שלום,
אחת היסודות הגדולים, ואולי החשוב שבהם, שמוזכר המון גם באתר הזה, הוא 'הרחקת הגשמות'.
הרחקת גשמות זו איננה רק פסילת מראה ודמות פיזיים, אלא פסילת כל דבר שיש לו במשותף עם העולם האנושי.
העקרון העומד מאחורי היסוד הזה, הוא שלא תיתכן 'התפעלות' אצל הבורא.
כלומר, שלא כבני אדם -המושפעים מאירועים, מגיבים להם, ו'מתפעלים' מהם - אין אצלו ית' מאומה מכל זה.
וכאן אני שואל:
איך הבנה בסיסית זו מסתדרת עם אמונת 'שכר ועונש'?
שהרי מהו 'שכר ועונש' אם לא תגובה ו'התפעלות' של הבורא לאור מעשי האדם??
יותר מכך:
כיצד ניתן בכלל לומר שאלוהים 'פועל' ו'עושה' משהו בכלל? שהרי כל פעולה פירושה שינוי, 'התפעלות'?
ואי אפשר לומר כתשובה, שאינספור פסוקים בתורה ובנביאים מראים לנו שאלוהים מגיב ופועל בעולם (כמו הפסוק: ''אם הלכתם עימי בקרי, והלכתי אף אני עימכם בקרי'') -
שהרי יש גם פסוק שאומר: ''וירד ה' על הר סיני'', או ''ויחר אף ה',
ואין מי שיאמר שמדובר בתיאור פיזי, אלא 'דיברה תורה בלשון בני אדם'.
אם כן, כך ניתן גם להסביר את כל אותם פסוקים בתורה בהם נראה כאילו אלוקים 'פועל' בעולם ו'מגיב' - 'דיברה תורה בלשון בני אדם'.
חג שמח ושנה טובה!
אייל היקר, ההנחה שעומדת בבסיס שאלתך שגויה, מפני שאתה מניח שפעולותיו של הבורא נובעות מהתפעלות התרשמות והתעוררות, כלומר שפעולותיו מעידות בהכרח על הגשמה.
אך אין שום הכרח להניח הנחה זו, כי פעולותיו אינן מעידות בהכרח על שינוי פנימי שגרם לבורא עולם לפעול, אלא, כמו שהוא ברא את העולם שלא מתוך התפעלות או התרשמות חיצונית שעוררה אותו לפעול, כך הוא פועל בעולם ללא כל התפעלות או התרשמות חיצונית שמעוררת אותו לפעול.
ואפילו אצל בני האדם אתה מוצא פעולות שאינן נובעות מהתרשמות והתפעלות, כמו פעולות הדיין כאשר הוא פוסק את הדין, הוא מחויב לפסוק את הדין ללא עירוב שום עוררות רגשית, רק קליטת רשמים, ניתוחם, ופסיקת הדין ללא עירוב התפעלויות אשר יסיטו בהכרח את פסק הדין משורת האמת והצדק, כי הן משבשות את שיקול הדעת השכלי והמחשבתי הטהור הזך והנקי.
והקב"ה גומל ומעניש הכל כפי מה שראוי לאדם, ללא התרשמות והתפעלות, הכל בדין ישר ומדוקדק, לפי מעשיו ומחשבותיו של האדם, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. אך אין אנו יודעים היאך הוא יודע, והיאך פעולותיו נובעות מרצונו ומתממשות להתרחשויות שאנו רואים בעולמינו.
הרמב"ם ייחד פרק במורה לשאלתך (א, נד), ואתה גם מוזמן לעיין בכמה ממאמריי שעוסקים בעניין זה: "מבוא למצות ייחוד השם", "לעורר רחמי שמים?", "רש"י - ראש פרשני ההגשמה (חלק א), שם בפרק ג. ויש עוד שאיני זוכר כעת.