אברהם אבינו – עמודו של עולם

עודכן: 26 בפבר׳

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה", בחנו את השתלשלות העבודה-הזרה שרבנו מתאר בפרק הראשון בהלכות עבודה-זרה (כמובן שכל תיאוריו הם על-פי מקורות חז"ל). הגענו בפרק א שם להלכה ח, ובה נזכר בפעם הראשונה אברהם אבינו ע"ה, וכך נאמר שם:


"אבל צור העולמים לא היה שם מכירוֹ ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונֹח ושם ועבר. ועל דרך זו היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם שהוא אברהם אבינו עליו השלום".


מכאן ואילך רבנו עובר לתאר את תהליכי המחקר המחשבתיים שהעסיקו את אברהם אבינו עד שהכיר את בורא-עולם, והוא בתוך אומה עצומה דורסנית ואכזרית של עובדי אלילים.


והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (א, ט):


"כיוון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה [=כלומר כיצד היקום הזה, שבו מערכות הכוכבים העצומות הללו, פועל ו]נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? לפי שאי-אפשר שיסבב את עצמו? ולא היה לו מלמד ולא מודיע-דבר, אלא מושקע באור-כשדים בין עובדי עבודה-זרה הטיפשים".


מדברי רבנו עולה, שאברהם אבינו החל לחקור ולדרוש את בוראו בגיל קטן מאד, כלומר, חוש הביקורת והשכל הישר החלו לפעם בו כבר מגיל קטן מאד, והוא החל לשאול שאלות...


והנה לפניכם דברי ה"מדרש הגדול" בראש פרשת "לך-לך" בעניינו של אברהם אבינו:


"והיה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווין למעשה ידינו? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ שהיא מוציאה פירות והיא מְחַיָּה אותנו. כיוון שראה שהיא צריכה לגשמים ואלמלא שמים נפתחין ומורידין גשמים לא הייתה מצמחת כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים שהן מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיוון שעלה עמוד השחר בָּטְלוּ כולן, אמר: אין זה אלוה. והיה מצטער ואומר: אלמלי יש להן מְנַהֵג מפני מה זה שוקע וזה עולה? [...] כיוון שראה שאלו שוקעין ואלו זורחין, אמר: אלמלי יש להן מְנַהֵג לא היו כן, אין ראוי להשתחוות לאלו אלא למי שהוא מְנַהֲגָן. והיה תר בדעתו לעמוד על אמיתתו של דבר".


התהליך שעבר על אברהם אבינו מרתק ביותר ומשמש דוגמה ומופת לשיבה לדרך האמת בימינו, שהרי גם בימינו כדי להגיע לדרך האמת: דרוש חוש ביקורת מפותח, חובה לשאול שאלות ולדרוש תשובות, והכרחי גם לאזור אומץ לא רק לקבל תשובות כואבות, אלא גם לעמוד איתן, שהרי בסופו-של-דבר האדם יבין שהוא מושקע בין עובדי-עבודה-זרה טיפשים...


א. מושקע בין עובדי עבודה-זרה טיפשים


כאמור, המלים הללו רלבנטיות מאד לימינו, כי אחד האתגרים הגדולים ביותר בשיבה לדרך האמת היא היציאה מ"אזור המינות" של המוני עובדי האלילים לעבר הידיעה וההכרה, אשר מרוממות את האדם ומבדילות אותו, אם ירצה ואם לא ירצה, מהמוני הטיפשים. אך לא פשוט להתרומם ולהיבדל מהמוני הטיפשים, כי יש נחמה ובטחון דמיוניים בהימצאות ובהתבוססות בתהום הסכלות יחד עם המוני עובדי האלילים, מאשר פסיעה בנתיב האור שיש בו מעטים.