המכשיר תנור וכיו"ב – חטא גדול בידו

בדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית מחייבים להכשיר תנור ומיקרוגל לפסח, או להכשירם לאחר שצלו בהם דבר איסור כגון: שצלו בהם בשר לאחר חָלב או להיפך, או שצלו בהם בשר נבילה – כך הלעיטו אותנו הכומרים האורתודוקסים משחיתי דתנו. להלן נבדוק האם יש צורך להכשיר תנור או טוסטר-אובן או מיקרוגל לשם השימוש בהם? לשם כך נחל לעיין יחדיו בדברי רבנו.

בהלכות מאכלות אסורות (טו, ל) פוסק רבנו כך:

"אין צולין בשר שחוטה עם בשר נבילה או בהמה טמאה בתנור אחד, ואף-על-פי שאין נוגעין זה בזה. ואם צלאן – הרי זה מותר, ואפילו הייתה האסורה שמנה הרבה והמותרת רזה [כאשר חתיכות הבשר נוגעות זו-בזו הרזה בולעת מן השמנה – ורבנו מבקש ללמד, שאם החתיכות, דהיינו בשר השחוטה ובשר הנבילה לא נגעו זו בזו, אפילו כאשר בשר השחוטה רזה ובשר הנבילה שמן, אין לאסור את בשר השחוטה, הואיל והן נצלו ללא כל מגע ביניהם], שהריח [של חתיכת הנבילה] אינו אוסר [ואפילו כאשר הייתה שמנה], ואין אוסר אלא עצמו של איסור".

מהלכה זו עולה, שמִן התורה, מותר לצלות בתנור אחד בשר שחוטה ובשר נבילה זה לצד זה! ומדברי חכמים אסור לצלותם יחדיו בעת ובעונה אחת, אף-על-פי שריחם אינו אוסר מאומה. נמצא, שאין שום מקום לאסור לצלות או לאפות בתנור או במיקרוגל בשר אחרי חָלב או חָלב אחרי בשר או בשר שחוטה אחרי בשר נבילה או מצה אחרי חמץ – ואפילו מבלי לנקות כלל את דפנות התנור! כל-שכן שאין צורך להסיק את התנור או את המיקרוגל, והמחמיר ינגב מעט את התנור ודי בזה. כמו כן, אין צורך להשתמש בתבניות אטומות, אלא די בתבניות נפרדות לבשר ולחלב.

ואצרף לפניכם את פסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יז, כא), וכֹה דבריו:

"שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שהִמרה על-פי בית-דין שהתירוהו. ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר: לא מפני בישולי גויים, מפני שנאכל כמות שהוא חי; ולא מפני גיעולי גויים, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו".

כלומר, מי שאוסר את מה שהתירו חכמים חוטא בחטא גדול וממרה את פי הסנהדרין! והואיל ורבו הכסילים החכמים בעיניהם, הנני נדרש להתייחס להלכה נוספת שמנפנפים בה אף שאין לה קשר ישיר לשאלה שבכותר, ובכן, בהלכות מאכלות אסורות (ט, כב) רבנו פוסק כך:

"ואין שטין [=מורחין] את התנור באליה [בשומן מן החי], ואם שט, כל הפת [שהדביק בתנור וספגה את השומן מן החי] אסורה, עד שיסיק את התנור, שמא יֹאכל בה חָלב. ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת [שהיא בשרית], כדי שלא יאכל בה [...] חָלב – הרי זה מותרת".

ואיני יודע מה עניין הפת הזו לעניין הכשר תנור ומיקרוגל, שהרי בהלכה בעניין הפת הבשרית מדובר שהפת ספגה מן השומן הבשרי, ולכן אסור לאכלה עם חָלב – ואילו בעניין הצלייה או האפייה בתנור, מדובר שהמאכלים כלל אינם נוגעים זה בזה, ואפילו אינם נצלים או נאפים זה לצד זה! ואפילו אינם נצלים יחדיו באותה העת בתנור, אלא בנפרד גמור החלטי ומוחלט!

יתר-על-כן, הסיבה שחכמים ע"ה הורו להסיק את התנור היא מפני שמרחו את דפנותיו בשומן בשרי, ולכן, כדי להפליט את השומן מדפנותיו הורו להסיק אותו, וזאת כדי שהפיתות הבאות שידביקו בדפנות התנור לא תספוגנה את השומן הבשרי, ולא ייאכלו בשגגה עם מאכלי חלב. כלומר, דפנות התנור משמשות למעשה כתבנית וכבסיס לפיתות, ולכן כמו שיש צורך להכשיר תבנית שבלעה בשר או חלב או נבילה או חמץ לשימוש – כך יש צורך להכשיר את התנור, אך כאשר אין כל מגע של הדבר הנאפה או הנצלה עם דפנות התנור אין צורך להכשירו כלל.

מדוע אפוא הלעיטו אותנו הכומרים האורתודוקסים בהזיות? ובכן, יש לכך כמה סיבות:

הראשונה, הם מטומטמים, הוזי הזיות וחולי נפשות ולכן הם זקוקים כל העת לכבול את עצמם ולהחמיר על נפשם, כך הם מטשטשים את אפלת ריקנותם האיומה והמייסרת, וכך הם שוגים בהזיה שהם אינם אפסים מאופסים אשר יותר תועים מן הבהמות, אלא "צדיקים וחסידים".

השנייה, ביזנעס, מטרתם היא להוציא עוד ועוד כסף מן ההמונים הנבערים אשר כסילותם ופתיותם גרמה להם להיות רועדים וחרדים מקול עלה נידף, עד שרק המילה "פסח" גורמת להם להתקפי חרדה קשים, ולכן, כדי להפיג את חרדותיהם הם ירוצו לקנות תנורים בעלי שני תאים, או אפילו תנור מיוחד לפסח. כך יצרו לעצמם המינים פס ייצור נפרד, וכן פס כשרות נפרד, שמטרתם להזרים מזומנֵי שוחד ושלמונים נוספים לוועדות הכשרות ולמשגיחיהן.

והשלישית, הואיל והם המציאו לעצמם דת חדשה, הם נדרשים כל העת "לחדש חידושים" כדי להוכיח את גאונותם וחסידותם ורוממותם הדמיוניות. כלומר, בכל תוספת של חומרה והזיה "דתית" שמרוממת ומקרבת את האדם לבוראו לפי דמיונם, הם למעשה מרוממים את עצמם – כאילו הם נביאים ומחוקקים אשר מורים לעם-ישראל תורה חדשה שבה ישיג את האמת, ושבה יתקרב לפני ה' יתעלה, ושבה יזכה לחיי אושר ושלווה, לחיי העולם-הזה והבא.

וכבר חשׂף את שקריהם הללו רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, שם הוא מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. והוא מסיים את דבריו שם בניתוח הסיבה להיווצרות הדתות השקריות, שאינן אלא חיקוי ודוגמה לתורת משה שנחקקה בחכמה אלהית. דברי הרמב"ם שם מתאימים מאד למינים האורתודוקסים, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג–כד):

"אותן התורות המדומות, [עמוסות] בדברים שאין להם תוכן [=אין בהן פנימיות אלהית], אלא חיקוי ודימוי ודוגמא. וְהַמְּדַמֶּה [=יוצר אותה התורה וּבוֹדָהּ] נתכוון בכך לגדל את עצמו ולהיראות שהוא כמו פלוני ופלוני, ונתגלתה חרפתו אצל הבקיאים [=בעלי ההשׂגה, המעמיקים לחקור], ונעשה לשׂחוק וללעג כמו ששוחקין ולועגין מן הקוף כאשר מחקה פעולות האדם".

לפיכך, כל הרואה כומר אורתודוקסי עליו לברך בלא שם ומלכות: ברוך משנה הבריות...

"בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ" (תה' צד, ח); "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק, וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת" (מלאכי ג).

סוף דבר

נשלחו אלי כמה תגובות בעניין המאמר, הנה התגובה הראשונה:

המאמר הזה הוא סטירת-לחי מצלצלת לכל מה שגדלנו עליו... ייתכן שתנור דו-תאי נוצר כדי שניתן יהיה להשתמש במקביל לאפיית בשרי וחלבי? האם תוכל להשלים את המקורות עליהם הנך מתבסס כדי להכשיר תנורים? או שבכלל אין מקורות נוספים גם בפוסקים המאוחרים?

תשובה:

אני מניח שיש לך תנור דו-תאי, ובכן, מתי הייתה הפעם האחרונה שאתה או רעייתך אפיתם בו בשר וחלב יחד בתאים הנפרדים? אגב, לא בטוח שהמינים השחורים יתירו לאפות בתנור דו-תאי בשר וחלב יחד בתאים הנפרדים – כי מי שסטה אחרי השיגעון אין לו גבול להזיות.

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי [מיראתי] וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה [יראי שמים בחיצוניותם בלבד], לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא [=להכות] אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא [בייסורים קשים] וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יג–יד). כלומר, העונש על ההתרחקות מידיעת ה' הוא הטמטום ואיבוד הדעת...

המקורות שהבאתי הם המקורות המרכזיים בנושא, לא ידוע לי על מקורות נוספים לעניין זה. כמובן שהוזי ההזיות העילגים דיברו בזה הרבה מאד, אך אין צורך להתייחס להזיות ולפלפולי הבל. ובכלל, חובת ההוכחה שיש איזה שהוא איסור רובצת על האוסרים, לא על המתירים.

המשך התגובה: אפילו סגנון צוהר מחמירים… m.ynet.co.il/Articles/4180546

תשובה:

צוהר? חוצבי תורה ומחללי-שם-שמים. הם בסך-הכל עוד זרם אורתודוקסי ארור שמחפש לו לקוחות שיממנוהו. לא הייתי מביא מן החוצבים הללו ראיה אפילו להלכות ברכות הנהנין. "כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי", "כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (יח' כב, כו; צפ' ג, ד).

***

ועתה לתגובה השנייה: אם בהכשרה עסקינן. האם יש עניין להכשיר את הכיריים של הגז? וכן את הפלטה של שבת? שהרי אין גוף המאכל נוגע בהם... תודה. תשובה:

מכך שאסור להפליג בחומרות ולחייב להכשיר תנור, יש ללמוד לדברים הקלים מתנור: כגון כיריים והחלק העליון של הפלטה, שנועדו רק להעמדת הסירים, ואין בהם אפילו את החשש (שנדחה מן ההלכה) בעניין הריח וההבל של המאכלים, דהיינו שמא הריח מבליע איסור.

***

ועתה לתגובה השלישית:

ומה בדבר תבניות שאין עליהן ישירות חמץ או חלב או בשר אלא דרך נייר אפייה? תשובה: נייר אפייה אינו אטום, המאכלים מחלחלים ממנו לתבנית, ולכן הוא לא מעלה ולא מוריד.

המכשיר תנור וכיו''ב – חטא גדול בידו.pdf

הורידו את PDF • 164KB