האם מותר לכתוב בחול-המועד?

בהלכות שביתת-יום-טוב ישנן שלוש הלכות בסך-הכל אשר נוגעות לכתיבה בחול-המועד (ז, יב–יד), וכפי שנראה לקמן הכלל העולה משלוש ההלכות הללו הוא: שכל כתיבה שיש בה צורך קל – מותרת, למעט כתיבה אמנותית, כגון בדיו וקולמוס או בשבלונות וכיו"ב שנזהר בתיקונן. ועתה אחל להסביר את הכלל שניסחתי, בהלכות שביתת יום-טוב (ז, יב) פוסק רבנו כך:

"וכשם שדנין במועד כך כותבין מעשה-בית-דין וכל הדומה לו. כיצד? כותבין הדיינין אגרות שום ששמו לבעל-חוב, ואגרות שמכרו בהן למזון האשה והבנות, ושטרי חליצה ומיאונין, וכל הדומה להן מדברים שצריכין הדיינין לכתבן כדי שיזכרום, כגון טענות בעלי דינין או דברים שקיבלו עליהן כגון: 'איש פלוני נאמן עלי', או 'איש פלוני ידון לי'. מי שצרך ללוות במועד ולא האמינוֹ המלווה – הרי זה כותב שטר. וכן כותבין גטי נשים וקידושי נשים ושוברין ומתנות, שכל אלו כצרכי רבים הן".

ההלכה הראשונה עוסקת ב"מעשה-בית-דין וכל הדומה לו", ונראה לי ברור שכל האגרות והשטרות שנזכרו נכתבו על-ידי סופרים מומחים: או סופרי בית-הדין, או סופרים שהאדם היה שוכר לו לכתיבת האגרת או השטר, כגון כתיבת גט או שטר קידושין, שלא נכתבו כלאחר-יד.

ולכן, הואיל ומדובר בכתיבת אמנותית של סופר-סת"ם, היה צורך בטעם "שכל אלו כצרכי רבים הן", כדי להתיר את כתיבתן בחול-המועד. כלומר, רק כתיבה אמנותית אסורה בחול-המועד, ברם, אם מדובר בצרכי הרבים, גם כתיבה אמנותית של סופר מומחה – מותרת לכתחילה.

ועתה להלכה הבאה בהלכות שביתת-יום-טוב (יב, יג), וכך פוסקים חז"ל ורבנו שם:

"ואסור לכתוב במועד אפילו ספרים, תפילין ומזוזות. ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו וטווה תכלת לבגדו, ואין אין לו מה יאכל – כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו".

ובכן, ברור מדוע "אסור לכתוב במועד אפילו ספרים, תפילין ומזוזות", שהרי מדובר בכתיבה אמנותית. אולם, לצורך המועד, דהיינו כדי שיהיה לאדם תפילין להניח ומזוזה לקבוע, התירו גם כתיבה אמנותית, וטעם ההיתר הוא: "לצורך המועד", דהיינו לצורך קיום מצוה במועד. אגב, רבנו לא הזכיר בהלכה זו כתיבת ספר-תורה במועד, שהרי ברור שהשלמת כתיבת ספר-תורה במועד, אם אין לציבור ספר-תורה כשר, היא בגדר צרכי רבים וכבר נכלל הֶתֵּירה בהלכה יב.

כמו כן, רבנו אוסר להגיה "אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד", ביאור הדברים: הואיל ומדובר בספר-העזרה שהוא ספר-תורה שלא קראו בו בציבור אלא הוא נועד להגיה ממנו את ספרי התורה, דהיינו לשמש כעד נוסח מדויק ומהימן. לכן, אסור היה להגיה בו אפילו אות אחת בחול-המועד. ברם, אם מדובר בספר-תורה כשר שקוראים בו זה עתה במועד – מותר להגיהו ולתקנו במועד, ואפילו כשיש להם עוד ספר-תורה כשר, שהרי כל האיסור בהלכה הוא ל"ספר העזרה". משמע ברור, שספר-תורה שקוראים בו – מותר.

וזקני יהודי-תימן נהגו לתקן את ספר-התורה מיד בעת הקריאה, גם בחול-המועד, כדי שלא תארע תקלה תחת ידם וישכחו לתקן, ויבואו לקרות בו פעם אחרת ויימָּצא פסול. והנה לפניכם גם עדותו של קאפח השכיר שם: "אפילו יש בבית-הכנסת כמה ספרים, ונמצא טעות או פירוד או דיבוק שאפשר לתקנו בקלות ולהמשיך את הקריאה – מותר לתקנו ואל יטריחו את הציבור להחזירו ולהוציא ספר-תורה אחר. וכך נהגו רבים בתימן, היה להם דיו וקולמוס ואולר בבית-הכנסת, ואם נצרכו לתיקון גם בחול-המועד תיקנו מיד, והמשיכו הקריאה באותו ספר-תורה".

ועתה להלכה האחרונה בעניין זה, בהלכות שביתת-יום-טוב (יב, יד) וכֹה דברי רבנו:

"ומותר לכתוב אגרות של שאילת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשֵּב יציאותיו [=הוצאותיו]. שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתיקונן, ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות".

גם מהלכה זו עולה בבירור הכלל שכללתי לעיל, ושלפיו: כל כתיבה שיש בה צורך קל – מותרת, למעט כתיבה אמנותית, כגון בדיו וקולמוס או בשבלונות של אותיות וכיו"ב שנזהר בתיקונן. וכאמור, כאשר מדובר בצרכי-רבים או בצורך-המועד, אפילו כתיבה אמנותית התירו חכמים.

קצרו של דבר, אין שחר לדברי המחמירים החמוֹרים, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו.

האם יצירת אותיות דיגיטליות בפלאפון או במחשב נחשבת לכתיבה?

זכורני שקאפח השכיר והצייקן אסר לכתוב במחשב בחול-המועד, כך היה אומר ערוסי תלמידו רודף הבצע, בעודו תוהה ובוהה: איך ייתכן כדבר הזה? עד שניסה להסביר, שלקאפח אלילו היה "זיכרון פנומנלי" ולכן ההלכה שהוא פוסק נוגעת לו, דהיינו למי שאין לו צורך לכתוב במועד – אבל לנו, כך היה מכזֵּב רודף-הבצע, שאין לנו את הזיכרון של קאפח – מותר. ברם, לפי האמת, יצירת אותיות דיגיטליות כלל אינה בגדר של כתיבה, והדבר נכון לכל מצוות התורה.

הבה נעיין אפוא בהלכות שבת בהגדרת מלאכת הכתיבה, וכך פוסק רבנו שם (יא, יד):

"אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד, כגון דיו [...] וכיוצא בהן. ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו, כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהן. אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד, כגון משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא-בו על עלי ירקות, ועל כל דבר שאינו עומד – פטור. אינו חייב אלא עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד".

נמצא, שמי שמקליד אותיות דיגיטליות בפלאפון או במחשב – כלל אינו בגדר כותב! משתי סיבות: 1) הכתב מופיע על-גבי דבר שאינו מתקיים; 2) הכתיבה לא נעשית בדיו וכיו"ב, והיא אף נעשית באמצעות הקלדה ולא באמצעות כתיבה; כלומר, אין לפנינו אפילו איסור דרבנן – שהרי חכמים ע"ה הוסיפו ואסרו לכתוב בשבת רק כאשר התקיים אחד מן העניינים לעיל, אך כאשר שניהם נעדרים – מותר! קצרו של דבר, מי שכותב במחשב או בפלאפון בשבת אינו עובר על איסור כותב, לא דאורייתא ולא דרבנן, אך עובר על איסור שימוש בחשמל בשבת.

וכל-שכן לעניין חול-המועד, שהרי איסור הכתיבה מצומצם מאד וכולו מדרבנן. כלומר, כל-שכן שאין להחמיר בעניין כתיבה דיגיטלית בימי חול-המועד, והמחמירים שוטים וחמורים.

האם מותר לכתוב בחול-המועד

.pdf

Download PDF • 135KB