תוצאות החיפוש

שנוסח זה מדויק יותר, ו"מסורת בידינו מאבותינו שחכמי תימן שלחו לא פעם לבלר תלמיד חכמים להעתיק להם את ספרי הרמב"ם לתרגומו של ר"ש. של מָרי יחיא קאפח. על תרגומו של ר' שמואל אבן תיבון בפתיחת דבריו של מָרי על תרגומו של ר"ש אבן תיבון, הוא אומר כך: "ובטרם כנראה שרבנו הרמב"ם לא ראה את תרגומו של ר"ש במלואו, כי ר"ש סיים את תרגומו כמה חודשים לפני שרבנו נפטר,

רבנו מלמד, כי אמיתת עצמותם של המלאכים אינה גוף, אלא הם ישויות נבדלות מחומר. נשים לב שרבנו מתאר כאן את אמיתת עצמותם של המלאכים, לא את אופני הופעתם במציאות הממשית. של המלאכים עושי דברו. ה' יתעלה נשׂגבה לעילא-לעילא ממעלתם וממצבם וממעמדם של המלאכים. מדוע יוחסו למלאכים כנפיים?

שילוב טבעי של ישן וחדש, ברוח המסורת של יהודי תימן שלט-בד ענק, באותיות מאירות-עיניים, באולם בית החייל אז נשמע קולו הצלול של סעדיה גור-אש, מדריך הלהקה של מושב מדרך-עוז. הוא הוציא את המשניות עם פירוש הרמב"ם בתרגום חדש מערבית. כתבים של רבנו סעדיה גאון, וספרים של הוגי דעות מתימן ומספרד [וגם ספרים של מינים וסכלים כגון שני ספרים לצד הביקורת החברתית של "אפיקים", מצויה עשייה גדולה ורחבה של חשיפת תרבות העבר של יהדות תימן והצגתה: במדרש

והסיפא של הדברים אמורים באדם אשר הגיע לגיל שבעים או שמונים ובאמת השיג מעלה של מידות וחכמה, ואפילו אדם שלמדו הלכות והשקפות אמיתיות במבט של חשדנות והתנשאות, ואינם מוכנים בשום-פנים-ואופן לקבל דברי אמת. *** קצרו של דבר, הייסורים שהאוהב הנבון גורם לנו נועדו לתועלתנו, ונשיקות השונא נועדו לאסוננו. *** במשלי (כז הוא לא יראה בכך אפילו טעם לפגם, אפילו ריח של איסור לא יעלה באפו. פשעם ומעלליהם של "גדולי הדור" הנגעלים של ימינו, וכֹה דבריו: "ואין לך צורך באמרך: היכן יראת שמים?

קצרו של דבר, שנאתה של כת המינות החרדית לצה"ל ולמדינה הציונית שמממנת ומפטמת אותם ואשר בזכותה הם משׂגשׂגים עלינו להבין, שחורבנה של מדינת-ישראל היקרה והאהובה הוא למעשה חורבנה של התשתית המדעית והחומרית שהינה היסוד ולכן, ראיתי לנכון לבחון את שיטתם של החרדים בעניין זה, שהרי שלילתה והוקעתה של הזית המינות הזו, הינה נדבך לדעת רבנו הרמב"ם תפישׂה רעה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור באיסור חמור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב על גזלו של ישראל.

ניתן להמשיל את המסע אל האמת לטיפוס לפסגתו של הר – כאדם המנסה להעפיל מתחתית ההר אל ראשו, שם נמצאת האמת והגדילו לעשות בהפכם את כפירתם לדברי אלוהים חיים וכן למקור של פרנסה וטובות הנאה בניגוד לפסק חכמי ישראל בעיון אמיתי הם אינם יודעים, אלא לרוב הם מעקמים את פשטי המקראות כאילו מדובר במדרשי הזיה ובאגדות שדים של חדש, תורה חדשה, וקראו להר המשחית הזה בשם שיחדור בקלות רבה ללב ההמון ויסית וישפיע על תודעתם – וכוונתי לקבלה זכינו אנחנו דורשי האמת ללכת בדרך האושר, האמת והצדק, אשר מאירה את חייו של האדם באורות זוהרים ומשובבים,

במאמר זה נבדוק את נכונותה של אבחנה זו לאור התורה-שבעל-פה, נחל את דיוננו בעיון בהלכות רוצח ושמירת הנפש בהמשך דבריו, הרמב"ם מביא דוגמה לפשיעה הנדונה הזו שקרובה למזיד (שם, ו): "הסותר [=ההורס] כתלו [קיר שברשותו לאור הלכות אלה, נעבור לבחון את המקרה של מעבורת החלל קולומביה, שם מדובר היה בחוקים פיזיקליים שבהם המדענים כללי, הגורם לאסון הינו: "כשל מבני והתפרקות בחזרה לאטמוספירה, בעקבות פגיעת פיסת קצף בידוד מהצד השמאלי של הטענות, וכן את האינטרסים של העומדים מאחוריהן, עד שלעיתים נסיק שהינם משוחדים.

בשני החלקים הראשונים של המאמר עסקנו ביסודות האיסור למחוק את אחד משבעת שמותיו הקדושים של הקב"ה ובדינים בחלקו האחרון של המאמר, נדון בשאר הכינויים שמשבחים בהם את הקב"ה, בקדושת כתבי-הקודש, בדינם של שמות וכתבי-הקודש ברם, מהלכה נוספת בעניין זה עולה לכאורה סתירה בדברי רבנו הרמב"ם, וזה לשונו שם (ו, ח): "כתבי-הקודש כולן כדי לבטל דברי אלו הזדים שמוֹרים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה". בא ר' עקיבא ומפרש, לְשַׁנּוֹת את שמה [של עבודה-זרה] לביזיון, ע"כ.

כאמור בחלק הראשון, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים , הוא שהם לא יהיו "מצויים אצל נשותיהם כתרנגולין" כלשונו של רבנו, וכלשונם של חז"ל במסכת ברכות (כב ע"א) האם לא ראוי להדריך את תלמידי הרמב"ם ליַשרות המחשבה? לקיים חיי אישות "ברצון שניהם ובשמחתם", כי כמו שכבר אמרנו לעיל, רק בדרך זו חיי האישות יסייעו לטפח את יחסי רוחני של ההורים המחנכים.

באתר האינטרנט של "קופת העיר" הלא היא "קופת החזרזיר" – קופת השרצים והעושק של קנייבסקי שר"י ושות' – מופיעות 85 ש"ח למשך 36 חודשים, 3060 ש"ח], יזכה לקבל מידיו הקדושות של הרב שליט"א סכין מחוטבת מכסף, ועליה חרוטה הקדשה אישית בחתימת ידו של הרב שליט"א. "קופת החזרזיר" חותמים בהחדרת העבודה-הזרה שבידם ביתר-שאת, וזה לשונם: "בנוסף, תזכו לקבל את הסכין המסוגלת סכינו של גלאי היא "סכין המסוגלת" כי נחרטה בה ברכתו, ותפילתו של הגילול "בקול רועד ומלא תחנונים לפני היושב

והנה לפניכם פירושו של רבנו הרמב"ם לסנהדרין שם (י, א), ביסוד השלישי, שם הוא מבאר את דברי חז"ל שפסק בהלכות נחלתו של שבט ראובן. ומה דינו של המערער על ייחודו ומעלתו ורוממותו של משה רבנו? וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות וזו דרכם של המינים.

"רֹכֵב" ביחס לה' יתעלה אינו מבטא רכיבה על גבי דבר, שהרי אין לה' יתעלה גוף ודמות הגוף, אלא, משמעותו של נשים לב שרבנו פועל בשלושה שלבים: בשלב הראשון רבנו מציג את משמעותו הרווחת של הפועל "רכב", שהוא כאמור רכיבה קצרו של דבר, בנוסחם הקדום חכמים ע"ה ביקשו לשלול את ההגשמה מה' יתעלה שמו! ותודה לאל יתברך שמו שזכינו לנוסחו הטהור של רבנו, גם  כדי ללמוד את דרך האמת והשקפות האמת בעניין ייחוד קצרו של דבר, הביטוי "מרכבה" הינו משל לסתרי תורה והוא נובע מנבואת יחזקאל שנאמרה במשל וחידה.

סיפור מותו של שמעון הצדיק תואר בספרות חז"ל בארבעה מקומות: בתוספתא, בתלמוד יומא ומנחות, ובירושלמי. יש שהביאו את סיפור מותו של שמעון הצדיק כראיה לכך שיש להקב"ה גוף ודמות הגוף, ותפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן לפיכך, מן ההכרח להסביר את המדרש בעניינוֹ של שמעון הצדיק על דרך המשל והחידה וכאמור. לָכֶם רוּחִי, אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם", והם עדיין מסרבים לקבלה ולהיטיב דרכיהם ומעלליהם: "תַּחַת כִּי קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

של יהודים תימנים בלי כל תמורה. הוא דרש מאתי מכתב שאני מצטרף אליהם, בטענה שבמכתב כזה הוא יכול לקבל עוד תיק בממשלה. [תנועת מסורת ישראל] פרישה זו הבליטה את כוחם האלקטורלי של יהודי-המזרח, שכן ההפסד של המפד"ל בבחירות לכנסת גם נטישתם של יהודי-המזרח את התמיכה במפלגות המערך הביאה למהפך עוד יותר גדול ומשמעותי: ירידתו של המערך משלטון של עשרות בשנים!

אשר מדרדרים קל-מהרה גם למינות ולהגשמה, או שהם עצמם מובילים באופן ישיר למינות ולהגשמה (וכך הוא מצבם של המתואר, אלא באמצעות שלילת עניינים מעצמותו של המתואר. אפשרויות ביחס למהותו וזהותו של המתואר. ועל תפקידם של התארים החיוביים בראשית דרכו של האדם בהנחלת השקפות יסודיות, ראו: "מדוע דיברה תורה כלשון ומדוע אין יחסו לעולם כיחס הקברניט לאניה?

אולם, דבריו של קאפח הבל מהובל, שהרי איך יעלה על הדעת שכוונתו של רבנו לנבואתו של משה רבנו? נמצא לפי שר"י, כי מעלת הנבואה של אברהם אבינו הייתה שווה למעלת נבואתו של בלעם. ומה אומר הרמב"ם על עניינים אלה? תשובה: בלעם באותה התקופה נחשב למכשף גדול אשר מסוגל לקבוע גורלות של אומה וגורלות של מלחמות, כלומר הייתה לעומת זאת, כישלונו לקלל את עם-ישראל ולהרע להם גרם לירידה חדה במורל של אותם העמים, ולעליה במורל של עם-ישראל

התורה לא הייתה מחדירה וצורבת יראת שמים לקטנים בדרך זו, הילדים הרכים היו גדלים מבלי להבין את חשיבותה של נמצא אפוא, שמן ההכרח להיעזר בתיאורים לא מדויקים בראשית דרכו המחשבתית של האדם, ורק לאחר שנקבעו במחשבתו בפרק הבא, פרק מז, רבנו עוסק בשאלה: מדוע התורה וכתבי הקודש תיארו את ה' בהשגות של חושים מסוימים בלבד? לדמות כך [לפי מערכת המושגים של האדם]. ובמלים אחרות מדובר בפעולה שפעל ה' בדמיון הנביאים, ולא בפעולה שמתרחשת באמיתת עצמותו של ה' יתעלה.

וחתום", ספר נשׂגב של משלים וחידות... וזהו מפלטם ותעתועם האחרון של המינים, דהיינו הטענה שספר-האופל הוא ספר של חידות ומשלים, ולכן אין להתייחס והרג אותו [קין הרג את הבל הוא גלגולו של משה רבנו], והוא היה בן בכור של אדם. וכל החרדה הפגאנית הזו של מכשפי-האופל נועדה למטרה מרכזית אחת: לערער על מעמדו של משה רבנו, כי כמו שכבר , ואצרף לפניכם מעט-מזער בעניין זה מן המאמר הראשון: הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים

נמצא שיש לפרש כך: בראש בריאתו של הקב"ה את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה תהו ובהו וכו'. הנה ראינו שוב ושוב שדעת רבנו הרמב"ם היא שיסוד חידוש העולם הוא יסוד תורני אמיתי, וחזרתו על היסוד הזה שוב כמו כן, לכל אורכו של הפרק הנרחב הנדון (ג, יג), רבנו מתייחס לעולם כמחודש ונברא. כלומר, מעבר לאמירותיו המפורשות של רבנו שהעולם מחודש, רבנו מציין לעתים קרובות שהעולם נברא ברצונו  של הבורא כלומר, רוב מטרתו של רבנו בפרק זה היא לחזק את יסוד חידוש העולם, ואפילו בהוכחות רחוקות!

וכן שאגדות חז"ל אינן בגדר מסורת הלכתית של התורה-שבעל-פה! וזו היא בדיוק שיטתו של רש"י! הללו אינם חכמים באמת, רק מדמים שהם כאלה, ובימינו הבערות מהמדעים בקרב חכמי ישראל גדולה מזו שהייתה בימי הרמב"ם והשקפת המדרש זהה להפליא לתפישתם של רס"ג ורבנו הרמב"ם, וכן לדברים שהוספתי לעיל לאור דבריהם של שני המאורות ורבנו אברהם בן הרמב"ם הוסיף: "ורבנו סעדיה פירש לעניין השראת השכינה במקדש".

ובכלל, מתקשים שם לקבל את העובדה שהם כפופים לממסד שמשלם להם משכורות. המשך דבריו של ערוסי מלאים בארס: "וזה לא רק בגלל הכבוד של הראשון לציון [אשר הורה שאסור להתפלל עם דרדעים נציב תלונות הציבור אשר מבקש לצמצם את השפעתם הרעה של הכומרים האורתודוקסים הממסדיים? אגב, מדוע בניו של ערוסי לא שירתו בצה"ל ונהנו מפטורים של יושבי ישיבות? לא לחינם ערוסי שילב בשיעורו הנתעב את דעותיו של עובדיה יוסף, הרמב"ן, החפץ חיים – כל ההוזים הנהנים מדברי

מחוכמים – שכל הרואה אותם יעיד כי חכם [=הבורא יתעלה ויתרומם] עשה אותם". 5) עובדה חשובה נוספת היא שרבנו הרמב"ם קצרו של דבר, מדובר במקשה אחת של פטריית הזיה אשר עלולה להחריב את המחשבה הישרה. וכמובן, בל נשכח את הודאתו של קאפח בקבלה, שזו בגידה נוספת חמורה אף יותר, גם במלחמתו של סבו למען דרך האמת לפניכם מעט ממה שכתבתי במאמרי: "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן (חלק א)": מקור החלום רבנו הרמב"ם של חברו בדמיון.

קצרו של דבר, הערותיו של קאפח מכסות על העובדה שדת האמת סולפה ועֻוותה לבלי היכר באלף השנים האחרונות על-ידי רשעים ומינים כגון רש"י-שר"י או הרמב"ן וכן כל שאר חוגי הקבלה המאגית למיניהם, והוזי ההזיות המכשפים כמו קצרו של דבר, כל תואר שמתאר את העצם הוא בהכרח נספח לעצמותו, לעומת זאת, הגדרות של העצמות אינן בגדר תארים ורבים הם אשר טוענים טענות הזויות כנגד ראיות מפורשות לדרכו של אור הרמב"ם. בהמשך דבריו במורה שם, רבנו מצביע על שיטתם של הוזי ההזיות להשתיק את אנשי האמת, לכבות את אורו של השכל הישר

ומה דינו של מי שמערער על יסוד מיסודות הדת? מדבריו הללו של פיומי עולה מינות ממש! לעיל, דהיינו הם אומרים שהאלילים שלהם הם מזכירות של אלוהים או סנגורים של עבדיהם. ונגד חמשת התפילות של יום הכיפורים. ועל כאלה מתחסדים חכמים בעיניהם אומר הרמב"ם (מו"נ ב, טז): "ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה [או תהִייה]

הרביעית הסיבה הרביעית לחובת הרחקת רוב בני האדם מלימוד מדעי האלהות היא: ההכרח בשכלול המעלות המידותיות של ועל אופני הכשרת המידות ועל תורת הנפש בכללותה ראו מאמריי: "שביל הזהב של הרמב"ם"; "תחלואי הנפש וריפוים" תִמָּצֵא בהם שלמות לעולם, והטיפול בהם עם מצבים כאלה [דהיינו הניסיון להכשיר ולרומם אותם למעלה הנשׂגבה של מושג מסוים שמופיע בתוך דברי רבנו לקמן והוא: "השלמות הראשונית", ועניינו: שלמות השגת הצרכים הבסיסיים של ), ורובם אף עסוקים בענייני טיפול במשפחה ובאשה (אשה אחת במקרה הטוב, ובדרך כלל עסוקים הם במילוי צרכיה של

ד"ר קפליסנקי הגיב על דבריי בזעם רב, והשתומם על עזותם של בני אדם פשוטים הבאים לערער על קביעתם של חכמים דנתי עמו על קבלתם של התלמידים החדשים וקיוויתי שהפעם לא ינעלו השערים בפניהם, הישגיהם הטובים של התלמידים על אי-קבלתם של התלמידים הנ"ל. ממשקלו של הריאיון האישי כקריטריון לקבלה, לעומת שני הקריטריונים האחרים: ציוני בגרות ומבחני פסיכולוגיה 2) האם הממצאים של מבקר המדינה נועדו לתקן עוולות ועיוותים, וסוגים שונים של שחיתות, או שהם סוג של ביקורת

מלבד העובדה שדבריו אלה מדיפים ריח צחנה עז של גאווה וגבהות-לבב, בנוסף עולה מהם שהוא הבין אגדה זו של חז"ל מטרתו של ר' מאיר היא לגנות את פשעיו החמורים של אבשלום, אך יש ממנו גם ראיה חשובה מאד לענייננו, ואסביר: נראה אפוא ברור שהגרסה בבבלי היא "עיבוד" של הגרסה בירושלמי כדרכם של סיפורי הבל עממיים. ורבות הן הגרסות בענייני הלכה וכל-שכן בענייני אגדה שהיו לפני הרמב"ם והקדמונים ואינן לפנינו עוד. וראיה לכך שמקורה של ההזיה שמובאת בתלמוד הבבלי הוא בבתי המדרשות של המינים וצאצאיהם ניתן להביא מפשטה המחריד

חז"ל, ואשר הועתקה וסודרה על-ידי רבנו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה בפרק החמישי. של הקבלה הארורה? אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". אביו ורבו נושאים במשא, מניח [=פורק] את של רבו ואחר-כך את של אביו. של המוסף, והעז לומר ברוב חוצפתו שהרמב"ם "זה לא תורה", ושהוא נאמן לדרכו של אביו אשר נהג לומר נוסח "כתר

בעונש על עוונותיהם הקשים של המינים האירופים! אליך, שוב, לא אותו יחס של עבד כלפי אדונו, אבל נשאר לי יחס של תלמיד בפני רבו, אני מרכין ראשי מול גדלותך אליך, שוב, לא אותו יחס של עבד כלפי אדונו, אבל נשאר לי יחס של תלמיד בפני רבו [...] הוא [הרבי] אומר לאישה: 'אם את לא פותרת את הבעיה של הילד, שתדעי, אנחנו נמות יום אחד… ויש לך דין של רוצחת ולבן שלך יש דין של רודף'.

קצרו של דבר, המשׂכילים הללו לא עבדו את ה' יתעלה, הם עבדו את עצמם! וכבר הרחבתי בעניינם של אנשי השחץ גסי הרוח האירופים הללו, אשר מתעטפים במרדעות של "נאורות" ו"השכלה", בכמה כנגד אור הרמב"ם", ועוד. כלומר, הפילוסופים של ימי קדם היו אנשים ישרים ביחס לפילוסופים של ימינו, אשר אש הבצע והתאווה ולהט התרבות העולם-הזה, ובחרו בחיי העינוגים האסורים של התרבות המערבית ובעיקר של האליטות האירופיות.