בספר דניאל אנו רואים כיצד פקד ה' יתעלה את מנהיגי הגויים השונים, וכידוע, כל באי העולם הינם בניו של הקדוש-ברוך-הוא. ולכן, יש לחדד את העובדה שהפסוק: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (מש' ג, יב) – חל על הגויים גם כן.
וזאת להבדיל מהלך רוחם של הזבובים המסרבים לבחון את הנושא לעומק ולועגים לגויים, ובזים לחוכמתם. אך למען האמת, דומים הם לערבים בעזה שצועקים: "אללא הוא אכּבר" באשר שגו בהבנת דרכי הנהגתו של ה'.
וכך מנהיגי העולם בימינו, אמנם בעלי מידות לרוב, ולעיתים, כאשר הם מתווכחים ביניהם הם מתבצרים בעמדותיהם במחשבה שהצדק עמם. ברם, אם לכולם הייתה תורה אחת שמנחה אותם, לא היו מתגלעים כה הרבה חילוקי דעות ביניהם.
וכי יש מניעה שכל באי העולם יעבדו את ה' יתעלה? אדרבה, ה' יתעלה כבר החל בתהליך זה, וכפי שאומר רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (יא, ד):
"כל הדברים האלו, שלישוע הנוצרי ושלזה הישמעאלי שעמד אחריו [מוחמד] – אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד' [צפ' ג, ט]".
המסקנה היא: שאין מן המגונה לעודד את הגויים לעבוד את ה', וכפי שהודה נבוכדנצר (דנ' ב, מז): "מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה", ופירש רס"ג את דבריו: "מן האמת הברור כי אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדון המלכים".
וּבַל נטעה, כי אין לשכוח את דבריו החמורים של רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (י, ט):
"גוי שעסק בתורה – חייב מיתה; לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהם בלבד".
ועל שבע מצוות בני נוח נאמר שם (ח, יא):
"כל המקבל שבע המצוות [בני נוח] ונזהר לעשותן – הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם-הבא; והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקדוש-ברוך-הוא בתורה, והודיענו על-ידי משה רבנו שבני נוח מקודם [טרם מתן תורה] נצטוו בהן".
וממשיך רבנו ואומר שם:
"אבל אם [הגוי] עשָׂיָן [קיים את שבע מצוות בני נוח] מפני הכרע הדעת – אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם".
כלומר, אם הם מקבלים את חוקי התורה שהם מחויבים בהם מתוך "הכרע הדעת" דהיינו מתוך כך שחוקי התורה הגיוניים וישרים ומתקבלים על הדעת, הם אינם מחסידי אומות העולם – וכפי ששגור בפי רבים בימינו אשר אומרים: "הרבה דברים יפים יש בדת".
***
באומרי "גויים", אין כוונתי לאומות העולם בלבד אלא גם ליהודים בתעודת הזהות אשר גויים הם לכל דבריהם, וכבר הרחבתי על-כך במאמרי "מבקשי ה' יבינו כל". וכאמור, הזבובים לא בוחנים את הנושא ואינם יודעים את היסודות המחשבתיים ההכרחיים לכל יהודי, וכבר עשו שקשוקה מרוב "אהבתם" לכל יהודי, וגם על-כך הרחבתי במאמרי: "ברוע פנים יִיטַב לב".
המסקנה הברורה אשר חוזרת ונשנית היא, שחובה לשוב אל מקורות מהימנים ומאוזנים המורים אחר הנכון – ולא אתפלא אם לא מעטים מקרב הגויים (הן מקרבנו והן מקרב אומות העולם) אשר קרובים יותר אל האמת והנכון בהשקפותיהם, מאשר שיבושי האלילות שבעולם האורתודוקסי ההזייתי של ימינו אשר שקוע כל-כך עמוק בבוץ הסכלות, מתעקש להמשיך במעלליו ובחילול-שם-שמים, ומסרב בתוקף להודות על האמת; ולא רק זאת, הם ימשיכו ללכת אל בתי הכנסיות ולהתפלל אל ה' בשיא חוצפתם: "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. לז וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו–לז). ולא לחינם ספרי התורה שלהם פסולים, וכן התפילין והמזוזות, והסידורים שבידיהם משוקצים וטמאים.
חובה לפרסם את אפסותם של נושׂאי הבשורה האוונגליונים הללו שלדעתם מפיצים את דבר ה', וכן ללמד את הגויים השונים שאותם זבובים אורתודוקסים מעוותים את התורה, וכן שודדים את הפתיים המסרבים לצאת אל השמש ולעבוד, וכל זאת בשם ה' כביכול.
ונחתום בדברי רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (י, יב):
"וכן ייראה לי, שנוהגים עם גרי תושב [הגויים שמקבלים את שבע מצוות בני נוח מכוח ציווי ה' בתורה] בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווים להחיותם, שנאמר: 'לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ' [דב' יד, כא]. וזה שאמרו חכמים: אין כופלים להם שלום – בגויים, לא בגר תושב. ואפילו הגויים – ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום; שהרי נאמר: 'טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו', ונאמר: 'דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם' [מש' ג, יז]".