה לו: ברמת-גן".


נשים לב לדברי "מרן הבן" אשר מספר על "מרן האב", ובהמשך הוא מספר על רוח הקודש, כך שיש לנו בסיפור זה את כל המאפיינים האליליים היסודיים: האב והבן ורוח הקודש... כמו כן, איני מבין מדוע היה צורך לומר "שאשתו לא כל-כך דתיה ומסתובבת ברחובות"? ואם אשתו הייתה דתיה ולא הייתה מסתובבת ברחובות, וכי הדבר היה גורע מן הצורך להתיר אותה מעגינותה? וכי אי שמירת התורה והמצוות היא סיבה להקל על אשה להתיר אותה מעגינותה? זאת ועוד, וכי הדת היא אפוטרופוס לעריות? וכי שמירת הדת הינה ערובה לאשה או לאיש שלא להיכשל בענייני עריות? בקיצור עדיף שהטמבל הזה היה שותק והייתה לו לחכמה...


זאת ועוד, הימנעותו של "מרן האב" שלא להתיר את העגונה בתחילה מפני שיש לנו "שו"ע ופוסקים" אינה אלא הצטדקות והתחסדות, שהרי בפועל וכפי שנראה בהמשך הוא "מתיר" אותה מעגינותה – כך שלא ברור אפוא מדוע הוא החליט לבסוף להתיר אותה, האם בגלל שהיא לא כל-כך דתיה ומסתובבת ברחובות? או בגלל שספרא הוא אדם עשיר ולכן ראוי לעקם את דברי השו"ע והפוסקים למענו? או בגלל שספרא בכה לו בטלפון? ובמלים אחרות, נאמנותו לשו"ע ולפוסקים אינה אלא משחק, וכאשר מדובר בתורם בכיר, כל כללי ההלכה נדחקים לקרן זווית, כי הכסף ובעלי הכסף חשובים יותר מהכל (ואגב למדנו על הזיקה החזקה שבין בעלי ההון הכבדים לגדולי הכומרים האורתודוקסים השכירים, בדיוק כמו בנצרות).


וחמור מכך, אם יושב מישהו בציבור אשר מכיר את אותו נציג של ספרא שהיה צמח, ועתה הוא שומע מפי "מרן הבן" ששמע מפי "מרן האב" שאשתו הייתה מסתובבת ברחובות? האין זה לשון הרע חמור ביותר, כל-שכן וקל-וחומר כאשר הם יוצאים מפיו של "גדול הדור", מפני שהוא מחנך את העם שמותר לגלות על אשה מסוימת שהיא סטתה ונהגה כיצאנית!


נמשיך עתה בדברי "מרן הבן" שם:


"מרן האבא הגיע אלינו לישיבה, היה אז כולל בית מדרש לדיינים, היה מחזור שלמדנו בו אבן-העזר וחושן-משפט יחד אתו. הוא הגיע לכולל קרא לי ואמר לי: בשעה שלוש תיקח טנדר, תבחר מתוך כל האברכים עשרה אברכים הכי צדיקים שיש להם שמירת העיניים ויראת שמים ומתפללים בכוונה, ואני אבוא עם הרכב שלי ותיסעו אחרי לרמת-גן. וכך היה. הגענו לבית-חולים הסופני, מנהל בית-החולים בא לקראתו והראה לו שאין שום סיכוי שהאדם הזה יחיה. נפגע לו גזע המח ונשפך לחוץ ואין מצב, הראה לו צילומים ואמר שיכול להיות כך צמח שנים. אשתו הייתה שם ועמדה בצד ובוכה".


"מרן הבן" מספר שאביו הורה לאסוף עשרה "אברכים מובחרים" שלמדו בכולל לדיינות, וכל המחזה הזה כדי להחדיר לנו לתודעה שרק אנשים למדנים וצדיקים במיוחד מסוגלים לעשות את הטקס המהובל שהוא יעשה לקמן. תפישתו זו נועדה לגרום לנו להאמין שהטקס שיבוצע לקמן הוא טקס אמיתי, שהרי לא מדובר בסתם עשרה אנשים רגילים, אלא במבחר המין האנושי, ב"מרן האב", ב"מרן הבן", ב"רוח הקודש", ובעוד עשרה אברכים שלומדים בכולל לדיינות, אשר מפורסמים במיוחד ב"שמירת העיניים ויראת שמים ומתפללים בכוונה"...


והאמת היא שגם "מרן האב" וגם "מרן הבן" וגם עשרת הטיפשים הללו כולם הינם סכלים גדולים, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, כי לא רק שהם השקיעו את חייהם בהלכות הדיינים המייגעות של ימינו שאינן אלא בזבוז זמן מוחלט, ולא רק מפני שהם נהנים מכבוד תורה ואוכלין מן התורה ומאבדים חיי עולם נצחיים, ולא רק בגלל שהם היו שותפים לטקס אלילי מכוער ביותר – אלא גם בגלל שאם היית שואל אותם מהי ידיעת ה' או מהו ייחוד ה', לא היו יודעים לומר לך מאומה, כי אם הם היו יודעים משהו על יסודות הדת האמיתיים הם לא היו משתתפים בטקס האלילי המתועב הזה, ועוד מהללים ומשבחים אותו בראש כל חוצות...