top of page

האם זה הזמן למחלוקות ולתוכחות?

לאחרונה אנו שומעים רבים אשר אומרים: "זה לא הזמן למחלוקות, עלינו לנצח במלחמה". אמירות אלו נשמעות גם מצד חילונים אשר אינם יודעים את החשיבות של חשבון נפש, אך כאומה, כל-שכן כאומת ה' יתעלה, עלינו להתחקות אחר מקור הבעיה ולפתרהּ! ובמהרה!


זה שהחרדים והדתיים לא עושים זאת – זה לא חדש לנו, כל מעייניהם לתקציביהם ולפטוריהם ולטובות-ההנאה שלהם, תוך עיסוק בתורת מינותם המייגעת והמשמימה, ותוך התנשאות על החילונים וכלל עם-ישראל כאילו היו אדונים שכולם צריכים לשרתם. גם לאחר מכת מירון, וגם לאחר הטבח בשמחת-תורה, הם ממאנים לערוך חשבון נפש, מוסיפים לאחוז בכוח בשלטון, וממשיכים את מלחמתם, מלחמת המינות בת אלף השנים, באנשי היושר והתוכחה.


ועתה לביב. כמעט שני עשורים שהביב המושחת מנהל את המדינה, וברגע אחד כשלונו נחת על ראשנו. הבה נתבונן במוכנות העורף למשל: מה הייתה רמת כשירות צירי החירום לטובת אמבולנסים ורכבי צבא? כיצד הוכיחו את עצמן תוכניות פינוי התושבים בשעת חירום?


ומה עם הכשרת כיתות הכוננות במקומות המסוכנים? ובכן, עיתון "שקוף" ביקש לדעת, מכוח חוק "חופש המידע", כמה ישיבות קיימה הועדה למוכנות העורף? הם לא קיבלו תשובה. עיתון בשם "המקום הכי חם" שלח בקשה נוספת: האם ועדת המשנה למוכנות העורף התכנסה מאז כינון הממשלה החדשה? גם הפעם הם סירבו לענות, זה אומר שהם לא התכנסו! אך בתקופת ממשלת בנט התקיימו כשבע ישיבות, הפרוטוקולים מפורסמים באתר הכנסת.


באותם הזמנים עמדה בראש הועדה למוכנות העורף ח"כ נירה שפק (שהוחלפה על-ידי דודי אמסלם), אך בגלל שמפלגת הליכוד החרימה את ממשלת בנט (שכּונתהּ על-ידם: 'ממשלת האחים המוסלמים') הם לא הגיעו לישיבות, ועל-כך יש לזעוק: מי הם הסרבנים האמיתיים? והלא אותם אנשי מילואים "סרבנים" הגיעו לשרת בסוף כמו גדולים...


העיקר הוא שבתקופת ממשלת בנט הועדה הזו עבדה באופן תקין והושקע רבות במוכנות העורף, אך לדאבוננו, כשחזרה ממשלת הביב וכשאמסלם מונה לתפקיד, קוּצץ התקציב בשמונים אחוז (ראו כאן), ואף פירקו את כיתות הכוננות גם מנשקים וגם מסד"כ (ראו כאן). הם גם הכריזו על העברת תקציבים מבלי לבצעם בפועל, כי ראו שאף אחד לא עמד כנגד בריונותם.


אגב, גם כאשר הועברו תקציבים, חוסר מקצועיות בתפעול ובתכנון הוביל לבזבוז עצום, וזאת עוד טרם שדיברנו על שחיתותם... אין ספק אפוא שהממשלה הזו – שתרבותה היא תרבות ה"יאללה יאללה" וה"בעזרת השם" (אף שאין קשר בינה לבין יראת ה' ואהבת ה' ותורת האמת) וכן תרבותה של מירי רקב: "אין לנו כאבי בטן על חיילים ולא על נשים מוכות" וכו' – אין ספק שהממשלה הזו לא מצליחה להניע דבר, והעבודה נתקעת להם פעם אחר פעם במכשול הראשון, והם, העצלנים החוששים לשׂררתם, מחפשים על מי להפיל את אשמתם.


ח"כ נירה שפק אשר כאמור עמדה בראש הועדה, ממשיכה לייצג את אזרחי הרצועה גם לאחר שניצלה מהטבח, אך בוועדת הכספים גפני קטע אותה וכעס עליה לחינם, ראו כאן.


תומכיהם עדיין בוחרים להתעלם, ואיני מתפלא, כי האמת קשה להם מנשוא: האמת שחיילי צה"ל ומתיישבים ציוניים שהפריחו את השממה נטבחו ונאלצו למסור את נפשם בגללם! אז הם, כנבחריהם, מחפשים על מי להפיל את האשמה; ושמעתי: "אלה שיוצאים לרחובות אשמים [בטבח]", וזה נפוץ, ראו כאן, ומי אחראי לאותה ההמצאה? כמובן, הנאשם האמיתי.


הקבוצה הזאת אוהבת את השקרים הללו שמציגים אותם כצודקים וכצדיקים. ויש שקרים נוספים שהם אוהבים, כגון השקרים שמציגים אותם כעושי הרצון האלהי. ואין גבול לשקיעתם בחרפה ובמינות. ולשקריהם בעניין הרצון האלהי ראו את המאמר על המין רונן שאולוב.


ואם בשקרים ובשאולוב עסקינן, בתקופת ממשלת-בנט רונן שאוֹלוב המציא שאימו של בנט אינה יהודיה (עד-כדי-כך!), והוסיף: "חלומו להכחיד את דת ישראל האורתודוקסית". שְאוֹלוב נתבע על-ידי בנט בתום כהונתו. סכום התביעה עמד על מיליון ש"ח והמין הפסיד. במכתב ההתנצלות שנכפה עליו כתב: "לאחר בדיקה אני מבקש להדגיש כי דברים אלו שקריים. [...] אני קורא לכל עם-ישראל להימנע מהפצת לשון הרע המביאים לידי מחלוקת ושנאה".


והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בעניינו של שאולוב השקרן בהלכות איסורי ביאה (יט, טז):


"וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים [וכל-שכן בראש הממשלה], ואומר עליהן שהן ממזרים – חוששין לו שמא ממזר הוא. ואם אמר עליהן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא: שכל הפוסל, במומו הוא פוסל".


וברור שמי שטוען לפני אלפים ורבבות כנגד ראש הממשלה שהוא ואימו גויים, שיש לחשוש שהוא בעצמו גוי, מפני שבעניינים אלה יש לומר: "כל הפוסל במומו הוא פוסל". והממזר והעבד הם רק דוגמה, והוא הדין לגוי, שהרי רבנו אומר: "וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון" וכו'.


והנה, זמן קצר לאחר שהתנצל, שאולוב חזר לסורו: הוא מצא אדם בודד שהרים שלט "די לקידוש" והחליט לשוב ולהתנגח במי שפוגע בשלטונו האורתודוקסי, עושי דברו פרסמו סרטון בעמודו הרשמי: "הרב רונן שאולוב תוקף בחריפות את הערב-רב שבתוכנו", וכך אומר (כאן):


"יש אנשים מנוולים, הם אותם אנרכיסטיים חולניים [כינוי למפגינים שהתגייסו עתה למילואים בעשרות ואולי במאות אלפים, וכן לכל המתנדבים כגון אחים לנשק], הם אוהבים את הערבים יותר מאשר היהודים, הם אוהבים את המחבלים יותר מאשר את הצדיקים [הם שונאים את המינים]; הם-הם שונאי הדת, שונאי היהודים, הם מוצצי הדם [הם מוצצי הדם?!]; אלה ההמשך של היטלר ואייכמן ומנגלה; הם-הם לא עומדים עם דגלי ישראל, [אלא] עם דגלי אש"ף הם עומדים [=אלה בודדים שבוזו והוכו בהפגנות], הם לא באים ליום הזיכרון של חיילי צבא ההגנה לישראל [אלא] לחללי הערבים שנפגעו בפעולות האיבה שהחיילים שלנו הרגו אותם, איזה בושה; הם כבר לא עומדים עם שלט 'סוף לכיבוש', יש להם שלט חדש: 'סוף לקידוש'".


אגב, בעניין ה"סוף לקידוש" יש בזה הרבה מן האמת, שהרי הקידוש של ימינו הינו טקס שבח והלל פגאני למלאכים, כלומר מדובר בטקס של עבודה-זרה! ומה מצוה ומעלה יש בו בקידוש, שתכליתו הכרה בבורא-עולם, כאשר הופכים אותו לפנייה פגאנית לזולת ה'-אלהים-אמת?!


ושאולוב ממשיך (שם):


"זה יהודים? 'סוף לקידוש'? זה מה שהם רוצים? הם מרביצים לחיילים שלנו [מרביצים?! רובם ככולם שירתו והקריבו, לעומתך יא כלב בן כלב שטייל שנתיים בתל-נוף היוקרתי]; הם מחבקים את המחבלים, אם מחבל מת הם הולכים לשבעה שלו [שוב, מי אלה בכלל?], הם הולכים לסוכות האבלים של המחבלים, משוגעים; הם בתוכנו פה הערב-רב הזה, הזרע עמלק".


האשמות פרועות ושקריות שכאלה מאפיינות את המינים, כך הם מתסיסים ומסיתים את הכסילים והפתאים והמושחתים הנוהים אחריהם אשר נכנסו ALL-IN באימוץ אותם התירוצים שהם כל-כך אוהבים – ומה יעשו עכשיו? היגידו שהם שקרנים?


ומה הזוי? שלצד האשמות שחץ ומינות שכאלה נראה אותם מתפלספים על אהבת ישראל אעלק (כאן):


"אם היינו אוהבים אחד את השני לפני [השבת השחורה] לא היינו צריכים להגיע למצב שאוהבים אותם [את תושבי הרצועה] אחרי טבח כזה נורא, זכרו את זה, אם אנחנו נעשה עכשיו שלום, אם אנחנו נעשה עכשיו אחווה, שלום ורעות; אם אנחנו עכשיו נעשה מרצון – לא נצטרך לעשות מחובה. באות אלי בחורות שהחברה שלהן כנראה שבויה בעזה, היא אומרת לי: 'הרב, מה לקבל על עצמי?', אמרתי, עם-ישראל, תראי איזה עם זה, עם קדוש, מוכנים לקבל קבלות למען אחרים, ואני אומר, אם היינו מקבלים לפני, לא היה צריך לקבל אחרי".


רק אם עם-ישראל היו "מקבלים על עצמם" יותר את הדת האורתודוקסית היינו ניצלים מייסורי האימים? ואין מילים לתאר את התנשאותם, כאילו אם רק העמקנו והתבוססנו יותר בזוהמת מינותם כל הייסורים הללו לא היו חלים בעם-ישראל! ובמלים אחרות, ככל שתעריצו את גדולי האסלה, ככל שתתנו להם יותר תקציבים, וככל שתתבוססו בהזיות פגאניות – כך תהיו רצויים יותר לפני ה' יתעלה! ואינם אלא אורתודוקסים פרו-נוצרים שמתרברבים כאילו היו עליונים.


לעומת דברי השחץ והמינות של שְאוֹלוב, ראו נא את דברי אביו של החייל מתן אברג'יל ז"ל אשר קפץ על רימון הרסס שנזרק לתוך הנגמ"ש, ובפעולתו זו הציל את חיי חבריו (כאן):


"מבחינתנו שילמנו מחיר כבד, המחיר הכי יקר שמישהו יכול לשלם, [אך] אני יכול להתנחם בזה שהמוות של הבן שלי נתן חיים לאנשים אחרים".


סוף דבר


לעולם על האדם והאומה לערוך חשבון נפש, ולעולם ראוי לחלוק ולהתווכח ולהוכיח לשם שמים – כל-שכן שעם-ישראל כבר חטף מכה איומה ונוראה, וקל-וחומר כאשר אנו נמצאים בראשיתה של תקופה קשה מאד לעם-ישראל. ולכן, זהו הזמן המתאים ואף הקריטי ביותר.

האם זה הזמן למחלוקות ולתוכחות
.pdf
Download PDF • 155KB

122 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page