פירושו של אבן עזרא על יונה א׳ א:
"זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש, וכן כתוב: הוא אשר דיבר י״י ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר (מלכים ב י״ד:כ״ה).
יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו, והוא בידו, והכל מלא כבודו. ואיך יתנבא מורה פי השם, והוא כתוב כי הוא עבדו (מלכים ב י״ד:כ״ה).
והגאון אמר: כי הלך אל נינוה וקרא עליה. ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: קראן לו ויאכל לחם (שמות ב׳:כ׳).
ואני אומר: כי אין זה כמו זה, כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל, אם לא קראו לו, רק פגע בו ודבר עמו. ועוד: אם יונה מלא דבר השם, למה היה בורח, והוא אמר: על כן קדמתי לברוח תרשישה (יונה ד׳:ב׳).
ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם להוציא עמו, ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן.
ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל, ונקל הוא האחרון מן הראשון. וכל הנביאים לבד ממשה, אחר עבור כבוד השם על פניו, נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו, זה בנבואה על נסיון האלהים, ולקח המאכלת, ואזנו לשמוע מה.
וכאשר חיפשתי בכל המקרא, לא מצאתי מלת בריחה רק דביקה על מלת ׳פני׳, כמו: ו{אנה}מפניך אברח (תהלים קל״ט:ז׳), ויברח יפתח מפני אחיו (שופטים י״א:ג׳). והנה לא מצאתי בנבואת יונה שברח מפני השם, רק מלפני השם, וכתוב: חי י״י אשר עמדתי לפניו (מלכים ב ה׳:ט״ז). והנה כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם. וככה: ויצא קין מלפני י״י (בראשית ד׳:ט״ז), על כן אחריו: ומפניך אסתר (בראשית ד׳:י״ד), כי פני האדמה (בראשית ד׳:י״ד) לפני י״י. ועוד כתוב: לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד י״י (ישעיהו ב׳:כ״א), וכתוב: לבוא עמהם תרשישה מלפני י״י (יונה א׳:ג׳) ולא ׳מפני י״י׳. והמשכילים יבינו."
אנא עזורו לי להבין את הטקסט הזה. האם אבן עזרא אומר שעקידת יצחק קרה בחלום נבואי ולא במציאות תלת ממדית??
הנה הפרשנות הנטורליסטית המרתקת של הרלב"ג לאירוע של גיד הנשה - קריאה שלכאורה תואמת מאוד את העיקרון המפורסם של הרמב"ם ש"כבר ידוע שאנו מתרחקים תכלית הריחוק משינוי סדרי בראשית" (מאמר תחיית המתים, פרק ו, עמ' פח).
https://mg.alhatorah.org/Full/Bereshit/32.25#e0n6
רלב"ג-תועלות - בראשית, לב' כה:
"התועלת העשירי הוא להודיע מעלת יעקב. וזה, שכבר התקרבה מדרגתו למדרגת המלאך עד שנדמה לו שיאבק עימו. עם שיש במה שנשאר לו מהרושם מזאת הנבואה פרסום לאמיתת זאת הנבואה; וזה, שכבר נמצא צולע על ירכו כשהקיץ. ולזאת הסיבה נצטוינו שלא לאכול גיד הנשה אשר על כף הירך, כדי שיתפרסם לנו ענין זאת הנבואה הנפלאה; עם שיש בה גם כן רושם להאמתת ענין הנבואה אשר היא פינה מפינות התורה, וזה, שאם לא יאמן בנבואה תיפול התורה בכללה."
https://mg.alhatorah.org/Full/Bereshit/32.33#e0n6
רלב"ג-ביאור הפרשה - בראשית, לב' לג:
"והנה הסכמנו שיהיה זה ההתאבקות בעת השינה, לפי שהוא בלתי אפשר שיֵּרָאֶה לאדם מלאך ה׳ בזה האופן בהשתמשוֹ בכוחותיו הגופיות. וכבר הודיענו הרב המורה (ב: מא, מב) שכבר נשמט במקומות רבים זֵכֶר היות הנבואה בחלום או במראה, להִשָּׁעֲנוֹ שכל נבואה היא בזה התואר. ולזה לא זכר בזה המקום שתהיה זאת הנבואה בחלום או במראה. ואם יספק מספק ויאמר: איך יתכן שישאר לו מזה זה־הרושם, שהיה צולע על ירכו כאשר הקיץ? נאמר לו שזה אפשר אצלנו לאחת משתי סיבות: הסיבה האחת היא שאנחנו נראה התפעל כלי הנפש מהדמיונים שיהיו לאדם בעת השינה, לפי שהדמיונים ההם יניעו כלי הנפש הנעה־מה. וזה, שכבר תראה שיחלום האדם ששוכב עם אשה, ויראה קרי כאילו היה הפועַל שלם בהקיץ; וכן תמצא שיחלום האדם שהוא נופל ממקום גבוה, ויתנועעו איבריו מפני זה בעת השינה תנועה חזקה נפלאה, וזה מבואר מאד מן החוש. ולזאת הסיבה אפשר שיקרה לו כשראה שנקעה כף ירכו בחלום, שישאר לו מזה רושם במקום ההוא מצד תנועה תקרה לו, ולזה אפשר שקרה שמצא עצמו צולע על ירכו כאשר הקיץ. והסיבה השנית הוא שכבר יתעורר הדמיון לפעמים מהדברים שיתפעל האדם מהם בעת השינה. ולזה יקחו הרופאים ראיה חזקה על ענין החולי מחלומות החולה. והמשל, שאם יגע הישן בדבר קר — יחלום שהוא במים קרים, או שכבר ירד עליו השלג והכפור ומה שיִּדְמֶה לזה; ואם יגע בדבר חם — יחלום שהוא באש, או שהשמש מכה עליו ומה שיִּדְמֶה לזה. וזה דבר אין ספק בו, כי החוש יעיד על זה. ולזאת הסיבה תמצא שכאשר יגבר המותר הזרעי באדם ויתעורר לצאת — יחלום שהוא שוכב עם אשה. ולזאת הסיבה בעינה הנה כשיתחדש לאדם כאב בעת השינה — יחלום שכבר הוכה במקום ההוא בסיבת ריב היה לו עם איש־מה בחלומו, וזה ממה שיקרה הרבה גם כן לפי מה שהושג לנו בחוש. ובהיות הענין כן, הנה היה אפשר שקרה ליעקב בסיבת העמל שעמל בהעברת הנחל לכל אשר לו, שיתחדש לו כאב בכף הירך בעת השינה, ונדמה לו מפני זה בחלומו־של־נבואה שיתאבק עם זה האיש ושתקע כף ירכו בהאבקו. ולפי מה שזכרנו היו להתאבקות שנראה לו בעת השינה שלוש סיבות: הסיבה האחת היא חוזק הדבקות שהיה לו עם זה המלאך; והשנית — מה ששוטטה מחשבתו בהקיץ להמציא תחבולות להפיל עשו אם יקום עשו להכותו; והשלישית — הכאב שנתחדש לו בעת השינה בכף הירך."
דניאל ידידי,
קרא נא את מאמרי: "מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך", ובעז"ה מבוכתך תתפוגג.
והנני מצרף פסקה אחת מתוך מאמרי הנ"ל:
"לאור פירוש זה, נראה שגם מאבקו של יעקב אבינו היה אפוא מאבק רוחני פנימי. כלומר, המלאך נשלח כדי לעמֵּת את יעקב אבינו עם חולשותיו האנושיות, עם חששותיו ופחדיו. יעקב אבינו במשך כל החזון הנבואי נלחם באידיאות ובערכים השליליים שגילם עשו אחיו. במדרש אף תואר המלאך כ"שרו של עשו", כדי לרמוז על המלחמה הפנימית שניהל יעקב אבינו, לשמור על טהרת נפשו ואיתנותו הרוחנית מול עוצמת אישיותו השלילית הכבירה של עשו אחיו".
ואמרתי שאין מניעה, כי אין מניעה שבמקביל לחיזיון נבואי תהיה למלאך גם השפעה מוחשית, שהרי המלאכים מסוגלים לפעול בעולם השפל גם מבחינה מוחשית.
רב אדיר שלום וברכה
לגבי הדוגמא שהבאת ממפגשו של יעקב אבינו עם המלאך כתבת... "לגבי יעקב אבינו, למיטב הבנתי אין מניעה לסבור שהפרשה הייתה במראה הנבואה, ויחד עם זאת המלאך היכה את יעקב בכף הירך גם באופן מוחשי".
רב אדיר, אני למדתי להבין שהמפגש בין המלאך לבין יעקב אבינו היה כולו במראה הנבואה.
ידוע שעוצמת המחזה, או החלום, הינו כה חזק ואמיתי עבור האדם המתנבא, שניתן להבין שצליעתו של יעקב, לאחר הכאתו של המלאך את כף ירכו, יצר מה שנקרא בימנו "תופעה פסיכוסומטית" .
איך ניתן לסבור שאבינו יעקב לחם עם מלאך כל הלילה כפשוטו?!
אני הבנתי שהמאבק עם המלאך, זו מלחמתו של יעקב אבינו בינו לבין עצמו!
איך ניתן בכלל להעלות על הדעת שיעקב נלחם עם מלאך ה" ומנצחו?!
והרי אם נתפוס ונבין שיעקב לחם במלאך כפשוטו, זה כמו שהבין הרמב"ן את צליעתו של יעקב, שלעג על רבנו.
אך אתה כתבת "אין מניעה" ושבכל זאת המלאך, "היכה" את יעקב באופן מוחשי!
אני מוצא את עצמי במבוכה כאן.
לגבי הפרשה הראשונה בעניין שלושת המלאכים, אכן לדעת רבנו מדובר במראה הנבואה, ברם, לגבי פרשת לוט והמלאכים אין דברים מפורשים בעניין זה אצל רבנו.
ולעניות דעתי קשה מאד להניח שפרשת אברהם ושלושת המלאכים הייתה במראה הנבואה, ועוד יותר קשה להניח שפרשת לוט והמלאכים הייתה במראה הנבואה.
אמנם, בתחילת פרשת אברהם ושלושת המלאכים נאמר: "וירא אליו יי". ברם, קשה מאד להניח ששרה תראה ותשמע מלאכים במראה הנבואה ובכל זאת תפקפק בה, שהרי נבואה היא חיזיון מופלא ועוצמתי מאד.
כמו כן, במאמרי שנזכר לעיל פירטתי מדוע בלתי אפשרי לסבור שפרשת לוט והמלאכים הייתה במראה הנבואה.
לגבי יעקב אבינו, למיטב הבנתי אין מניעה לסבור שהפרשה הייתה במראה הנבואה, ויחד עם זאת המלאך היכה את יעקב בכף הירך גם באופן מוחשי.
לגבי לשונו המזלזלת של בר המן היא מעידה על גסות רוח גדולה מאד, וכן על רצון עמוק להחניף לפטרוניו המינים האירופים אשר עודדו אותו לתקוף את רבנו ורוממו אותו מאד בעקבות כך. ועד היום בר המן נחשב לאחד מהגדולים ביותר בתרבות המינות האורתודוקסית. והסיבה היחידה לכך היא נטייתו אחר המאגיה ושלילת דרך האמת.
לרב אדיר שלום וברכה
אוֹר, או אור בתחום הנראה לעין האנושית הוא קרינה אלקטרומגנטית, בעלת אורך גל הנראה לעין האדם (380–750 ננומטר). במובן רחב יותר אור הוא קרינה אלקטרומגנטית בטווח שבין התת-אדום לעל-סגול, או כל סוג של קרינה אלקטרומגנטית.
התחום בפיזיקה העוסק באור ובתופעות הקשורות אליו נקרא אופטיקה. האופטיקה חוקרת כיצד האור מתמקד, נשבר, מתפרק לצבעים, כיצד יוצרים אור בעל תכונות רצויות, איך מוליכים את האור ואיך מודדים אותו. האופטיקה היא הבסיס להמצאה של מכשירים חדשים מבוססי אור כמו מעבד אופטי או הצפנה קוונטית.
מקור האור העיקרי על פני כדור הארץ הוא השמש. מתוך ויקיפדיה.
רב אדיר
מה הוא אור נברא לפי דעתך?!
מה היא רוח הרפאים שהגויים אומרים עליה שהיא נשמה הנראית להם?!
מה בדיוק רואה האדם הלא נביא? האם כוונתך בראיית מלאכים אופטית?
אולי תוכל להסביר לי מדעית, איך מלאך, שהוא יש ללא חומר, הופך עצמו ליש חומרי הניתן לראותו אופטית?
האם הנך טוען, שיש כאן התערבות שמיימית, המשדדת מערכות הטבע עבור אותם בני אדם פשוטים, או לא ראויים להתגלות, כדי להעביר להם מסר, ומייד אותו מלאך שלבש צורה, פושט צורתו הניסית וחוזר השמיימה עם מילוי תפקידו?
תבורך מן השמיים.
השאלות במקום ואין לי תשובה עליהן. לגבי המאמר שאליו הפנת על "האם ניתן לראות את המלאכים בעיניים אנושיות?". אני תמיד התייחסתי למה שהוא אומר על כך ש"אין נזק..." שהכוונה שאין נזק באמונה לאדם שתופס את המראות בצורה מוחשית אבל שוודאי שהדבר לא ייתכן, וכעת אתה אומר שניתן להבין מכך שייתכן שהרמבם לא שולל זאת מאנשים שלא היו עדין נביאים?
זו הבנה חדשה לי בדבריו של הרמב"ם. אעיין בדברים כי זה באמת משנה משמעויות.
אני חושב שהקושי מתקיים, כיוון שאם זכרוני אינו מטעה אותי הרמבם מציין במורה נבוכים שבכל מקום שבו מדבר מלאך עם אדם (מלבד נבואת משה רבנו ששונה משאר הנבואות), הכוונה שהמראה קורה בנבואה (חלום נבואי או מראה נבואי). בסוף העקידה נאמר שמלאך קורא אל אברהם ולכן יש מקום לחשוב שהכל קרה במראה הנבואה, אך ייתכן בהחלט שרק הקריאה של המלאך בלבד הייתה במראה הנבואה ושאר המאורע היה במציאות.
יתרה על זאת, אם המעשה היה במראה - מה המסר לאברהם אבינו? ומה הלקח לדורות?
וכן, פשוט במסורת ישראל שהדבר היה נסיון ובזכות מעשה זה של אברהם אבינו אנחנו מבקשים רחמים מהקב"ה. אם הכל במראה מה המקום לכל זה?
מחילה, אך מה זה משנה מה הוא אמר? ריבוי הפרטים ואופי הסיפור מוכיח שלא מדובר במחזה נבואי אלא במציאות מוחשית.