טעמים אנושיים למצוות אלוקיות...?

בשמחה רבה, ובהצלחה בחקר האמת, אתה מוזמן תמיד לשתף אותנו.

ואשמח להמשיך ולעמוד לרשותך ככל יכולתי.

אין שום בעיה שכל אחד ימצא טעמים למצוות, וזו אחת המשימות הגדולות של האדם לידע את בוראו, כי מתוך לימוד מצוות התורה וטעמיהן, אנו מכירים את מי שאמר והיה העולם, כי מתוך פעולותיו וציוויו אנו למדים להכירו ולהשיגו.

ברם, לא הכל יכול להיות נכון, אלא הכל חייב להתאים ליסודות התורה ולכללי המחשבה היהודית, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם יעלה על דעתו טעם אשר מתנגד ליסודות הדת, או מעודד עבודה-זרה, או שולל עקרונות מוסר וכיו"ב.

ואכן, הרעיונות הללו בעניין טעמי המצוות, הם באמת מחשבות אנושיות על ציוויים אלהיים, אך יש להם משמעות עצומה, כי באמצעות המחשבות הללו, כאמור, אנחנו מכירים את מי שאמר והיה העולם.

אין שום חוצפה כלפי שמיא בזה שאנחנו מחפשים טעמים למצוות, להיפך, אנחנו מחויבים לעשות כן, כי ככל שנמצא יותר טעמים הגיוניים ומוסריים למצוות, כך התורה תהיה נעלה ומוסרית ואלהית יותר בעינינו. ובמלים אחרות, ככל שנשכיל להבין את מצוות התורה וכיצד בדיוק מדובר ב"חוקים ומשפטים צדיקים" ולא בסתם גיבוב של חוקים, כך יותר ויותר נבין שהמקור למצוות ולחוקים הללו הוא מקור אלהי אינסופי, אשר תכלית וחקר אמיתתו לעולם לא תושג -- בבחינת "הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא". ושים לב, לא נאמר שלא ניתן להשיג מאומה, רק "תכלית שדי" לא ניתן להשיג, אך מה שבהישג ידינו אנחנו מחויבים לחקור ולהשיג, וזה בגדר מצות עשה הראשונה שנצטווינו עליה בהר סיני והיא "אנכי ה' אלהיך" והיא המצוה לידע את ה'. ועליך ללמוד היטב את מצות ידיעת ה', וכבר ביארתי אותה ככל יכולתי במאמרים הראשונים בסדרת "מצוות משנה תורה".

כבר השבתי לך מדוע אין "האנשה" במה שאנחנו מוצאים טעמים למצוות, עיין שוב בדבריי לעיל ותמצא שם את התשובה. ואדרבה, זו סכלות חמורה לסבור כן, כי סברה זו למעשה "זורקת את השכל" כי היא טוענת למעשה שאין לנו שום יכולת להבין מאומה ממעשיו ומפעולותיו של הקב"ה, וסברה זו למעשה מבטלת את מצות עשה הראשונה בתורה, וגם כופרת בתורה, שיש בה פסוקים רבים בחובת המצוה לידע את ה', וכמו שמשה רבנו ביקש "הודיעני נא את דרכיך". ואם תלמד יותר על מצות ידיעת ה' תבין יותר טוב את תשובתי כאן.

דברי הרמב"ם פשוטים, שהרי מי שסובר שאין טעמים למצוות יותר גדול מבוראו, שהרי כאילו רק האדם עושה ופועל כתוצאה מהשגה שכלית ושואף להשיג מטרות חיוביות וענייניות, אך הבורא כאילו פועל חלילה ללא דעת מחשבה וכוונה. ואף שאין שום דבר להשוות בינינו לבין בורא עולם מבחינת אמיתת עצמותו, מבחינת פעולותיו בהחלט יש מה להשוות או יותר נכון ללמוד ממנו, ולכן אמרו חז"ל מה הוא חנון אף אתה חנון וכיו"ב, ולכן נאמרו למשה רבנו י"ג מידות של רחמים, אשר מבטאות את האופנים המרכזיים שבהם מנהיג ראוי להנהיג את הציבור בדומה להנהגתו של הקב"ה את עם ישראל. וגם בעניין זה יש לרבנו פרקים מפורשים נרחבים במורה, ועליך ללמוד, קשה על רגל אחת להסביר הכל.

נכון שהיחס בין האדם לבוראו הוא עבד כלפי אדונו, אך גם משה רבנו שהיה עבד ה' ביקש לידע את פעולותיו ודרכי הנהגתו של בורא עולם, "הודיעני נא את דרכיך", ואפילו ביקש לידע משהו על אמיתת עצמותו באמרו: "הראיני נא את כבודך". והגישה הזו של הננו עבדים ללא מחשבה וללא תפישה היא גישה רעה מאד, גישה שיש בה כפירה מפורשת בתורה אשר מצווה עלינו לידע את ה' ולהשיגו כל ימי חיינו, "משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב".

אמנם, כניעה ואפסות כלפי בורא עולם היא נכונה, אך היא לעולם לא תהיה אמיתית ללא ידיעת ה', כי ללא לימוד פעולותיו בהבנת טעמי המצוות ובהבנת מדעי הטבע, וללא הבנת שכלול בריאתו וחכמתו בהנהגת העולם והאדם, ללא ידיעת ה' והבנת אחדותו, לעולם האדם לא יצליח להתרומם למעלה של עבד ה'. הוא אולי יהיה עבד ה' בשפתיו, כי הוא ידקלם כמו תוכי שהוא עבד והקב"ה בוראו, אך הוא לא יבין ולא יידע כלל את מי הוא עובד, ומה הריחוק האמיתי והבלתי נתפש שבינו לבין בוראו.

לגבי מצות שילוח הקן, אינך צריך לכוון לשם כך, השאלה אם מצוות צריכות כוונה היא שאלה בתחום ובמישור אחרים לגמרי. אלא, כאשר אתה לומד על מצות שילוח הקן אתה צריך ללמוד את טעמיה כדי להבין משהו על האידאלים שחשובים לפני ה' יתעלה, על מוסריות התורה, על טהרתה, יושרתה, ואנושיותה.

וכמו שכבר אמרתי בתשובתי לעיל, כאשר אתה מקיים את המצוה אתה מקיים אותה לשם שמים מתוך אהבה אמיתית לבורא עולם, וללא שום כוונות זרות. אף שאם כוונתך גם להיטיב את מידותיך אין זה בגדר כוונות זרות, ואין זה גורע מאומה מעשיית המצוה לשם שמים, כי הטבת המידות ושכלולן זה בגדר עשייה לשם שמים, כי הטבת המידות ושכלולן הכרחית כדי לידע ולהשיג את בורא עולם.

וחלילה לומר שכל תועלת רוחנית פסולה, שהרי אם אדם מקיים מצוה במטרה לידע ולהשיג את בוראו או כדי לשכלל את מידותיו כאמור כדי לאזנן לעבודת ה' יתעלה, וכדי להשיג טוב יותר את המושכלות כדי לידע ולהשיג את בוראו -- אין זה בגדר תועלת אישית, אלא מילוי חובתו וייעודו עלי אדמות, והרי זה בגדר לשם שמים.