"וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דב' ו, ה) – "עשה את רצונו, ואל נא תהיינה מצוותיו למשא עליך כדברים שאתה עושה מתוך הכרח או מיראת עונש, אלא עשה הכול מאהבה" (הרטום, שם).
בספר שמואל א בפרק יד, מסופר על מלחמה שערך שאול עם הפלישתים, העם תשש מאד והמלחמה הייתה ארוכה ומייגעת. ברם, ה' המשגיח על עמו, זימן להם דבש דבורים! שוו בנפשכם, הנכם באמצעה של מלחמה קשה מאד, רעב, תשישות, מחלות, וכיו"ב, ופתאום: "וַיְהִי דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה"! (ש"א יד, כה).
אך שאול משום מה החליט לא לאכול מהדבש שבורא עולם הציע לו – שאול מחליט לצום באמצעה של מלחמה! בנוסף לזאת הוא פוקד על לוחמיו שעליהם לצום אף הם! במקביל, יונתן, שבאותה העת איגף את הפלישתים, רואה את הדבש ואוכל ממנו, וכך הוא אומר מתוך שמחה והתפעלות גדולה (יד, כט): "רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה".
למדנו על "שביל הזהב" של הרמב"ם, דרך מתונה ומרוסנת שמאפשרת גם ליהנות מדברי העולם הזה בצורה נאותה, ומצד שני לא דורשת להיות "צדיק הרבה".
לאחר ששאול חטא לה' ולא הכרית את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר כדי לזבוח אותם לה' יתברך, שמואל הנביא אומר לשאול: "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב" (ש"א טו, כב) – "טוב לשמוע בקול ה' מהקריב לו זבחים ולהקטיר לו חלב בהמות" (הרטום, שם). שאול אינו שומע להוראות נביא ה', ואין זו הפעם הראשונה.
בספר שמואל פרק יד מופיע מקרה מיוחד מאד, בו מסופר על יהונתן בן שאול אשר מוצא חן בעיני ה', וכך אומר יהונתן: "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה יְיָ לָנוּ כִּי אֵין לַייָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" – זו הפעם הראשונה שהוא נקרא יהונתן, ממש כמו אברם-אברהם.
יהונתן יוצא בעוז גדול אל פלישתים, הוא ונושא כליו, והם נלחמים בהם! "וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו עֲלֵה אַחֲרַי כִּי נְתָנָם יְיָ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן" (ש"א יד, יב–יג). שימו לב, זה לעומת זה, דרכו העקלקלה של שאול בניסיונות מיותרים להצטדק ולמצוא חן בעיני ה', לעומת דרכו הישרה והאמיתית של יהונתן – הבדל של שמים וארץ.
מסקנת הדברים היא, שישנם דברים שה' מתיר לך, ולעתים ה' אפילו מזמן לך דברים שתיהנה מהם, כל מה שצריך הוא לדעת לצעוד ב"שביל הזהב", ובמלים אחרות, לדעת לרסן את התאוות ולהסיטן לאפיקים החיוביים ולדרך נכונה, הלא מכיר ה' את יצריו של האדם?
ידועים הם החסידים בעיניהם, אשר בדעתם המעוותת עושים "אתכפיא ואתהפכא" לתאוותם, ובו בזמן חוטאים לה' בחטאים גדולים אשר יותר חמורים מעבודה-זרה, בדעותיהם העקושות ובתפיסותיהם המשובשות.
הלא בסופו של דבר חטאו ישראל: "וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר [של פלשתים] וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם" (ש"א יד, לב). בסופו של דבר, התאפקותם התפרצה כהר געש וחלומו החסידי של שאול המלך התנפץ לאלפי רסיסים...
"וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים: הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים? הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל? וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (ש"א יד, לז). אולי... אם היו אוכלים מהדבש היה בידיהם הכוחות להשמידם לגמרי. אך בגלל ש"עכר שאול את הארץ" בוותרו על הדבש, וכלשונו של יהונתן – "עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ" (ש"א יד, כט), התוצאה הייתה ש"הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה עַל פְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שָׁאוּל" (ש"א יד, נב).
גם בסיפור על שאול ועמלק, לאחר ניסיונות שכנוע ותירוצים הוא לבסוף מודה לשמואל הנביא: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם." (ש"א טו, כד).
שאול נכנע לדבר שפל מאד, הוא מודה שנגרר אחרי עם הארץ, האם מעלה זו ראויה למשיח ה'? למלך ישראל? מעלה זו אפילו לא ראויה למי שמתיימר להיות תלמיד חכמים!
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְיָ וַיִּמְאָסְךָ יְיָ מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (ש"א טו, כו). כמה פסוקים לאחר מכן נאמר שוב שה' "התחרט" על שהמליך את שאול, עוד לפני המלכתו של שאול "חרה אף" ה' בישראל על שביקשו להם מלך "כְּכָל הַגּוֹיִם". (ש"א ח, ה).
הלא ה' אל קנא הוא, המלך של עם-ישראל, והוא משגיח עלינו מעת יציאתנו ממצרים, הלא נתן לנו ה' תורה וחוקים של עשה ולא תעשה, בירור הלכות מפורש שהוא התורה שבעל-פה, בעצם יש לנו את כל מה שצריך על-מנת להמליך את ה' עלינו למען ייטב לנו כל הימים.
הנני נושא תפילה שיזכה אותנו ה' לעשות רצונו בעוז, באהבה ובתמימות כאברהם וכיהונתן.
תמונת שער הרשומה מאת: Edgardo W. Olivera; רישיון תמונה: CC BY 2.0