תוצאות החיפוש

במאמר זה אעתיק קטעים מתוך קובץ של אגרות שפורסמו בספר: "אגרות קנאות – אגרות הרמב"ם" (אגרות הקנאות הן 54 הנבוכים, ובאגרות שנכתבו כתשובה להן מובעת התנגדות לחרם שהחרימו המינים האורתודוקסים הקדמונים את ספרי הרמב"ם וכי מותר לקבל את תשובתם של המינים?! האמנם בקשת המחילה היא מעצמותיו של רבנו הרמב"ם? נמצא, שמי שגרם לשריפת הספרים ולכל הצרות הם תלמידי הרמב"ם!

האגרת הבאה שמופיעה בקובץ "אגרות קנאות" היא אגרת ארוכה מאד שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם כנגד המינים הצרפתים , דברים בשבח החכמה והדעת ועד כמה היא יסודית והכרחית בדת משה, אמיתת יסוד חידוש העולם, הסבר דברי רבנו הרמב"ם על-כל-פנים, דלינו מתוך איגרתו הארוכה של ר"א כמה קטעים נבחרים אשר עוסקים באופן ישיר באירוע הקשה של שריפת כל הקטעים שיובאו לקמן נלקחו מתוך מהדורתו של מרגליות לספר "מלחמות השם". ולכן הם פנו לכנסייה ושיחדו את הגויים הערֵלים, כדי שישלחו את קלגסיהם לשרוף את ספרי רבנו הרמב"ם.

במאמר זה אסקור אוסף של הזיות שבהן הרמב"ן התגולל, נכשל ונחבל. בחלק זה אסקור מקבץ כללי של הזיות הרמב"ן. בחלקים הבאים, אסקור קטגוריות שונות של השקפות. בהמשך הפסוק הרמב"ן מגדיל להרשיע בתעתועיו: "אבל יש לנו מדרשו [של הפסוק] עם פשוטו [של הפסוק] ואינו יוצא התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת רבנו הרמב"ם היה מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך פירושו שם מדוע האריך לבאר מהו אותו ספר

ומהי הקבלה ההוגנת? האם כוונתו לקבלת חז"ל ורבנו הרמב"ם? או לקבלה של שלמה המין ממונפלייה? לפיכך, כוונתו במושגים הללו היא לקבלה המאגית והפגאנית שהייתה מנת חלקם של הרמב"ן וחכמי-יועצי-צרפת, ומנקודה והדעת של חז"ל ורבנו הרמב"ם! של רבנו הרמב"ם! דהיינו הוא-הרמב"ן לא התפרץ לפני ה' יתעלה במחשבות כפירה, כרבנו הרמב"ם, אשר לפי דמיונו של הרמב"ן, חטא כאמור

ובכלל, מדוע אתה מסלף את שמו של הבורא יתעלה? ועד היום במשך כל שנות קיומו של אור הרמב"ם מעטים הם האנשים אשר מצאו טעויות בדבריי (ורבים ניסו), ובדרך ואולי יתרה מזאת, אתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , ושם תראה שכבר בתקופת וראה נא גם את סדרת המאמרים של ידידי נאור טויטו הי"ו: "יחסו של הרמב"ם לקבלה" . וכן בעניינו של שר"י כתבתי עשרות רבות של מאמרים, ועל ביקורתך בעניינו ראה: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י ותשובתי

מטרתו של משולם באיגרתו היא להוכיח את בן טודרוס הלז על-כך שדיבר סרה על הרמב"ם: "ועתה מה זה רוחך סרה וזרה טענותיו של משולם כנגד בן טודרוס נשענות על שני אדנים מרכזיים: האחד, איך העזת לדבר סרה על הרמב"ם והלא אתה אפס מאופס; והשני, הרמב"ם היה אדם גדול מאד. קצרו של דבר, שוב משולם מתעסק בגופו של אדם ובגופו של ייחוס, ולא לגופו של עניין. *** טענה ריקה נוספת שבה רס"ג כדבר הזה, וכבר הרחבתי בעניינים הללו בשני מאמרים: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

הירדן, שהוא משל לפי הרמב"ן לקבלה ולתורה שיוצאות מפיהם של המינים, לתוך פיו השותה בצמא ובשקיקה של הרמב"ן מדברי הרמב"ן הללו עולה בבירור שיחסו לתורתו של רבנו שלילי מאד, שהרי הוא מתאר את ההולכים בדרכו של רבנו של הרמב"ם: "ומה לנו ולהם? "להגיח ירדן קבלתכם אל פינו [כלומר להטות את זרם המים של הירדן, שהוא משל לפי הרמב"ן לקבלה ולתורה שיוצאות האחרון היא למי שמתנגד לקבלה הפגאנית של חכמי-יועצי-צרפת ותלמידם הנרצע הרמב"ן, בענייני המאגיה והזיות המינות

" המפורסמת, החודרים לעומק מימיה ותוֹכִיוּתָהּ של יהדות-תימן. הרמב"ם מציג לפנינו דגם של יהדות צרופה, המקויימת אי-שם באיים הרחוקים, בתימן המצטיינת באהבת התורה וקיום זוהי אפוא מורשתה הרוחנית של יהדות-תימן שאנו מצֻווים להנחילה לבנינו ולבני בנינו. זוהי תרבותנו הדוגלת בקו האמצעי שתומך בו רבנו הרמב"ם. לדבקותם ומסירותם של יהודי-תימן בתורה לא היה אח ורע.

נשאלתי כך: מדוע הינך מתבטא בחריפות נגד רבי יונה מגירונדי, כאשר חזר בו ממעשה שעשה נגד הרמב"ם בשריפת הספרים הפולמוס נגד רבנו באותו זמן היה גדול, והיה קשה לקבל את דבריו. תשובה: כבר הרחבתי בעניינו של השטן מגירונדי בסדרת המאמרים: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם המינים בזה ראו: "מדוע צאצאי המינים סילפו את נוסח תפילתם של חז"ל להשמדת המינים?" שר"י היה אפוא מתעתע, כדרכם של המינים, ותוסיף לזה את הקושי החברתי והרגשי וכן את רגשי הנחיתות של הספרדים

שהוא כתבהּ כמי שכפאו שד, ושהיא אף טומנת בחובה דברי גינוי לדרכו הישרה של הרמב"ם, הרבה יותר מאשר דברי גינוי אך הרמב"ן היה פוליטיקאי ופחדן ורשע ונוכל, והבין שרוח ההמון נוטה ומכרעת לצידו של הרמב"ם, ושהוא יפסיד ממאבק ישיר כנגד דרכו של רבנו. ולכן, הוא כתב איגרת מתעתעת ביותר, האיגרת שניתחנו בחלק הקודם, ושם הוכחתי שדעתו האמיתית של הרמב"ן היא כדעת ועל חומרת הפיכת העולם-הבא לעולם של הנאות גופניות ובהמיות, ראו בהרחבה: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם

במאמר זה נדון בדעת הרמב"ם בשאלת כשרות ספרי התורה שנכתבו על קלף המצויים ונפוצים מאד בבתי הכנסיות בימינו כללים בכשרות ספר תורה הרמב"ם מלמד אותנו שיש שלושה סוגי עורות: גוויל, קלף ודוכסוסטוס. ספר-תורה, וקלף של תפילין או של ספר-תורה, צריך לעבד אותן לשמן. רבנו הרמב"ם "משנה תורה". בימינו שנכתבו על קלף, הם ספרי-תורה פסולים לדעת הרמב"ם.

לפיכך, גם אם נעמוד ונצווח בכל כוחנו שתשובה זו יצאה מתחת ידו של רבנו, עדיין כל ספרי-התורה של ימינו הינם ואף מדגיש זאת בתשובה, ומסביר מדוע הוא חוזר בו, וכמו שעשה בעניין תקנתו לתפילה אחת (ראו: "תפילה אחת לפי הרמב"ם וראיתי בשם הרשב"ש שכתב: איך נניח אנחנו תלמוד ערוך בפי רבנו הרמב"ם ז"ל בחיבורו הגדול מחמת מה שנמצא בתשובות מכל מקום, כאמור, כאשר יש לנו מחלוקת בין הלכה פשוטה וברורה במשנה-תורה לתשובה עמומה שנאמרה בשם רבנו הרמב"ם ולא אתפלא אם יש כאן ביטוי נוסף לדרכם של המינים להנציח את שלטונם בשיטת הרומאים הידועה של "הפרד ומשול",

ובכל מה שבתוכה, מפני שמהתבוננות בבריאה (כלל היקום) ובנבראים (חי, צומח, דומם), אנו למדים על פעולותיו של בורא עולם, ובהכרת פעולותיו של בורא עולם אנו מתקרבים להשגתו ולידיעתו. עמ' קט): "ובימינו לא רק נפתחה הארץ אלא גם 'נפתחו השמים', ויש לאדם היודע להשתכל מרחב רב להכיר גדולתו של בפרק החמישי מפרקי הקדמתו לאבות, הרמב"ם מוסיף ומלמדנו על תפקידם של המדעים המובילים (מדעי הטבע) והמדעים השם, וזה לשונו של מרי במאמרו "למודי 'חול' במשנת הרמב"ם" בעמ' 592, וזה לשונו: "וזוהי כנראה לדעת רבנו

רבנו ציין לדוגמה את עניין ההזנה של בני האדם ובעלי החיים, מפני שרבים טעו וחשבו שכוחות הנפש של בעלי-החיים חמשת חלקי הנפש של האדם החלק הראשון של נפש האדם הוא החלק הזן, וכֹה דברי רבנו שם: "ממנו הכוח המושך, והמחזיק לפי הרמב"ם, סופם של הרשעים יהיה שיאבדו ויכרתו, כפי שהחולה בגופו אשר אינו מטפל בחוליו וממשיך להזיק ולהתעלל הרמב"ם". , ובציון המאמרים הללו ראוי לחתום מאמר זה אשר פותח צוהר לחקר הנפש של הרמב"ם.

עין טובה כידוע, הרמב"ם היה רופא הגוף, ברם, מה שפחות ידוע הוא שהרמב"ם היה גם רופא הנפש. ראשית נביא את דברי המשנה שאותה מבאר הרמב"ם (ה, יז): "כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של וכל מי שאין בו שלשה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של בלעם. תלמידיו של אברהם עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אבל תלמידיו של בלעם עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה".

התועלת שבאימוץ דעת הרמב"ם ראינו אפוא, ש"העין הרעה" שנזכרה בתורה ובדברי רס"ג והרמב"ם הינה ביטוי למגרעת ברם, מדוע יש לאמץ דווקא את גישת הרמב"ם? ה) המשמעות של "מאן דלא קפיד" רחוקה מאד מהנטען במאמר. אתה גם מוזמן לעיין לדוגמה בסדרת מאמריי על רש"י או על הרמב"ן, או בסדרת מאמריי על מלחמתו של הרמב"ם בגדולי קבל האמת ממי שאמרו – זו מהותו של האדם היהודי ההולך בעקבותיו של אברהם אבינו.

אחת הטענות שבאמצעותן מנסים חכמים בעיניהם להטיל דופי בשלמותה בעוצמתה וביפעתה של משנת הרמב"ם, היא הטענה יושרו וענוותנותו של הרמב"ם בהקדמתו לחלק השלישי של ספרו "מורה הנבוכים", הרמב"ם מסביר מדוע הוא נאלץ לבאר בדרך של הסתרה והכמנה רעיונות ממעשה-בראשית וממעשה-מרכבה: הסיבה הראשונה לכך היא תוכחתם הקשה של חז"ל למי לדורו החסר של הרמב"ם. בתמונה: ארכימדס מהורהר, ציור של דומניקו פטי 1620.

אין שום איסור ואפילו לא ריח של איסור. ובעניינים אלה ראו מאמרי: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?". וכל המפרשים שראיתי הבינו שרש"י מתכוון לערמימות של זנות! והלא זו היפך מהותה של התורה, אשר מרוממת את האדם להתרומם מעל חומרו ובהמיותו. בחרפת המין האנושי הוא חוש המישוש, כלשונו של אריסטו.

הערת העורך: מצורף קישור למאמר: "עילוי נשמות לדעת הרמב"ם - הזיה או מציאות". וזו כנראה גם השקפת הרמב"ם, שלא רואה את השכר של המצוות בכלל ושכר מצוות ת"ת בפרט- כשכר חיצוני, ופשוט שלא וע"ש שמביא ראיות רבות לדבריו ומסתמך על דברי הרמב"ם בכמה מקומות ע"ש, ומפלפל בדברי התלמודים ע"ש, ומביא צא נא וראה, כל מקום שבו תאמר את דעת הרמב"ם בעניין עילוי נשמה יחשבוך ככופר בעיקר, והאמירה "לעילוי נשמת וגישתי היא להתמקד ולהתרכז סביב הרמב"ם ומעט מהחכמים שהיו קרובים אליו, כי לדעתי התמקדות זו הכרחית להשגת

בחלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים", הרמב"ם מפרש רבים מן המלים והפעלים במקרא שיוחסו לה', באופן שמרחיק מה' יתעלה כל זיק של גשמות. הרמב"ם מלמד שהכסא הוא דבר בלתי נפרד מה' יתעלה לנצח נצחים, כלומר הכסא הוא משל לגדולתו ורוממותו של הקב"ה של מקרא" (בראשית ג, ח), "ואני איני בא אלא לפשוטו" (שם ג, כד), "ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי" הרמב"ם.

, ראינו את דברי הרמב"ם אשר מבאר, שאין ראוי לאדם נבון להצטער בבוא צרה גדולה לפי שאינו יודע את תכליתה, השמחה שעוסקת בדבר נעלה, שמחה של מצוה, של עזרה לזולת וגמילות חסדים, של לימוד ערכים ומידות נעלות, של לימוד אזהרה מהדאבון והצער לצד האיסור להרבות בשחוק ובשמחה שאינם בדבר נעלה, רבנו הרמב"ם מזהיר אותנו גם מן הנטייה נחזור עתה לעניין השמחה, בהלכות דעות (ב, יד) רבנו הרמב"ם מסכם את הדרך הישרה שיבור לו האדם: "לא יהיה אדם ואין שמחה אמיתית אלא שמחה של מצוה, שמחה של עשיית הטוב והצדק שמעניקה לאדם סיפוק נפשי ועונג רוחני נצחי.

והנה לפניכם דבריו של קאפח בהמשך מבואו שם: "ושמא כדאי להביא את פירושו [של הרמב"ם] במסכת נדה ספ"ו [על המשנה קאפח מציין שרבנו הרמב"ם עקבי בגישתו זו, אף שאין לה כמעט שום קשר ליושבי הישיבות, שהרי הם סטו לגמרי מתורת את שמונה השנים הראשונות בבית-המדרש אך ורק למציאת דרך האמת, עברתי בין דרכים שונות, עד שגיליתי את דרך הרמב"ם עוסק רבנו בספר-המדע הוא ספר הדעת, ואותו כידוע הציב בראש ספריו ההלכתיים, וכך אומר קאפח שם: "וכך מדגיש הרמב"ם הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אותם הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [רבנו הרמב"ם

בהרצאתו, צאצאוֹ של יפת חזר ללא הרף על המילה "שורשים" בעת שתיאר את ארבעת-עשר כללי הרמב"ם בספר-המצוות:  ראיה לחשיבותם המשנית של כללי ספר-המצוות ביחס למצוות התורה, ניתן להביא מדברי הרמב"ם בהקדמתו לספר-המצוות כלומר, עצם כתיבתם ופרסומם של ארבעת-עשר הכללים נועד רק כדי להוכיח את צדקת מניינו של הרמב"ם, וזאת בשל השגיאות ואני, לאחר שהוּרגלתי למתק ולצחות לשונו של הרמב"ם, ולמהדורותיו המדויקות של התימני, נצטערתי לא מעט בין בעצם עובדה זו יש לחזק את צדקת תרגומו של קאפח התימני, מפני שהיא מעידה על שיטתו הכללית של הרמב"ם לקביעת

הייתכן שמנהג זה לא נזכר באף ספר קדום ואיש לא הכירו עד להופעתו של ספר הזוהר? כפי שהסברנו בחלק הראשון של המאמר: " יחסו של הרמב"ם לקבלה ", "ספר הזוהר" הופיע לראשונה בשלהי המאה הי"ג רס"ג, הרמב"ם, האבן-עזרא וכל חכמי תור הזהב בספרד לא הכירו את הספר ודעותיהם אף מנוגדות לכתוב בזוהר, המכיל אמונות תפלות ואף דברי כפירה ונאצה במסווה של "תורת סוד". " בנויים על-פי דבריו והזיותיו של הרשע המרושע נתן העזתי שר"י.

ובכן, הרמב"ם היה גלגול של שלמה המלך? האמנם? ומי הוא זה בדיוק אשר "סר מדרך השם"? ריסקו וטחנו עד דק את שגגותיו, את טעויותיו ואת כשליו" של רבנו הרמב"ם? המקלל לא החליט: האם מי שמתנגד לקבלה האלילית הוא "נשמה טמאה ופגומה של אפיקורס" או "גלגול של מתייוון ומשכיל בעניינה במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם". וראו: "יחסו של הרמב"ם לקבלה" ; 6) בהמשך לנקודה הקודמת: "היה מקבל אותה בכל ליבו"?! הזיה לשמה.

תחילה להזיה של קלנר לפיה רבנו הרמב"ם היה בדעה שיש לנקוט כלפי הגויים בגישה של "חיבה" הואיל ו"צלם האלוהים קלנר הופך את אריסטו לרבו המובהק של הרמב"ם מגמה נפוצה מאד בקרב חוקרי-חוצבי הרמב"ם היא לדחוף ולאנוס את הרמב"ם להשקפותיו של אריסטו ככל יכולתם. שימו לב לפתיחת דבריו של קלנר, קלנר טוען שרבנו הרמב"ם "היה מחויב" לאריסטו! כאילו מחויבותו של הרמב"ם לאריסטו גברה על מחויבותו לתורת משה!

הוא דאג, עוד בטרם צאתם למסע, לקבל מכתבי המלצה מכמה שריפים מקומיים. הלחץ והחתרנות של ההסתדרות הגיעו לשיאם, עם דחיקתו של ח' בדיחי והצבתו של ישראל ישעיהו במקומו, לאותו "קלוב חמורה של התעלמות הממסד הציוני ממצוקתה של יהדות תימן. למנהיגות ההִתאחדות לא היה עורף ציבורי כפי שיש לנו היום של מאות אלפי איש, אם כי באופן יחסי היה מספרם של מנהיגי ההִתאחדות ניצלו עובדה זו והפעילו לחץ כבד כדי לקבל רישיונות עליה.

כידוע, לפי רבותינו הקדמונים ובראשם רבנו הרמב"ם, אין להתייחס לאגדות ולמדרשי חז"ל כפשוטם, ומי שעושה כן וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק (פירוש המשנה למסכת סנהדרין פרק י): "וממה שאתה צריך לדעת, שדברי וכֹה דברי רבינו הרמב"ם בפירושו למשנה (אבות ד, כב): " אין אחר המוות שלֵמות ולא תוספת . ובעניין זה ראו: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות" , ו "יחסו של הרמב"ם לקבלה – חלק ו" . וכך נפסק להלכה בדברי רבנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ט, א), וזה לשונו: "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה

אולם, אני יצאתי מבית הכנסת מכיוון שבסידור "אור הרמב"ם" לא הופיע נוסח של הלל אחר תפילת ערבית. בבדיקה שערכתי ראיתי שרבנו הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום שיש מנהג לומר הלל אחר ערבית בבית-הכנסת, כמו כן מנהג וכך כתב בתשובה גם ר' יוסף מיגאש, תלמידו של הרי"ף ורבו של ר' מיימון בר יוסף הדיין, אביו של רבנו הרמב"ם פסח אחר העמידה של תפילת ערבית. ימים טובים של עצרת".

איך אתר ששמו "אור הרמב"ם" מתהדר בכתבה כזו מזעזעת? חב"ד, שחרטו על דגלם את לימוד הרמב"ם, והם החסידות הכי הלכתית וממלכתית. כפשוטן וכן בחדירת המאגיה לעמֵּנו, והנה שני מאמרים מתוך רבים: "תפישת אגדות חז"ל כפשוטן – חורבן הדת" , "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" . כללו של דברו, לא ניתן להפריך את דרך האמת: תורת-החסידות והקבלה היא תורה פגאנית ארורה, ויש באור הרמב"ם