'רחוק אצלי לקבל שתחייב התורה מלקות על התחבולה וקלות הידיים' וכו'. ואם בדורו של אנוש שגו לעבוד עבודה-זרה וכיבדו את השמש והכוכבים רק בגלל שהם שיערו  שהם משרתיו של הקב"ה וטמטומו של שר"י, בהעתיקוֹ באופן מסולף פרט שולי מפשט התפאורה של המדרש, פשוט בלתי נתפשׂ. וכבר ראינו דוגמות רבות לערעור מעמדו של אברהם אבינו בפירושו של שר"י, והדבר טבעי מאד, שהרי אברהם אבינו ההזיה הפגאנית שאדם מסוגל להזיק לזולתו באמצעות מבט עינו היא סכלות פגאנית, וראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם

התביעה ממצודת-זאב התבטא ברמז עבה של תבין, שההסתדרות הציונית תשקול מחדש את יחסה להנהלת המכון לחקר הציונות אלא על השאלה: מי יבזבז וייהנה מן הסכום הזה: הממסד של המערך או של הליכוד? המשרת בעיקר את בני העשירים, והחושש מגידולם של מזרחים שהממסד דחקם לשכונות העוני ולעיירות הפיתוח. לטובת השתתפותם של בני השכונות בחיים האקדמיים; ג) אפליה לרעה של בני השכונות כנגד בני הקיבוצים, הבאה לידי , אבל אידיאולוגיה זו גוועה אט-אט במשך הזמן עם עלייתו של בן-גוריון וחבריו לשלטון (ראו ספרו של זאב צחור

וכי יעלה על הדעת שהשגתו של משה רבנו היא כהשגת בנות צלפחד בן חפר? [שהרי ברור שיש הבחנה בין רמת השגתו של משה רבנו לרמת השגתם של נביאי ישראל, ואף ברור שיש הבחנה בין הנביאים קצרו של דבר, כל השקפה נכונה ביחס לפעולותיו או להנהגתו יתעלה וכיו"ב, וכל שלילה של תואר מאמיתת עצמותו יתעלה אך לא השׂכיל לשלול את ההתפעלויות – ובכן, אין ספק לדעת הרמב"ם שמי שהשׂכיל לשלול גם את ההתפעלויות מאמיתת וכֹה דברי רבנו הרמב"ם ע"ה, שחוזר לדרך האמת, לאחר שסטה ממנה בדבריו לעיל: "וראוי שתתבונן [כלומר שתדון קל-וחומר

וניסיתי להסביר לו שמדובר בדברי אגדה, אך הוא לא היה מוכן לקבל זאת בשום פנים ואופן, כאילו אמרתי לו שתורת ואיך   ייתכן שהתורה תציין לשבח מעשה של התרברבות? וכי כוחו של אדם הינו מקור לגאווה? לדעת רבנו הרמב"ם תפישׂה רעה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור באיסור חמור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב על גזלו של ישראל. כלומר, רש"י בשינויו ממעט את מעמדה של רבקה אמנו ממעמד של אשה צדיקה למעמד של אשה כשרה בלבד.

ומינותו, וכך גם מעיד הפוחז מפוסקיירא על רש"י-שר"י וחבר-מרעיו בהשגתו להלכות תשובה (ג, טו): "ולמה קרא [הרמב"ם את השיטה האשכנזית של לימוד אגדות חז"ל כפשוטן, ושיטה זו הביאה לצמיחת ספרות הקבלה, המאגיה, וההזיות הפגאניות וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" וכידוע, מנחם-מנדל היה מגדולי מעריציו של רש"י ונהג לכנות את פירושו "יינה של תורה", ואכן פירושו של רש"י נמצא, שדרשתו של רב יהודה משמו של רב נדחתה.

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים של תלמיד החכמים, ובמאמר זה נחתום את הנושא. והכרתי פעם ר"ב שכיר בכיר, אשר מצהיר שהוא הולך במשנת הרמב"ם, ויחד עם זאת הוא חתם על הצהרת רבנים ממסדיים אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחץ של זה, יש להן למנעו. אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

לשם כך כתב רבנו הרמב"ם את פרק לט בחלקו הראשון של מורה הנבוכים, ועל-כך נלמד במאמר זה. ובל נשכח כי גם רצונו של הקב"ה הוא אינו כרצונם של בני האדם, ורק מפאת העדר מלים לתאר את העניין הזה, אשר והכוונה בזה הקיבול", דהיינו האדם שיש לו יכולת לקבל ולהכיל את החכמה]; וכן: 'לֵב חָכָם לִימִינוֹ' [קה' נמצא, כי מחשבות לבו של הקב"ה הינן משל לחוכמתו או לשכלו שאף הם משל, כי אין חוכמתו של הקב"ה כחוכמת בני ... *** ולא רק יונתן מרחיק מן ההגשמה, גם אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בעניין דומה: רבנו הרמב"ם בספרו "מורה

ערוסי וכל שאר תלמידיו של קאפח השׂכיר אימצו את היתרו של קאפח באופן עיוור, כי כפי שנגַלה בשורות הבאות, ותהפוכותיו של קאפח הינם סימפטום לחולי הרבה יותר עמוק: חולי של לקיחת שוחד במשך יובל שנים... חתימת דבריו של קאפח מעידה כי לא מדובר שם על ניתוח של שיטות הפוסקים כפי שערוסי מדמיין, אלא בביאור דעת לאחר שראינו את שיטתם של קאפח וערוסי, נעבור להוכיח את שגיאתם: ובכן, כבר ראינו לעיל שכל שיטתם של קאפח וערוסי מצעי עפר מנותקים אינו ראוי לדעת רבנו הרמב"ם, שהרי הוא פוסק בהלכות שמיטה ויובל (א, ה): "ואין בודקין את

ואיך יעלה על הדעת להשוות את זעפו של מלך מלכי המלכים לזעפם של שר המשקים ושר האופים? הייתכן שזעף ה' הוא כמו זעפו של אחאב מלך ישראל? ואכן, רבנו בפירושו לתמיד שם אומר: "'רובדין של אבן' – אצטבאות של אבן", ונראה לפיו שעליהן הם היו ישנים. האמור בתלמוד רובד אינו רצפה, אלא אבנים שעלו בהן לאצטבות שהיו ישנים עליהן זקני-בית-אב – וכנראה שבידי הרמב"ם לפיכך ברור, שכל מטרת המדרש היא ללמד על כוחו העצום של יוסף במלכותו של פרעה, כוח של מלך אדיר.

ואם קיים האדם המצוות התלויות בתקינות יחסי בני-אדם זה עם זה – יש לו על זה שכר לעולם-הבא על שקיים את המצוה עותק של תעודת ההוקרה שאבי-סבי קיבל מקק"ל. מוכיח שאין להם זיק של כבוד לבוני הארץ! קצרו של דבר, חגיגת שחיתות. נמשיך במכתב: "באשר לבקשתך לקבל תעודת רישום בספרי הכבוד: ספרי הכבוד של קק"ל הינם מוצג היסטורי רב משמעות

כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וכי רק לפעמים נדמה שפירושיו הדרשניים של רש"י הינם פירושים אשר מכֻוונים לפשוטו של מקרא? לקבל את התורה? קצרו של הדבר, מהי הַשּׁוֹטוּת הזו? גם רבנו הרמב"ם סבר שאלהים הוא לשון יחיד, שהרי הוא פוסק כך בהלכות יסודי התורה (א, ו): "אילו היו האלהות

ומדוע חובה לקבל באופן עיוור את מה שכולם אומרים? ועיוותם הזה חמור בהרבה מהוראתו של זקן ממרא, כי זקן ממרא חולק על פסיקה אחת של הסנהדרין, ואילו חכמי-יועצי-אדום שאותן האותות בלאט וכישוף הן [='האותות והמופתים' של נביאי השקר בימינו מורכבים בעיקר מסיפורי הזיות של גדוּלה האחרונות פסקו שהוא תורה-שבעל-פה, ולכן אסור אפילו להרהר בכך שהוא עבודה-זרה וכל המהרהר בכך כופר, וכפסק הרמב"ם האם ספר-הזוהר הופך לתורה-שבעל-פה בשל פסיקתם של גדולי ישראל?

לפי רש"י, יש לדַמּוֹת את לחשיהם של החרטומים-המכשפים לפעולותיו של ה' יתעלה! כלומר, גם מפירושו של רש"י שם עולה, שהקב"ה ברא את העולם באמצעות צירוף של אותיות, דהיינו באמצעות שרבוטי אונקלוס לא העלה על דעתו לתרגם שהלהט המדובר כאן הוא לחש, וכאילו הקב"ה פועל באמצעות לחשים (ולעיון בפרשנות הרמב"ם של החרטומים, וזה הוא הנס בתוך הנס. ועתה נעבור לבחון את תרגומו של אונקלוס ע"ה לשני הפסוקים שנדונו בדוגמה זו, אך לפני כן נזכיר את פירושו של

שמחוץ לבתי הכלא החונקים והגלותיים של המינים. של הזקנים אינם רחוקים ממקומו של הרב. ואתן דוגמה נוספת, בתום תפילת השחר של היום הראשון של ראש השנה (תשפ"ב), יצאתי מבית-הכנסת ושוחחתי מחוץ לבית-הכנסת " בקדושה של מוסף כי כך אביו לימדוֹ וכך נהגו בבית-הכנסת מאז ומעולם. ועל-כך השבתי לו: הרמב"ם זה לא תורה, ואביך (שהיה עם-הארץ וסכל גרוע מבנו) זה כן תורה?!

המנהג לצרף למעמד המילה "כסא של אליהו" נזכר כבר בפרקי דר' אליעזר פכ"ט (הרמב"ם במו"נ א, כח ייחס מדרש זה נהגו בצנעא להניח את הכסא בפתח האולם והסנדק לא ישב עליו (הליכות תימן, עמ' 225), ומהרי"ץ כתב שהניחו כסא של אליהו בשמאל הפתח, משמאל למוהל, כך שהנימול בין הימין שבו המזוזה, לבין כסא של אליהו (ע"ח). ר' אבין אמר, אילולי מקרא שכתוב אי אפשר לאמרו שהקב"ה נעשה שושבינו של אברהם במילה" (אך גם מדרש זה ליתא יש לזכור שבמדרש ב"ר הקדום הושוותה ברית המילה לקטורת, שכן בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה של

כבר למדנו בשני מאמרים שפורסמו באור הרמב"ם: "מגמת ההחמרה בעולם הדתי" וכן "תפישת הדת כמשענת הלכתית בלבד את דף הגמרא של ש"ס ווילנא? וזכורני כאשר תלמיד חכמים אחד ביקש להוציא ספר בהלכות נידה לפי מנהג יהודי-תימן התואם את פסיקת רבנו הרמב"ם ואכן, פסקו של רבנו התגשם בימינו, כי מחשבתם של המחמירים שממה לחלוטין ממושגי האמת, תפישותיהם המעוותות רוקנו , נראים הדברים, כי הקל-וחומר הוא מפני שהיין עלול לגרום לשכרות ולאיבוד צלם האלוה שבאדם (וראו מאמרי: "הרמב"ם

זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים הוד, דהיינו לר' אליעזר בן הורקנוס כדי לגדל ולנשא את הספר (מזכיר מאד את ספר האופל וספרים נוספים של הקבלה נהיית האיש אחרי אימו תפתֵּח אצל האשה רגשות שליליים מאד של קנאה ושנאה כלפי אימו של בעלה, ואימו של האיש [כלומר, היחס להגר הוא יחס עקיף, שהרי לא שואלים האם היא הייתה עם איש, אלא האם יש מישהו שנחשד עליה?] והנה לפניכם דעתו של רבנו הרמב"ם בעניין אמירת לחשי כישופים טמאים אשר פועלים "גדולות ונצורות"...

על תפישׂות רעות כאלה ואחרות של הזוהר הטמא ניתן לקרוא באתר במדור "קבלה", ושם גם תמצאו חמשה מאמרים שזכיתי לכתוב בעניין כיעורו של הזוהר – ועד שלא נבער את הקבלה החדשה הזאת מארצנו לא תינתן לנו רשות להקים את בית התופעה הזו, שבה כומרי הדת מפיצים הזיות פגאניות ומסלפים את ספרות חז"ל נפוצה מאד, ואפילו הרמב"ם – אילולא ואז הוא אומר שם: "יש שני צדדים של גאולה: או צד של עבד או צד של בן [...] או שנזכה למשיח שיהיה בבחינה של עבד [מלך המשיח הוא בחינה של "עבד"?]

ובכן, פשט הידיעה שנזכרה בפסוק היא ידיעה של השגה, כלומר, כך יש לפרש את הפסוק לפי הפשט: ברעיונו של שומר-המצוה , "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?", ועוד. ומכאן נלמד שניסיון הטשטוש של שטיינזלץ עובד האלילים, אשר מנסה לכסות ולהסתיר את ערוותו של רש"י, הוא ניסיון רבנו הרמב"ם. בנוסף להתפשטות ההזיות כמו סרטן אלים וגרורתי במחשבתו של האדם, ולהרס המוחלט שהן גורמות ליכולתו של האדם

הרמב"ם מקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללמד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים והראויים לתלמידי החכמים אכילתו של תלמיד החכמים הכלל הראשון באכילתו של תלמיד החכמים, וכל שכן החכם, הוא שלא יהיה גרגרן, ואפילו והוראתו מזכירה לי את הוראתו של שמעון בנו של רבן גמליאל במסכת אבות (א, טז): "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא כבר הרחבתי על חומרת השכרות במאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה", ואחזור רק על קטע קצר מדברי רבנו במורה (ג, ונחתום בדברי ר' דוסא בן הרכינס במסכת אבות (ג, יג): "שינה של שחרית, ויין של צהריים, ושיחת הילדים, וישיבת

שונים ואז הגענו לכך שדי בכך שיהיו בבית חומש עם אונקלוס, תנ"ך, אולי פרשן כמו קאסוטו, ספרי רס"ג, ספרי רמב"ם וכו', כלומר לכל היותר ספריה של דלת אחת או שתיים, אם אתה מניח שם גם שופר מגילה וחנוכיה. כלומר, לדעתו אפילו אם חלק מהספרים הם של מינים, עצם הימצאותם של ספרים במרכז הבית מחדירה לאדם איזו תחושה חיובית של שיוך לדת-משה או תחושה של עשיית מצוה וכו'. תחושתו של חברך היא אפוא הזיית מינות אשר נובעת מהעדר דעת ומהערצת המינים.

קצרו של דבר, עצם ההזיה בקיומו של כוח מאגי על-טבעי שפועל באופן עצמאי זולת אל אמת, כמו שטן ושדים ומכשפים בעקבות דברי רס"ג שראינו לעיל, גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם השוטים והמינים אשר סוברים שהמלאכים לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום ולדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, מטרת הצער על המת היא לעורר את הלבבות להבא בתשובה,  ולא לצרחות פראיות על העבר אור לתהליך ארוך ומתמשך של תשובה.

בדרכו העקושה של רש"י-שר"י הלכו חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם, ותוכלו לקרוא על-כך במאמר: "מלחמתו של הרמב"ם ומוחו הקודח והתאוותני של רש"י החדיר לנו הזיה חסרת צניעות לתוך פירושו לתורה. ושוב, אין שום קשר בין המלה "איפה" שהיא מעין קיצור של "איה פה", לבין המלה "אפוא". באחריות לרצונו של עשו האדומי להורגו. קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

שהיא גם "מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת": להשחית ולכלות ולבער מקרבנו בכל דרך אפשרית את עקבותיה של במהלך הלימוד על חובת עקירתה השחתתה ומחייתה של עבודת-המולך ועבודה-זרה בכלל, נלמד על העניין המרכזי שמובא נמצא, שהתכסיס המרכזי של כומרי העבודה-הזרה הוא לפזר ולהחדיר איומים, שכל מי שלא יבצע את עבודתה – יסבול ברם, הקב"ה לא רק ציווה לשלול על הסף את הזיותיהם הפגאניות של הכומרים, הוא הוסיף וקבע לנו מצוות-קנאה לה הרמב"ם'].

בדרך זו רבנו מרכך את המחשבה לקבל את הפרשנות האמיתית בעניין המלה "עין" ביחס לה' יתעלה ויתרומם, שאינו גוף ישנה דוגמה נוספת לשימוש של המלה "עין" במובן של השגחה, והיא בספר בראשית (מד, כא), וכך אומר יהודה ליוסף במאמר מוסגר חשוב להוסיף, שגם רצונו של הקב"ה הוא אינו כרצונם של בני האדם, ורק מפאת העדר מלים לתאר את העניין נשים לב, רש"י בפירושו גם שיבש את תרגומו של יונתן וגם הגשים את הבורא יתעלה שמו! ג) "ואף-על-פי שבשמים כסאו, גְּבוֹהַ-עיניו יחזו אתכם בארץ" – שימו לב, למרות שכיסאו של ה' יתעלה אי-שם בשמים

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים וסכלותם מעידה לא רק על העדר הבנה בסיסי של קריאת והבנת התלמוד, אלא גם על העדר חמור של צניעות. דיבורו של תלמיד החכמים – הלכה ראשונה בשתי ההלכות הבאות נלמד מעט על אופני דיבורו של תלמיד החכמים, נחל וגם רבנו הרמב"ם, רבו מאד שונאיו ומלעיביו ומשיגיו אשר כל תכליתם הייתה לעמעם ולו במעט את אורו הגדול והבהיר וכמה רחוקה דרך התהפוכות מנתיבו הסלול של רבנו הרמב"ם, שרק אהבת האמת הניעה אותו לפעול את פעולותיו האדירות

רבנו הרמב"ם מלמד אותנו במורה (א, ה), כי אחד היסודות החשובים ביותר ללימוד מדעי האלהות הוא ההבנה כי מדובר כי האדם אשר שולח את מחשבתו כלפי בורא-עולם, והוזה הזיות ומדמיין דמיונות ביחס למציאותו של אל-אחד שאין-כיוצא-בו ראו נא כמה האדם נדרש להתכונן טרם שייגש לדון במדעי האלהות בכלל ובהשקפות שנוגעות למציאותו של הקב"ה בפרט ואגב למדנו על החשיבות העצומה של כוח המחשבה הטהור שה' העניק לנו, ועל החומרה הבלתי-נתפשת של השגיאות המחשבתיות הרעיון שתואר לעיל אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, מקורו בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "וְתַחַת

כללו של דבר, שנאתה של כת המינות החרדית לצה"ל ולמדינה הציונית שמממנת ומפטמת אותם ואשר בזכותה הם משׂגשׂגים עלינו להבין, שחורבנה של מדינת-ישראל היקרה והאהובה הוא למעשה חורבנה של התשתית המדעית והחומרית, שהינה היסוד ולכן, ראיתי לנכון לבחון את שיטתם של החרדים בעניין זה, שהרי שלילתה והוקעתה של הזית המינות הזו, הינה נדבך לדעת רבנו הרמב"ם תפישׂה רעה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור באיסור חמור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב על גזלו של ישראל.

הרמב"ם" וכן "תחלואי הנפש וריפוים". ברם, כדי שהאדם ירפא את עצמו עליו להכיר בהשפעתה העצומה של החברה על נפש האדם, ועל חשיבותה של העמידה האיתנה לאחר שראינו את לשונות הרמב"ם על החמוֹרים המרופטים עמוסי הפרעושים, שנקראים "חכמי ישראל" או "קדושי עליון וכוונתו שם לחכמים אשר יודעים את השקפות הדת ויסודותיה בדרך של ידיעה ולא בדרך של למידות, כלומר, בחכמים והדבר חמור במיוחד כאשר הדבר נוגע לאנשים שמזוהים עם דרכו הטהורה של רבנו הרמב"ם, כי אם אפילו הם מתירים

וכאמור, בשני חלקי המאמר הקודמים ראינו, כי לדעת אונקלוס, יונתן בן עוזיאל, רס"ג ורבנו הרמב"ם, הגשמה הינה כלומר, ללא שלילה מוחלטת של הגשמות לא תתקיים השקפת הייחוד, מפני שהגשמות היא האנטי-תזה של השקפת הייחוד: ובכן, את האנשים האלה יש ללמֵּד בדרך של הודעה ומסירה, לא בדרך של ידיעה.  מה ניתן ללמוד מכל הסלט הזה של רש"י? ועל תרגומו של אונקלוס שם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים" – "וַחֲזָא יְיָ", ראו: "הרמב"ן – המִּין שלא יבין", שם בקושייתו