הרמב"ם מפציר בנו בהלכות תשובה (ג, ד) שנראה את עצמנו כחצי זכאים וחצי חייבים בכל עת, לעומת זאת, ישנם לא מעטים אשר מפצירים בנו לראות את עצמנו באופן שונה לחלוטין. לשיטתם על כל אדם לראות את עצמו כרשע, וזאת בניגוד לדברי חז"ל במסכת אבות (ב, טז): "ר' שמעון אומר: הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה. וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים לפני המקום-ברוך-הוא [...] ואל תהי רשע בפני עצמך".
התנא ר' שמעון בר-יוחאי מלמד אותנו, שלא נראה את עצמנו כרשעים בעת פתיחת לבנו כלפי הקדוש-ברוך-הוא, קל וחומר בשגרת היום. מדוע אפוא שנענוד את שרשרת המסכנות הזו? האדם עלול להתדרדר בעקבות זאת בקלות לדיכאון ו/או חרדה. כמו כן, האדם המבולבל עשוי לפתח רצון לפצות על "רשעותו" ולהשיב את הכף חזרה אל הזכות, למרות שמדובר באשליה, אשליה שתוביל לשיבוש מחשבתי ולראיה שגויה של המציאות.
"חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיי יְשֻׂגָּב" (מש' כט, כה).
***
רבנו בהלכות ציצית (ג, ט) כותב, שמותר להיכנס עם הטלית לבית הכסא, וזכורני שבעבר טענתי זאת בפני חבריי, אך הם תמהו: כיצד יעלה על הדעת דבר שכזה? הדבר נדמה להם כחילול ה' וזאת בגלל שאינם בעלי ראיה מתונה, נכונה ומידתית. כמו כן, בעניין המידתיות, קשה מאד לבעלי תשובה לשאת בקשר עם הוריהם, ואף ישנם רבנים אשר מצדיקים ניתוק קשר. אותם רבנים סומכים את דבריהם על דרשת חז"ל המפורסמת הדורשת את הפסוק שבספר ויקרא (יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם", ודרשו חז"ל הלכה: כאשר ההורה מורה לבנו לחלל שבת אל ישמע לו.
אך יש לתמוה על ראייתם מדרשה זו, וכי יש ללמוד ממנה שהאדם פטור מלכבד את הוריו? וכי יעלה על הדעת שהיא מתירה לאדם להתכחש להוריו? האם מותר לאדם להתנכר להוריו ולדבר איתם קשות? ושמעתי על חסיד חב"ד שהוא גם רב קהילה, שאביו פרש מן החסידות וחבר לדרך האמת של הרמב"ם, ובנו קורא לו בפרהסיה "כופר" ו"אפיקורוס"! קצרו של דבר, כל מה שחייבו חכמים הוא לא לשמוע לאב אם הוא מורה לבן לחלל שבת, ברם, מעבר לזה, הבן חייב בכבוד אביו ומוראו אפילו אם אביו הינו רשע! וכמו שאומר רבנו בהלכות ממרים (ו, יג): "שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו".
אדם אשר לומד את הלכות האמת של חז"ל והרמב"ם יידע מהם סדרי העדיפות הנכונים, ואסביר את כוונתי, כשאדם לומד תורה לפי הרמב"ם הוא לא יעמוד זעוף מול הוריו ויתעקש לבצע דברים שאינם חובה, הוא יידע על מה ניתן לוותר לצורך גדול יותר (ולעתים קרובות "המצוות" שהעולם האורתודוקסי מחזיק בהן אינן אלא הזיות, כך שבעיות רבות נפתרות מאליהן). רבנו כותב ב"ספר המצוות", בכלל הראשון מתוך ארבעה-עשר, שאין ראוי למנות בין 613 המצוות של התורה את המצוות שהן "מדרבנן". כלל זה נוגע לענייננו, מפני שיש לתת תוקף גדול למצוות כיבוד ההורים ומוראם, שהן מצוות המפורשות בתורה ואף השווה אותן הכתוב לכבוד ה' ומוראו; לעומת הדלקת נרות או לחם משנה בליל שבת, ואפילו קידוש על היין שהרי עליו אומר רבנו בהלכות שבת (כט, ו): "מדברי סופרים [מדרבנן] לקדש על היין ולהבדיל על היין". מכל-זאת אנו למדים, שלא יעלה חרון אף ה' אם נחליט לוותר על הטקסיות לצורך גדול כגון כיבוד הורים ושלום בית, ו"חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל" (איוב לד, י).
הוזי ההזיות אשר חזרו בתשובה ונראה להם שהדרך הנכונה היא להפוך לפרוּשים בן-לילה, טועים ושוגים, ולא רק כי רוב חומרותיהם הזיות, אלא גם בגלל שעל כל אחד לעבור תהליך, וידוע שקפיצה חדה לא תרומם את האדם אלא תשבש את דעתו, לכן הנני מציע, אם המשפחה מזמינה את בן המשפחה למסעדה שאין לה תעודת כשרות, ואותו אדם נקלע בין הפטיש לסדן, לאור הספר "משנה תורה" הוא יכול למצוא פתרונות כיצד להתמודד בשדה המוקשים הצפוי לו. לדוגמה, הוא לא יכול להזמין פיצה, שמא היא נאפתה בתנור עם פפרוני, אך הוא בהחלט יכול להזמין סלט או דברים חיים שלא התבשלו או נאפו, כי רוב הירקות ממילא נקנים שהם כבר מעושרים, ותרומות ומעשרות בימינו דרבנן, כך שספקא דרבנן לקולא, ואם הוא מתעקש להחמיר, יפריש תרומות ומעשרות בצנעא.
כמו כן, מעניין הדבר שהתורה אינה אוסרת לקנות פת מן הגוי, וגם חכמים שאסרו זאת, אסרו זאת רק כדי שיהיה היכר בין ישראל לגויים, שלא יבואו לידי חתנות (ראו הלכות מאכלות אסורות יז, יג), ובמלים אחרות, לפי התורה אין צורך בתעודת כשרות למאפייה של גויים. וראוי להשתמש בהיתר הזה של התורה במקום שבו מצות כיבוד-אב-ואם מתנגשת עם האיסור לאכול פת שנקנתה במאפייה שאין לה תעודת כשרות, או לפת שנאפתה על-ידי אימו שאינה שומרת תורה ומצוות, ואם הוא יסרב לאכול ממנה הוא יסב לה צער גדול. סוף דבר, מי שירצה לכבד את הוריו ימצא את הדרך.
"והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב, א).
דרך התורה היא דרך האמת ושיניתי כדי שהדברים יהיו ברורים יותר. בהלכות ממרים הרמב"ם כותב שזה לא משנה מצוות מהתורה או מחכמים. ומה שרציתי לומר שיש הורים המנצלים טיעון זה כדי להעביר את הבן מדרך האמת בטענות יפות ובייפוי חיצוני כביכול בשם מצוות כיבוד הורים (שלא תגרום לפגיעה בהורים).
לא הבנתי את הקשר לשיעור אכילת איסורים שונים אבל בכל מקרה גם אם אכלת פחות מכשיעור הדבר אסור מן התורה.
גם חכמים עשו הרבה סייגים והם לא מדרון חלקלק אלא חומרות יתירות הם השיממון כפי שאמרת. מה שאמרתי על תעשיית המזון והאפייה אינה חומרה אלא עובדה שבכל דבר מוסיפים חומרים שלא מוכרים ובהרבה מקרים הם דברים לא כשרים.
עברת מ-"דרך התורה" אל "לעוות את האמת" וכבר ציינתי את הכלל הראשון (דרבנן/דאורייתא) על מנת שנדע היכן אנו אכן שוגים בכך, זה נוגע לקשר עם ההורים באופן גורף, "לדון כל מקרה לגופו" אינו בר-מעשי. בנוסף אציין שיש שיעור לאכילת דבר טמא ובפסח שיעור לאכילת חמץ. הסייגים הם מדרדרים ומהווים מדרון חלקלק אל השיממון שנאמר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (משלי ז, טז).
אני התכוונתי לכך שצריך לסייג ולא כל דבר קטן שנחשד כפגיעה בהורים צריך לעקם את האמת. ישנם מצבים שאין בהם באמת פגיעה בהורים אלא ההורה מנצל את המצווה כדי לגרום לבנו לנטות מדרך האמת באמתלה של פגיעה בכבוד ההורה. זה דבר עדין שמצריך דיון כל מקרה לגופו וכמובן שבמקרים מסויימים כמו שאמרת צריך לדאוג לא לפגוע בהורים בגלל חומרות וכדומה.
גם עולם האפייה והלחמים הוא בתוך תעשיית המזון רק תראה את העובדה שכדי להכין לחם בבית נדרשים לכל היותר חמישה מרכיבים ואילו היום רשימת המרכיבים היא לפחות עשרים מרכיבים. אני אקח לדוגמא את פסח. מה שפעם היה ברור באילו מוצרים יש חמץ היום ישנם מוצרים שלא היה עולה על דעתך שיש בהם חיטה ורכיבי חיטה. לכן צריך להיזהר ביותר בתעשיית…
"דרך התורה" אינם הזוטות הללו אלא העיקר הוא מחשבת ישראל ובמיוחד שרוב דורנו כושלים בכך. בנוגע לדבריך שמדובר במדרון חלקלק, כל החיים יכולים להוות מדרון חלקלק למי שלא חפץ באמת. והנני מתפלא עליך בהחליף את דבריי; "מאפייה" ל"תעשיית המזון". אם נתעלם מכך, אני חש לדבריך בכך שיש חשיבות לברור מצרכים מסוימים ולנפות את הקמח ותתפלא לדעת שגם במאפיות הגוים מבצעים זאת במקומות לא מעטים אך בנוגע לחשש הידוע שמא הגוי הוסיף משהו לא כשר לבצק הפת הינה רחוקה מהמציאות.
בעניין הציצית זה לא עניין של מידתיות או מתינות אלא זו ההלכה שאין בעיה להיכנס עם טלית לבית הכסא. טלית פירושו בגד וככה זה בלשון חז"ל וככה נהגו בתימן להשתמש בטלית להרבה דברים כי זה בעצם בגד.
בעניין כיבוד הורים לא כל דבר שיש בו אי נעימות עם ההורים נעקם את דרך התורה. דבר זה יגרום למדרון חלקלק שיתירו כל מיני דברים בשביל אותו עיקרון גם שאין פגיעה בהורים. אין פגיעה אם הבן יאמר להוריו שהוא לא יכול ללכת למסעדה לא כשרה ולהציע מסעדה אחרת כשרה.
ובעניין המעשרות אני לא חושב שהרוב מעשרים כי הרבה לא מבינים בענייני תרומות ומעשרות.
בעניין פת גויים שונה הדין בימינו כי כיום תעשיית המזון השתנתה ולא יודעים מה מכניסים למזון לצערינו הרב. לכן כל…