הרהורים ומחשבות בעקבות חרדת הקורונה

בימים האחרונים עם התפרצותה ההולכת ומחמירה של מגיפה הקורונה, התחדדה אצלי תובנה בעניין מזמור צא בספר תהלים, מזמור זה מתאר את ההגנה המוחלטת שהקב"ה מעניק ליראיו. בין השיטין ישנו משפט אחד אשר לא חדֵל מלהדהד במוחי: "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם". אמנם, בעבר כאשר קראתי את המזמור הזה עברתי בחטף על המלים הללו ולא ייחסתי להן חשיבות רבה. אך לעתים כנראה דרושים מצבים קיצוניים כמו שאנו חווים בשבועות האחרונים כדי להבין לעומק עניינים מסוימים בכתבי-הקודש.


במזמור צא כאמור, מתוארת הגנתו של הקב"ה על יראיו, והנה המזמור לפניכם:


"יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן, אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ, כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת, בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ, עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין. כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי, יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ, אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי".


נחל אפוא לפרשו לאור פירושו של רס"ג, הפסוק הראשון מתאר את האדם ישר-הלבב אשר משתוקק וכוסף אל ה' יתעלה, והוא מתואר כמי שיושב במקום שבו הקב"ה מסתיר אותו מכל רע וחוסה בצל שדי: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן". רס"ג מפרש כי הנביא (כך הוא קורא לדוד המלך) פונה אל האדם ישר-הלבב ואומר לו: "אתה היושב בסתר העליון והנשען בצל שדי". ונראה, כי מטרת הנביא היא לחזק את אותו אדם ישר-לבב, כי הגיעה שעת מבחן שעת משבר שעת צרה וצוקה: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (יש' לז, ג).


ולכן הנביא ממשיך ואומר לו: "אֹמַר לַייָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ", כלומר, הנני פונה אליך ואומר לך את הדברים הללו בשם ה' יתעלה "שהוא מחסי ומצודתי ואלהי אשר אבטח בו", כלשון רס"ג שם. וכוונת הנביא לומר, שכל הדברים שהוא יאמר בהמשך נאמרו מתוך ניסיון שנתנסה בו, ושבכל הניסיונות הללו הקב"ה הציל אותו ושמר עליו מכל רע. ובמלים אחרות, הנביא מחזק את דבריו בכך שהוא מגלה שהם נאמרו מתוך ניסיון אישי.


ועתה מתחיל הנביא בסדרת דברי החיזוקים לאדם ישר-הלבב:


"כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת, בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ", ופירש רס"ג שם: "כי הוא יצילך מפח יוקש ודבר מזיק, ויסך עליך כעוף המיסך באברתו ומחסה בכנפיו, ואמיתתו לך כצינה ותריס". הנביא מבטיח אפוא לעבד הצדיק, שהקב"ה יציל אותו מכל מכשול ונזק, ואף יגן וישמור עליו כעוף המסוכך בכנפיו. ומעניין מאד המשך דברי רס"ג: "ואמיתתו לך כצינה ותריס", כלומר השקפות האמת וידיעתך אותו, הם אלה אשר יהיו לך מגן ותריס בפני הפורענות, ובהמשך עוד יפותח הרעיון הזה.


בפסוקים הבאים הנביא מתאר פגעים קשים מאד אשר המכנה המשותף לכולם הוא פחד ואימה נוראה אשר מתלווים לאותם אירועי מוות המוניים מצמררים, ברם, הנביא מבטיח לעבד ה' שכל הפגעים הללו לא יעשו עליו שום רושם: "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם, יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה".


העניין הראשון שנזכר בין הפגעים הוא הפחד-החרדה שבדרך-כלל יותר חזקה בשעות הלילה האפלות. הנביא מבטיח לאדם ישר-הלבב שהוא לא יסבול מן הפחד המשתק בלילה, ולא מן החץ שעלול לפלח את לבו ביום, ולא מן הדֶּבֶר המתהלך באפלה, ולא מן הקטב-המוות שמפיל חללים בצהריים (רס"ג פירש קטב – מוות).


נתמקד לרגע בפסוק: "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם" פסוק זה מתאר את המגיפה כמלאך מוות אימתני אשר מהלך ואורב באפלת הלילה וגם לאור היום, כלומר אין שעות שבו הוא נח מלהפיל חללים, ואף אין שום אדם אשר מסוגל לראותו או להימלט מפניו.


כאמור, הנביא מבטיח לאדם ישר-הלבב שמי שבוטח בהקב"ה, מי שלא מסלק את הקב"ה מדעתו, הקב"ה יציל אותו מכל הנגעים ומכל החרדות והפחדים: "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם". ומהם הפחדים הגדולים ביותר? ובכן, הם נזכרים בהמשך: "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם", כלומר המגיפות! מלחמות פחות מפחידות כי ניתן להילחם ולהתגונן ואף יש אחוות לוחמים אשר מחזקת ומעודדת, אבל במגיפות אין מפלט לאיש, והחולים אף הופכים למצורעים ולאויבי-העם, ולכן האימה מן המגיפות היא בלתי נתפשׂת!


ברם, כל החרדה והאימה הזו אינן מנת חלקו של האדם ישר-הלבב, שהרי הנביא מבטיח לו: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה". כלומר, האדם הירא הבוטח והיודע את בוראו, יפסע בשלוות נפש בעוד אלפים ורבבות של בני אדם נופלים מימינו ומשמאלו, ואליו מלאך המוות לא ייגש...


ולא רק שמלאך המוות לא ייגש אליו, הוא יזכה לראות בישועתו של הקב"ה! שהרי הוא יראה בשילום העונש לרשעים, אותם רשעים ארורים אשר מיררו את חייו וחרשו על גבו וביקשו להפילו בפחים ובמצודים, אותם הרשעים יפלו עתה מימינו ומשמאלו! וכמו שאומר רס"ג שם בפירושו: "רק תראה אותם בעיניך [כלומר תראה את נזקי האסונות בעיניך מבלי שיזיקו לך, ומה שעוד תראה הוא כיליון הרשעים] וכיליון הרשעים תראה".


הסיבה הפשוטה לשמירתו ולהצלתו של האדם ירא ה' היא: "כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ". ופירש שם רס"ג: "כיוון שאמרת לה' אתה מחסי, ושמת את העליון מעונך [דהיינו מבטחך]". כלומר, מי שבכל העיתים שם את ה' למבטחו, ייקל עליו גם בתקופה של חושך ואימה נוראה ועצומה להתחבר ולחזק את מבטחו בבורא-עולם.


ולכן, כיוון ששמת את ה' למבטחך, "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ". שהרי הקב"ה כבר ישלח מלאכים ושליחים לשמרך בכל הדרכים: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ". ועד-כדי-כך הוא שמור ומוגן, שהנביא מתאר את שמירתו בנשיאה על כפיים: "עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ", ואף מוסיף תיאור מדהים: "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין". כלומר אפילו אם האיש ירא ה' ידרוך על אריה ופתן או על כפיר ותנין – לא תאונה לו כל רעה! והמשלים הללו נועדו ללמד אותנו על עוצמת ההגנה שהקב"ה מעניק ליראיו, להולכים באמת ובתמים כל הימים, אשר אינם מבקשים להם חשבונות רבים...


ועדיין נותר לנו להבין כיצד האדם ישר-הלבב התרומם לדרגה כל-כך גבוהה של ביטחון גמור בה' יתעלה? ובכן, לקראת סוף המזמור הנביא מגלה את הסוד לביטחון בה' ולשמירה הגדולה והעצומה הזו: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי". רס"ג מפרש שם: "[אומר הקב"ה:] כיוון שחשק במשמעתי ועבודתי – אפלטהו", ומי שגם זכה להשתוקק ולידע את ה' יתעלה יזכה שה' אף ירוממהו! נמצא, כי הסוד לשמירה מן הפגעים והנזקים והמחלות וכמובן החרדות, היא עבודת ה' וידיעתו, מי שעובד את ה' ויודעו, כל חרדותיו וחששותיו ישוככו, והקב"ה ישלח את שליחיו הנאמנים לשמור עליו באופנים נפלאים ומופלאים.


עלינו אפוא להתחזק בעבודת ה' ובידיעתו, כלומר להתחזק בלימוד ובאימוץ דעות והשקפות נכונות ואמיתיות, להתרחק מהזיות העבודה-הזרה ושלל גרורותיה, והחשוב ביותר: לקרוא אל ה', לזוכרו בכל עת, להיטיב את דרכינו ומעללינו, ואז נזכה לבטוח בו ולהיחלץ מן הצרה ואף נצא ממנה מחוזקים! וכמו שדוד המלך חותם את שירתו: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ, אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" – כלומר, בכל צרה שתבוא לא רק שהקב"ה יחלצהו אלא אף יכבדהו! וכמו שנאמר לעיל: "אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי".


למדנו אפוא, שכל האימה הגדולה הזו והייסורים העצומים לעולם כולו יסתיימו ברוממות האנשים יודעי ה'! והם ימשיכו לחיות חיים ארוכים שבעי ימים גם לאחר הסתלקות המגיפה ואף יזכו לראות ולחזות עין בעין בישועתו של הקב"ה...


"קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן" (יש' נב, ח).

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!