למען האמת, בחידוש הזה האיר את עיני שו"ת יצחק ירנן. בחלק יא (סימן ל-לב) הוא רוצה להוכיח שכל המפרשים טעו לחשוב שרבינו מתיר בישול אחר בישול בלח. והוא מוכיח שם להיפך. ואחד הראיות שלו היא ההלכה הנ"ל.
נאור, אתה צודק שדרך המפרשים כלל אינה סלולה והיא מלאת מהמורות.
עלי לעיין שוב בהלכות כי על פניו נראה שהצדק עמך, ואסור לדעת רבנו כלל לחמם תבשיל בשבת, בשום דרך, למעט באמצעות כיוון שעון הפלטה כאמור.
קצרו של דבר, המפרשים נשענים על היקש לא מחויב מהלכה בעניין הנחה כנגד המדורה, ואתה נשען על דברים מפורשים של רבנו, אשר נראה שאף שנאמרו בפרק שעוסק בהטמנה, מלשון ההלכה עולה שהינם דין נפרד בפני עצמו.
מכל מקום, אך כדי לסתור את דבריהם יהיה עלי לכתוב מאמר מסודר בעניין.
וכתב המגיד משנה שם, שמקור דין זה בגמרא שבת(דף מח): ההוא גברא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה אמר ליה ר' זירא מאי שנא ממיחם ע''ג מיחם אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד ע''כ.
ופירשו ז''ל שהקומקום היה חם כ''כ שהיה בו כדי לחמם הכוזא שהיה בו צונן ולא שיעור להפשיר בלבד, ע"כ.
אך לכאורה העצה להניח את הסיר לפני שתדלק הפלאטה הינו פתרון נכון לאיסור זה.
מפרשי רבנו למדו שמותר לחמם תבשיל שנתבשל כל צרכו בשבת, מההלכה המפורסמת בעניין ההנחה כנגד המדורה (כב, ד):
"מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שייחמו אלא כדי שתפוג צינתן. וכן מניח פך של שמן כנגד המדורה כדי שיפשר, לא שייחם".
כלומר, קיתון של מים ופך של שמן שלא התבשלו כלל, מותר להפיג צינתן ולהפשירן. ומזאת למדו שתבשיל שנתבשל כל צרכו, מותר אף לחמם אותו כנגד המדורה -- ו"כנגד המדורה" הינו מקום חם שהיד סולדת בו, דהיינו הוא אינו חם במידה כזאת שתבשיל או קיתון מים יכולים להתבשל בו.
לפיכך, יש לפרש את ההלכה שציטט נאור מסוף הפרק הרביעי, אך ורק לענייני הטמנה. כלומר, ההלכה שהביא נאור מובאת בפרק שכולו עוסק בענייני הטמנה, ולכן יש לפרשה במי שמטמין צונן ורוצה להניח אותו על-גבי מיחם, ורק באופן הזה אסרו חכמים להניח על-גבי מיחם. עוד ראיה לכך שההלכה עוסקת בענייני הטמנה יש להביא ממה שכתוב בהלכה: "וטח פיהם בטיט", שזה סוג מסוגי ההטמנה.
דרך אגב, ההיתר לכוון שעון שבת ולהניח את התבשיל על גבי הפלטה כשהיא קרה, נובע מכך שגרמא בשבת מותרת אפילו באיסורי תורה, כל-שכן באיסורי דרבנן, ולמדנו זאת ממלאכת כיבוי.
למיטב הבנתי, החשש היחיד בימינו בהנחת תבשיל על גבי הפלטה הוא שמא הוא יתבשל בישול שני בשבת (בישול אחר בישול) -- בתבשיל שבשל כל צרכו מדובר באיסור דרבנן; ובתבשיל שלא בשל כל צרכו מדובר באיסור דאורייתא: "המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו -- פטור" (הלכות שבת ט, ג).
לפיכך, הכלל הוא שמותר להניח על הפלטה כל עוד אין אפשרות שהתבשיל יתבשל, ולכן, כל דרך שתעלה על דעתך שהתבשיל לא יתבשל בה -- מותרת.
לדוגמה, לעתים אני מניח את התבשיל בשבת על-גבי תחתית כזו:
לעניות דעתי התבשיל לא יכול להתבשל כאשר הוא על-גבי תחתית כזו.
כמו כן, אם יש לך תחתית מסוג אחר, ויש לך ספק אם התבשיל עשוי להתבשל עליה או לא, אם התבשיל בשל כל צרכו יש להקל, כי ספק דרבנן לקולא.
אגב, יש אפשרות נוספת, והיא לכוון שעון שבת לפלטה, ולהניח את התבשיל ישירות על הפלטה כאשר היא קרה לפני שהשעון מתחיל לעבוד.
אשמח לשמוע אם יש לך רעיונות נוספים לחמם בשבת על הפלטה.
חושד בך במה? שאתה נביא?
רק נביא אמת יכול לטעון טענות פסקניות מבלי להביא ראיות והוכחות.
ושוב ושוב אתה טוען טענות פסקניות כנגדי מבלי להביא ראיות והוכחות...
אז מה אתה רוצה שאני אחשוב?
חכם עדיף מנביא. ואנני מציג עצמי כחכם אלא כלומד " דבר מתוך דבר" .
האם האם אתה חושד בי ?
טל ידידי, האם אתה נביא?
האם אתה מצפה שנקבל את דבריך כדברי נביאות?
שלום לכולם
וקראתי המאמר ואיננו נכון. ואשוב לשמה למאמר מקווה בהקדם בעזרתו יתברך. ואם לא השבתי שם יש ללמוד הנושאים והמושגים בעיון.
פורים שמח לכולם.
פורסם עתה מאמרי בעניין חימום על-גבי פלטה בשבת.
בריך רחמנא דסייען.
בקרוב יפורסם מאמר בעניין הנחה על-גבי פלטה בשבת לדעת רבנו.
קבל האמת ממי שאמרו...
דרך אגב, בשו"ת יצחק ירנן מפרש הרבה פעמים את הרמב"ם היפך מכל המפרשים וברוב הפעמים נראה, ע"פ פשט דברי הרמב"ם, שהצדק איתו.
למען האמת, בחידוש הזה האיר את עיני שו"ת יצחק ירנן. בחלק יא (סימן ל-לב) הוא רוצה להוכיח שכל המפרשים טעו לחשוב שרבינו מתיר בישול אחר בישול בלח. והוא מוכיח שם להיפך. ואחד הראיות שלו היא ההלכה הנ"ל.
נאור, אתה צודק שדרך המפרשים כלל אינה סלולה והיא מלאת מהמורות.
עלי לעיין שוב בהלכות כי על פניו נראה שהצדק עמך, ואסור לדעת רבנו כלל לחמם תבשיל בשבת, בשום דרך, למעט באמצעות כיוון שעון הפלטה כאמור.
קצרו של דבר, המפרשים נשענים על היקש לא מחויב מהלכה בעניין הנחה כנגד המדורה, ואתה נשען על דברים מפורשים של רבנו, אשר נראה שאף שנאמרו בפרק שעוסק בהטמנה, מלשון ההלכה עולה שהינם דין נפרד בפני עצמו.
מכל מקום, אך כדי לסתור את דבריהם יהיה עלי לכתוב מאמר מסודר בעניין.
אולי יהיה אלהים עמדי גם לזאת.
יישר כוחך!
אגב דיני הטמנה רבינו מוסיף דין נוסף של הנחת כלי חם על גבי כלי חם בשבת כדי לשמור על חמימות, שזה מותר:
מַנִּיחִין מֵיחַם עַל גַּבֵּי מֵיחַם בְּשַׁבָּת וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי מֵיחַם וּמֵיחַם עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וְטָח פִּיהֶם בְּבָצֵק לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּחַמּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעַמְדוּ עַל חֻמָּם. שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת, אֲבָל לְהַנִּיחַ כְּלִי חַם עַל גַּב כְּלִי חַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בַּחֲמִימוּתָן מֻתָּר.
אבל בהמשך רבינו אוסר להניח כלי קר על גבי כלי חם משום 'מוליד חום':
אֲבָל אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר צוֹנֵן עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מוֹלִיד בּוֹ חֹם בְּשַׁבָּת.
וכתב המגיד משנה שם, שמקור דין זה בגמרא שבת (דף מח): ההוא גברא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה אמר ליה ר' זירא מאי שנא ממיחם ע''ג מיחם אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד ע''כ.
ופירשו ז''ל שהקומקום היה חם כ''כ שהיה בו כדי לחמם הכוזא שהיה בו צונן ולא שיעור להפשיר בלבד, ע"כ.
אך לכאורה העצה להניח את הסיר לפני שתדלק הפלאטה הינו פתרון נכון לאיסור זה.
לגבי ההלכה שהביא נאור:
מפרשי רבנו למדו שמותר לחמם תבשיל שנתבשל כל צרכו בשבת, מההלכה המפורסמת בעניין ההנחה כנגד המדורה (כב, ד):
"מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שייחמו אלא כדי שתפוג צינתן. וכן מניח פך של שמן כנגד המדורה כדי שיפשר, לא שייחם".
כלומר, קיתון של מים ופך של שמן שלא התבשלו כלל, מותר להפיג צינתן ולהפשירן. ומזאת למדו שתבשיל שנתבשל כל צרכו, מותר אף לחמם אותו כנגד המדורה -- ו"כנגד המדורה" הינו מקום חם שהיד סולדת בו, דהיינו הוא אינו חם במידה כזאת שתבשיל או קיתון מים יכולים להתבשל בו.
לפיכך, יש לפרש את ההלכה שציטט נאור מסוף הפרק הרביעי, אך ורק לענייני הטמנה. כלומר, ההלכה שהביא נאור מובאת בפרק שכולו עוסק בענייני הטמנה, ולכן יש לפרשה במי שמטמין צונן ורוצה להניח אותו על-גבי מיחם, ורק באופן הזה אסרו חכמים להניח על-גבי מיחם. עוד ראיה לכך שההלכה עוסקת בענייני הטמנה יש להביא ממה שכתוב בהלכה: "וטח פיהם בטיט", שזה סוג מסוגי ההטמנה.
דרך אגב, ההיתר לכוון שעון שבת ולהניח את התבשיל על גבי הפלטה כשהיא קרה, נובע מכך שגרמא בשבת מותרת אפילו באיסורי תורה, כל-שכן באיסורי דרבנן, ולמדנו זאת ממלאכת כיבוי.
שלום אסף וברוך הבא,
למיטב הבנתי, החשש היחיד בימינו בהנחת תבשיל על גבי הפלטה הוא שמא הוא יתבשל בישול שני בשבת (בישול אחר בישול) -- בתבשיל שבשל כל צרכו מדובר באיסור דרבנן; ובתבשיל שלא בשל כל צרכו מדובר באיסור דאורייתא: "המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו -- פטור" (הלכות שבת ט, ג).
לפיכך, הכלל הוא שמותר להניח על הפלטה כל עוד אין אפשרות שהתבשיל יתבשל, ולכן, כל דרך שתעלה על דעתך שהתבשיל לא יתבשל בה -- מותרת.
לדוגמה, לעתים אני מניח את התבשיל בשבת על-גבי תחתית כזו:
לעניות דעתי התבשיל לא יכול להתבשל כאשר הוא על-גבי תחתית כזו.
כמו כן, אם יש לך תחתית מסוג אחר, ויש לך ספק אם התבשיל עשוי להתבשל עליה או לא, אם התבשיל בשל כל צרכו יש להקל, כי ספק דרבנן לקולא.
אגב, יש אפשרות נוספת, והיא לכוון שעון שבת לפלטה, ולהניח את התבשיל ישירות על הפלטה כאשר היא קרה לפני שהשעון מתחיל לעבוד.
אשמח לשמוע אם יש לך רעיונות נוספים לחמם בשבת על הפלטה.
פשט ההלכה שכל הולדת חום אסורה. ואפילו כלי על גבי כלי. וכ"ש פלאטה חשמלית שהיא מקור חום.
הדבר הצונן שאתה מדבר עליו הם עשבים יבשים, נסורת (ראה הל' א); ועוד, ההולדת חום המדוברת הינה על הכלי שהוא התנור!
כותב רבינו בפרק רביעי (ה"ו) מהלכות שבת:
אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר צוֹנֵן עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מוֹלִיד בּוֹ חֹם בְּשַׁבָּת וְאִם הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב מֻתָּר וְאֵינוֹ כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף.
מותר, בתנאי ש: 1) התבשיל בושל כל צרכו 2) כשהשהייה אינה משביחה את התבשיל; וזאת מפני שחום הפלטה מועט. ראה הל' שבת פרק ג.