תוצאות החיפוש

לפני שנמשיך לדון בטעמי המצוה, נסביר את דברי הרמב"ם ביחס למציאות הדמיון אצל בעלי החיים, ונצטט את דברי על דברי הרמב"ם האחרונים מוסיף קאפח, וזה לשונו: "מכאן משמע כמעט במפורש שאם אין תאוותך גוברת עליך לשלול שגיאה חמורה בהבנת פעולותיו של הקב"ה בעולם. וזה הוא דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. הרמב"ם בפירושו למשנה מביא דוגמאות נוספות לצער בעלי חיים, וכֹה דבריו (ב"ק ד, ד): "שור האצטדין, המהמרים

בלב נרגש והומה ובהודיה לה' יתעלה הנני שמח להודיע לכל שוחרי משנת רבנו הצרופה, כי יצא לאור "סידור אוֹר הרמב"ם והנני מזכיר לחברים היקרים שוחרי הדעת שלא רכשו את הספר "אפיקים להרמב"ם", להזדרז ולרכוש אותו יחד עם הסידור במחיר של 35 ש"ח נוספים, ולהפיצו לישרי הדעת.

איך אפוא התירו חכמים לאיש להימנע מלקיים מצות עונה ברשותה של האשה? ברם, לא אסתפק בזה, ובפרק הבא אנתח את הביטוי "מצות חכמים", ואבסס את המסקנה לפיה אין כוונת רבנו הרמב"ם ומצות חכמים  הראשונים לענות: 'אמן יהא שמיה רבה מברך', בכל כוחו של אדם". אלא ברור, שכל האיסור הוא לזרות מחוץ לגופה של האישה. ואמרו חכמים: גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן.

כבר שלוש שנים שאני וידידי אדיר נפגשים מדי פעם בשבתות בבית-הכנסת ע"ש הרמב"ם שברמת-עמידר, כאשר אני מתארח באותו בוקר "עשיתי נַגְלַה" וזרקתי ערימה כבדה נוספת של הזבל הזה, אך הפעם כשרוקנתי אותם למחזורית הקרובה לדעתי, זו הייתה נקודת מפנה בחייו של שלמה: להודות על האמת או להמשיך להתכחש לה? בית-הכנסת ע"ש הרמב"ם! אמנם, לא אתפלא אם המצב בבית-הכנסת ע"ש הרמב"ם שברמת-עמידר דומה מאד ואולי אפילו פחות גרוע משאר בתי-הכנסיות

נלך אפוא בדרך שסלל לנו מָרי ונחל את רשימתנו בקביעת שנת הולדת רבנו הרמב"ם. א. מתי נולד רבנו הרמב"ם? וכי מָרי באמת תמה על דרכם של האשכנזים אלילי הספרדים והתימנים? דרכו של רבנו בכתיבתו מָרי יוסף קאפח מלמד אותנו שם (עמ' 20) על מאפיינים שונים בדרכו של רבנו בכתיבתו: 1 ואף-על-פי-כן, רק אחוזים קטנים יחסית של הקהילות היהודיות הללו נרצחו בשואה. וזה יחסם של אלה אשר כותבים במטרה להשיג "ניקוד אקדמי" כדי להשיג יוקרה מדומה, משכורות מנופחות, וטובות הנאה

במאמר זה אסקור אוסף של הזיות שבהן הרמב"ן התגולל, נכשל ונחבל. בחלק זה אסקור מקבץ כללי של הזיות הרמב"ן. בחלקים הבאים, אסקור קטגוריות שונות של השקפות. בהמשך הפסוק הרמב"ן מגדיל להרשיע בתעתועיו: "אבל יש לנו מדרשו [של הפסוק] עם פשוטו [של הפסוק] ואינו יוצא התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת רבנו הרמב"ם היה מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך פירושו שם מדוע האריך לבאר מהו אותו ספר

ובכלל, מדוע אתה מסלף את שמו של הבורא יתעלה? ועד היום במשך כל שנות קיומו של אור הרמב"ם מעטים הם האנשים אשר מצאו טעויות בדבריי (ורבים ניסו), ובדרך ואולי יתרה מזאת, אתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , ושם תראה שכבר בתקופת וראה נא גם את סדרת המאמרים של ידידי נאור טויטו הי"ו: "יחסו של הרמב"ם לקבלה" . וכן בעניינו של שר"י כתבתי עשרות רבות של מאמרים, ועל ביקורתך בעניינו ראה: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י ותשובתי

" המפורסמת, החודרים לעומק מימיה ותוֹכִיוּתָהּ של יהדות-תימן. הרמב"ם מציג לפנינו דגם של יהדות צרופה, המקויימת אי-שם באיים הרחוקים, בתימן המצטיינת באהבת התורה וקיום זוהי אפוא מורשתה הרוחנית של יהדות-תימן שאנו מצֻווים להנחילה לבנינו ולבני בנינו. זוהי תרבותנו הדוגלת בקו האמצעי שתומך בו רבנו הרמב"ם. לדבקותם ומסירותם של יהודי-תימן בתורה לא היה אח ורע.

במאמר זה נדון בדעת הרמב"ם בשאלת כשרות ספרי התורה שנכתבו על קלף המצויים ונפוצים מאד בבתי הכנסיות בימינו כללים בכשרות ספר תורה הרמב"ם מלמד אותנו שיש שלושה סוגי עורות: גוויל, קלף ודוכסוסטוס. ספר-תורה, וקלף של תפילין או של ספר-תורה, צריך לעבד אותן לשמן. רבנו הרמב"ם "משנה תורה". בימינו שנכתבו על קלף, הם ספרי-תורה פסולים לדעת הרמב"ם.

נשאלתי כך: מדוע הינך מתבטא בחריפות נגד רבי יונה מגירונדי, כאשר חזר בו ממעשה שעשה נגד הרמב"ם בשריפת הספרים הפולמוס נגד רבנו באותו זמן היה גדול, והיה קשה לקבל את דבריו. תשובה: כבר הרחבתי בעניינו של השטן מגירונדי בסדרת המאמרים: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם המינים בזה ראו: "מדוע צאצאי המינים סילפו את נוסח תפילתם של חז"ל להשמדת המינים?" שר"י היה אפוא מתעתע, כדרכם של המינים, ותוסיף לזה את הקושי החברתי והרגשי וכן את רגשי הנחיתות של הספרדים

לפיכך, גם אם נעמוד ונצווח בכל כוחנו שתשובה זו יצאה מתחת ידו של רבנו, עדיין כל ספרי-התורה של ימינו הינם ואף מדגיש זאת בתשובה, ומסביר מדוע הוא חוזר בו, וכמו שעשה בעניין תקנתו לתפילה אחת (ראו: "תפילה אחת לפי הרמב"ם וראיתי בשם הרשב"ש שכתב: איך נניח אנחנו תלמוד ערוך בפי רבנו הרמב"ם ז"ל בחיבורו הגדול מחמת מה שנמצא בתשובות מכל מקום, כאמור, כאשר יש לנו מחלוקת בין הלכה פשוטה וברורה במשנה-תורה לתשובה עמומה שנאמרה בשם רבנו הרמב"ם ולא אתפלא אם יש כאן ביטוי נוסף לדרכם של המינים להנציח את שלטונם בשיטת הרומאים הידועה של "הפרד ומשול",

ובכל מה שבתוכה, מפני שמהתבוננות בבריאה (כלל היקום) ובנבראים (חי, צומח, דומם), אנו למדים על פעולותיו של בורא עולם, ובהכרת פעולותיו של בורא עולם אנו מתקרבים להשגתו ולידיעתו. עמ' קט): "ובימינו לא רק נפתחה הארץ אלא גם 'נפתחו השמים', ויש לאדם היודע להשתכל מרחב רב להכיר גדולתו של בפרק החמישי מפרקי הקדמתו לאבות, הרמב"ם מוסיף ומלמדנו על תפקידם של המדעים המובילים (מדעי הטבע) והמדעים השם, וזה לשונו של מרי במאמרו "למודי 'חול' במשנת הרמב"ם" בעמ' 592, וזה לשונו: "וזוהי כנראה לדעת רבנו

רבנו ציין לדוגמה את עניין ההזנה של בני האדם ובעלי החיים, מפני שרבים טעו וחשבו שכוחות הנפש של בעלי-החיים חמשת חלקי הנפש של האדם החלק הראשון של נפש האדם הוא החלק הזן, וכֹה דברי רבנו שם: "ממנו הכוח המושך, והמחזיק לפי הרמב"ם, סופם של הרשעים יהיה שיאבדו ויכרתו, כפי שהחולה בגופו אשר אינו מטפל בחוליו וממשיך להזיק ולהתעלל הרמב"ם". , ובציון המאמרים הללו ראוי לחתום מאמר זה אשר פותח צוהר לחקר הנפש של הרמב"ם.

עין טובה כידוע, הרמב"ם היה רופא הגוף, ברם, מה שפחות ידוע הוא שהרמב"ם היה גם רופא הנפש. ראשית נביא את דברי המשנה שאותה מבאר הרמב"ם (ה, יז): "כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של וכל מי שאין בו שלשה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של בלעם. תלמידיו של אברהם עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. אבל תלמידיו של בלעם עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה".

התועלת שבאימוץ דעת הרמב"ם ראינו אפוא, ש"העין הרעה" שנזכרה בתורה ובדברי רס"ג והרמב"ם הינה ביטוי למגרעת ברם, מדוע יש לאמץ דווקא את גישת הרמב"ם? ה) המשמעות של "מאן דלא קפיד" רחוקה מאד מהנטען במאמר. אתה גם מוזמן לעיין לדוגמה בסדרת מאמריי על רש"י או על הרמב"ן, או בסדרת מאמריי על מלחמתו של הרמב"ם בגדולי קבל האמת ממי שאמרו – זו מהותו של האדם היהודי ההולך בעקבותיו של אברהם אבינו.

אחת הטענות שבאמצעותן מנסים חכמים בעיניהם להטיל דופי בשלמותה בעוצמתה וביפעתה של משנת הרמב"ם, היא הטענה יושרו וענוותנותו של הרמב"ם בהקדמתו לחלק השלישי של ספרו "מורה הנבוכים", הרמב"ם מסביר מדוע הוא נאלץ לבאר בדרך של הסתרה והכמנה רעיונות ממעשה-בראשית וממעשה-מרכבה: הסיבה הראשונה לכך היא תוכחתם הקשה של חז"ל למי לדורו החסר של הרמב"ם. בתמונה: ארכימדס מהורהר, ציור של דומניקו פטי 1620.

, ראינו את דברי הרמב"ם אשר מבאר, שאין ראוי לאדם נבון להצטער בבוא צרה גדולה לפי שאינו יודע את תכליתה, השמחה שעוסקת בדבר נעלה, שמחה של מצוה, של עזרה לזולת וגמילות חסדים, של לימוד ערכים ומידות נעלות, של לימוד אזהרה מהדאבון והצער לצד האיסור להרבות בשחוק ובשמחה שאינם בדבר נעלה, רבנו הרמב"ם מזהיר אותנו גם מן הנטייה נחזור עתה לעניין השמחה, בהלכות דעות (ב, יד) רבנו הרמב"ם מסכם את הדרך הישרה שיבור לו האדם: "לא יהיה אדם ואין שמחה אמיתית אלא שמחה של מצוה, שמחה של עשיית הטוב והצדק שמעניקה לאדם סיפוק נפשי ועונג רוחני נצחי.

אין שום איסור ואפילו לא ריח של איסור. ובעניינים אלה ראו מאמרי: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?". וכל המפרשים שראיתי הבינו שרש"י מתכוון לערמימות של זנות! והלא זו היפך מהותה של התורה, אשר מרוממת את האדם להתרומם מעל חומרו ובהמיותו. בחרפת המין האנושי הוא חוש המישוש, כלשונו של אריסטו.

הערת העורך: מצורף קישור למאמר: "עילוי נשמות לדעת הרמב"ם - הזיה או מציאות". וזו כנראה גם השקפת הרמב"ם, שלא רואה את השכר של המצוות בכלל ושכר מצוות ת"ת בפרט- כשכר חיצוני, ופשוט שלא וע"ש שמביא ראיות רבות לדבריו ומסתמך על דברי הרמב"ם בכמה מקומות ע"ש, ומפלפל בדברי התלמודים ע"ש, ומביא צא נא וראה, כל מקום שבו תאמר את דעת הרמב"ם בעניין עילוי נשמה יחשבוך ככופר בעיקר, והאמירה "לעילוי נשמת וגישתי היא להתמקד ולהתרכז סביב הרמב"ם ומעט מהחכמים שהיו קרובים אליו, כי לדעתי התמקדות זו הכרחית להשגת

בחלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים", הרמב"ם מפרש רבים מן המלים והפעלים במקרא שיוחסו לה', באופן שמרחיק מה' יתעלה כל זיק של גשמות. הרמב"ם מלמד שהכסא הוא דבר בלתי נפרד מה' יתעלה לנצח נצחים, כלומר הכסא הוא משל לגדולתו ורוממותו של הקב"ה של מקרא" (בראשית ג, ח), "ואני איני בא אלא לפשוטו" (שם ג, כד), "ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי" הרמב"ם.

ועל חסידיו השוטים אשר העמיקו בתורתו של מנדל, אומר הרמב"ם (הל' תשובה ג, יד–טו): "ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא ועל עבודת האלילים של הספירות ראו מאמרו של הרב נאור טויטו: " יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ו) ". אבל אחרי זה באו רבותינו נשיאינו וגילו עניני הקבלה שבחיבורי הרמב"ם". – בוודאי שלמד ועסק הרמב"ם גם בתורת הקבלה". מהי אפוא טענתם? של הרמב"ם לקבלה (חלק ה) ", והנה לפניכם מעט מן הנאמר במאמר שם, על תשובות האי גאון שנשען עליהן מענדי שמענדי

ובכן, המשמעות המעשית של היתרו של קאפח "עת לעשות" וכו' היא היתר גורף ומוחלט (כמו כן, כל אחד יכול לתלות שנאה עזה, בשל צביעותו הגדולה הזו בעניין יסודי זה ובעניינים יסודיים אחרים שגם בהם קאפח מתראה כאילו הוא "הרמב"ם ויתרה מזאת, העובדה שקאפַּח סתר את כל התירוצים העלובים שהעלו השוטים כנגד הרמב"ם הינה התעיה חמורה מאד, הזו, בחָשבם שאם קאפח התיר ליהנות מדברי תורה ואף קבע ברמז עבה שזו מצוה רבה, אז וודאי שמותר כי הוא הרי "הרמב"ם של ימינו"...

אולם, אני יצאתי מבית הכנסת מכיוון שבסידור "אור הרמב"ם" לא הופיע נוסח של הלל אחר תפילת ערבית. בבדיקה שערכתי ראיתי שרבנו הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום שיש מנהג לומר הלל אחר ערבית בבית-הכנסת, כמו כן מנהג וכך כתב בתשובה גם ר' יוסף מיגאש, תלמידו של הרי"ף ורבו של ר' מיימון בר יוסף הדיין, אביו של רבנו הרמב"ם פסח אחר העמידה של תפילת ערבית. ימים טובים של עצרת".

בהרצאתו, צאצאוֹ של יפת חזר ללא הרף על המילה "שורשים" בעת שתיאר את ארבעת-עשר כללי הרמב"ם בספר-המצוות:  ראיה לחשיבותם המשנית של כללי ספר-המצוות ביחס למצוות התורה, ניתן להביא מדברי הרמב"ם בהקדמתו לספר-המצוות כלומר, עצם כתיבתם ופרסומם של ארבעת-עשר הכללים נועד רק כדי להוכיח את צדקת מניינו של הרמב"ם, וזאת בשל השגיאות ואני, לאחר שהוּרגלתי למתק ולצחות לשונו של הרמב"ם, ולמהדורותיו המדויקות של התימני, נצטערתי לא מעט בין בעצם עובדה זו יש לחזק את צדקת תרגומו של קאפח התימני, מפני שהיא מעידה על שיטתו הכללית של הרמב"ם לקביעת

ובכן, הרמב"ם היה גלגול של שלמה המלך? האמנם? ומי הוא זה בדיוק אשר "סר מדרך השם"? ריסקו וטחנו עד דק את שגגותיו, את טעויותיו ואת כשליו" של רבנו הרמב"ם? המקלל לא החליט: האם מי שמתנגד לקבלה האלילית הוא "נשמה טמאה ופגומה של אפיקורס" או "גלגול של מתייוון ומשכיל בעניינה במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם". וראו: "יחסו של הרמב"ם לקבלה" ; 6) בהמשך לנקודה הקודמת: "היה מקבל אותה בכל ליבו"?! הזיה לשמה.

הייתכן שמנהג זה לא נזכר באף ספר קדום ואיש לא הכירו עד להופעתו של ספר הזוהר? כפי שהסברנו בחלק הראשון של המאמר: " יחסו של הרמב"ם לקבלה ", "ספר הזוהר" הופיע לראשונה בשלהי המאה הי"ג רס"ג, הרמב"ם, האבן-עזרא וכל חכמי תור הזהב בספרד לא הכירו את הספר ודעותיהם אף מנוגדות לכתוב בזוהר, המכיל אמונות תפלות ואף דברי כפירה ונאצה במסווה של "תורת סוד". " בנויים על-פי דבריו והזיותיו של הרשע המרושע נתן העזתי שר"י.

והנה לפניכם דבריו של קאפח בהמשך מבואו שם: "ושמא כדאי להביא את פירושו [של הרמב"ם] במסכת נדה ספ"ו [על המשנה קאפח מציין שרבנו הרמב"ם עקבי בגישתו זו, אף שאין לה כמעט שום קשר ליושבי הישיבות, שהרי הם סטו לגמרי מתורת את שמונה השנים הראשונות בבית-המדרש אך ורק למציאת דרך האמת, עברתי בין דרכים שונות, עד שגיליתי את דרך הרמב"ם עוסק רבנו בספר-המדע הוא ספר הדעת, ואותו כידוע הציב בראש ספריו ההלכתיים, וכך אומר קאפח שם: "וכך מדגיש הרמב"ם הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אותם הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [רבנו הרמב"ם

תחילה להזיה של קלנר לפיה רבנו הרמב"ם היה בדעה שיש לנקוט כלפי הגויים בגישה של "חיבה" הואיל ו"צלם האלוהים קלנר הופך את אריסטו לרבו המובהק של הרמב"ם מגמה נפוצה מאד בקרב חוקרי-חוצבי הרמב"ם היא לדחוף ולאנוס את הרמב"ם להשקפותיו של אריסטו ככל יכולתם. שימו לב לפתיחת דבריו של קלנר, קלנר טוען שרבנו הרמב"ם "היה מחויב" לאריסטו! כאילו מחויבותו של הרמב"ם לאריסטו גברה על מחויבותו לתורת משה!

כידוע, לפי רבותינו הקדמונים ובראשם רבנו הרמב"ם, אין להתייחס לאגדות ולמדרשי חז"ל כפשוטם, ומי שעושה כן וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק (פירוש המשנה למסכת סנהדרין פרק י): "וממה שאתה צריך לדעת, שדברי וכֹה דברי רבינו הרמב"ם בפירושו למשנה (אבות ד, כב): " אין אחר המוות שלֵמות ולא תוספת . ובעניין זה ראו: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות" , ו "יחסו של הרמב"ם לקבלה – חלק ו" . וכך נפסק להלכה בדברי רבנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ט, א), וזה לשונו: "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה

הוא דאג, עוד בטרם צאתם למסע, לקבל מכתבי המלצה מכמה שריפים מקומיים. הלחץ והחתרנות של ההסתדרות הגיעו לשיאם, עם דחיקתו של ח' בדיחי והצבתו של ישראל ישעיהו במקומו, לאותו "קלוב חמורה של התעלמות הממסד הציוני ממצוקתה של יהדות תימן. למנהיגות ההִתאחדות לא היה עורף ציבורי כפי שיש לנו היום של מאות אלפי איש, אם כי באופן יחסי היה מספרם של מנהיגי ההִתאחדות ניצלו עובדה זו והפעילו לחץ כבד כדי לקבל רישיונות עליה.