הרמב"ם ויהודי תימן


קהילה עתיקת יומין ועתירת נכסי תרבות היא יהדות-תימן, ואין פתיחה מתאימה יותר ההולמת את ערכיה הרוחניים והתרבותיים של יהדות-תימן, מדבריו הנלהבים ומרטיטי הלב של רבנו משה בן מימון על יהדות-תימן, בפתיחתו המלבבת ל"אגרת-תימן" המפורסמת, החודרים לעומק מימיה ותוֹכִיוּתָהּ של יהדות-תימן. דבריו אלה יש בהם ללמדנו מהי הדרך הטובה שראוי שנלך בה, שהיא הליכה משותפת יחד, בחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (אבות ג, א).

להלן אביא כמה מִמִכְתָּמָיו המשובבים את הנפש:

א) "על שורשי האמת יעידו גזעיהם ועל טוב המעיינות ישׂהידו נובעיהם".

ב) "ואמנם כי משרש האמת פָּרַח נצר נאמן, וממעין החסד נהר גדול נמשך בארץ תימן, להשקות בו כל גנים, להפריח הניצנים [כלומר הצאצאים], והנה הוא לְאִטּוֹ נִדְבָּר, לכל עיף וצמא במדבר, ובו מצאו ספקם ודים, כל עוברי דרך ואיי הים. לכן העבירו קול בספרד וּבִסְפַרְוָיִם, מקצה השמים ועד קצה השמים: 'הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם' [ישעיה נה, א]".

ג) "וכי הם מעוז לדל נותני לחמו, מסעד לעשיר מקדימי שלומו, הליכות שבא קוו למו".

ד) "וידם לכל עוברי דרך מתוחה, וביתם פתוח לרווחה, ועמם מצאו הכל מנוחה, ונסו יגון ואנחה. וכל היום הוגים בתורת משה [כלומר תורה שבכתב], הולכים בדרך הורה רב אשי [כלומר תורה שבעל-פה], רודפי הצדק, מחזיקי הבדק, [...] מקיימי כל המצוות בדקדוקיהם במקהלותם, אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותם".

הרמב"ם מציג לפנינו דגם של יהדות צרופה, המקויימת אי-שם באיים הרחוקים, בתימן המצטיינת באהבת התורה וקיום המצוות לפרטיהן ולדקדוקיהן, המחזיקה בידה צדק ומשפט, חסד ואמת, ומקיימת מצות הכנסת אורחים לעני ולעשיר. זוהי אפוא מורשתה הרוחנית של יהדות-תימן שאנו מצֻווים להנחילה לבנינו ולבני בנינו. זוהי תרבותנו הדוגלת בקו האמצעי שתומך בו רבנו הרמב"ם.

יהודי-תימן קיימו את מורשתם בידיהם והנציחוה בכתבי-היד שלהם. מלאכת הכתיבה בתימן הגיעה למדרגת אמנות, ממש תאווה לעיניים. לכן, הספרים היו יקרים מאוד בעיני בני תימן, עד שהשוו אותם לבניהם. כל יהודי פשוט כתב לעצמו ספרים שימושיים היקרים ללבו, העתיק לעצמו ספרים, ומי שלא ניחן בכישרון הכתיבה, שכר לעצמו סופר שיעתיק לו ספר כלשהו: תכלאל, פרשה או הפטרה, דיואן, הלכות שחיטה, מדרשים ועוד. המצאת הדפוס פסחה על תימן, לא היה בה אף לא בית דפוס אחד, וכל ספרי הדפוס הגיעו אליה מן החוץ. רק בעת האחרונה לשבתם בגלות תימן, נוסד בית דפוס עברי קטן בעדן, ונדפסו בו הספרים: "מקור חיים", "הלכות שחיטה" ו"חופת חתנים" [משירי ר' שלם שבזי ואחרים]. אף נדפסו חוברות שכללו טקסטים שהיו חביבים על ההמון, כולם יצירות תימניות: "קִצַת חנה", "קִיצַת יוסף הצדיק", "שערי גן עדן וגיהנם" ועוד.

דבר אחד חשוב אפיין את יהודי-תימן, הנטייה לכתיבה ובעיקר שירה, בעיקר בדרום תימן, שהייתה ערש שירת תימן. השירה שלהבה את כיסופיהם של בני-תימן לציון וירושלים, והם היו ראשוני השבים לארץ בשיבת ציון הראשונה והשנייה, ומראשוני החלוצים שהתיישבו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. כפר השילוח הוא מצבת-עד ליוזמתם וחבלי קליטתם בארץ-ישראל.

דבר מיוחד וחשוב, בשל היותם בעלי שאר-רוח, שמרו ושימרו את מורשת היהדות במקרא, במדרשים, בהלכה ובתלמוד בצחות לשונה העברית המקורית.

לדבקותם ומסירותם של יהודי-תימן בתורה לא היה אח ורע. הם היו בקיאים בפסוקים והשתמשו בהם לכל דבר ועניין, ועל כך הייתה תפארתם, הדבר גרם להם הרבה נחת, ונכון לומר עליהם את הפסוק "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" (תהילים קיט, צב). יהודי-תימן שאבו מן המקראות לא רק את ידיעת מצוות התורה במקורן, אלא גם חזון ופיוט ומשׂאת נפש וכיסופי לב ובינת נבונים.

הדור הראשון של שבי ציון מתימן היה טרוד ביותר בבעיות הפרנסה והקיום הפיזי, ועקב כך נשללו ממנו הפנאי ויישוב הדעת לכתוב וליצור. ואולם בדור השני, ובמיוחד השלישי, שהתבססו מעט מבחינה חומרית, החלה רוח היצירה מפעמת כמו שפיעמה באבותיהם בתימן. כיום מתגלה לנגד עינינו תופעה משמחת ומפתיעה, אהבת היצירה והכתיבה כובשת את בני העדה מכל הגילים, וספרים רבים יוצאים לאור מתחת ידיהם: ספרי זיכרונות, ספרי מחקר ותיעוד, ספרי שירה ועוד, המעידים על דור המבקש לבטא את חוויותיו ולספר את עברו.

"אפיקים" מזה ארבעים ושתיים שנה עוסק בחשיפת גנזי תימן ובחקר מורשתה הרוחנית, לעידוד היצירה העצמית של משוררי תימן, ובראשם משוררנו הדגול ר' שלם שבזי ששירתו ביטאה את הווייתה הרוחנית והתרבותית של יהדות-תימן.

חכמינו ידעו היטב את הסוד הטמון בפסוק "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה" (משלי ה, טז), כמו גם בביטוי הנפלא "להגדיל תורה ולהאדירה" (על-פי ישעיה מב, כא), המרמזים על חשיבות התקשורת לכל צורותיה.

יהי רצון שה' ימלא את תקוותנו ומשאלתנו להגדלת תורת בני-תימן ולהאדרתה בקרב הארץ.

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת מסורה-ליוסף ו (תשס"ט), עמ' 35–37.

בתמונת שער הרשומה: מארי יוסף צדוק, ירושלים 1984.

צילום: ר' ציון עוזרי, מנהטן.


#חברה #תקומה #חזון #עםישראל

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!