וכמו שפוסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א, ב–ז): "והוא שהתורה אומרת: 'אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ' [דב' ד, לה] הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א, ו): "אילו היה היוצר גוף וגווייה היה לו קץ ותכלית, שאי-אפשר להיות גוף שאין לדעת הרמב"ם, מטרתה של נטילת-הידיים היא להכין את האדם לתפילה ולקרית-שמע או ללימוד התורה (ראו הלכות תפילה וכן אין צורך ליטול כל יד שלוש פעמים, אלא די בפעם אחת וברביעית, וכמו שפוסק הרמב"ם (ברכות ו, ה): "עד היכן כמו כן, די לקרוא את הפרשה הראשונה, וכמו שפסקו חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות תפילה (ז, א–ב): "כשיכנס אדם למיטתו

ומדוע חרה אפו של ברקל בסגל? וכיצד ברקל מוכיח שגם לדעת הרמב"ם מותר ליהנות מדברי תורה? לא אשיג את מטרתי במאמר זה, ולכן אסתפק בזה ואפנה למאמרים שבהם כל ההלכות והמקורות נדונים בהרחבה: "מדוע הרמב"ם ברקל בורח מלעסוק בגופו של עניין ועוסק בגופו של אדם. בקיצור, עד עתה ראינו שאין שחר לדברי ברקל לפיהם הרמב"ם מתיר לאכול מן התורה.

הרמב"ם מבאר בספרו "מורה הנבוכים" (א, נד) מה בעצם ביקש משה רבנו מאת הקב"ה, וזה לשונו: "דע כי רבן של חכמים הרמב"ם ממשיך ונותן לנו דוגמה (שם): "המשל בזה, אם רצית להודיע [=לספֵּר על] מלך של ארץ מסוימת לאחד מבני מהן פעולותיו של בורא עולם? וזה לשון הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (א, לד): "[...] בחודש הבא אי"ה נשיב על השאלה האחרונה שנותרה: מהי ידיעת עצמו ואמתתו של בורא עולם?

רציתי לשתף את החברים בהודעת SMS שקיבלתי בעבר מאיזה תימני חכם בעיניו, מתלמידיו של לייבוביץ' הכופר ודומיו לומר רענונוביץ', וז"ל: שלום לך, גזרתי על עצמי שלא ליצור קשר אתך, אלא שבליל שבת האחרון ניגש אלי הרב של בית-הכנסת הרב בראונשטיין ואמר לי, קיבלתי משהו שנקרא אור הרמב"ם. עד כאן דבריו של מר מָאוּס רענונוביץ'.

תיאטרון הדרדעים השׂכירים מלחמתו של אוֹר הרמב"ם במינים ובצאצאיהם ובעבדיהם, שופכת אור לא רק על רשעם ומעללם וזו הסיבה המרכזית שהם מוציאים-שם-רע על אוֹר הרמב"ם: כי כאשר אנו שולפים את חרבנו לכרות את השקפות פטרוניהם לפיכך הדרדעים השׂכירים רודפי הבצע מתעבים את אוֹר הרמב"ם, כי אוֹר הרמב"ם שופך אור על העובדה המדהימה, שדווקא וזכורני כאשר התחלתי את דרכי באוֹר הרמב"ם עוד הייתי מקורב לאיזה דרדעי שׂכיר ובכיר, והוא תבע ממני שוב ושוב ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו: "כבר ביארנו [...] כי 'עין טובה' היא ההִסתפקות [...]

שיבושי הדפוסים והנוהים אחריהם לעיל העתקנו את פסיקת הרמב"ם לאור נוסח מדויק של כתבי-היד, ברם בדפוסי הרמב"ם קצרו של דבר, רבים מהם רחוקים ממחשבתו הזכה של רבנו כרחוק מזרח ממערב. במשנתו הצלולה של רבנו ולראותה במלוא הודה והדרה (וראו את מאמרי באתר אור הרמב"ם: "מקבילי – משלים מפעלו של מָרי"). עקבותיה", "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם".

הרחיק מלימוד התלמוד בהקדמתו למשנה-תורה (וראו נא: 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?') הרמב"ם אף שהוא סטה לא מעט מדרכו של הרמב"ם, פרשן כזה נחשב ל"חצי גרוע", והחצי-גרוע הזה גרוע בהרבה מן הגרוע , שהרי פרשן שכזה עלול להחדיר הזיות לליבה של דרך האמת, הואיל ותלמידי הרמב"ם מבקשי האמת עוד עלולים לראות ואם כך עולה מתוך הדברים שבהם הוא לכאורה תומך בדרכו של הרמב"ם, מה יהא על יתר הגיגיו? וכי זו היא דרכו של הרמב"ם?

תחילה הוא אומר במפורש שיש להקב"ה כ"ח פרקי ידיים וזו הגשמה ברורה ומפורשת והעבודה-זרה החמורה ביותר לדעת הרמב"ם הרמב"ם בהלכות סת"ם (ה, ד) מתייחס לכתיבת שמות בתוך המזוזה: "אלו שכותבין בה בפנים שמות מלאכים או שמות קדושים ראו גם כאן בעניין מטרת המזוזה לדעת הרמב"ם, וכן בעניין כוזו במוכסז כוזו שם. זו עבודה-זרה מכוערת ביותר אשר מעלה חרון-אף כבד, להלן דברי הרמב"ם מתוך הלכות יסודי תורה (א, ז): "אלוה אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים" (פתיחת הרמב"ם

במאמר זה נבחן את הגדרות הרמב"ם לנס לאור דבריו ב"מאמר תחיית המתים" המפורסם. באמצעות בחינת הגדרותיו של רבנו בעניין הניסים, נוכל להבין כיצד להתייחס להתרחשויות ולנסיבות הסובבות אותנו ובכן, על זאת משיב הרמב"ם במאמרו שם: "ושלמות [הנס בעדת קרח] הייתה בחזרת האדמה למצבה [בסגירת הבקע שנפער זאת ועוד, מה שאומר הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל מנדירותו לאחר הנס הגדול בתקומתו המדינית של עם-ישראל, מצפה לנו עוד נס אחד והוא תקומתו הרוחנית של עם-ישראל, ובו

ראשי הממסד האורתודוקסי בדורו של הרמב"ם מאיגרתו של רבנו לתלמידו ר' יוסף בן יהודה עולה תמונה רקובה מאד מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו לפרסמה, לנגח באמצעותה את ר' יוסף וכן לטפח זו היא אפוא דרכם של הרבנים השכירים, לכתוב איגרות מלאות דברי חנופה וענווה והכנעה מדומות, מתוך מטרה לקבל , וכמו שכותב רבנו הרמב"ם שם באיגרתו: "ואני יודע תכלית כל המסכנים הללו [ותמוה שרבנו קורא לכסילים הללו והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת

איך בונים אומה שתהיה מאוחדת למרות שהיא בסך-הכל קיבוץ של פרטים השונים זה-מזה במראם, בהתנהגותם ובדעותיהם החברתי ההכרחי לקיום האנושי, נעשו בני-האדם מעורבים זה-בזה ומשפיעים זה-על-זה, לטוב ולרע, וכך מסביר רבנו הרמב"ם בפסקו בהלכות דעות פרק ו: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג במנהג במורה (א, עב) מלמד, שהכוח המנהיג את האדם על כל חלקיו הוא הכוח ההוגה – והוא חלק מחלקי הנפש, וכפי שמסביר הרמב"ם והשקפות נכונות, נעלה ומרומם יותר מן התיקון הגופני, שהוא הקניית מידות-טובות והסדרת ענייניהם החברתיים של

בעקבות המאמר: "כתר או נקדישך" נשאלתי שאלה חשובה, וכך שאל השואל: מדוע רבנו הרמב"ם לא מציין שמות של רבני וכך השבתי לשואל: ובכן, לדעתי רבנו שגה בעניין זה, והיה עליו להזכיר באיגרותיו ובתשובותיו שֵׁמות של מינים ובתורה עצמה שניתנה לנו מפי הגבורה, נזכרו שֵׁמות מפורשים של בני אדם רשעים, כמו לדוגמה במעשה הנועז של פנחס אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". הרמב"ם בגדולי האסלה') – הוא נמנע כמעט תמיד מלהזכיר את שמותיהם.

במאמר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם" למדנו על זיופים שונים לפיהם כל ספרי התורה הקלפים שבימינו הם ספרי-תורה הקלף והדוכסוסטוס, ולשם הבנת העניין אחזור על חלק מן הדברים שהובאו במאמר שנזכר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם " : הרמב"ם מלמד שיש שלושה סוגי עורות: גוויל, קלף ודוכסוסטוס. וזה שאמר אחר-כך [רבנו הרמב"ם]: 'בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצים את העור ומחזקים אותו'". והלא הרמב"ם כותב בהלכות תפילין (א, ו): "וכיוצא בו" על העפצים, מדוע שלא לומר שכוונתו גם על הסיד?

עסקתי בתופעה זו בהרחבה במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", וכך כתבתי שם בחתימתו נחזור לשאלה שבראש פרק זה, לדעת רבנו הרמב"ם התשובה פשוטה וברורה, שיעור כזית נמדד לפי נפחו, והוא הדין לכל ורבנו הרמב"ם מפרש שם: "ידוע שהשמש מכלָּה לחות הגופות ומייבשתם ולפיכך צומקים, והמים מרטיבם ומנפחם ומוסיף ורבנו הרמב"ם מפרש שם (בשלוש הפְּסקות לקמן): "צורת עלי הבצלים ידועה שהם חלולים כעין קנים ובתוכן רירית , 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?', ועוד).

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הרמב"ם ומדוע אני מזכיר את מָרי יוסף קאפח פעמים רבות... אומר מיד בהמשך דבריו: "ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" – ואיזה הבדל עצום בין יחסו לאשכנזי לבין יחסו לספרדי. רבנו בעיני הטיפשים, וצאצאי המינים אף השתמשו בדבריו כמשקפי מגן אטומות, אשר מונעות מאורו של רבנו הרמב"ם

אם תעברו על מאות המאמרים הכתובים כאן באתר אור הרמב"ם ועל אלפי התגובות הנלוות להם תשימו לב לדבר מאוד מעניין ועתה כולנו נמצאים בתקופה של בלבול רב, מתח וחוסר ודאות, אשר נגרמים כתוצאה מההתעוררות הזאת ומההתנגדות של הרוב עדיין לא ערים לאמת, אך נראה כי הרצון של הציבור לדעת מהי האמת עתיד לגבור בסופו-של-דבר על רצון השליטים עולם של תורה, עולם של ידיעת ה', עולם של בית-מקדש. וכך פוסק הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ב, ג): "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים

נמצא, כי מההתבוננות בבריאה (כלל היקום) ובנבראים (חי, צומח, דומם), אנו למדים על פעולותיו של בורא עולם, ובהכרת פעולותיו של בורא עולם אנו מתקרבים להשגתו ולידיעתו. להלן ראיה נוספת לכך שמצוות השם מחייבת לידע את פעולותיו [=ברואיו] של בורא עולם, וזה לשון הרמב"ם במורה ובסוף הלכות תשובה כותב הרמב"ם: "דבר ברור וידוע שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה בחודש הבא אי"ה נמשיך לעסוק בנושא זה, ונעיין במאמרו של מרי "לימודי 'חול' במשנת הרמב"ם".

מנדרו של יעקב אבינו אנו למדים, שכל תשוקתו הכלכלית הסתכּמה ב"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". חולִי שאיפת המותרות בספרו מורה-הנבוכים (ג, יב) רבנו הרמב"ם מבאר מהם מקורות הפגעים והרעות שבעולם. רבנו מגיע למסקנה שיש שלושה מינים של רעות בעולם, והמין השלישי של רעות העולם הוא מה שהאדם גורם לעצמו, וכֹה נזקי הנפש משאיפת המותרות לדעת הרמב"ם הנפש קשורה בגוף האדם, ולכן, שינויים שחלים על הגוף משפיעים על הנפש המותרות אין להן סוף, אם תהיה לך תשוקה שיהיו כֵּליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר נאה, ואחרים עשאום שוהם

כך גם מסביר רלב"ג, ובעקבותיו כך אבינר מסביר את דעת הרמב"ם, וזה לשונו: "לפי רב שמואל בר חופני גאון, בעלת גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל ". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם? על-כך משיב הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (ב, מא), וכֹה דבריו: "אבל מה שנאמר בו 'ויבא אלהים אל פלוני בחלום

והרי הדבר נוגד את ההיגיון ואת שמירת סדירות בריאותו של האדם, וכמו שפוסק רבנו בהלכות דעות (ד, א–ב): "הואיל וכמו שעולה גם מדברי הרמב"ם בהלכות נדרים (ג, ט) שכתב: "הנודר שיצום בשבת או ביום טוב – חייב לצום, שהנדרים מכל מקום, יש לציין כי רבנו הרמב"ם לא הזכיר את דרשת חז"ל האמורה בהלכות שביתת עשור וגם הרי"ף השמיט את הדרשה הזיות המקובלים הדברים שהזכרנו לעיל משמו של רש"י והאחרונים, גרמו למקובלי צפת של המאה הי"ז ולהולכים בעקבותיהם ולא יהא רודף למלא בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתפוּח כרסן, ועליהם מפורש בקבלה: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ

יש בו ניסיון להאיר במעט אל דרכם של חכמי האמת הקדמונים – אותה הדרך שהלכו בה מוסרי התורה-שבעל-פה הנאמנים ושהאחרון שנותר מהם ואשר כתביו נשמרו הוא הרמב"ם, והוא זה שהורה לנו את השביל המואר ללכת בו, בעולם של חושך האמת היא הבנת נושא מסוים לאחר עיון וחקירה מקיפה של מאפייניו וענייניו. וכך כותב הרמב"ם במורה (ב, נ): "דע אתה המעיין במאמרי זה, כי הדעה [=ההשקפה שאדם קובע ומצייר ומבסס במחשבתו אלימים, רמאים ולוקחי שוחד, שוכני עַם האדומיים שביקשו לשלוח יד בדת האמת העתיקה שהנחיל לנו משה רבנו ורבנו הרמב"ם

נביא אפוא כמה ראיות מרכזיות לפסק זה של רבנו. א. עובדה זו מלמדת על החשיבות הרבה של מצוות אלו ועל יסודיותן. ב. טעמי המצוות בחלק ג של מורה הנבוכים הרמב"ם מבאר את טעמי המצוות כמעט כולן. חרון אף ה' במורה הנבוכים (א, לו) הרמב"ם מבאר שהלשונות הקשים של חרון אף ה' וכיו"ב שנאמרו בתורה, נאמרו סיכום נמצאנו למדים, שמצוות עבודה-זרה הן עיקר בניינה של תורת ה', וכפי פסקו המפורש של הרמב"ם שהובא בפתח

דברים יפים שכתב אחד החברים, ושמו אייל זר, והנה דבריו: רציתי לשתף במחשבה שעלתה לי, לאחר קריאת המאמרים של אדיר על ההשלכות ההרסניות שיש לריבוי כתיבת התורה שבעל-פה, והצורך לחזור לדרכו של הרמב"ם, שכותב בעצמו, הוא אומר לעצמו: "איך אני הקטן אצליח להשתלט על כל ההיקף העצום הזה של החומר והידע התורני?? וממילא כל ספק, כל תהייה, כל קושיה על ה"צדיק" – תזעזע ותערער את כל עולמו של ה"מאמין". הזה, הוא בגישתו המושכלת של הרמב"ם לדת משה, בשיבה למסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה, אשר מעמידה את העולם הדתי

והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו: "ואתה מן הסתם מכיר את דברי הרמב"ם שעוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול. אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים [מחכמי התלמוד] שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם דעות "שאינן עולות בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם" – סימן הוא שהנך מבין את אגדות חז"ל כפשוטן, כי אם וכבר הקדשתי סדרות של מאמרים לעניין זה, לדוגמה: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , ועוד רבים מאד.

האם אינך מזהה את השקפותיהם הכעורות של כומרי הדת הממסדיים? , "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף" , "האם מותר ובעניין זה ראה נא: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית" , "חזון הרמב"ם לספרו משנה תורה" . והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

לפי שמִּמה שאמר: 'בֵּין עֵינֵיכֶם' היינו אומרים כי פני הראש בלבד אסור [פני הראש: החלק הקדמי-העליון של עוד למדנו, ש"בֵּין עֵינֵיכֶם" שנאמר בתורה הכוונה היא לפני הראש, דהיינו לחלק הקדמי-העליון, ועתה לפסקי הרמב"ם [כא] "הקורח קרחה בראשו של חברו, והשורט שריטה בבשר חברו, והכותב כתובת קעקע בבשרו של חברו, והיה חברו מסייע

כותרת התשובה היא "תשובת דייני דחצצתא ירושלים", ולפי דעתי כוונתו של מָרי יחיא תואמת את פירושו של רבנו הדיינים האלה הם בגדר מתים, ואפילו שהם חיים נושמים ובועטים, לעולם רשעים בחייהם קרויים מתים, וכמו שרבנו הרמב"ם והרי אתם בכלל "כי דבר ה' בזה" (הרמב"ם פ"ו מהלכות תלמוד תורה). האמתיות בדברי הרמב"ם לא כתב כן! וגם תואמת אמונתו זאת [של האופל] למעשה דורו של אנוש, שאמרו רז"ל שקראו לעצבים בשם ה', הובא בילקוט פרשת

לדעת רבנו, הציר שעליו סובבת התורה הוא: "עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה " – ותלמידי הרמב"ם אמורים להיות , אשר נהג לכנות את פירוש רש"י "יינה של תורה". ולאחר שראינו כל זאת יש לשאול: האם ראוי לתופשֵׂי הרמב"ם ללכת בדרכי עובדי האלילים? ואין ספק שתלמידיו של קאפַּח שכחו את יסוד היסודות ועמוד החכמות, עד שהפכו את הרמב"ם לפוסק-אלילי אשכנזי אלהים, ומסרבים לראות בטליתו של ערוסי ממשיכוֹ מרדעת חמורים.

יא) קנייבסקי אולי שמע על שלושה-עשר היסודות של הרמב"ם, אך כנראה הוא אינו מכיר את פסק הרמב"ם שאין בין וכל-שכן לשיטת הרמב"ם שהוא נתלה בו, ואשר קבע את חובת הציפייה לגאולה בשלושה-עשר היסודות. יה) ברם, דומני שהטענה המגוחכת ביותר של קולדצקי היא שקנייבסקי נאמן לשלושה-עשר יסודות האמונה שייסד הרמב"ם המדע" ואת "מורה הנבוכים", ועד היום הם אינם מכניסים לספריות ישיבותיהם את הפילוסופיה הארורה שהטתה את הרמב"ם כמו כן, רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בסוף איגרת תימן, כי דווקא בתקופות שנביאי השקר ניבאו טובות לעם-ישראל –

המשך התגובה: הרמב"ם יודע שאתה מחרטט ומגדף בשמו?? מה זה הדיבורים המתלהמים האלו? לאחר כל הדברים האלה, האם נותר איזה מקום לטעון כנגדי שאני "מחרטט ומגדף בשמו של הרמב"ם"? אנחנו יום אחד אחרי יום-הכיפורים, קביעתך שאני נבער ואין ראוי לעיין בדברי אינה מכבדת את היהדות, את הרמב"ם , והינה עבירה חמורה על "ואהבת לרעך כמוך", או בלשונו של הרמב"ם במשנה תורה: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל שני מאמרים כדי לחשוף את נבלותו: "לייבוביץ' – רוע המינות בהתגלמותו" , "ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם