א) מזכירין שהוא פורים כדי להזכיר לבני האדם לתת בשבת מתנות לאביונים ולקיים סעודה, אף שלא קראו את המגילה ביום שבת אלא ביום שישי. פשוט ביותר.
ב) כתבת: "כלומר, לפי דבריך כולם שותים לשכרה ומקיימים מצוות" וכו'. היכן אמרתי ששותים לשכרה? מדוע הכנסת דברי גנאי כל-כך חמורים לתוך דבריי? והנני דן אותך לכף זכות שלא קראת את מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה".
ג) מדוע שרבנו יהיה מחויב לפרש דברי פוסקים אחרים? דבריך תמוהים מאד. ובכלל, מה אכפת לי מה אמרו פוסקים אחרים? גאונים או לא גאונים? ויתרה מזאת, מה אכפת לי מדעות אחרות ואפילו מדעות שנמצאות במשנה ובתלמוד?
ולאחר שנפסקה ההלכה לא אכפת לנו מה אמרו ואיך אמרו ולמה התכוונו. כי כל זה הטעיה והסחת דעת מיסוד היסודות ועמוד החכמות לידע את ה' יתעלה ויתרומם.
ולדעת רבנו אין צורך לומר מאומה יותר ממה שכבר אמרתי.
ב. אשריך שכיוונת, אך חשוב להבהיר.
ג. משום מה לא מטריד אותי מדוע רבנו לא התייחס לגאונים בעניין זה.
כמו כן, לא ערכתי מחקר מקיף בעניין התייחסותו של הרמב"ם לדברי הגאונים במשנה תורה (וגם איני מתכוון לעשות זאת). לכן ידי לא על העליונה בעניין זה.
ברם, בכל זאת עשיתי משהו:
חיפוש קל אחר המלה "גאונים" במשנה תורה מעלה את התוצאות הבאות:
ספר המדע -- לא נזכרו כלל (למעט בהקדמה בהשתלשלות התושב"ע).
ספר אהבה -- נזכרו ארבע פעמים.
ספר זמנים -- נזכרו פעם אחת.
ספר נשים -- נזכרו תשע-עשרה פעמים (לא מדובר בהכרח בעניינים שונים).
ספר קדושה -- נזכרו אחד-עשר פעמים (כנ"ל, והוא הדין לקמן).
ספר הפלאה -- נזכרו שלוש פעמים.
ספר זרעים -- נזכרו ארבע פעמים.
ספר עבודה -- לא נזכרו כלל.
ספר קרבנות -- לא נזכרו כלל.
ספר טהרה -- נזכרו פעם אחת.
ספר נזיקין -- נזכרו חמש פעמים.
ספר קניין -- נזכרו שלוש-עשרה פעמים.
ספר משפטים -- נזכרו עשרים פעמים.
ספר שופטים -- נזכרו פעמיים.
מה יש להבין מכך? תחליט אתה.
אגב, כדאי לעיין במבוא של חבצלת לספרו "הרמב"ם והגאונים".
א. הישוב שהצעת הוא די פשוט כדבריך, אשריך שהנחת את דעתי.
ב. סליחה אתה צודק. לא דייקתי בלשוני. כוונתי היתה שלפי דבריך (יוצא) שמקיימים את מצוות הפורים פרט לקריאת המגילה.
כמו כן קראתי את מאמרך הנ"ל ונהנתי ממנו מאוד. אלא שכיוונתי לדברי רבינו שכתב בהדיא 'ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות'.
ג. ממה ששמתי לב כמה פעמים לאורך משנה תורה, אם רבינו בא לחלוק על דברי הגאונים הוא מזכיר סברתם ואחר כך כותב את דעתו.
(ולכאורה כאן המנהג היה כדברי הרי"ף ורבינו היה צריך לבאר דעתו אם בא לשנות מהמנהג). אך איני שלם כלל בלימוד מקיף של משנה תורה כמותך ולכן ידך על העליונה.
א) מזכירין שהוא פורים כדי להזכיר לבני האדם לתת בשבת מתנות לאביונים ולקיים סעודה, אף שלא קראו את המגילה ביום שבת אלא ביום שישי. פשוט ביותר.
ב) כתבת: "כלומר, לפי דבריך כולם שותים לשכרה ומקיימים מצוות" וכו'. היכן אמרתי ששותים לשכרה? מדוע הכנסת דברי גנאי כל-כך חמורים לתוך דבריי? והנני דן אותך לכף זכות שלא קראת את מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה".
ג) מדוע שרבנו יהיה מחויב לפרש דברי פוסקים אחרים? דבריך תמוהים מאד. ובכלל, מה אכפת לי מה אמרו פוסקים אחרים? גאונים או לא גאונים? ויתרה מזאת, מה אכפת לי מדעות אחרות ואפילו מדעות שנמצאות במשנה ובתלמוד?
ולאחר שנפסקה ההלכה לא אכפת לנו מה אמרו ואיך אמרו ולמה התכוונו. כי כל זה הטעיה והסחת דעת מיסוד היסודות ועמוד החכמות לידע את ה' יתעלה ויתרומם.
ולדעת רבנו אין צורך לומר מאומה יותר ממה שכבר אמרתי.
מארי אדיר, דבריך נאים ומתקבלים, שאכן רבינו לא הזכיר שיש לקיים את הסעודה ביום ראשון וניתן ללמוד מכך שהיא נעשית בשבת.
אמנם שני דברים אינם מתיישבים לי.
א. מדוע כתב רבינו: "אם חל זמן קריאתה בשבת - מקדימין וקוראין אותה קודם השבת, ושאולין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים."
כלומר, לפי דבריך כולם שותים לשכרה ומקיימים מצות עד דלא ידע בשינה.
וכן שולחים מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. אם כן מה מקום לדברי רבינו הנ"ל - להזכיר שהוא פורים?!
ב. ידוע שהרי"ף (ואולי גאונים נוספים אך איני יודע) פסק לאחר את הסעודה ליום ראשון. כמדומני שאם רבינו לא מסכים עם דעה זו היה צריך לפרש לנו דבריו, הלא כן?