תוצאות החיפוש

וזו מסקנתו של ארבל מן הגמרא שם: "זה שיושב בראש הישיבה צריך שיהיה עשיר מכולם  ולכן הוא יכול לקחת בידו, וסוף סוף ראינו שהוא מקבל אספקה מכספי הציבור עבור זה שהוא יושב בראש הישיבה". וארבל מביאים ראיה שלישית ממדרש תנחומא (ראה, יח), וכך נאמר שם: "'עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר' [דב' יד, כב] – עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי-ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה".

בין העדות בקרב העולים בשנות 1948–1954 איננו מצטמצם, ואילו הפער בקרב הוותיקים (שעלו עד 1947) נעשה כפול בעשור

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים ". ויתרה מזאת, כאשר הדבר קשור בשׂררתם, גם מן החמורות הם אינם נמנעים, ויראת השמים המועטה שלהם נעלמת לחלוטין את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור

ויתרה מזו, נפשו העכורה תורגל לשקר ולכזב, וכפי שכותב הרמב"ם ב"ספר המצוות" ביחס לאיסור להניח מכשול לפני עיור

בענייני הרשות, וכך פוסק רבנו שם (ט, ד): "וכן אם ציוונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו וכן למדנו מחכמים הראשונים מפי השמועה, בַּכֹּל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה, כאליהו בהר הכרמל, שמע וכמו שפירש רס"ג במשלי (יח, כג): "אבל הראוי הוא שיהא בעל האמת מדבר בתוקף, בין שהיה עשיר או עני. ואפילו אם אותם "גדולים" עשו אות ומופת או שהפיצו עליהם סיפורי נסים ונפלאות שעשו בכוח "גדולתם" – אין להאמין

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים  [כלומר כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם היחס הנכון כלפי המפקפק ביסוד מיסודות דתנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר

גם המנהג הזה קשור לאותה סיבה: ילדים קטנים הם טהורים ונקיים מחטאים, ולכן יש להם "כוח רוחני" גבוה מאוד, במקרים רבים ביקשו הורי הילדים להעניק את כבוד הסנדקות לאדם רב השפעה או עשיר, כדי שהילד ייהנה מהשפעתו/מעושרו

ולאו מלתא היא, דאמר רב חסדא: אנא משאי מלי חֻפנאי מיא, ויהבו לי מלי חֻפני טיבותא [רב חסדא היה עשיר]; [ "והנה הפתי, כאשר שומע את הדברים הללו או מקצתן או יותר מהן, יימשך אחריה, ואינו יודע כי הימשכותו היא כשור

לשימושו, ואם באופן עקיף – לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע נפלא ומופלא, עשיר

היו עובדים בעבודות כפיים קשות מאד, וחיים במצוקה כלכלית נוראה, אשר לעומתה המצוקה הכלכלית של ימינו הינה עושר אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר גדול בתכלית, וחלילה לי מה' לומר שהם המלאכה והעשייה, ובצדק גמור, כי העיסוק ביישובו של עולם, ובמלאכה אשר מפרנסת את בעליה, ואפילו לשם חיי עושר תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם, אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם', ואמרו על זה [חכמים]: משום שר' טרפון עשיר

מאיר גם נאותה לומר, שאין היא מכחישה את קיומה של הבעיה שנקראת "הבעיה העדתית", והיא אף דיברה על עוני ועל עושר

ומפטם אותם, לחמור שמגן ושומר עליהם, לחמור שמרפא אותם מחולאיהם, ומרומם ומפאר ומעניק לכומריהם הפגאניים עושר

אך אין מה להתפלא על אמנון רודף הבצע, כי מטרתו של אמנון לוי היא להזין את חשבון הבנק שלו, והרייטינג קשור

בשבועות האחרונים עדים היינו למחול שדים משונה, אשר אילולא היה קשור באישיות נכבדה ובמוסד נכבד, הכנסת, היינו מספרים על עשו כי היה "יודע ציד", במה יודע ציד?

[ט] "הוא שירמיהו אומר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו ירמיה: חנניה דברי רבנו שם בפירושו למשנה (עמ' ו–ז), רבנו מרחיב בתיאור הדין והדברים שהיו בין ירמיה הנביא לחנניה בן עזור המדומות שהבטיח בהן חנניה: "ועל היסוד הגדול הזה [שנבואה לטוב אינה חוזרת] רמז ירמיה במחלוקתו עם חנניה בן עזור וחנניה בן עזור היה מתנבא לטוב ושיחזרו לירושלים כלי בית ה' שנלקחו לבבל, ולכן אמר לו ירמיה בהתווכחו עמו

פורסמה בעיתון "הארץ", ביום שישי יא בסיוון ה'תשנ"ב 12.6.92] המאורע שעיצב את הווייתו של יוסף דחוח-הלוי קשור שנה תמימה עשו חמשת האחים ואימם את הדרך ברגל, על גב חמור, ולבסוף במונית.

: "כל דיין שיושב וּמְגַדֵּל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו, הרי הוא בכלל הנוטים אחר הבצע, וכן עשו כנו, ואת זאת בדיוק עשה קאפח בהכחשתו הרפה: מצד אחד  הוא טשטש את הודאתו בעבודה-זרה ובכך סתם צוהר שהיה עשוי ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

בסוף דבריו זבלשטיין קובע שיושבי הישיבות למיניהם מתפללים ולומדים תורה עבור החיילים.

כנו, ואת זאת בדיוק עשה קאפח בהכחשתו הרפה: מצד אחד הוא טשטש את הודאתו בעבודה-זרה ובכך סתם צוהר שהיה עשוי

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

המעשיות ויהיה ניתן לכונן באמצעותן חברה בריאה ומתוקנת, שהרי רק עתה האדם מכיר במציאות המצַווה וברוממותו ואף עשוי

'כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר' [דב' יב, כ], די לו לבריא לאכלו מערב שבת לערב שבת, ואם היה עשיר ברם, אם הוא עשיר ויכול להרשות לעצמו, מותר לו שהתפריט שלו יהיה מורכב מאכילת בשר כל יום, ברם, ברור שגם

יסודי התורה א, ו): "הואיל ואינו גוף לא יארעוּ לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר [=הגוף מטבעו עשוי

שגם קודם לדברי האור זרוע הנ"ל במאה הי"ג, תרו בני המשפחה אחר סנדק צדיק שראוי לתפקיד לפחות לסימן טוב עבור

המאורע נפתח בערך בשעה עשר בבוקר, על-ידי מקהלת ראש-העין בניצוחו של הזמר המחונן אהרן-שלמה עמרם, בשיר הלל החלק השני של התכנית היה הצד האמנותי, שהיה עשיר ומגוון ביותר ותפס את מרבית הזמן.

רק הפחד מזעם ההמונים עשוי לאלץ אותם למעשים של ממש, אך גם זה רק עד שיירגעו הרוחות והפצעים יגלידו [ב-11

בימינו, שהרי הדיינים, כמו רבני הערים הממסדיים, זוכים למשכורת שמנה ולִשלל טובות הנאה, שמבטיחות להם חיי עושר

מפסוק זה ואילך, מחבר ספר שופטים מקצר את שמו של מיכיהו למיכה, וברור שקיצור שמו קשור לעובדה שהוא ייחד בית

אחרון יושבי הישיבות, אלא שהם לא מסתפקים במשכורות נמוכות ובחיי עניוּת – הם הפכו את התורה קורדום לחיי עושר להלן תשובתי: האמנם הרמב"ם המציא (מלה מכובסת לְזִיֵּיף),   את שלושה-עשר יסודות הדת?! אתה קורא לשלושה-עשר יסודות הדת סטייה?! ארור אתה וכל אשר לך, יורידך ה' לבאר שחת. והנך מפקפק ומערער באופן מפורש לא רק על יסוד אחד משלושה-עשר יסודות הדת, אלא על כל שלושה-עשר יסודות הדת כולם, והנה לפניך דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד]

מה יהיה על הנושא הנדון בעשור או בחצי היובל הבא?