וברור שלא התכוונתי להשפעה מאגית (וצר לי על אי ההבנה הזו, כי המאגיה הינה השורש והיסוד לכל סוגי ומיני העבודה-הזרה), אלא במעשים אשר משפיעים באופן ישיר על הנפש ומעצבים אותה, וכמו שביארתי במאמריי שנזכרו לעיל. אך לצערי משנתו של רבנו הרמב"ם נדחקה לקרן זווית, ולא רבים יחכמו.
גם ישראלי שאינו מקיים תורה ומצוות, מקיים אי-אלו מצוות, גם אם הוא לא מגדיר את עצמו כדתי. כלומר, יש למצוות התורה השפעה מסוימת על החברה כולה.
ראה לדוגמה את שלילת ההצעה להקים את מדינת היהודים באוגנדה בקונגרס הציוני בראשית המאה ה-20 (השישי והשביעי). חברי הקונגרס הציוני היו חילוניים גמורים, הרבה יותר מהחילוניים של ימינו, וחלקם היו על סף התבוללות (כמו הרצל ודומיו). ולמרות זאת, בסופו של דבר נדחתה ההצעה להקים את מדינת היהודים באוגנדה, למרות שאוגנדה הייתה גן עדן ביחס לארץ ישראל באותם הימים: ארץ עשירה במחצבים, מעולה לחקלאות, עתירה בכוח אדם זול (עבדים), וללא אויבים מרים מסביבה. ולמרות זאת, אותם חילוניים על סף התבוללות סירבו בתוקף להקים את מדינת היהודים באוגנדה אף שבתחילת המאה ה-20 כבר החלו פוגרומים ביהודים, כמו פרעות קישינב האיומות, ונציגי קישינב, אגב, היו מראשי המתנגדים להקמת מדינה יהודית באוגנדה!
"וכן המילה, לדעתי אחד מטעמיה מיעוט התשמיש והחלשת האבר הזה כדי שימעט בפעולה זו ויתאפק ככל האפשר. וכבר חשבו כי המילה הזו היא השלמת חיסרון בבריאה, ומצא כל מפקפק מקום לפקפק ולומר, היאך נעשו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלמה מבחוץ, עם מה שיתבאר מתועלת אותו העור לאותו האבר. ואין המצווה הזו להשלמת חיסרון הבריאה, אלא להשלמת חיסרון המידות, ואותו הנזק הגופני הנעשה באבר זה, הוא המטרה, אשר לא יתקלקל בו מאומה מן הפעולות שבהן יציבות האדם, ולא בטלה בה ההזרעה, אבל פחתה בה הלהיטות והתאוותנות המופרזים מכדי הצורך. והיות המילה ממעטת כוח הקישוי, ואפשר אף מיעוט ההנאה, הוא דבר שאין בו ספק, כי האבר כאשר הוטף ממנו דם והוסר המגן שלו מראשית גדילתו, אין ספק שהוא נחלש. ובפירוש אמרו חכמים ז"ל, הנבעלת מן הערל קשה לפרוש. וזהו הגדול בסיבות המילה לדעתי. ומי החל במעשה זה? הלא אברהם אשר נתפרסם מפרישותו מה שכבר הזכירו חכמים ז"ל, באומרו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".
גם טעמו של איתמר נאה ויאה, כי ברית המילה הינה תזכורת לייעודו ולייחודו של האדם היהודי, ורבנו מביא את הטעם הזה בהמשך דבריו במורה שם.
המצוות משפיעות על מידות הנפש, וזו מטרת רוב המצוות לדעת רבנו, לאזן את מידות הנפש, ואין כאן המקום להאריך בכך. ראה לדוגמה מאמרי: "מדוע נאסרו המאכלות האסורות?", וכן מאמרי: "האם מי שאוכל כלב נהיה מטומטם?", ובמיוחד עסקתי בנושא הזה בשני מאמרים בסדרת "מצוות משנה תורה", "שביל הזהב של הרמב"ם", וכן: "תחלואי הנפש וריפוים", ובעוד מאמרים שאיני זוכר כעת.
וברור שלא התכוונתי להשפעה מאגית (וצר לי על אי ההבנה הזו, כי המאגיה הינה השורש והיסוד לכל סוגי ומיני העבודה-הזרה), אלא במעשים אשר משפיעים באופן ישיר על הנפש ומעצבים אותה, וכמו שביארתי במאמריי שנזכרו לעיל. אך לצערי משנתו של רבנו הרמב"ם נדחקה לקרן זווית, ולא רבים יחכמו.
גם ישראלי שאינו מקיים תורה ומצוות, מקיים אי-אלו מצוות, גם אם הוא לא מגדיר את עצמו כדתי. כלומר, יש למצוות התורה השפעה מסוימת על החברה כולה.
ראה לדוגמה את שלילת ההצעה להקים את מדינת היהודים באוגנדה בקונגרס הציוני בראשית המאה ה-20 (השישי והשביעי). חברי הקונגרס הציוני היו חילוניים גמורים, הרבה יותר מהחילוניים של ימינו, וחלקם היו על סף התבוללות (כמו הרצל ודומיו). ולמרות זאת, בסופו של דבר נדחתה ההצעה להקים את מדינת היהודים באוגנדה, למרות שאוגנדה הייתה גן עדן ביחס לארץ ישראל באותם הימים: ארץ עשירה במחצבים, מעולה לחקלאות, עתירה בכוח אדם זול (עבדים), וללא אויבים מרים מסביבה. ולמרות זאת, אותם חילוניים על סף התבוללות סירבו בתוקף להקים את מדינת היהודים באוגנדה אף שבתחילת המאה ה-20 כבר החלו פוגרומים ביהודים, כמו פרעות קישינב האיומות, ונציגי קישינב, אגב, היו מראשי המתנגדים להקמת מדינה יהודית באוגנדה!
ביחס למצות מילה, עיין בדברי רבנו במורה (ג, מט), וכֹה דבריו שם:
"וכן המילה, לדעתי אחד מטעמיה מיעוט התשמיש והחלשת האבר הזה כדי שימעט בפעולה זו ויתאפק ככל האפשר. וכבר חשבו כי המילה הזו היא השלמת חיסרון בבריאה, ומצא כל מפקפק מקום לפקפק ולומר, היאך נעשו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלמה מבחוץ, עם מה שיתבאר מתועלת אותו העור לאותו האבר. ואין המצווה הזו להשלמת חיסרון הבריאה, אלא להשלמת חיסרון המידות, ואותו הנזק הגופני הנעשה באבר זה, הוא המטרה, אשר לא יתקלקל בו מאומה מן הפעולות שבהן יציבות האדם, ולא בטלה בה ההזרעה, אבל פחתה בה הלהיטות והתאוותנות המופרזים מכדי הצורך. והיות המילה ממעטת כוח הקישוי, ואפשר אף מיעוט ההנאה, הוא דבר שאין בו ספק, כי האבר כאשר הוטף ממנו דם והוסר המגן שלו מראשית גדילתו, אין ספק שהוא נחלש. ובפירוש אמרו חכמים ז"ל, הנבעלת מן הערל קשה לפרוש. וזהו הגדול בסיבות המילה לדעתי. ומי החל במעשה זה? הלא אברהם אשר נתפרסם מפרישותו מה שכבר הזכירו חכמים ז"ל, באומרו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".
גם טעמו של איתמר נאה ויאה, כי ברית המילה הינה תזכורת לייעודו ולייחודו של האדם היהודי, ורבנו מביא את הטעם הזה בהמשך דבריו במורה שם.
קצרו של דבר, אין צורך להקשות, יש צורך ללמוד.