ביקורת קשה על המאמר "בהתארגנות סוד ההצלחה" ותשובתי


לאחרונה פורסם מאמר שכתב אבא מרי באתר "אור הרמב"ם", המאמר נקרא "בהתארגנות סוד ההצלחה", והוא קורא ליהודי-תימן להבין את מעלות ההתארגנות המשותפת למען מטרה נעלה.

לא העליתי על דעתי שיש במאמר זה משהו קיצוני או משהו שעלול לעורר ביקורת, ובוודאי לא ביקורת קשה וחריפה. ברם, להפתעתי הגיב מאן דהו בעילום שם, ואף התיימר לכנות את עצמו בתגובה בשם "אמת". אותו איש "אמת", העביר עלי ביקורת חריפה על מאמר זה, ואפילו לא שׂם לב שלא אני כתבתי את המאמר, אלא אבי מרי הי"ו.

הנה דבריו, ולאחריהם תשובתי אליהם.

הרב אדיר היקר, יש פה פיספוס מהותי, אם האמת חשובה זה לא משנה איזו עדה מקופחת יותר ואת מי האשכנזים דפקו\ניצלו, וכו'. כל ילד מכל עדה וכל יהודי באשר הוא, זכאי וצריך לקבל סיכוי שווה להגיע להצלחה ומיצוי עצמי, ולמרות שאני מסכים עם רוב דבריך, אני בעד חשיבה יותר הוליסטית ומכילה וסגנון יותר עדין.

לא צריך לעורר מלחמות, יש לנו מספיק שנאת חינם גם ככה!!

להלן תשובתי:

שוויון אמתי או מדומה?

לעצם טענות המגיב, השוויון שקיים היום במערכת החינוך הוא תרמית, זהו שוויון כלפי חוץ בלבד, כאשר האמת היא שהאשכנזים ממשיכים לטפח את אנשי שלומם, ולנחשל ככל יכולתם את המנוחשלים. וכבר כתב בעבר ד"ר שלמה סבירסקי ספר שלם על הטעיות הממסד ושקריו, ורק משמו ניתן ללמוד על הטעיותיהם ושיטותיהם הנלוזות המתוחכמות עד מאד, שם הספר הוא: "לא נחשלים אלא מנוחשלים". מזרחים תתעוררו!

האשכנזים עדיין שולטים בממסד בכללותו, כולל במערכות החינוך, ואף שרוממות קול "השוויון" בגרונם ידיהם ידי עשו, ועדיין נותרנו מנוחשלים ברובנו, למעט אלה מתוכנו שהצליחו לעשות את המאמצים האדירים כדי להצליח למרות הקשיים שמתמודדים עמם המזרחים. כך שכל ילד מכל עדה צריך לקבל סיכוי שווה זה נכון מאד, ובדיוק זה העניין וזו מטרת המאמר, לחשוף את שקריהם וגזענותם, ולתת אפשרות שווה גם לילדי המזרחים.

ויתרה מזאת, גם שוויון אמתי לא יעזור לטווח הקצר, כי הם שתו וחלבו מהמדינה אינסוף תקציבים במשך עשרות רבות של שנים, וניצלו את המערכת כדי להיטיב עם אנשיהם. כך שכדי להשיב את הגלגל לאחור ולהגיע לשוויון אמתי יש צורך באפליה מתקנת, אחרת נמשיך במצב הקיים עוד עשרות שנים עד לשוויון אמתי אולי, שיבוא רק בזכות התעוררות המזרחים והבנתם שהם מוכשרים לא פחות ואולי אף יותר מהאשכנזים.

"תעזוב אותו הוא פרא אדם!"

ואשתף את הציבור בניסיוני האישי כדי שנלמד ונפיק לקחים יחדיו. אנכי גדלתי בשכונת "רמת-אביב", והייתי בין התימנים הבודדים בבית-הספר האליטיסטי שבו למדתי ביסודי. בכל שכבה היתה כיתה אחת והיו גם שתי כיתות גן, גן חובה וטרום-חובה.

בהיותי כבן 16 סיפר לי חבר סיפור שאני לא זכרתי, אך כנראה נחרט עמוק בזכרונו שלו. הוא סיפר לי, כי כאשר היינו בגן נהגנו כנראה לריב ולהתגושש. פעם אחת הגננת ניגשה אלינו, פנתה לחברי האשכנזי והוכיחה אותו קשות בעודנו רבים: "עזוב אותו, הוא פרא אדם!". כלומר, מה אתה מלכלך את הידיים שלך בתימני השחור העלוב הזה? תתרומם מעל הרמה הנמוכה הזו... וכדי להשלים את התמונה נצרף את הפסוקים מבראשית (ט, יא–יב): "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל [...] וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ"...

סיפורו היכה אותי בתדהמה, וסגר בקרבי מעגל חיים, ואסביר את דבריי. במשך כל שנות לימודיי לא השקעתי בלימודים כלל, פשוט מפני שלא האמנתי שאני מסוגל! התשדורות מהמורים וממערכת החינוך כלפיי היתה שאני "מקרה אבוד" ואין לי כל סיכוי להצליח. וככה גדלתי, מתוך ידיעה כוזבת שאני שובב ללא תקנה, ואני בגדר "הכושי" העלוב שנמצא כאן רק כדי שנצביע עליו ללמוד כיצד אין להתנהג ואלו מידות לגנות.

מה שהציל אותי היה המארי התימני, אמי אצילת הנפש זכרונה לברכה לקחה אותי ללמוד אצל המארי, מגיל 3.5 ועד גיל 12 בערך הייתי לומד אצלו יום יום, במשך שעה וחצי, ארבע פעמים בשבוע. כל חבריי הלכו לחוגי פסנתר, כינור, ג'ודו וכיו"ב, ואילו אני הלכתי למארי. בזכות זאת, גם ללא למידה והשקעה, קליטתי היתה מהירה והייתי מצליח בלימודים עד סוף כיתה ו, ואף עד כיתה ט הצלחתי לעבור את כל המקצועות, כמעט ללא שום השקעה.

ברם, בהגיעי לכיתה י ואילך, נתקלתי בחומות גבוהות, ולא הצלחתי עוד לקבל ציונים סבירים ללא השקעה בלימודים. כך שעד אמצע כיתה יב רוב התעודה שלי היתה נכשלים. ברם, באמצע יב, החלטתי ללמוד, התנתקתי מכל החברים והתמסרתי ללימודים, ובחצי שנה הצלחתי להוציא תעודת בגרות מלאה בממוצע של 92! אחר כך שיפרתי עוד והממוצע עלה ל-103.

מה שאני רוצה לומר הוא, שלא אשכח לעולם את תחושת התדהמה וההלם שאחזו בי בכל פעם מחדש כאשר הייתי מקבל ציונים גבוהים במבחנים, 90, 95 ואפילו 100, הייתי מתבונן על חבריי האשכנזים לספסל הלימודים, משפשף את עיניי ומשתאה: האם אני הוזה או חולם? האם אני באמת עוקף אותם? האם אני באמת מסוגל להיות יותר טוב מהם? וכל פעם שעקפתי חבר בציוניי נמלאתי השתאות ותדהמה על עצמי.

אך לימים, כאשר נזכרתי במה שסיפר לי החבר הבנתי את תחושותיי ורגשותיי, במשך שנים רבות טיפחו בי את המחשבה והתודעה שאני "פרא אדם" לא יוצלח, תימני שחור עלוב שנועד לשרת את האשכנזים ולהיות סוג ב במקרה הטוב. וכלל ידוע הוא בפסיכולוגיה של החינוך, שהיחס שהמורה משדר לתלמידו מעצב את תודעתו לשנים רבות. לצערי, חוסר הרצון של המערכת להאמין בי ובשכמותי, גרם וגורם למזרחים רבים להיפלט ממעגל ההשכלה ולבחור בסכלות.

אני הצלחתי בזכות חינוך מיוחד שקיבלתי אצל אבא מרי, הוא תמיד הדגיש בפניי שלא רק שאנחנו לא פחות טובים, אנחנו מסוגלים להיות יותר טובים, כי האמת בכל-כך הרבה תחומים נמצאת אצלנו. וכאשר הגעתי ובאתי ללימודי התואר השני והשלישי באוניברסיטה, כבר צפיתי וידעתי היטב את המכשולים והנחשולים המצפים לי, ולא נתתי להם לשבור אותי. אך ראיתי לא מעט דוקטורנטים מזרחיים שבאו לתואר השלישי שאננים, ב"גישה הוליסטית" כדברי המגיב, ולא הבינו את פשר ההתנגדות וערימות הקשיים. לבסוף הם נכשלו ופרשו.

סיפרתי כאן רק מעט מניסיוני עם האשכנזים, ודבריי לעיל הם אחת הסיבות המרכזיות שחשוב שאנו התימנים נבין את מעללי האשכנזים ותככיהם, נילחם בהם, נחשוף אותם ונגנה אותם. לא כי אנחנו אנשי מלחמה, ולא כי אין אנו חפצים ב"גישה הוליסטית", אלא ואך ורק בגלל שהם אינם הולכים בגישה הוליסטית כי אם בגישה דורסנית שתלטנית ואכזרית, מתוך אהבה גזענית ומתנשאת לשלהם ולשלהם בלבד.

אם חפצי חיים אנחנו בעולם שבו הנחשולים גבוהים ומכים ללא רחם, עלינו להיות חזקים ואף לוחמנים, ולעתים אף תוקפניים: אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו – אילו היה שם לא היה נגאל...

לא כלו דתן ואבירם

בדברי המגיב הוא משרת את אלה שחפצים בהמשך דיכויים של בני עדות המזרח, ואם המגיב הוא מזרחי, שהרי הוא לא רשם את שמו ואיני יודע מי הוא, הנו מונע לפי דעתי מרגשי נחיתות, הצטדקות, התחסדות, ואפילו צביעות ממש.

ואוכיח את דבריי מתוך דבריו, המגיב אמר שהוא בעד "גישה הוליסטית", אם כן, מדוע הוא לא פנה אלי בגישה הוליסטית באופן אישי וחברי? מדוע הוא בחר לפרסם את דבריו דווקא בעילום שם ודווקא בפוסט ברבים? מדוע הוא מסיים את דבריו בביקורת קשה ובשני סימני קריאה? מדוע הוא מאשים אותי בכך שאני מעורר מלחמות? מדוע הוא מאשים אותי שאני מטיף לשנאת חינם? היש האשמות חמורות מאלה? האם גישתו זו היא אכן גישה הוליסטית?!

גישתו הוליסטית כנראה רק כלפי האשכנזים בכרעו והשתחווייתו לגדולתם המדומה, אך כלפי אחיו התימנים החלושים והמדוכאים עלובי הנפש בעיניו, גישתו לוחמנית ביקורתית עוקצנית ופוגענית, שהרי קל לתקוף אותם בשל חולשתם. גיבור הוא על חלשים כאותם בריונים פחדנים. גישתו הוליסטית רק בידית הסכין, ידית הסכין שלו יפה ומעוצבת ומרשימה, אך הסכין עצמה קהה, חלודה ומזוהמת, שעלולה להביא להתפשטות מחלות ונגעים.

ואגלה לכם סוד, אבי מרי הי"ו, שכתב את המאמר "בהתארגנות סוד ההצלחה", היה הראשון שפרסם על חטיפת ילדי-תימן בשנות ה-60, כאשר כל העניין היה בגדר טאבו חמור אסור ומוחלט. הוא נלקח למעצר על-ידי אנשי שב"כ ונחקר באזהרה כמה פעמים במתקני השב"כ. הוא שוב ושוב אמר להם, וזאת גם תשובתי למגיב, אני לא נגד המדינה, אני נגד העוולה נגד השקר ונגד הרמייה. ואף אנכי, איני שונא איש, אני שונא את השקר ואת ההטעייה. ואולי אפתיע את המגיב ואולי לא, שהיו תימנים שוטים עלובי נפש, אך בעלי מעמד, שהאשימו את אבי שפרסומיו על חטיפת ילדי-תימן מרגיזים את הפריץ ומעוררים מלחמות. עד שאחד לא פחות ולא יותר כינה אותו "מרעיל בארות"!

צאצאי דתן ואבירם

ממשיכי דרכם של אותם תימנים עדיין חיים בתוכנו, אותם צאצאי דתן ואבירם ששיתפו פעולה עם האשכנזים, בגניבת אוצרותינו הרוחניים ובחטיפת ילדינו למען בצע כסף, אותם רשעים ארורים אשר העכירו את נפשם בשנאה עצמית תהומית וברגשי נחיתות. בסתר לבם עדיין הם במצרים, משועבדים לאחרים כורעים ומשתחווים לבשר ודם. דומני שלא אני לוקה בשנאת חינם כי אם אותו מגיב, בצרות עינו ובחוסר יכולתו לומר מלה טובה לאחיו התימני. עוטף הוא את ביקורתו הקשה באמרי נועם, כביכול דבריו נובעים ממקור של חכמה, מתינות ושיקול דעת נכון, ואף מתיימר הוא לקרוא לעצמו בכינוי "אמת", אך האמת נעדרת מקרבו ורחוקה מיישותו.

אותו מגיב מזכיר לי סוג מאד מסוים של תימנים, תימנים פחדנים ומוגי לב, נעדרי עמוד שדרה, שאפילו אינם מסוגלים לומר את שמם לצד דבריהם. תימנים אלה הם המקור והיסוד לנחיתותה של עדת תימן, לסכסוכה ולפילוגה, הם גורמים נזק חמור לעדה, ומשמשים כלי בזוי בידי החפֵצים בהמשך דיכויינו ודיכוי האמת.

אותם אלה שחפצים בהמשך דיכוי האמת מחכּכים ידיהם בהנאה בראותם תימנים שפלים כאלה. שׂוֹחקים הם על אנשי האמת, מתנכלים ולועגים להם על אחיהם הסכלים ששונאים אותם, אך בסתר עמקי לב האבן אשר בבשרם בזים הם לאותם שפלים. כמו איזבל בשעתה שאפילו היא, הרשעה המרשעת, בזה לאותם עדי שקר שהעידו לפי פקודתה שנבות ברך אלהים ומלך, כדי שאחאב יירש את כרמו. וכך היא כותבת באגרת הפקודה לביצוע זממה (מלכים א כא, ט–י):

"וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר: קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת". אפילו איזבל רואה בעדי השקר אנשים בזויים ושפלים, ומכנה אותם "בְּנֵי בְלִיַּעַל"!

ואסיים בתפילה ותחינה לה' יתעלה שיבער מקרבנו את הסכלות והמידות הרעות, וימלא אותנו באהבה לאמת שתרוממנו לאהבת חינם.


#חינוך #חברה #צדק #עםישראל

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!