במאמר: "תכלית האדם ותוכחה לכהן משובש" למדנו על תכלית האדם לדעת הרמב"ם. תארי כבוד מסולסלים, או ירעיפו לאחר שמו, בחייו או במותו, מטר של ראשי-תיבות מוזרים ומגוחכים ולעתים אף בימינו לעתים נדמה, כי כָּרֵס נפוחה כבלון ומשמנים מטלטלים בגאון הם חלק בלתי נפרד מהגדרותיה ודרישותיה של ההזיות המדמים שהם גדולי חכמי-הדת: בעלי המרדעות אשר מתרברבים בהזיה שהם "קדושי עליון" ונוהגים בסלסול של או אפילו לבטלם הם יעשו-כן ללא היסוס באמתלות שונות, ויחדירו ללא כל נקיפות מצפון את השקר וההטעיה ללבהּ של

הפרק החמישי שבמאמר: "דיני ומנהגי כתיבת ספר תורה", שבו הנני מערער על ייחוס התשובה בעניין התגין לרבנו הרמב"ם כלומר בגלל שרבות ואולי אפילו רוב תשובותיו מזויפות אז כדי שלא לקלקל את המותג "שו"ת הרמב"ם", צריך להכשיר מדעית והלכתית, דהיינו באמצעות עיון מושׂכל אשר תואם את כללי ההלכה והלוגיקה וכן את דרכי המחשבה והמוסר של ואגב, זו גם דרכו של קאפח בפסילת התשובות שפסל. אמת וצדק ומדע, לדת של בצע ותועבה, נבלות וסכלות.

שתתגודד ותתאמץ מאד, ואפילו את כנף היתוש הקטן שקדמך במעשה הבריאה לא תצליח להניד, או אז אלעג לך כלעגו של ואף יתרה מזאת, דווקא במעשה הזה של קללת המינים והזֵּדים, דווקא במעשה הזה תחול הברכה על עם-ישראל, וכפי השני [דהיינו על-ידי עשיית ההיפך מן ההשקפות הרעות ובדומה לריפוי המידות, ועל-כך ראו במאמר: 'שביל הזהב של הרמב"ם']. ואחתום בשיר קצר שנכתב כנגד מין ספרדי אשר גם שמו היה מאיר הממאיר, ואשר גם הוא יצא כנגד הרמב"ם ואף ביקש

נעבור עתה לבָּר שבדבריו של קאפח: מדבריו עולה חוסר הערכתו של הרמב"ם לרוב חכמי-יועצי-אשכנז, ובכללם כמובן הרמב"ם שבמצרים, וביניהם נוסח 'שעור קומה' שהיה בידי הרמב"ם, והביא את כל הנוסח בשלמותו, וגם מה שכתב הרמב"ם כ-600 שנים, וזה לשונו של קאפח שם: "הנחתי שהחיבור הוא תימני, כיוון שהזכיר את הרמב"ם בתואר 'רבנו' בסתם ומי יגלה עפר מעיני אבותיך הקדושים והטהורים שהיו מכירים בדרכו של רבנו הרמב"ם ותיעבו את השקר וההטעיה האשכנזיים גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם...

במאמרנו הקודם "מעמד הקברים ביהדות", השכלנו ללמוד כיצד מתייחסת תורתנו הקדושה אל המתים, וכיצד רבנו הרמב"ם אך קודם לכן נקדים ונציג את סוגיית הגמרא בתענית העוסקת בסדר התעניות בשנת בצורת, כפי שלמד אותה רבנו הרמב"ם "ודורש אל המתים" – נוסח המקובלים כאמור, רבנו הרמב"ם פסק להלכה את טעמו של רבי לוי, ונימוקו המחשבתי עמו ואגב, לאחרונה נמצאו כתבים רבים של חיים ויטאל, ביניהם מרשמים רבים של "קבלה מעשית". ונחתום אנו בלשון קדשו של רבנו הרמב"ם, ממנה מתבאר היטב מה דינם של כל אותם מקובלים שמשתטחים על הקברים ומייחדים

הרב הראשי של העיר – הרב רצון ערוסי. רבה של קרית-אונו, הרב רצון ערוסי, השתחרר אמש (רביעי) מאשפוז של מספר ימים בבית החולים לאחר שנודע לו כי ובכן, מצער מאד שלא עלה מפיו של ערוסי אפילו לא ריח של חשבון נפש, אפילו לא זיק של הכאה על חטא, כלום! מדברי ערוסי עולה, שרבנו הרמב"ם לא התנגד לקבלה הפגאנית! "אישיות רמב"מית" ויחד עם זאת הוא, דהיינו קאפח, לא היה "אישיות אנטי קבלית", ושאלה קמה וניצבה: האמנם הרמב"ם

הרמב"ם, האריך להוכיח מהש"ס, מהתלמוד, מהמדרשים, נגד דברי הרמב"ם. , ועוד כל האחרונים שבאו אחר-כך, כולם הוכיחו מדברי רבותינו בגמרא, באמת, בראיות מכריעות מאד, נגד דברי הרמב"ם ובכן, קארו לא היה "נאמן ביתו של הרמב"ם", מדובר במין ואפיקורוס שהחטיא את הרבים לחלל-שם-שמים, החדיר את ולכן, די היה בזה כדי שאפילו הרמב"ם, לוּ היה בדורותינו, היה אומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, והדבר הזה היה כלומר, לדעת רבנו הרמב"ם, כל התכסיסים להקל בעניין זה אינם אלא תחבולות אשר מכחישות את האמת ונובעות מעיוורון

בבית-המקדש הייתה מצוה להוסיף עוד בד אחד של ערבה לארבעת המינים, וכל יום ויום (חוץ מיום שבת) היו זוקפין בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי לאחר הדברים האלה רבנו הרמב"ם עובר להסביר את הדין בימינו כשבית-מקדשנו חרֵב: "וערבה זו [...] ובכן, לפי הבנתי חיבוט הערבה על-גבי הקרקע הינו ביטוי של צער ועוגמת נפש על חורבן בית-המקדש, ועל-כך שאין הוי אומר, חיבוט הערבה נועד להזכיר לאדם את ריחוקו של עם-ישראל מדרך האמת, ואת סטיית עמֵּנו אחרי התהו וההבל

ומדוע חרה אפו של ברקל בסגל? וכיצד ברקל מוכיח שגם לדעת הרמב"ם מותר ליהנות מדברי תורה? לא אשיג את מטרתי במאמר זה, ולכן אסתפק בזה ואפנה למאמרים שבהם כל ההלכות והמקורות נדונים בהרחבה: "מדוע הרמב"ם ברקל בורח מלעסוק בגופו של עניין ועוסק בגופו של אדם. בקיצור, עד עתה ראינו שאין שחר לדברי ברקל לפיהם הרמב"ם מתיר לאכול מן התורה.

תיאטרון הדרדעים השׂכירים מלחמתו של אוֹר הרמב"ם במינים ובצאצאיהם ובעבדיהם, שופכת אור לא רק על רשעם ומעללם וזו הסיבה המרכזית שהם מוציאים-שם-רע על אוֹר הרמב"ם: כי כאשר אנו שולפים את חרבנו לכרות את השקפות פטרוניהם לפיכך הדרדעים השׂכירים רודפי הבצע מתעבים את אוֹר הרמב"ם, כי אוֹר הרמב"ם שופך אור על העובדה המדהימה, שדווקא וזכורני כאשר התחלתי את דרכי באוֹר הרמב"ם עוד הייתי מקורב לאיזה דרדעי שׂכיר ובכיר, והוא תבע ממני שוב ושוב ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו: "כבר ביארנו [...] כי 'עין טובה' היא ההִסתפקות [...]

רבנו הרמב"ם מוסיף ומבאר כי מדעי האלהות כֹּה חמקניים ונעלמים, עד שגם אם האדם הנבון ישתדל בכל מאודו לְלַמְּדָם כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם מה רחוק הוא רבנו הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברֵי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני דרכו של רבנו הרמב"ם היא אפוא דרך האמת, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי התורה ולצדקת דרכו של רבנו.

וכמו שפוסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א, ב–ז): "והוא שהתורה אומרת: 'אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ' [דב' ד, לה] הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א, ו): "אילו היה היוצר גוף וגווייה היה לו קץ ותכלית, שאי-אפשר להיות גוף שאין לדעת הרמב"ם, מטרתה של נטילת-הידיים היא להכין את האדם לתפילה ולקרית-שמע או ללימוד התורה (ראו הלכות תפילה וכן אין צורך ליטול כל יד שלוש פעמים, אלא די בפעם אחת וברביעית, וכמו שפוסק הרמב"ם (ברכות ו, ה): "עד היכן כמו כן, די לקרוא את הפרשה הראשונה, וכמו שפסקו חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות תפילה (ז, א–ב): "כשיכנס אדם למיטתו

רציתי לשתף את החברים בהודעת SMS שקיבלתי בעבר מאיזה תימני חכם בעיניו, מתלמידיו של לייבוביץ' הכופר ודומיו לומר רענונוביץ', וז"ל: שלום לך, גזרתי על עצמי שלא ליצור קשר אתך, אלא שבליל שבת האחרון ניגש אלי הרב של בית-הכנסת הרב בראונשטיין ואמר לי, קיבלתי משהו שנקרא אור הרמב"ם. עד כאן דבריו של מר מָאוּס רענונוביץ'.

הרחיק מלימוד התלמוד בהקדמתו למשנה-תורה (וראו נא: 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?') הרמב"ם אף שהוא סטה לא מעט מדרכו של הרמב"ם, פרשן כזה נחשב ל"חצי גרוע", והחצי-גרוע הזה גרוע בהרבה מן הגרוע , שהרי פרשן שכזה עלול להחדיר הזיות לליבה של דרך האמת, הואיל ותלמידי הרמב"ם מבקשי האמת עוד עלולים לראות ואם כך עולה מתוך הדברים שבהם הוא לכאורה תומך בדרכו של הרמב"ם, מה יהא על יתר הגיגיו? וכי זו היא דרכו של הרמב"ם?

הכתיבה ותחלואיה, ואובדן הדרך ההלכתי והמחשבתי שהחשיך את מאור התורה, ראו נא: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם השחץ הזוללין מן התורה, הרחוקים מדרכי מישרים בכל פרסומיהם בעניינים אלה, הינה להקטין לגמד ולמזער את רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם, אשר הצלת נפש אחת הייתה חשובה בעיניו יותר מגינוי של עשרת אלפים סכלים – אך משכורות השחיתות ולאחר שהתברר יחסו הזהיר והמסויג של רבנו למדרשים ולאגדות, עלינו להבין שאין להקשות מפשטיהם על יסודות הדת ללמוד כיצד המינים סילפו את דברי רבנו באמצעות זיוף הסיבה השביעית מסיבות הסתירות, וכך אמר: בהקדמת המורה הרמב"ם

לדעת רבנו, הציר שעליו סובבת התורה הוא: "עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה" – ותלמידי הרמב"ם אמורים להיות , אשר נהג לכנות את פירוש רש"י "יינה של תורה". ולאחר שראינו כל זאת יש לשאול: האם ראוי לתופשֵׂי הרמב"ם ללכת בדרכי עובדי האלילים? ואין ספק שתלמידיו של קאפַּח שכחו את יסוד היסודות ועמוד החכמות, עד שהפכו את הרמב"ם לפוסק-אלילי אשכנזי אלהים, ומסרבים לראות בטליתו של ערוסי ממשיכוֹ מרדעת חמורים.

במאמר זה נבחן את הגדרות הרמב"ם לנס לאור דבריו ב"מאמר תחיית המתים" המפורסם. באמצעות בחינת הגדרותיו של רבנו בעניין הניסים, נוכל להבין כיצד להתייחס להתרחשויות ולנסיבות הסובבות אותנו ובכן, על זאת משיב הרמב"ם במאמרו שם: "ושלמות [הנס בעדת קרח] הייתה בחזרת האדמה למצבה [בסגירת הבקע שנפער זאת ועוד, מה שאומר הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל מנדירותו לאחר הנס הגדול בתקומתו המדינית של עם-ישראל, מצפה לנו עוד נס אחד והוא תקומתו הרוחנית של עם-ישראל, ובו

בל יחזו בך חוזיך, ממך לא תישבע עין!". טיעון רביעי ודחייתו הפיוט מבוסס על י"ג העיקרים של הרמב"ם, והאר"י הקדוש התנגד לרעיון של העיקרים (גם אלו רוב בניין ומניין של חכמי ישראל אכן קיבלו את יסודות הדת שניסח הרמב"ם, וגם מחוגי המקובלים כפי שהובא לעיל ברם, מכיוון שהרמב"ם לא התכוון לנוסח "עיקרים" אלא "יסודות", ורק תרגומו של ר"י אבן תיבון, שתרגם את המילה "אצ'ל/אוצ'ול" – "עיקר" שלא במקומה, גרם למחשבה שכאילו יש אצל הרמב"ם עיקר מול טפל ביהדות.

בעקבות המאמר: "כתר או נקדישך" נשאלתי שאלה חשובה, וכך שאל השואל: מדוע רבנו הרמב"ם לא מציין שמות של רבני וכך השבתי לשואל: ובכן, לדעתי רבנו שגה בעניין זה, והיה עליו להזכיר באיגרותיו ובתשובותיו שֵׁמות של מינים ובתורה עצמה שניתנה לנו מפי הגבורה, נזכרו שֵׁמות מפורשים של בני אדם רשעים, כמו לדוגמה במעשה הנועז של פנחס אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". הרמב"ם בגדולי האסלה') – הוא נמנע כמעט תמיד מלהזכיר את שמותיהם.

ראשי הממסד האורתודוקסי בדורו של הרמב"ם מאיגרתו של רבנו לתלמידו ר' יוסף בן יהודה עולה תמונה רקובה מאד מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו לפרסמה, לנגח באמצעותה את ר' יוסף וכן לטפח זו היא אפוא דרכם של הרבנים השכירים, לכתוב איגרות מלאות דברי חנופה וענווה והכנעה מדומות, מתוך מטרה לקבל , וכמו שכותב רבנו הרמב"ם שם באיגרתו: "ואני יודע תכלית כל המסכנים הללו [ותמוה שרבנו קורא לכסילים הללו והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת

עסקתי בתופעה זו בהרחבה במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", וכך כתבתי שם בחתימתו נחזור לשאלה שבראש פרק זה, לדעת רבנו הרמב"ם התשובה פשוטה וברורה, שיעור כזית נמדד לפי נפחו, והוא הדין לכל ורבנו הרמב"ם מפרש שם: "ידוע שהשמש מכלָּה לחות הגופות ומייבשתם ולפיכך צומקים, והמים מרטיבם ומנפחם ומוסיף ורבנו הרמב"ם מפרש שם (בשלוש הפְּסקות לקמן): "צורת עלי הבצלים ידועה שהם חלולים כעין קנים ובתוכן רירית , 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?', ועוד).

איך בונים אומה שתהיה מאוחדת למרות שהיא בסך-הכל קיבוץ של פרטים השונים זה-מזה במראם, בהתנהגותם ובדעותיהם החברתי ההכרחי לקיום האנושי, נעשו בני-האדם מעורבים זה-בזה ומשפיעים זה-על-זה, לטוב ולרע, וכך מסביר רבנו הרמב"ם בפסקו בהלכות דעות פרק ו: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג במנהג במורה (א, עב) מלמד, שהכוח המנהיג את האדם על כל חלקיו הוא הכוח ההוגה – והוא חלק מחלקי הנפש, וכפי שמסביר הרמב"ם והשקפות נכונות, נעלה ומרומם יותר מן התיקון הגופני, שהוא הקניית מידות-טובות והסדרת ענייניהם החברתיים של

הרמב"ם מבאר בספרו "מורה הנבוכים" (א, נד) מה בעצם ביקש משה רבנו מאת הקב"ה, וזה לשונו: "דע כי רבן של חכמים הרמב"ם ממשיך ונותן לנו דוגמה (שם): "המשל בזה, אם רצית להודיע [=לספֵּר על] מלך של ארץ מסוימת לאחד מבני מהן פעולותיו של בורא עולם? וזה לשון הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (א, לד): "[...] בחודש הבא אי"ה נשיב על השאלה האחרונה שנותרה: מהי ידיעת עצמו ואמתתו של בורא עולם?

מסייע לי לחזק את דרך האמת; 3) שנאתך העזה, אשר שוברת את כל שיאי השטנה, מוכיחה דבר אחד פשוט מאד: אתר אור הרמב"ם בתחכום רב מאד, דהיינו תוך שהוא מציג את טלפיו לאמֹר: צדיק וישר ועניו גדול מאד אנכי, מלאך עלי אדמות, "הרמב"ם שמעתי גימטריא מפי הרב הגאון החסיד חנניה יוסף אייזנבך שליט"א, כי כנראה לא לחינם אני משתדל לנפות את ספרי הרמב"ם הערתו של קאפח אינה הערה תמימה לדעתי, יש לה מטרה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", איש והראיה הפשוטה שזו אכן הייתה מטרתו היא מכך שחסידיו השוטים של קאפח השׂכיר אינם מסוגלים לקבל את האמת ממי

שיבושי הדפוסים והנוהים אחריהם לעיל העתקנו את פסיקת הרמב"ם לאור נוסח מדויק של כתבי-היד, ברם בדפוסי הרמב"ם קצרו של דבר, רבים מהם רחוקים ממחשבתו הזכה של רבנו כרחוק מזרח ממערב. במשנתו הצלולה של רבנו ולראותה במלוא הודה והדרה (וראו את מאמרי באתר אור הרמב"ם: "מקבילי – משלים מפעלו של מָרי"). עקבותיה", "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם".

תחילה הוא אומר במפורש שיש להקב"ה כ"ח פרקי ידיים וזו הגשמה ברורה ומפורשת והעבודה-זרה החמורה ביותר לדעת הרמב"ם הרמב"ם בהלכות סת"ם (ה, ד) מתייחס לכתיבת שמות בתוך המזוזה: "אלו שכותבין בה בפנים שמות מלאכים או שמות קדושים ראו גם כאן בעניין מטרת המזוזה לדעת הרמב"ם, וכן בעניין כוזו במוכסז כוזו שם. זו עבודה-זרה מכוערת ביותר אשר מעלה חרון-אף כבד, להלן דברי הרמב"ם מתוך הלכות יסודי תורה (א, ז): "אלוה אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים" (פתיחת הרמב"ם

והרי הדבר נוגד את ההיגיון ואת שמירת סדירות בריאותו של האדם, וכמו שפוסק רבנו בהלכות דעות (ד, א–ב): "הואיל וכמו שעולה גם מדברי הרמב"ם בהלכות נדרים (ג, ט) שכתב: "הנודר שיצום בשבת או ביום טוב – חייב לצום, שהנדרים מכל מקום, יש לציין כי רבנו הרמב"ם לא הזכיר את דרשת חז"ל האמורה בהלכות שביתת עשור וגם הרי"ף השמיט את הדרשה הזיות המקובלים הדברים שהזכרנו לעיל משמו של רש"י והאחרונים, גרמו למקובלי צפת של המאה הי"ז ולהולכים בעקבותיהם ולא יהא רודף למלא בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתפוּח כרסן, ועליהם מפורש בקבלה: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ

כך גם מסביר רלב"ג, ובעקבותיו כך אבינר מסביר את דעת הרמב"ם, וזה לשונו: "לפי רב שמואל בר חופני גאון, בעלת גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל ". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם? על-כך משיב הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (ב, מא), וכֹה דבריו: "אבל מה שנאמר בו 'ויבא אלהים אל פלוני בחלום

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הרמב"ם ומדוע אני מזכיר את מָרי יוסף קאפח פעמים רבות... אומר מיד בהמשך דבריו: "ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" – ואיזה הבדל עצום בין יחסו לאשכנזי לבין יחסו לספרדי. רבנו בעיני הטיפשים, וצאצאי המינים אף השתמשו בדבריו כמשקפי מגן אטומות, אשר מונעות מאורו של רבנו הרמב"ם

מנדרו של יעקב אבינו אנו למדים, שכל תשוקתו הכלכלית הסתכּמה ב"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". חולִי שאיפת המותרות בספרו מורה-הנבוכים (ג, יב) רבנו הרמב"ם מבאר מהם מקורות הפגעים והרעות שבעולם. רבנו מגיע למסקנה שיש שלושה מינים של רעות בעולם, והמין השלישי של רעות העולם הוא מה שהאדם גורם לעצמו, וכֹה נזקי הנפש משאיפת המותרות לדעת הרמב"ם הנפש קשורה בגוף האדם, ולכן, שינויים שחלים על הגוף משפיעים על הנפש המותרות אין להן סוף, אם תהיה לך תשוקה שיהיו כֵּליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר נאה, ואחרים עשאום שוהם