הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של של עצמים, אמונה באנרגיה הגלומה בשמות קודש, וכיוצא באלה). המלחמה נגד המאגיה היא אפוא המלחמה למען זיכוכה וצירופה של אמונת הייחוד ". הרמב"ם' ]. של האדם להשיג השקפות נכונות בכל תחום מתחומי החיים, עצם האמונה בקיומן של ההזיות המאגיות מעלה ומצמיחה שתי

צעיר חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם הוא הרים את נס המרד כנגד שלטונו של אנטיוכוס. והיו מקרב הלוויים גם שוטרים! וגם מזאת נלמד על חשיבותו העצומה של השירות בצבא לפי תורת משה, ועל עוונם החמור של המשתמטים. ועתה לגולת הכותרת של פרק קצר זה, כאמור, מניין הזכרים מבן חודש ומעלה של שבט לוי היה 22,000. האהבה לארץ-ישראל היא זו שעתידה להוליד בסופו-של-דבר גם אהבה לה' יתעלה.

ובאותה מידה יש להתייחס לבעלי המרדעות שמפארים ומרוממים את הרמב"ם ואף מנפנפים בחצאי אמיתות כדי למשוך את כלומר, הם ייחסו למדרשים חשיבות רבה מאד מעל ומעבר לחשיבותם המוסרית המקורית. א. היהדות של החרדים הפנאטים! ד. והאמנם זוהי דרכה של תורה? הציבור בעצמו כמו שעשו, שאת כל צרכי הציבור עשו מקופת הלשכה, כמו שכתב הכסף משנה בהלכות תלמוד תורה שגם הרמב"ם

קצרו של דבר, יעקב אבינו אומר לעשו שמראה פניו הוא כמראה הנשיאים והמלכים, לא כמראה פניו של אלהים, שהרי ) עסקתי בטענתו של הרמב"ן שהפועל "אִתְגְּלִי" מבטא הגשמה. הרמב"ן סבר בסכלותו שהפועל "אִתְגְּלִי" משמעו בהכרח התגלות חזותית של אמיתת עצמוּת הבורא. אך אין זו משמעות המילה, אלא היא כוללת בתוכה כל סוג של התערבות אלהית שמימית במתרחש כאן בעולם השפל של שוכני-בתי-חומר נמצא, שהפועל "אִתְגְּלִי" אינו מלמד על התגלות של דמות כלשהי של ה' במראה הנבואה, אלא על התגלות של כבודו

אומר רבנו הרמב"ם בסוף הלכות מתנות עניים (י, יח): "לעולם ידחוק עצמו [=יחיה בדוחק] ויתגלגל בצער [=עד כדי אך האלוהים האחרים של שניר? לגן עדן, וברור שעד יומם האחרון הם ינסו לשכנע את הנדכאים השפלים האומללים שאֵלו ניסיונות או ייסורים של כשאברהם מת הקוריץ הזה הגיע להלווייתו למרות שהקוריץ היה הולך אך ורק להלוויות של "גדולי-הדור" כלשונו של השולחן-ערוך רבי יוסף קארו, לא תורת הקבלה של רבי משה קורדוברו הרמ"ק [המרוקק], לא הקדושה של רבי אברהם

לא אתפלא אם החדרתו של רש"י-שר"י כ"רבן של ישראל" מגיל הילדות על-ידי הגננות והמורים, פעלה את פעולתה וטשטשה ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואֵילוֹ של אברהם.  ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה". דהיינו תפישׂת מעשה בראשית כפשוטו, הייתה נפוצה בקרב המינים הצרפתים, ראו: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם כלומר, כבר מראשית היצירה נבראו קרניו של האיל באופן כזה שהן יסתבכו בסבך של שיחים נמוכים צפופי-ענפים קוצניים ייעודו של עם-ישראל.

שהרי לשיטתם, הכול נמדד ונבחן לפי ראות עיניו המשוחדות של המתבונן, ולכן תמיד ניתן להתיר את השרץ ולבלבל להבדיל מהם, בכל דור ודור עומדים וניצבים אנשי האמת, אשר דוגלים בכך שישנה השתקפות ברורה וחד משמעית למעשיו של בהמשך דברי הרמב"ם במורה שם, הוא מסייע בידינו להבדיל בין הטמא לבין הטהור: "השכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא לכן, על האדם לזהות עוד בתחילת תשובתו את מאווייהם הברורים של התועים והמתעים, שהרי לרבים מאותם העורבים השחורים, השלכת השכל של ההמון מהווה קרקע נוחה לזרוע בה את זרעי השקר שיצמיחו הבל ותקציבים, וכך הם ימשיכו

אך שאול משום מה החליט לא לאכול מהדבש שבורא עולם הציע לו – שאול מחליט לצום באמצעה של מלחמה! למדנו על "שביל הזהב" של הרמב"ם, דרך מתונה ומרוסנת שמאפשרת גם ליהנות מדברי העולם הזה בצורה נאותה, ומצד והאמיתית של יהונתן – הבדל של שמים וארץ. הלא בסופו של דבר חטאו ישראל: "וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר [של פלשתים] וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה בסופו של דבר, התאפקותם התפרצה כהר געש וחלומו החסידי של שאול המלך התנפץ לאלפי רסיסים...

על גזלו של ישראל. נחזור לטענה הראשונה של אותו קרוב משפחה אשר טען שאני בודד במערכה, ובכן, זו היא דרכם של האוכלין מן התורה , וכוונתי לאותם רי"ש-בי"תים ממסדיים אשר הולכים ב"משנת הרמב"ם" כביכול, ואשר מנסים להצדיק את סטייתם מדרך של עם-ישראל! רבנו הרמב"ם, הנני מצהיר כנגדו שלא פסו הדרדעים מן העולם, ואף אם אהיה הדרדעי היחיד אשר מתנגד לספר הזוהר

בעקבות חז"ל, הרמב"ם קובע במורה את הכלל הידוע בהשגחת ה' עלינו, והוא: "אין ייסורין בלא עוון". זאת ועוד, כאשר הרמב"ם מנתח את מסכת ייסוריו של איוב, הוא בפירוש מלמדנו שחלה חובה על האדם לנסות ולהבין מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת". רש"י הבין שכוונת המדרש היא שמיתתן של צדיקים מכפרת כמו שהדבר הוא בנצרות, דהיינו שעצם המיתה של הצדיקים מכפרת על עוונותיהם של ישראל.

הארבע-עשרה עסקתי בטענתו של הרמב"ן שהפעל "אִתְגְּלִי" מבטא הגשמה. הרמב"ן בסכלותו סבר שהפועל "אִתְגְּלִי" משמעו בהכרח התגלות חזותית של אמיתת עצמוּת הבורא. אך אין זו משמעות המילה, אלא היא כוללת בתוכה כל סוג של התערבות אלהית שמימית במתרחש כאן בעולם השפל של שוכני , ואפילו נביא גדול אב האומה, אפילו הַכֵי ראוי והכרחי להרחיק בין מציאותו של בורא-עולם לבין מציאותו של ה' יתעלה, בעקבות ידיעתה את עתידו של ישמעאל.

לאור חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות לכללי בריאות שלפיהם יש לכוון פרופ' גמליאל, בספרו: "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו", כותב: "מחקרים קובעים, כי משך שעות שינה מיטבי וכידוע, בחברה של חולי נפש, השפוי נחשב למשוגע... פרופ' גמליאל מסביר, שכוונת הרמב"ם בהוראתו לישון בתחילת הלילה על צד שמאל, לשפר את זרימת הדם אל הקיבה שעיקר [כללו של דבר] לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחֵר הכבד".

ומפירוש רש"י עולה שזה הוא פירושו הפשטני של הפסוק! ושוב אנחנו נפגשים עם סכלותו של רש"י, שהרי איך יעלה על הדעת שצבע השיער של האדם יעיד במשהו על אופיו? הרמב"ם", "אי זה הוא מעונן?" זאת ועוד, כבר למדנו שרבות הן התוספות שהוחדרו לפירושו של שר"י, והנה לפניכם דוגמה נוספת: בפרק הראשון של לפיכך אין לקבל גם את פירושיו הנדירים הללו, ולא רק כי הם מיעוט לעומת רוב מוחץ ומכריע של הבלים, אלא גם

המצוה הרביעית בספרו הגדול של רבנו הרמב"ם "משנה-תורה" היא מצות יראת-השם. מדברי רבנו ב"ספר-המצוות" עולה, שמצוה זו היא לירוא מעונשו של ה' יתעלה ולהימנע מלעבור על אזהרותיו, וזה בהערה, שמדברי רבנו בשני מקומות בהלכות יסודי התורה עולה לכאורה, שמצוה זו היא ליבוש מפניו של ה' יתעלה, כלומר, תחושת הבושה מלפני השם והבנת אי-יכולתנו להגיע עד חקר שלמותו, הן אולי הצוהר ליראת-השם אמתית, ולכן הרמב"ם אין בו הדחיפה או יותר נכון המשיכה של האוהב לקיים את דברי האהוב, ולא הרתיעה של הירא שלא לעבור על אזהרת

כוונתנו היא לשאלת יחסו של המשטר הקיים, על כל מוסדותיו מפלגותיו, משרדיו ומרכזי הכוח שלו, לאותה אוכלוסייה שהכל יודעים שהיא ממוקמת בעבר השני של "הפער" או התהום. מאות אלפי ישראלים, שברובם המכריע הינם כיום ילידיה של הארץ הזאת, וחניכיה של המדינה ויוצאי צבאהּ. שייכים לתרבותם ורקעם ההיסטורי-חברתי של קברניטי אותו המשטר. זהו הדבר המחריד – שלאמיתו של דבר אין הפער הסוציאלי מעסיק שום אדם".

כיוון שעלו בעליית היד [ידו של מי?] אלהים של פחד יצחק [הוא] אלהים אחרון. ישתנה בשום אופן מאופני השינוי –  לא שינוי עצמי, ואין לו מצב מסוים זולת עצמותו שאז ישתנה בו, וגם אין יחסו לזולתו משתנה כי אין יחס בינו לבין הזולת שישתנה באותו היחס כמו שיתבאר. פשט שיש בו ריבוי של מליצות מגשימות מפורשות, פשט של מינות ונצרות.

רבנו הרמב"ם אינו הראשון אשר הולך בדרך הרחקת הגשמות, וכבר קדם לו אונקלוס (המאה הראשונה), אשר בתרגומו לתורה במורה (א, כז) רבנו מתאר את מעלתו הכבירה של אונקלוס בזכות עניין זה, ומוסיף ומבאר לנו כמה עניינים פרטניים בתרגומו-פירושו של אונקלוס. כבר כתבתי לא מעט על תרגומו של אונקלוס, בין במסגרת מאמריי על פרקי רבנו במורה, ובין במסגרת כללית של הוכחת אור נברא או כהתגלות השגחתו ורצונו של הקב"ה בעולם.

מסוימים של כישוריו. אנו מבקשים מכבודו, כי ישוב ויעיין בעניינה של צופיה צנעני במגמה לקבלתה לפקולטה לרפואה. בתהליך הקבלה שלנו, השונה בהרבה מזה הנהוג בבתי ספר לרפואה אחרים, ממעטים אנו בחשיבותם של הציונים. בתהליך הקבלה שלנו, המתבסס בעיקר על אישיותו, ערכיו ומעשיו של המועמד, מוכיחים הנתונים שהם [=סטודנטים יוצאי פרופ' אנטונובסקי מציין במכתבו, שתהליך הקבלה של המוסד שלו, כלומר הכלים לשיפוט – "מתבסס בעיקר על אישיותו

היעלה על הדעת שרס"ג, אשר אסר לעסוק בענייני היצירה, יעז להתפרץ ולהתרברב בידיעת אופני יצירתם של היסודות איך ייתכן אפוא שרס"ג יעז להתפרץ ולהתרברב בידיעת אופני יצירתם של היסודות והנבראים? כללו של דבר, לא יעלה על הדעת שרס"ג יֹאמר כדבריהם ההזויים הללו. ודעת חז"ל ורבנו הרמב"ם, וגם דעת רס"ג האמיתית, מנוגדת לחלוטין להזיית משרבט הפירוש לספר יצירה, לפיה הקב"ה הוי אומר, אין ללמוד מאחדות המספר מאומה על אחדותו של בורא-עולם, ולא להביא ממנה ראיה למציאותו!

קנונייבסקי לא חדלים לטמטם את התועים אחריהם שאם הם יתרמו סכומים גדולים ל"קופת העיר" מובטח להם שהם לא יחלו ומהי תעודת הביטוח שהם לא יחלו בקורונה? כל-שכן וקל-וחומר שתורתם אינה תורה, אלא מקבץ של הזיות מאגיות אליליות נגעלות. והנה לפניכם עוד מאמר קצר על ממשיכי דרכו של קנייבסקי, חתנו המכשף ובתו החזירה. המקורבים ומקורבי המקורבים, כמנהג המינים שמנהלים את קופת השרצים של קנייבסקי.

כלומר, לדעת רבנו הרמב"ם, כל התכסיסים להקל בעניין זה אינם אלא תחבולות אשר מכחישות את האמת ונובעות מעיוורון אמרו [חכמים]: 'כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואומר: אוי לי שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש והנה לכם דוגמה לצביעותו ולהתחסדותו של קאפח, מצד אחד הוא מתייהר לסתור את כל פירושיהם של רודפי הבצע כדי ובמלים אחרות, הואיל ובאמונה דתית מעורב גם פן של אמונה וקבלה, קל יותר לזייפה. ביחס לתלמוד הירושלמי (סוטה ג, ד), ובכן, שם מדובר על תלמיד של רבי שעמד בקריטריונים ההלכתים של עני, דהיינו

ראוי להדגיש שפירושו של רס"ג מרחיק מן ההגשמה, שהרי רס"ג מפרש את "עֵינֵי יְיָ" כמשל וביטוי להשגחת ה' על – ואיני יודע כיצד רש"י דמיין את עיניו של הקב"ה שראייתן גורמת להיגלם. הרמב"ם, ויחד-עם-זאת הם מביעים דעות כוזבות מבתי-המדרשות של המינים האירופים ומתלבשים וחושבים כמותם, ואף ועל כל זאת הנביא מוסיף, שכמו שכל אלה יהיו נצחיים כך לעולם יעמוד שמו וזרעו של עם-ישראל. קצרו של דבר, כל מי שזכה להכיר באור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

וכך פוסק רבנו בהל' גירושין (ב, כ–כא): "מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של אם בתי הדין בימינו היו מוכנים להשתחרר מכבלי המינות האורתודוקסית ומחומרות האשכנזים הטיפשים, אין לי צל של והרמב"ם אפילו לא הצריך שבית-הדין יפקיעו את הקידושין, דהיינו הם פוקעים ממילא מכוח ההפקעה הראשונה של חכמי כללו של דבר, במקום שהאיש נהג שלא כהוגן, יש כוח לבית-הדין להפקיע את קידושיו למפרע. *** ועדיין שאלה אחת ודיין שמתחנן לה' שיסייעוֹ לשפוט דין צדק ואמת, אין לי צל של ספק שהוא יוציא לאור דין צדק.

ייחודה של מצות התוכחה בהלכה הבאה הרמב"ם מתמקד בייחודה של מצות התוכחה, ולייחוד זה שני פנים: האחד, מצוה נכונות מבית מדרשו של רבנו הרמב"ם! ויש לשאול, האם לדעת חז"ל ורבנו הרמב"ם, כומרי-דת ממסדיים דשנים ומפוטמים אשר הפכו תורת-חיים לקורדום-חוצבים וראוי ללמד ולהזכיר את הדברים הללו לדרדעים רבים שמזוהים עם דרכו של רבנו הרמב"ם, ואף אם למחצה לשליש ולרביע רש"י משחית את מצות התוכחה רבנו הרמב"ם פוסק לעיל בהלכות דעות (ו, ט), וכֹה דבריו: "המוכיח את חברו, בין

הפילוסופים לקבְּלה כפשוטה, ראו: "האמונה בתחיית המתים לפי הרמב"ם" (חלק א, חלק ב), וכן הזכרנו את הקושי לקבל את אמיתת חיי-העולם-הבא במאמרי: "ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם", ובעניין המחלוקת והקושי ולדעתי, על העוון החמור הזה, דהיינו תיעובה של ארץ-ישראל, גם נגזר דינם של צאצאי המינים בשואה, ונראה לי אלהי, באמרוֹ: 'כל שלא חס על כבוד קונו', הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה' [ראו מאמרי: "הרמב"ם ודרך האמת הזו רחוקה מאד-מאד מחוקרי הרמב"ם של ימינו, אשר בנוסף להפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים מאד-מאד

נתח-השוק של קאפח השכיר הוא תלמידי הרמב"ם, ולכן הוא לא היה יכול להציג את קארו כנוכל שעוקץ את רבנו, מפני משכורות לפי מידת הפרסום של החכם? חכמי-יועצי-אשכנז במסווה של נאמנות לפסקי חז"ל והרמב"ם. הזקן עבד כחוטב עצים רק בתחילת לימודו], זוהי השערה ללא שום ראיה, בעוד שדברי הרמב"ם מפורשים, והבא להגביל ור' יהושע דיין של כל ארץ ישראל והיה פחמי. אלא שיהירות הדורות [לא יהירותו של קארו?]

נשאלתי כך: נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו". נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל! וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בצוואתו למורה הנבוכים, בעניין הרשעים הוזי ההזיות המאגיות: "אבל המבולבלים [=הוזי כללו של דבר, כל אדם שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

ונקרא כך כנראה משום שמטרתו הייתה לתאם ולהתאים את דרשות חז"ל לאדני ההיגיון ולבאר אותן לאור כללי המחשבה של ספרו של רבנו רצוף ברעיונות, כיווני מחשבה, וכללי השקפה אשר ניתן באמצעותם להבין את רובן הגדול של נבואות פשטי אגדות חז"ל אחד היסודות החשובים ביותר במשנת רבנו הרמב"ם הוא, שאין להבין את אגדות חז"ל ודרשותיהן התמוהות וכמובן אי אפשר בלי דברי הרמב"ם שם על הכת הראשונה, ומשם אנו למדים כי פשטי אגדות חז"ל הם בגדר "הנמנעות" ברם, בסופו של דבר הוא החליט לבאר את ענייני הנבואה, דרגותיה ומשליה, באופן אחר של ביאור: "כלומר דרך אגב

למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". ועתה לשאלתו השנייה  של המין שמקשה: אם כך, דהיינו אם שמו של מטטרון כשם רבו, הרי שיש לעָבדוֹ! של עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ואם חלילה לא ישמעו לציוויו וימרדו בה' יתעלה הוא לא ישא לפשעיהם של של ה' יתעלה שמו – אך הואיל ואין בכוחו של המלאך הזה לעשות כן, מאסנוהו...

טעות דורו של אנוש נחל אפוא לעיין במסר המרכזי של חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (א, א), וכֹה דבריו: "בימי כל-שכן וקל-וחומר כאשר הפיוט הזה הוא למעשה שיר הלל להזיות המינות של הקבלה אשר השחיתו ומשחיתות את עם-ישראל כי כך היא דרכה של עבודה-זרה וכך היא דרך הנהגתו של ה' יתעלה: באותן הטובות שמבטיחים כומרי העבודה-הזרה שיבואו ונמצא כל עם-הארץ והנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ואבן, וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות ובעניין הקמיעות הרחבתי במאמרי: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה".