מבט אל העבר: לפני הבחירות על סף שנת תשל"ד

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

[הערת המחבר:] מאמר זה נכתב לפני פרוץ המלחמה [=מלחמת יום הכיפורים]. המאורעות החדשים מחזקים את טיעונינו הבסיסיים, שבני השכבות המקופחות נושאים בעול המלחמה במידה שווה ככל אדם אחר במדינה, ולכן הבאנו את המאמר תוך קריאה לממש את שוויון הזכויות בתחומים השונים.


"רק בני המקופחים יכולים לפתור את בעיית המקופחים"


על סף שנת תשל"ד שלוחה ברכתנו לכל בית-ישראל, בארצו ובתפוצותיו. עם כל המפריד והמבדיל בינינו, בנים אנו לעם אחד, איברים של גוף אחד. בצר לאחד מהם, יכאב לגוף כולו – לכל שאר האיברים. אות הוא לרגש הסולידריות המפעם בכל אדם עברי באשר הוא, בכל רוחב וכל אורך גיאוגרפי. תהא דאגתנו נתונה גם להבא לכל פזורי העם, ויחדיו נקום להציל כל פזורה וכל נפש מישראל, הנתונים בצרה והמשוועים לעזרה.


אם המשלנו את העם לגוף אחד, מן החובה, כי נראה, כולנו, בעם היושב בארצו את לב האומה, אשר בפעימותיו הקצביות הוא מזרים דם-חיים לקרובים ולרחוקים. בחיי אומות לא תיתכן השתלת לב חדש מגוף זר. על כן שׂומה עלינו לשמור על מדינתנו מכל משמר, לחזקה ולהאדירה, למען תוכל להזין את לבו של היהודי הנמצא בפינה הנידחת ביותר בעולם, עד אשר יתקבצו כולם בארצם ועם-ישראל ישכון לבטח במולדתו, כי עוד נכונו לנו מבחנים קשים, ואולי כבר בשנת תשל"ד ניקרא לעמוד בהם. נאחל לכולנו, כי רוח של עוז ותבונה ישרו עלינו, וכי נצא מן המסות והמריבות אשר יבואו עלינו מחוזקים ברוח ובחומר. מכל פינות תבל יעמדו אחים לצידנו. אך עיקר הכוח, לעמידה ולהחלטה, יגויס פה, בתוכנו.


ברכתנו המיוחדת שלוחה לבני עדות המזרח בארץ: תימנים ומרוקאים, עירקים וכורדים, גרוזינים, מוגרבים, מצרים והודים, וכל שאר יוצאי הארצות הקרויות מזרחיות, שהתקבצו במולדת לבנותה ולהפריח שממותיה. נודה ולא ניכלם, אף כי חפצים היינו שהרגשת אחדות-העם תתמיד בלבנו בכל ימות השנה, ולא רק בערבי-חג, לא נוכל להתעלם מן המעמד אשר זומן לנו בארצנו. החגים הם מיעוט הימים בשנה, בעוד ימות החול רבים, ובהם אנו מרגישים כי במשטר השורר בארץ, כל בני-העם שווים רק להלכה, אך למעשה לצערנו, יש בו שכבות השוות יותר ואחרות השוות פחות.


נפלינו לרעה – בקרבנו אתם מוצאים את רובם המכריע של החלכאים והנדכאים, של המונים אשר סימן-ההיכר שלהם הוא עוני ודחקות. להם אנו מאחלים, כי השנה תביא להם את ראשיתו של שינוי המצב לטובה. שייעלמו מקרב חיינו האפליה שהיא תוצאה של שגגות וזדונות. לא רק למען השכבות המקופחות אנו מתפללים, אלא לטובת האומה כולה, כי לא תוכל לעמוד בהצלחה במערכות, אם יותר ממחציתה נתונה לאפליה ולקיפוח.


על השגגות מצווים אנו לסלוח, לא כן על הזדונות. גם השגגה נהפכת לזדון, לאחר שהחוטאים הוזהרו כי נעשה עוול אפילו לנפש אחת מישראל, וכל שכן לנפשות הרבה שמניינן מגיע למאות אלפים. הוזהרו ולא היטיבו דרכיהם – שגגתם נהפכה לזדון שיש להילחם בו ולעשות הכל כדי להעבירו מן הארץ. זה דרוש, זה הכרחי, למען בריאות העם שאנו בניו לא פחות מן המזידים-החוטאים.


הגורל זימן לנו אפשרות להילחם בתופעות הקיפוח, במשטר האפליה, דווקא בנקוף תשל"ג ובהתחדש תשל"ד במקומה. בחודש האחרון של השנה שחלפה ובחודש הראשון לשנה החדשה, נקראו אזרחי המדינה כולם לבחור בנציגיהם אשר ידברו בשמם ויפעלו בארבע השנים הבאות. נקראנו לבחירות להסתדרות העובדים, שרוב מניינה של ישראל חברים בה. עתה עומדים אנו בעיצומה של המערכה לבחירות לכנסת, אשר תנווט את ספינת העם והמדינה עד הבחירות הבאות, בשנת תשל"ח.


הבחירות להסתדרות הן מאחורינו, וחובתנו לראות בעיניים פקוחות את אשר קרה בהן. אירע, לדעתנו, דבר חשוב. לא הירידה למערך היא אופיינית לבחירות אשר היו, ולא הקיפאון בשיעור ההצבעה ל"ליכוד" החדש. השלטון בהסתדרות ממילא לא יועבר לידיים אחרות – מי ששלט בו הוא ש