משה רבנו ע"ה הוא השליח הנאמן ביותר ששלח לנו ה' יתברך שמו, ועליו מעיד יוצר הכל: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במ' יב, ז). ממנו יש ללמוד ואל דרגתו חייבים לשאוף ככל יכולת האדם, כי אין שלמות כשלמותו במעלות השכליות ובמעלות המידתיות.
נבואתו נבדלת משאר הנביאים בארבעה עניינים וקיצרתי בהם מתוך מה שמוסר לנו הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ז, ו):
1) כל הנביאים מתנבאים בחלום או במראה ומשה רבנו מתנבא והוא ער ועומד.
2) כל הנביאים מתנבאים על-ידי מלאך ורואים את נבואתם במשל וחידה, ומשה רבנו רואה את דבר הנבואה על בוריו בלא חידה ובלא משל.
3) כל הנביאים יראין ונבהלין ומתמוגגין [=נחרדים חרדה עצומה], ומשה רבנו אינו כן, אלא מבין את דברי הנבואה והוא עומד על עמדו שלם.
4) כל הנביאים אינם מתנבאים בכל עת שירצו, ומשה רבנו אינו כן, אלא מוכן ומזומן בכל עת אל הנבואה ועומד כמלאכי שרת ומתנבא בכל עת שירצה.
ולכן נקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
וכל אותם עזי הפנים אשר סילפו את התורה שקיבלנו ממשה רבנו השליח הנאמן, שינו אותה לבלי היכר, גרעו ממנה והוסיפו עליה ויצרו לעצמם דת חדשה, חומרית ואלילית. בעשותם זאת, מכרו את חלקם לעולם-הבא בעבור נזיד עדשים תפל ונתעב שהינם אוכלים בעולם-הזה.
ולכל זייפני דתנו אשיב ואומר: אתם ששיניתם, מזידים ומרשיעים הנכם לפני בוראכם. מאסתם בתורה שקיבלתם משליח נאמן, ולא רק שאתם משחיתים בסתר בחדרי חדריכם, אלא שהנכם מתפרצים קמי שמיא, מסיתים ומדיחים את עמֵּנו בגלוי על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן.
לא תינקו על חילול-שם-השמים אשר בידכם, ויום אידכם כסופה יאתה על כל מעלליכם.
רב לכם בני אדום וכל המתערבים בהמה, הניחו גאוותכם ושחץ לבכם ושובו בתשובה.
"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג, כב).