תוצאות החיפוש

והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו: "ואתה מן הסתם מכיר את דברי הרמב"ם שעוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול. אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים [מחכמי התלמוד] שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם דעות "שאינן עולות בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם" – סימן הוא שהנך מבין את אגדות חז"ל כפשוטן, כי אם וכבר הקדשתי סדרות של מאמרים לעניין זה, לדוגמה: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , ועוד רבים מאד.

נביא אפוא כמה ראיות מרכזיות לפסק זה של רבנו. א. עובדה זו מלמדת על החשיבות הרבה של מצוות אלו ועל יסודיותן. ב. טעמי המצוות בחלק ג של מורה הנבוכים הרמב"ם מבאר את טעמי המצוות כמעט כולן. חרון אף ה' במורה הנבוכים (א, לו) הרמב"ם מבאר שהלשונות הקשים של חרון אף ה' וכיו"ב שנאמרו בתורה, נאמרו סיכום נמצאנו למדים, שמצוות עבודה-זרה הן עיקר בניינה של תורת ה', וכפי פסקו המפורש של הרמב"ם שהובא בפתח

כותרת התשובה היא "תשובת דייני דחצצתא ירושלים", ולפי דעתי כוונתו של מָרי יחיא תואמת את פירושו של רבנו הדיינים האלה הם בגדר מתים, ואפילו שהם חיים נושמים ובועטים, לעולם רשעים בחייהם קרויים מתים, וכמו שרבנו הרמב"ם והרי אתם בכלל "כי דבר ה' בזה" (הרמב"ם פ"ו מהלכות תלמוד תורה). האמתיות בדברי הרמב"ם לא כתב כן! וגם תואמת אמונתו זאת [של האופל] למעשה דורו של אנוש, שאמרו רז"ל שקראו לעצבים בשם ה', הובא בילקוט פרשת

רש"י מהרמב"ם"; 3) "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם – ראיות נוספות"; 4) "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו?" יותר מהגשמת הבורא לדעת רבנו הרמב"ם?! וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בצוואתו ל"מורה הנבוכים": "כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו וכי לא ראיתם את לשונותיהם המפורשים של אונקלוס, רבנו הרמב"ם ורס"ג? וכי אין לכם תארים אקדמיים? האם שכחתם את ביקורתו החריפה של רבנו הרמב"ם במאמר תחיית-המתים, על ראשוני אשכנז המגשימים שהם "יותר תועים

התשובה לשאלותינו כבר נרמזה בסוף דברי הרמב"ם לעיל: "כלומר ההודאה ביחוד וידיעתו". הרמב"ם מלמדנו כי יש אינסוף מעלות ברוממותה של מצוה זו, הראשונה והנמוכה ביותר היא רק "ההודאה ביחוד" – שה ה' אחד באחדות מהותית אמתית הרמב"ם מקדיש את החלק הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" למצוַת ייחוד השם, אם באופן וכן מין החי נקרא אחד, אך הוא כולל אינסוף סוגים של בעלי חיים. גם סוג מסוים של בעלי חיים נקרא אחד, כגון סוג השור או החמור, אך כל סוג מהם כולל זנים רבים של בעלי חיים

דברים יפים שכתב אחד החברים, ושמו אייל זר, והנה דבריו: רציתי לשתף במחשבה שעלתה לי, לאחר קריאת המאמרים של אדיר על ההשלכות ההרסניות שיש לריבוי כתיבת התורה שבעל-פה, והצורך לחזור לדרכו של הרמב"ם, שכותב בעצמו, הוא אומר לעצמו: "איך אני הקטן אצליח להשתלט על כל ההיקף העצום הזה של החומר והידע התורני?? וממילא כל ספק, כל תהייה, כל קושיה על ה"צדיק" – תזעזע ותערער את כל עולמו של ה"מאמין". הזה, הוא בגישתו המושכלת של הרמב"ם לדת משה, בשיבה למסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה, אשר מעמידה את העולם הדתי

ושישנה רוח-רעה של שחרית שנקראת "שיבתא ובת מלך"... מה פירוש דברי הגמרא הללו על-פי הרמב"ם? אשתף אותך בחידוש נוסף [של המקובלים]. ידוע שלפי הקבלה אמרו שלא ללכת ארבע אמות בלא נטילה. כבר הבנתי את טענתך שלפי הרמב"ם, אדם שלא השתלם בלימודי המדעים וידיעת ה', אין שום הוה אמינא שיזכה לאיזו הקל ביותר הוא להכחיש את הכל ולומר שכולם משקרים ומבלפים ורק הרמב"ם ידע את האמת. והוא הדין לקבלה ולמקובלים, הנני שולל אותם בכללותם לא בגלל שאין בדבריהם גם כמה דברי אמת, אלא, הנני שולל

הרמב"ם. דרכם של הכתובים, ואין זו דרכם של חז"ל, ואין זו דרכם של רס"ג ורבנו הרמב"ם וכל חכמי האמת, ואין זו דרך האמת ובכן, רבנו הרמב"ם יחלוק עליך באופן מוחץ (האם למדת בעיון את מורה הנבוכים?) יב) הרמב"ם לא בחר להפריד בין "מורה הנבוכים" לבין "משנה תורה" בעניין ההגשמה, כי שני הפרקים הראשונים של ושמא אינך רוצה לקבל את האמת בעניין זה?

בהקדמתו למסכת אבות, רבנו הרמב"ם פורשׂ את משנתו בתורת הנפש ומדריך את האדם כיצד עליו לרפא את נפשו מן המידות הרמב"ם האריך בעניין זה מפני שבריאות הנפש ואיזון מידותיה "מביאים לידי שלמות גדולה ואושר אמיתי" (שם, עמ הרמב"ם מלמד אותנו שיש בכוח האדם להשפיע על נפשו בפעולותיו, מפני שכל מעשה ופעולה של האדם מַטִּים מעט את לאור הכללים הללו בתורת הנפש של רבנו הרמב"ם, ננסה להבין את המדרש המפורסם שנאמר בבית מדרשו של רבי ישמעאל ואילו לפי הבנת האמת של רבנו הרמב"ם, לא קרה שום דבר, נכון שהוא הסיט את נפשו לכיוון הבהמי התאוותני, אך

האם אינך מזהה את השקפותיהם הכעורות של כומרי הדת הממסדיים? , "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף" , "האם מותר ובעניין זה ראה נא: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית" , "חזון הרמב"ם לספרו משנה תורה" . והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

המשך התגובה: הרמב"ם יודע שאתה מחרטט ומגדף בשמו?? מה זה הדיבורים המתלהמים האלו? לאחר כל הדברים האלה, האם נותר איזה מקום לטעון כנגדי שאני "מחרטט ומגדף בשמו של הרמב"ם"? אנחנו יום אחד אחרי יום-הכיפורים, קביעתך שאני נבער ואין ראוי לעיין בדברי אינה מכבדת את היהדות, את הרמב"ם , והינה עבירה חמורה על "ואהבת לרעך כמוך", או בלשונו של הרמב"ם במשנה תורה: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל שני מאמרים כדי לחשוף את נבלותו: "לייבוביץ' – רוע המינות בהתגלמותו" , "ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם

שמות הקודש של ה' יתברך הרמב"ם בספרו הקדוש באמת "מורה הנבוכים" (א, סב) מבאר מהם שמותיו של הקב"ה: א) שֵׁם כלומר, לפי רבנו הרמב"ם, הראשונים שייסדו את תעשיית כִּישּׁוּפֵי שמות ה"קודש" הם בגדר "רשעים", ואין זו ונחתום פרק זה בדברי האמת של רבנו הרמב"ם בחומרת ייחוס הגשמות לבורא יתעלה, וכֹה דבריו בספרו "מורה הנבוכים לומר במפורש שהאדם הוא בדיוקנו של אלהים שיצרו! ולא לחינם אמרתי לעיל שכל בתי-הכנסת של ימינו הינם בגדר "בתי כנסיות של עמי הארצות" שישיבתן מוציאה את האדם

הערך הנעלה ביותר במשנת הרמב"ם הוא האמת, ואם ידחקוני לתאר את הרמב"ם במלה אחת הייתי אומר "אמת" – משה אמת של ר' צדוק. כֹּה גדולה הייתה אהבתו של רבנו הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, עד שלעתים הנני עומד ונסיים בכיסופיו ובכמיהתו של הרמב"ם בחתימתו למורה: "והוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שהבטיחנו בו: 'אָז תִּפָּקַחְנָה בתמונת שער הרשומה: בית הרמב"ם במרוקו.

סוף דבר רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. אמנם, ניתן לשלב פיוטים מסידור רס"ג, אך כמובן רק לאחר בחינתם במיקרוסקופ ההשקפתי הזך והטהור של רבנו הרמב"ם תעשה תשובה, הרמב"ם מתבייש בך והרב קאפח מתבייש בך, רבבות יהודים בעולם לומדים רמב"ם כל יום בזכות הרבי קודש את קאפח, כאישים שחיים וקיימים: "הרמב"ם מתבייש בך והרב קאפח מתבייש בך". ובכן, הרמב"ם לא כאן כדי להתבייש ולהבדיל גם לא קאפח הבזוי שחילל-שם-שמים ועיוות את דרך האמת.

יסוד הלכה זו במשנה במסכת ברכות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות ברכות (י, ג): "שמע שמועה רעה מברך 'ברוך ריסון הרגשות ויישוב הדעת תשובה חלקית אנו מוצאים בפירושו של הרמב"ם למשנה ברכות (ט, ה), וכֹה דבריו: "אמרוֹ וככל שכוחו השכלי של האדם מתחזק וגובר, כך יכולתו לרסן את רגשותיו וליישב את דעתו בעת צרה הולכת ומתעצמת. וככל שכוחו השכלי של האדם מתעמעם, כך יכולתו לרסן את רגשותיו וליישב את דעתו בעת שבר ומשבר הולכת ודועכת. וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהמשך פירושו למשנה שם: "שיקבלֵם [=את הייסורים] בשמחה [...]

התימני הזה שירת בצה"ל במסגרת תוכנית ההשתמטות של הציונות הדתית שנקראת "הסדר". ובע"ה לפי הזמן אשלח לך הערות ומקורות על דברים לא נכונים באתר אור הרמב"ם. וראה נא מה שאומר רבנו הרמב"ם על אברהם אבינו במורה (ג, ט): "ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כמו כן, האם שמואל אבו עלי וזכריה הפתי התייחסו באהדה לר' יוסף תלמיד הרמב"ם כאשר הוא חשׂף את מעלליהם ותעלוליהם קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

והחמור מכל, קאפח השׂכיר נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של הוזה ההזיות הזה, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום הערתו של קאפח איננה הערה תמימה לדעתי, יש לה מטרה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", שהרי קאפח נחשב ל"קרוב ביותר" לאמיתה של תורה, דהיינו לדרך האמת של הרמב"ם. דרך אגב, רבות הן שגיאותיו של קאפח בכל תחומי ההלכה והמחשבה, ולאחר שהבנתי שהוא לא "הרמב"ם של ימינו" כמו

כותב הרמב"ם במורה (ג, יז): "יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה הוא שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר עוד כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (ראש פרק ה): "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק על כל אחד ואחד מבני האדם, ואי אפשר לו לאדם להאשים אחרים בטעויותיו – בין אם טעויותיו נבעו ממנהגי טעות של

חז"ל אלא על רצונו של אלהים חיים, מלך-מלכי המלכים. אדם שיודע עדות בדיני-ממונות ונתבקש להעיד, לבוא לבית-דין ולמסור את כל המידע שיש לו בעניין, וכֹה דברי הרמב"ם המקור לברכת המינים טרם שנציג את המקור לברכת המינים, עלינו להגדיר מיהם המינים, וכֹה דברי הרמב"ם בהלכות נעבור עתה להתבונן במקור של דברי הרמב"ם הללו בתלמוד הבבלי (ברכות כח ע"ב): "אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה וזה נוסח הברכה לפי הרמב"ם: "למשומדים אל תהי תקוה, כל המינים כרגע יאבדו, ומלכות זדון תעקור ותשבור מהרה

כך כותב הרמב"ם במורה (ב, יב) על התְּעייה בדרכי ההגשמה, דהיינו ביסוד ייחוד ה': "כל זה הימשכות אחר הדמיון קצרו של דבר, שליחי השקר למיניהם משועבדים ליצרם הרע, כלומר, הדמיונות השתלטו על מוחם ומנחים את פעולותיהם בשל ריחוקם של שליחי השקר מדרך האמת וממידות ישרות, נפרצו גדרי התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, ורוב עם-ישראל הסנהדרין הנצחיות שבאו לידי ביטוי בפסקי ההלכות שבמשנה ובגמרא ובמדרשי ההלכה (ופסקי ההלכות הללו זוככו על ידי הרמב"ם שליחי השקר, שהרי כאמור, די להפיץ את השקר למספר רב של אנשים (וכידוע, בקלות ניתן להתעות את ההמון אחרי

המצוה השלישית ב"ספר-המצוות" שחיבר הרמב"ם, והמצוה השלישית שהרמב"ם עוסק בה בספרו הגדול "משנה תורה" היא ראָייתו של הרמב"ם לדבריו אלה נמצאת בִּמקור המצוה בספרי, וזה לשון הרמב"ם ב"ספר-המצוות" שם: "ולשון ספרי בדברים אלה הרמב"ם משלים לנו את הפאזל. התשובה נמצאת בסוף דברי הרמב"ם לעיל, כלומר השגת רק מעט מפלאיותו, עוצמתו ואינסופיות חכמתו של הבורא, מובילה לאחר הלכה זו, הרמב"ם מבאר בפרקים ב–ד שם "כללים גדולים ממעשה רבון העולמים", כלומר הרמב"ם מתאר בראשי פרקים

שֵם של כל עצם ודבר מעיד על תוכנו וענייניו. והשבוע זכיתי להבין מהו השם המתאים להם והוא מופיע בתרגום של פרשת השבוע וכן של ההפטרה. האופל והפיצו את "תורת הסוד" הפגאנית, ביקשו לעצב את תודעת ההמון וכך לשלוט על דעת הבריות, וכפי שמתאר הרמב"ם קצרו של דבר, השם הנכון והראוי ל"ספר הזוהר" הוא "ספר הקַבְלָא", מכיוון שתרגום של מילה זו מארמית לעברית כלומר, השם "ספר הקַבְלָא" רומז גם על זיופו כספר של קבלה אמיתית, דהיינו קבלה למשה מסיני, וגם על היותו

לדעת הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה, היו לרב אַשֵׁי ארבע מטרות בחיבור התלמוד: א) ביאור המשנה; ב) פסיקת ההלכה בהקדמת פירושו למשנה בעמ' יט, רבנו הרמב"ם מאריך בביאור מטרת חכמים בדרשותיהם. הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים הסתירו את החכמה משתי סיבות מרכזיות: "[א] האחת לעורר הבנת הלומדים [ב] וגם "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" בהמשך דבריו בהקדמת פירושו למשנה שם, רבנו הרמב"ם מלמדנו ומדוע קריאתו המהדהדת של אברהם אבינו "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" לא נשמעת בעולם התורה?

נשאלתי כך: שלום, לא מצאתי בכתבי הרמב"ם חיוב שמיעת פרשיית זכור בשבת זכור, מעבר לחיוב הרגיל של כל פרשה. ובכל זמן, וצמצומה אך ורק לשעת קריאת פרשת זכור הוא עוול גדול, עיוות סילוף וזיוף דיני התורה, ואף בגדר של ואולי לא מקרה הוא שדווקא בהפטרת זכור הנביא שמואל מוכיח את שאול על שגרע מציוויו של ה' יתעלה: "כִּי חַטַּאת *** והנה לפניכם הגדרת מצות זכירת עמלק בספר-המצוות של רבנו הרמב"ם, עשין קפט: "הציווי שנצטווינו לזכור את שהרי בהפיכתה למצוה חד-פעמית של שמיעה חיצונית בלבד וכו', לא רק שהם גורעים ממצוות התורה ולא רק שהם מחדירים

הרמב"ם כבר החל לחבר את הספר הזה, אך החליט בשלב מסוים לחדול מיוזמתו, ופרקי הספר הזה שרבנו הספיק לכתוב הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים ע"ה הסתירו את החכמה משלוש סיבות: " [א] האחת לעורר הבנת הלומדים; [ב]   ומעט לפני-כן בהקדמת פירושו למשנה שם (עמ' יט), הרמב"ם מלמדנו שראוי לאיש האמת לשאוף ולהתחנן תמיד לפני ה : 'יחסם של חכמי ארץ-ישראל לתלמוד הבבלי' ). הרחקת הגשמות אצל חז"ל בספרו מורה-הנבוכים (א, מו) רבנו הרמב"ם עוסק בהרחקת הגשמות של חז"ל, ונלחם כדי להוכיח

המשכילים התורניים את דברי הרמב"ם שנכתבו ערבית בלשון המובנת כיום". , ושתירגמם על-פי כתב היד המקורי של הרמב"ם והוסיף לו מבוא והערות. הרב זולטי, והרב פרופסור ב' דה-פריס על ספרו של הרב קאפח. קווי מחשבה משותפים בהרצאתו עמד הרב קאפח על קווי היסוד בתחום המחשבה בין שני ענקי הרוח הרמב"ם והרב קוק, מן הספרים שהוציא בצירוף מבואות ופירושים: ספרו הפילוסופי של ר' נתנאל אלפיומי (מחכמי התורה בדור הרמב"ם)

מאמר זה הוא המשך למאמר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם" , ובו נדון בשלוש תשובות שהשיב רצון ערוסי מבקעת ברם, כדי להבין את תשובותיו המקוממות של ערוסי שיידונו לקמן, רצוי מאד לקרוא לכל הפחות את חלקו הראשון של ובמלים אחרות, כל מי שטוען אחרת מפסקי רבנו, מברך לדעת הרמב"ם ברכה לבטלה ונושא-שם-שמים לשווא ואסור לענות ערוסי השׂכיר: "אם התפילין כשרות לפי אחינו הספרדים והאשכנזים, תברך בהנחתם עד שתקבל תפילין כשרות לפי הרמב"ם ואפילו לשיטתו של ערוסי, שדעת הרמב"ם היא בסך-הכל דעה אחת בתוך מכלול של דעות הלכתיות לגיטימיות, מדוע שלא

" ; ועל ענייני המאגיה הרחבתי במאמר על בחינת הזיות המיסטיקה לאורו של הרמב"ם; ובעניין השדים כבר הרחבתי ' של הבל, הם [=עובדי האלילים] הרבה יותר קרובים ומוכנים להגיע לאמונת היהדות כי נפשם פתוחה לקבל אמיתות והמקלל ממשיך לומר דברי הבל: "אפילו קליפת וטומאת הנצרות, עם כל זה שהיא נחשבת לאלילות לפי הרמב"ם, אך לא התנ"ך כולו, ולכן כותב הרמב"ם שלעתיד לבוא המשיח יחזירם בקלות בתשובה, והם ידעו ששקר נחלו אבותיהם ושכל ואין קץ לדמיונותיו המטופשים של העבד הספרדי הנרצע למינים האירופים, ותודה לה' שנתן לנו את רבנו הרמב"ם,

ולא רק שהם אינם לומדים את הגותו המחשבתית של הרמב"ם, הם אף מגַנים אותה, מפרסמים שהיא מסוכנת, ואף לא בוחלים תשובתו מזכירה לנו את אברהם אבינו וכן את רבנו הרמב"ם, שקראו לכל באי עולם להכיר בערכי מחשבה והגות: "בְּשֵׁם של גשמות מתפישתנו ומהשגתנו אותו, ושאיפה לעבדו באמת ובלבב שלם מבלי לערב סיגים של טובות הנאה מכל סוג שהוא מיעוט בעלי החכמה רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה, מגלה לנו סיבה נוספת לכך שבעלי החכמה מעטים. ברם, באור הרמב"ם נטלנו את מעט נצנוצי האורות הקלושים הללו של קאפח, הוספנו עליהם אור מאורו הגדול של רבנו

וזה לשונו של רבנו הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (ג, נא): "וכל זמן שאתה עושה מצווה, [אם] אתה עושה אותה באבריך ושם מסביר הרמב"ם, שהם שגו מפני שחשבו שאם יש טעמים למצוות אז זה סימן שהם באו ממקור אנושי של מחשבה ורעיון וברורה עתה תשובתו של מרי לשאלה: מדוע הרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונה ב"משנה תורה" "יסודי התורה"? אחת התשובות לכך נמצאת בהקדמתו של הרמב"ם לספרו "מורה הנבוכים", וזה לשונו שם (עמ' יב): "אבל המבולבלים אשר כלומר, במעשיהם הרעים הם מכשירים את הקרקע למפלתם שתבוא כתוצאה טבעית של פעולותיהם.