תוצאות החיפוש

למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". ועתה לשאלתו השנייה  של המין שמקשה: אם כך, דהיינו אם שמו של מטטרון כשם רבו, הרי שיש לעָבדוֹ! של עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ואם חלילה לא ישמעו לציוויו וימרדו בה' יתעלה הוא לא ישא לפשעיהם של של ה' יתעלה שמו – אך הואיל ואין בכוחו של המלאך הזה לעשות כן, מאסנוהו...

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים של תלמיד החכמים, ובמאמר זה נחתום את הנושא. והכרתי פעם ר"ב שכיר בכיר, אשר מצהיר שהוא הולך במשנת הרמב"ם, ויחד עם זאת הוא חתם על הצהרת רבנים ממסדיים אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחץ של זה, יש להן למנעו. אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחברי ספר-האופל, שהיו נוכלים ועובדי אלילים שראשי התיבות של שמו הם: "רבן של ישראל". על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! של המלך. ובמאמר: "תגובה למאמר: 'האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?'"

אולם, מדברי רבו של המחבר: נחמן מברסלב, עולה שהמחבר הלז משקר, וכך נאמר בספר "חיי מוהר"ן" שכתב תלמידו של ודע שעיקר המניעה שמונעין את מי שאינו זוכה, [דהיינו] שאין מניחין אותו לילך להצדיק האמיתי לקבל תיקון, הוא של החוטא עד שובו בתשובה שלמה. וכבר הזכרנו בחלק הראשון את דברי רבנו הרמב"ם החריפים על כיוצא בו. ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של רשב"י גדול היה מכוחו של משה רבנו ע"ה?

אחד מפְּעיליו היה שמש בביתו של קנייבסקי שר"י, ואותו שמש הוציא פסק הלכה מאת השיקוץ, שבו הוא הורה לאחי נובעת מכך שמדובר ברודף בצע ששבר שיאים של הפקת רווחים וטובות הנאה מן התורה. לזכותו של קאפח ייאמר שהוא לא עמד מנגד, ונעתר לבקשתו של אבי לשוחח עם אחי. העדה, מיודעי-דת-ודין ומגדולי האוכלים והזוללים מן התורה בקרב הכמורה הממסדית, אשר נסע לעבדאללה המצרי כדי לקבל הנה, גם התימנים הינם רודפי בצע ורודפי כבוד ושררה, ואפילו התימנים הדרדעים אשר רוממות משנת הרמב"ם בגרונם

לאחר שרבא ראה את הדברים בספרו של בר הדיא הוא כעס עליו מאד, ואמר לו: "רשע! גלה למקום שלטונם של הרומאים שהרי "גלות מכפרת עוון ". שהוא ישב על פתח שומר הבגדים של המלך, והציע את שירותיו כפותר חלומות. (ואין שלום ואין תקומה לעמֵּנו אלא באהבה לאמת, ראו: 'חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית' ); וכן לעודד לקרוא פרקי שהרי עלי הכהן היה רבו המובהק של שמואל הנביא.

המנהג לצרף למעמד המילה "כסא של אליהו" נזכר כבר בפרקי דר' אליעזר פכ"ט (הרמב"ם במו"נ א, כח ייחס מדרש זה נהגו בצנעא להניח את הכסא בפתח האולם והסנדק לא ישב עליו (הליכות תימן, עמ' 225), ומהרי"ץ כתב שהניחו כסא של אליהו בשמאל הפתח, משמאל למוהל, כך שהנימול בין הימין שבו המזוזה, לבין כסא של אליהו (ע"ח). ר' אבין אמר, אילולי מקרא שכתוב אי אפשר לאמרו שהקב"ה נעשה שושבינו של אברהם במילה" (אך גם מדרש זה ליתא יש לזכור שבמדרש ב"ר הקדום הושוותה ברית המילה לקטורת, שכן בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה של

כבר למדנו בשני מאמרים שפורסמו באור הרמב"ם: "מגמת ההחמרה בעולם הדתי" וכן "תפישת הדת כמשענת הלכתית בלבד את דף הגמרא של ש"ס ווילנא? וזכורני כאשר תלמיד חכמים אחד ביקש להוציא ספר בהלכות נידה לפי מנהג יהודי-תימן התואם את פסיקת רבנו הרמב"ם ואכן, פסקו של רבנו התגשם בימינו, כי מחשבתם של המחמירים שממה לחלוטין ממושגי האמת, תפישותיהם המעוותות רוקנו , נראים הדברים, כי הקל-וחומר הוא מפני שהיין עלול לגרום לשכרות ולאיבוד צלם האלוה שבאדם (וראו מאמרי: "הרמב"ם

לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת ונאמרת לפני שֵׁם ה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של כמו כן, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה לעיל נאמר: "וַייָ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד" וכו', דהיינו אין חשש לכאורה שמא יובן שהקולות האמורים הם קולות של וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה לה', בהסיטו אותה לדברוֹ של ה' רוממותו המופלא של הבורא יתעלה. 

קצרו של דבר, תורתם היא תורת-מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה' יתעלה ההסבר של ר' יוחנן שהובאו לאחריו. נספח: שתי שאלות שנשאלתי ותשובותיי שאלה א: לאור המאמר כיצד ניתן להבין את דברי הרמב"ם בהלכות שכנים (ו, את העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן"?

לשם כך כתב רבנו הרמב"ם את פרק לט בחלקו הראשון של מורה הנבוכים, ועל-כך נלמד במאמר זה. ובל נשכח כי גם רצונו של הקב"ה הוא אינו כרצונם של בני האדם, ורק מפאת העדר מלים לתאר את העניין הזה, אשר והכוונה בזה הקיבול", דהיינו האדם שיש לו יכולת לקבל ולהכיל את החכמה]; וכן: 'לֵב חָכָם לִימִינוֹ' [קה' נמצא, כי מחשבות לבו של הקב"ה הינן משל לחוכמתו או לשכלו שאף הם משל, כי אין חוכמתו של הקב"ה כחוכמת בני ... *** ולא רק יונתן מרחיק מן ההגשמה, גם אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בעניין דומה: רבנו הרמב"ם בספרו "מורה

שהרי ברור שטעותו של רש"י במסכת ברכות בפרשוֹ את המלה: "גיחור" – לבן, נובעת מעיון שטחי ולקוי של הסוגייה וכן ראו מאמרי: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם". [="וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְיָ וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן" וכו' (ויק' א, ה)] מקבלה ואילך וכך מחריבים את דת משה והופכים אותה מדת אמת של עם חכם ונבון, לדת חשוכה ופרימיטיבית של עם סכל ונבל. *** וכי יעלה על הדעת לתמוה על אופני הניסוח של הקב"ה?

הרמב"ם מקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללמד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים והראויים לתלמידי החכמים אכילתו של תלמיד החכמים הכלל הראשון באכילתו של תלמיד החכמים, וכל שכן החכם, הוא שלא יהיה גרגרן, ואפילו והוראתו מזכירה לי את הוראתו של שמעון בנו של רבן גמליאל במסכת אבות (א, טז): "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא כבר הרחבתי על חומרת השכרות במאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה", ואחזור רק על קטע קצר מדברי רבנו במורה (ג, ונחתום בדברי ר' דוסא בן הרכינס במסכת אבות (ג, יג): "שינה של שחרית, ויין של צהריים, ושיחת הילדים, וישיבת

, דהיינו: עונש ללא ייסורים, עונש של העדר קיום לחלוטין. האדם עם בוראו, ראו: 'הרמב"ם נגד הטיפה המרה' ). ומי הראיה לאמיתת מציאותו של בורא-עולם? דהיינו באמיתת מציאותו של ה'-אלהים-אמת! ומהי הראיה לאמיתת מציאותו של בורא-עולם?

וכי יעלה על הדעת שהשגתו של משה רבנו היא כהשגת בנות צלפחד בן חפר? [שהרי ברור שיש הבחנה בין רמת השגתו של משה רבנו לרמת השגתם של נביאי ישראל, ואף ברור שיש הבחנה בין הנביאים קצרו של דבר, כל השקפה נכונה ביחס לפעולותיו או להנהגתו יתעלה וכיו"ב, וכל שלילה של תואר מאמיתת עצמותו יתעלה אך לא השׂכיל לשלול את ההתפעלויות – ובכן, אין ספק לדעת הרמב"ם שמי שהשׂכיל לשלול גם את ההתפעלויות מאמיתת וכֹה דברי רבנו הרמב"ם ע"ה, שחוזר לדרך האמת, לאחר שסטה ממנה בדבריו לעיל: "וראוי שתתבונן [כלומר שתדון קל-וחומר

'רחוק אצלי לקבל שתחייב התורה מלקות על התחבולה וקלות הידיים' וכו'. ואם בדורו של אנוש שגו לעבוד עבודה-זרה וכיבדו את השמש והכוכבים רק בגלל שהם שיערו  שהם משרתיו של הקב"ה וטמטומו של שר"י, בהעתיקוֹ באופן מסולף פרט שולי מפשט התפאורה של המדרש, פשוט בלתי נתפשׂ. וכבר ראינו דוגמות רבות לערעור מעמדו של אברהם אבינו בפירושו של שר"י, והדבר טבעי מאד, שהרי אברהם אבינו ההזיה הפגאנית שאדם מסוגל להזיק לזולתו באמצעות מבט עינו היא סכלות פגאנית, וראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם

שמחוץ לבתי הכלא החונקים והגלותיים של המינים. של הזקנים אינם רחוקים ממקומו של הרב. ואתן דוגמה נוספת, בתום תפילת השחר של היום הראשון של ראש השנה (תשפ"ב), יצאתי מבית-הכנסת ושוחחתי מחוץ לבית-הכנסת " בקדושה של מוסף כי כך אביו לימדוֹ וכך נהגו בבית-הכנסת מאז ומעולם. ועל-כך השבתי לו: הרמב"ם זה לא תורה, ואביך (שהיה עם-הארץ וסכל גרוע מבנו) זה כן תורה?!

ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, ואכן, רובן הגדול של אגדות החכמים נועד ללמד ענייני מוסר מגוונים. רבנו הרמב"ם] ואצל הקראים, הם דברים שלקחום מן ה'מתכלמין' המוסלמים, והן עוללות בודדות מאד ביחס למה שחיברו ומהי לפי דעתכם דעתו של רבנו על שיטתם זו של ה"מתכלמין"? קצרו של דבר, ה"מתכלמין" הללו היו נוכלים והוזי הזיות.

חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק", ושם פירש רש"י: "מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע – אל מישור של ובכן, תחילה נעיר על בלבולו של הצרפתי שאומר: " ולהלן  קורא לה מחלת", ולא כן, שהרי מחלת לא נזכרה להלן אלא ומפצירים] בם", וכבר הורחב בעניינים האלה במאמר: "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים" , ושפכתי אור על נבלותם של שיטתו של רש"י להבין את מדרשי חז"ל כפשוטם, גרמה להשקפה המפורסמת בימינו לפיה חתן וכלה נמחלים להם כל עוונותיהם ג)  "מלמד שבא [אליפז] על אשתו של שֵׂעיר ויצאה תמנע מביניהם וכשגדלה נעשית פילגשו" (בר' לו, יב).

ומינותו, וכך גם מעיד הפוחז מפוסקיירא על רש"י-שר"י וחבר-מרעיו בהשגתו להלכות תשובה (ג, טו): "ולמה קרא [הרמב"ם את השיטה האשכנזית של לימוד אגדות חז"ל כפשוטן, ושיטה זו הביאה לצמיחת ספרות הקבלה, המאגיה, וההזיות הפגאניות וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" וכידוע, מנחם-מנדל היה מגדולי מעריציו של רש"י ונהג לכנות את פירושו "יינה של תורה", ואכן פירושו של רש"י נמצא, שדרשתו של רב יהודה משמו של רב נדחתה.

רבנו הרמב"ם מלמד אותנו במורה (א, ה), כי אחד היסודות החשובים ביותר ללימוד מדעי האלהות הוא ההבנה כי מדובר כי האדם אשר שולח את מחשבתו כלפי בורא-עולם, והוזה הזיות ומדמיין דמיונות ביחס למציאותו של אל-אחד שאין-כיוצא-בו ראו נא כמה האדם נדרש להתכונן טרם שייגש לדון במדעי האלהות בכלל ובהשקפות שנוגעות למציאותו של הקב"ה בפרט ואגב למדנו על החשיבות העצומה של כוח המחשבה הטהור שה' העניק לנו, ועל החומרה הבלתי-נתפשת של השגיאות המחשבתיות הרעיון שתואר לעיל אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, מקורו בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "וְתַחַת

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים וסכלותם מעידה לא רק על העדר הבנה בסיסי של קריאת והבנת התלמוד, אלא גם על העדר חמור של צניעות. דיבורו של תלמיד החכמים – הלכה ראשונה בשתי ההלכות הבאות נלמד מעט על אופני דיבורו של תלמיד החכמים, נחל וגם רבנו הרמב"ם, רבו מאד שונאיו ומלעיביו ומשיגיו אשר כל תכליתם הייתה לעמעם ולו במעט את אורו הגדול והבהיר וכמה רחוקה דרך התהפוכות מנתיבו הסלול של רבנו הרמב"ם, שרק אהבת האמת הניעה אותו לפעול את פעולותיו האדירות

וניסיתי להסביר לו שמדובר בדברי אגדה, אך הוא לא היה מוכן לקבל זאת בשום פנים ואופן, כאילו אמרתי לו שתורת ואיך   ייתכן שהתורה תציין לשבח מעשה של התרברבות? וכי כוחו של אדם הינו מקור לגאווה? לדעת רבנו הרמב"ם תפישׂה רעה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור באיסור חמור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב על גזלו של ישראל. כלומר, רש"י בשינויו ממעט את מעמדה של רבקה אמנו ממעמד של אשה צדיקה למעמד של אשה כשרה בלבד.

הרמב"ם" וכן "תחלואי הנפש וריפוים". ברם, כדי שהאדם ירפא את עצמו עליו להכיר בהשפעתה העצומה של החברה על נפש האדם, ועל חשיבותה של העמידה האיתנה לאחר שראינו את לשונות הרמב"ם על החמוֹרים המרופטים עמוסי הפרעושים, שנקראים "חכמי ישראל" או "קדושי עליון וכוונתו שם לחכמים אשר יודעים את השקפות הדת ויסודותיה בדרך של ידיעה ולא בדרך של למידות, כלומר, בחכמים והדבר חמור במיוחד כאשר הדבר נוגע לאנשים שמזוהים עם דרכו הטהורה של רבנו הרמב"ם, כי אם אפילו הם מתירים

והחדרת ביטוי כל-כך נעלה ומרומם לפושעים כל-כך טמאים, מעיד על הלכי מחשבתו של רש"י דהיינו על יחס חיובי לפושעים ובכל העניינים הללו ראו ספרי "אפיקים להרמב"ם" במאמר על דיני האבילות. מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז והעבר רעה מבשרך": כדי להבין מעט על חומרתה של מידת הכעס, נתבונן בביאורו של רבנו הרמב"ם לחטאו של משה רבנו ולהבדיל בין המינים הטמאים הללו לבין איש האמת הטהור, שימו לב כיצד רבנו הרמב"ם מתייחס במורה (ב, כט) לאות

על תפישׂות רעות כאלה ואחרות של הזוהר הטמא ניתן לקרוא באתר במדור "קבלה", ושם גם תמצאו חמשה מאמרים שזכיתי לכתוב בעניין כיעורו של הזוהר – ועד שלא נבער את הקבלה החדשה הזאת מארצנו לא תינתן לנו רשות להקים את בית התופעה הזו, שבה כומרי הדת מפיצים הזיות פגאניות ומסלפים את ספרות חז"ל נפוצה מאד, ואפילו הרמב"ם – אילולא ואז הוא אומר שם: "יש שני צדדים של גאולה: או צד של עבד או צד של בן [...] או שנזכה למשיח שיהיה בבחינה של עבד [מלך המשיח הוא בחינה של "עבד"?]

כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וכי רק לפעמים נדמה שפירושיו הדרשניים של רש"י הינם פירושים אשר מכֻוונים לפשוטו של מקרא? לקבל את התורה? קצרו של הדבר, מהי הַשּׁוֹטוּת הזו? גם רבנו הרמב"ם סבר שאלהים הוא לשון יחיד, שהרי הוא פוסק כך בהלכות יסודי התורה (א, ו): "אילו היו האלהות

ובכן, פשט הידיעה שנזכרה בפסוק היא ידיעה של השגה, כלומר, כך יש לפרש את הפסוק לפי הפשט: ברעיונו של שומר-המצוה , "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?", ועוד. ומכאן נלמד שניסיון הטשטוש של שטיינזלץ עובד האלילים, אשר מנסה לכסות ולהסתיר את ערוותו של רש"י, הוא ניסיון רבנו הרמב"ם. בנוסף להתפשטות ההזיות כמו סרטן אלים וגרורתי במחשבתו של האדם, ולהרס המוחלט שהן גורמות ליכולתו של האדם

רבנו הרמב"ם לומד מבראשית (ה, ג) שאדם הראשון הנחיל לבנו שֵׁת את מושגי האמת, ואת זאת הוא לומד בעיקר מהמילה והנה הסברו של רבנו במורה שם (א, ז), בעניין ייחודיותו של שֵׁת: "נמצא, שכל אותם הבנים שקדמו לו [לשֵׁת, בעקבות סגנונו של רבנו מָרי יוסף קאפח הולך בעקבות סגנונו של רבנו (ובמאמרי "וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מי שנדמה להם שעל ידי עזות מצחם נגדו הם עשויים להתגדל בפני ובעיני כיוצא בהם, אך אנו כבר לימדנו רבנו הרמב"ם סוף דבר במאמר זה למדנו על קנה המידה האמתי שבו נמדדת מעלתו של האדם, והוא מימוש הפוטנציאל של צלם האלוה

בדרך זו רבנו מרכך את המחשבה לקבל את הפרשנות האמיתית בעניין המלה "עין" ביחס לה' יתעלה ויתרומם, שאינו גוף ישנה דוגמה נוספת לשימוש של המלה "עין" במובן של השגחה, והיא בספר בראשית (מד, כא), וכך אומר יהודה ליוסף במאמר מוסגר חשוב להוסיף, שגם רצונו של הקב"ה הוא אינו כרצונם של בני האדם, ורק מפאת העדר מלים לתאר את העניין נשים לב, רש"י בפירושו גם שיבש את תרגומו של יונתן וגם הגשים את הבורא יתעלה שמו! ג) "ואף-על-פי שבשמים כסאו, גְּבוֹהַ-עיניו יחזו אתכם בארץ" – שימו לב, למרות שכיסאו של ה' יתעלה אי-שם בשמים