אברהם אבינו – עמודו של עולם

עודכן: 26 בפבר׳

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה", בחנו את השתלשלות העבודה-הזרה שרבנו מתאר בפרק הראשון בהלכות עבודה-זרה (כמובן שכל תיאוריו הם על-פי מקורות חז"ל). הגענו בפרק א שם להלכה ח, ובה נזכר בפעם הראשונה אברהם אבינו ע"ה, וכך נאמר שם:


"אבל צור העולמים לא היה שם מכירוֹ ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונֹח ושם ועבר. ועל דרך זו היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם שהוא אברהם אבינו עליו השלום".


מכאן ואילך רבנו עובר לתאר את תהליכי המחקר המחשבתיים שהעסיקו את אברהם אבינו עד שהכיר את בורא-עולם, והוא בתוך אומה עצומה דורסנית ואכזרית של עובדי אלילים.


והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (א, ט):


"כיוון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה [=כלומר כיצד היקום הזה, שבו מערכות הכוכבים העצומות הללו, פועל ו]נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? לפי שאי-אפשר שיסבב את עצמו? ולא היה לו מלמד ולא מודיע-דבר, אלא מושקע באור-כשדים בין עובדי עבודה-זרה הטיפשים".


מדברי רבנו עולה, שאברהם אבינו החל לחקור ולדרוש את בוראו בגיל קטן מאד, כלומר, חוש הביקורת והשכל הישר החלו לפעם בו כבר מגיל קטן מאד, והוא החל לשאול שאלות...


והנה לפניכם דברי ה"מדרש הגדול" בראש פרשת "לך-לך" בעניינו של אברהם אבינו:


"והיה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווין למעשה ידינו? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ שהיא מוציאה פירות והיא מְחַיָּה אותנו. כיוון שראה שהיא צריכה לגשמים ואלמלא שמים נפתחין ומורידין גשמים לא הייתה מצמחת כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים שהן מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיוון שעלה עמוד השחר בָּטְלוּ כולן, אמר: אין זה אלוה. והיה מצטער ואומר: אלמלי יש להן מְנַהֵג מפני מה זה שוקע וזה עולה? [...] כיוון שראה שאלו שוקעין ואלו זורחין, אמר: אלמלי יש להן מְנַהֵג לא היו כן, אין ראוי להשתחוות לאלו אלא למי שהוא מְנַהֲגָן. והיה תר בדעתו לעמוד על אמיתתו של דבר".


התהליך שעבר על אברהם אבינו מרתק ביותר ומשמש דוגמה ומופת לשיבה לדרך האמת בימינו, שהרי גם בימינו כדי להגיע לדרך האמת: דרוש חוש ביקורת מפותח, חובה לשאול שאלות ולדרוש תשובות, והכרחי גם לאזור אומץ לא רק לקבל תשובות כואבות, אלא גם לעמוד איתן, שהרי בסופו-של-דבר האדם יבין שהוא מושקע בין עובדי-עבודה-זרה טיפשים...


א. מושקע בין עובדי עבודה-זרה טיפשים


כאמור, המלים הללו רלבנטיות מאד לימינו, כי אחד האתגרים הגדולים ביותר בשיבה לדרך האמת היא היציאה מ"אזור המינות" של המוני עובדי האלילים לעבר הידיעה וההכרה, אשר מרוממות את האדם ומבדילות אותו, אם ירצה ואם לא ירצה, מהמוני הטיפשים. אך לא פשוט להתרומם ולהיבדל מהמוני הטיפשים, כי יש נחמה ובטחון דמיוניים בהימצאות ובהתבוססות בתהום הסכלות יחד עם המוני עובדי האלילים, מאשר פסיעה בנתיב האור שיש בו מעטים.


ברם, ככל ששכלו של האדם מתחזק, כך יהיה לו קל יותר לפסוע במשעול האמת, וככל ששכלו יהיה חלוש ומטונף יותר בהזיות ובדמיונות, כך יהיה לו קשה יותר להתנתק מ"אזור המינות" של המוני הטיפשים עובדי האלילים. ועוד יותר יהיה קשה לו לאדם להתנתק מהמוני הסכלים, אם הוא הפך תורת חיים לקורדום חוצבים, או אם בניו ומשפחתו חוצבים מן התורה, והוא כבר שגה בהזיה שהם "גדולים וחסידים" ופועלים "גדולות ונצורות"... כי ההתעוררות מן ההזיה הזו כל-כך קשה, ובמיוחד לבני אדם מחוסרי-דעת, עד שהם יעדיפו את השקר בכל מחיר.


והנה לפניכם המשך דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה שם (א, י):


"ואביו ואמו וכל העם עובדין עבודה-זרה והוא היה עובד עמהם. ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה. ויָדע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל [כלומר, הוא מנהיג כל היקום העצום שסביבנו], והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו".


שימו לב לתעצומות הנפש שהיו לאברהם אבינו! אביו ואימו וכל משפחתו וכל העם היו עובדים עבודה-זרה ואף הוא עבד עמהם עבודה-זרה בתחילה, ואף-על-פי-כן, הוא הצליח להבין את קו הצדק והאמת מדעתו הנכונה, ולא רק זאת, אלא שהוא יצא כנגד הכל! כולל אביו ואמו!


וכאשר הנני קורא את הדברים הללו, הנני נזכר באחיי התימנים הטיפשים, אשר נכשלים ונחבלים בכל הסכלות והטמטום שהנחילו להם אבותיהם ואימותיהם, דבקים הם בהבל בכל כוחם, כאילו אביהם הוא משה רבנו ואימם היא מרים הנביאה! הם ילכו כעיוורים אחר ספר הזוהר והקבלה, ינציחו את מנהגי התוהו שהנחילו להם אבותיהם, יאמינו בקיומם של השדים והליליות שסיפרו להם זקניהם הוזי ההזיות, ויצעקו ויילחמו כנגד כל מי שכופר בהזיותיהם!


וכאשר הנני רואה את התנהגותם המחפירה, איני מתפלא שחטפו מהם את בניהם ובנותיהם, ומי שבוחר בטמטום ובטיפשות ואוחז בעבודה-זרה, שלא יתפלא שסופו לעבוד ולהעריץ גם את אדוני הארץ האירופים, וכל אשר יאמרו לו – יעשה, ואפילו יגזלו ממנו את היקר לו ביותר.


רק כאשר התימנים וכל עם-ישראל יבינו ש"מתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו", רק כאשר הם יחדלו לרומם את גדולי האסלה למיניהם כאילו הם אלהים עלי-אדמות או נביאים או אפילו סתם גאוינים דמיוניים אשר כל דבריהם דברי אלהים חיים – רק אז עם-ישראל יחל להתעורר מכבלי העבודה-הזרה הכבדים המשעבדים והמשחיתים את דתנו. ברם, ככל שיוסיפו לרומם אלילים נבערים ותועים הוזי הזיות, אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, עם-ישראל ימשיך בתעייתו, והדרך לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש תוסיף ותתארך ותתרחק מאיתנו.


ב. ויָדע שכל העם טועים...


בהלכה הבאה שם תהליך המחקר הפילוסופי של אברהם אבינו נשלם, והשאלות שהוא החל לשאול בגיל קטן קיבלו תשובה סופית ומהדהדת: יש בורא אחד ויחיד לעולם! ואין כיוצא בו!


והנה לפניכם דברי רבנו שם (א, יא):


"ויָדע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זו, שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו".


אברהם אבינו ידע שכולם טועים והוא לבדו הצודק! וכמה חרפות וביזיונות הוא ספג על-כך! דהיינו כמה ביזו אותו על-כך שהוא עומד יחידי מן העבר האחד כנגד כל החושך! והאשימו אותו שהוא טועה רק מפני שכל העם, ואפילו אביו ואימו, סוברים כנגדו ועובדים עבודה-זרה.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, כט):


"ידוע כי אברהם אבינו ע"ה גדל באומת ה'צאבה', ושיטתם שאין אלוה כי אם הכוכבים [...] ותמצא שהזכירו באותם הספרים ודברי הימים שלהם עניין אברהם אבינו, ואמרו בלשון זה: אבל אברהם אשר גדל בכותא הרי כאשר חלק על דעת הכל וטען שיש שם עושה זולת השמש הוכיחוּ נגדו בכך וכך [בהוכחות שווא ובתעתועי הבל לא בהוכחות אמיתיות, כי לא ייתכנו] [...] ובסוף אותה הפרשה אמרו, שהמלך כלא את אברהם אבינו עליו-השלום, ושהוא המשיך להתווכח עמהם ימים כשהוא בכלא, ואחר כך ירא המלך פן ימריד עליו את מדינתו ויוציא בני אדם מדתיהם, ואז הדיחוֹ לנפת ה'שאם' [=ארץ-ישראל] אחר שלקח את כל רכושו [...]


ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם, היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו [כלומר כיוון שסבל את כל הביזיונות והעדיף לספוג את כל החרפות מאשר להפנות עורף לדרך האמת והצדק], נאמר לו: 'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו [כלומר בוא וראה לְמה זכה בשכר אהבתו העצומה לבוראו], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".


ג. השלב הבא – מלחמה


אברהם אבינו לא הסתפק בידיעת האמת לו לבדו, וכפי שאמר לי פעם ערוסי: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (מש' ה, יז), לאחר ששאלתיו האם ראוי לפרסם את רסיסי האמת של קאפח בפירושו לספר המדע. כמו כן, פעם אחרת, כאשר שאלתי אותו על הזוהר והקבלה הוא השיב לי: "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך", כאילו ספר הזוהר הטמא והקבלה האלילית הם ענפים מענפי התורה-שבעל-פה... וכמה טיפש הוא הערוסי הזה, כמו אותם כומרי עבודה-זרה הטיפשים, אשר נדמה להם שהם חכמים גאוני עולם, ואינם אלא טיפשים מטופשים, אשר בוחרים בדרכיהם ובתעלוליהם, בוחרים הם בבצע בשררה ובתאוות, ומתעוורים מלראות את אור האמת נכוחה, ואפילו יסנוור את עיניהם, לא יידעו מדוע עיניהם כואבות ומיוסרות...


אלא, אברהם אבינו יצא למלחמה על קידוש שם שמים! הוא יצא למלחמה יחידי ובודד כנגד אומה עצומה וחזקה אכזרית ורשעה! וכמה תעצומות נפש היו לו לאברהם אבינו!


והנה דברי רבנו שם לפניכם (א, יב), לתשומת לבם של הדרדעים השכירים למיניהם:


"כיוון שהכיר ויָדע [את בורא-עולם יתרומם ויתעלה שמו], התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם [החל לקיים עמם פולמוסים], ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה. ושבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו, שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו".


והנה לפניכם גם האופן שבו בחרו חז"ל לתאר את מלחמתו של אברהם אבינו, מתוך המדרש הגדול ראש פרשת לך-לך:


"זה הוא שאמר הכתוב: 'אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ' [תה' מה, ח]. נאמר הפיסוק הזה כנגד אברהם אבינו שאהב את הקב"ה ונתקרב תחת כנפי השכינה ושנא עבודה-זרה שלבית-אביו. לפי שבית אביו היו עובדין עבודה-זרה, והיו עושין צלמים ונותנים לאברהם למכור בשוק. וכשהיה בא אדם לקנות ממנו צלם, מה היה עושה? היה נוטל הקורנס בידו ומכה על ראש כל אחד ואחד, ואומר לו: לזה אתה מבקש? או זה? וכיוון שהיו רואין שהוא מכה אותן, מיד מניחין אותן [את הפסילים] והולכין להן".


אברהם אבינו לא ערך מלחמה במלים יפות ונבובות, הוא לא נקט בשיטת הפוליטיקלי-קורקט, הוא לא אחז בחנפנות ובחלקוּת הלשון, אלא יצא למלחמת-אמת ללא פשרות, ובה הוא בעצמו "שבר את הצלמים" ואף הטיף לאחרים ש"ראוי לאבד ולשבר כל הצורות" וכו'. כלומר, לכל המבקרים המתחסדים והטיפשים אשר טוענים כנגדי שלשוני חדה ואינה "נאורה" ו"אירופית" ו"מתונה" דיה לשיטתם, ובכן, הביטו אל אברהם אביכם! וכי ראוי להילחם באלילות בלשון חנֵפים? וכי ראוי להשתמש בלשון דו-משמעית חלקלקה? איזו מן צביעות וטיפשות זאת?