בימינו מקובל לחשוב שהוא נהרג בשל תקלה טכנית. במאמר זה נבדוק את נכונותה של אבחנה זו לאור התורה-שבעל-פה, נחל את דיוננו בעיון בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ו, ד): "ויש הורג בשגגה ותהיה קרובה לזדון, והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה, או שהיה לו להיזהר ולא נזהר. ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו".
כלומר, יש הריגה שאינה בגדר שגגה ואינה בגדר זדון, משהו באמצע, בין שגגה לזדון, מכיוון שיש בה פשיעה, ובמלים אחרות, היה על ההורג להיזהר אך הוא נהג ברשלנות ולא נזהר. בהמשך דבריו, הרמב"ם מביא דוגמה לפשיעה הנדונה הזו שקרובה למזיד (שם, ו): "הסותר [=ההורס] כתלו [קיר שברשותו] לרשות הרבים ונפלה אבן וְהֵמִיתָה [...] הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט, מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין [לבדוק] ואחר-כך יסתור".
לאור הלכות אלה, נעבור לבחון את המקרה של מעבורת החלל קולומביה, שם מדובר היה בחוקים פיזיקליים שבהם המדענים נדרשו לעיין ולבחון, דברים אשר הם נדרשו ללמוד היטב במוסדות הלימוד בטרם הגיעו לעבוד בנאס"א.
כשלים מקצועיים ומוסריים
להלן נציג את הגורמים לאסון כפי שהם עלו בתחקיר האסון (מתוך ויקיפדיה), ננתח את הגורמים לאור כללי ההלכה ככל יכולתנו, ואף נדלה מתוך בחינת הכשלים יסודות חשובים אשר ניתן ללמוד באמצעותם על יראת ה' ועל קיום התורה והמצוות.
באופן כללי, הגורם לאסון הינו:
"כשל מבני והתפרקות בחזרה לאטמוספירה, בעקבות פגיעת פיסת קצף בידוד מהצד השמאלי של הדו-רגל, המחבר את מיכל הדלק החיצוני למעבורת בהמראה".
לאחר קריאת התחקיר באופן מעמיק אלקט את הדברים שנאמרו בוועדת החקירה, ואשר עליהם ניתן לומר: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע" (קה' יב, יג):
1) "הוועדה מצאה, שכדי שקצף בידוד ייפרד מהדו-רגל, צריכים היו להיות פגמים קיימים בשכבת הקצף על המיכל. כמו כן, בעת תכנון מיכל הדלק החיצוני במחצית שנות ה-70, הכלים ההנדסיים שעמדו לרשות המתכננים היו חלשים מאוד יחסית לכלים העומדים לרשות המהנדסים כיום. שיטות הפיתוח אז היו שונות מהמקובל כיום – כל היבט של הפיתוח נעשה בנפרד, בעוד שכיום מקובל לפתח את כל צדדי הפיתוח: מבני, תרמי וכדו' ביחד.
הקצף מיושם על חיבור הדו-רגל באופן ידני, מה שגורם לשוֹנוּת רבה בין מכלים שונים. חיתוכים בקצף שנעשו בהוראת ועדת החקירה, מצאו כיסים, חללים ושברים בתוך הקצף באזור זה. אף כי הקצף יושם בהתאם לנהלים, נהלים אלה נכתבו על ידי אנשים שלא הבינו לאשורן את תכונות הקצף".
יש לתמוה מדוע הרכיבו במעבורת מיכל משנות ה-70? וכן מדוע נמנעו מפיתוח מיכל חדש אשר יכלול בתכנונו מערכת בידוד תרמי תואמת לצורה החדשה? היאה לחתוך את חומר הבידוד וליישׂמוֹ באופן ידני? אף אני יודע שלא.
2) "הוועדה הגיעה למסקנה ששורש הבעיות הארגוניות בנאס"א מגיע עד הדרך בה הוחלט על בניית מעבורות החלל. לדעת הוועדה, התקציב, ההיסטוריה והתרבות הארגונית של נאס"א, כמו גם שיקולים פוליטיים, פשרות ושינויים בסדרי עדיפויות כתוצאה מן ההליך הדמוקרטי הם שהביאו למצב שגרם לתאונה. כתוצאה מן הדרישות השונות מרכב החלל החדש, נוצר רכב שהוא פשרה בין צרכים שונים ואינו הרכב המיטבי לטיסות חלל. כתוצאה מכך נוצר רכב שמעולם לא ענה לדרישות האמינות, העלות, קלות החזרה לשימוש, קלות התחזוקה, והבטיחות".
דבר ידוע בעולמנו ששיקולים פוליטיים מובילים לפשרות, או במילים אחרות לסדרי עדיפויות מעוותים, ומקורם כנראה בשוחד ושחיתות המובילים לרפיון וכישלון במשימה.
3) "קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציב נאס"א גרמו לקיצוצים בכמות הבדיקות והעברת עבודות לקבלנים חיצוניים, מה שפגע בבטיחות הטיסה. למרות קיצוצי התקציב, נאס"א ניסתה להמשיך ולעסוק ביותר משימות ממה שהתקציב שלה אִפשר [...] מנהל נאס"א בשנים 1992–2001, דניאל גולדין, החליט לקצץ בתוכנית שלקחה את החלק הגדול ביותר מתקציב נאס"א – תוכנית מעבורת החלל".
נאס"א החליטו להעדיף לפנות אל קבלנים חיצוניים מאשר לפקח על התהליך בצורה טובה ולהעסיק את עובדיהם למטרות המסוימות הללו, נראה שמנהל נאס"א לא היסס להפקיר היבטים חשובים מתוך מטרה להשלים משימות רבות ללא מתן מבט על ההשלכות.
4) "עקב חריגות בלוח הזמנים ובתקציב של בניית תחנת החלל הבינלאומית, קבע 'המשרד לתקציב ומִנהל' בבית הלבן תאריך יעד בשנת 2004 להשלמת ליבת החלק האמריקאי של תחנת החלל. אם לא תעמוד נאס"א בתאריך זה, איים המשרד, תופסק תוכנית תחנת החלל. לאחר בדיקת האפשרויות, קבעה נאס"א לעצמה את התאריך 19 בפברואר 2004 כתאריך יעד להשלמת ליבת התחנה [...] הוועדה מצאה, שלמרות עיכובים שנגרמו מתקלות טכניות במעבורת, מנהלי התוכנית היו מקובעים לתאריך זה (שאף הופיע בשומר מסך שהופץ למנהלי התוכנית). כדי לעמוד בו, גייסו משמרת שלישית לעבודה במרכז קנדי, ולא עצרו משימות גם כאשר נתגלו נפילות קצף שגרמו לנזקים משמעותיים למעבורות, כדי למצוא את הסיבה לנפילות ולמנוע אותן.
כתוצאה מכך בעיות שהועלו נתקלו בהתעלמות. הוועדה מצאה שמהנדסים בדרג נמוך לא הצליחו להעביר את השגותיהם אל ההנהלה הבכירה".
על התנהלות מסוג זה כבר אמר קהלת (ה, ז): "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם", ושם פירש רס"ג: "אל תתמה על הרֶשַע שבעולם, כי הגבוה מגן עליו מי שהוא גבוה ממנו ויותר נעלה בדרגתו, ועל-ידי כך נרמסים זכויות בני אדם". במקרה שלנו מדובר על פרויקט עצום אשר דרש התייחסות רבה וטיפול מפרך ודקדקני, אך כשחדר החשש לפגיעה בתקציבים, נראה שהתקיימה שחיתות היררכיה טיפוסית: הדרגות הנמוכות חששו למִשׂרתם ובעלי הדרג חששו לתקציביהם. אין ספק שכל בעלי הדרגות, הנמוכות והבכירות שכחו כי יש בורא לעולם אשר שופט בצדק את כל בני האדם מכל הדרגות ומכל המעמדות, ועל כך מזהיר אותנו רס"ג בהמשך פירושו (שם):
"ועליהם, מי שמרומם וגבוה יותר, וסוף יש מי שישפוט את הכול הוא ה' יתעלה".
צדיק בסדום
ראוי ללמוד בהקשר אסון המעבורת את דברי דוד המלך בתהלים (נ, יז–כג):
"וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ [מיהרת להצטרף לריצתו אחרי הרעות והבצע] וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ [גם מִזִּימַּת הבּשרים לא מנעת עצמך, וישבת עמהם בבתי פריצותם]. פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה [המִרמה צמודה תמיד לדבריך]. תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי [תוציא שם רע על אחיך]. אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ [כל הזמן שעשית כזאת החרשתי מפני שהארכתי אַפּי לך, ואתה דמית שכבר נעשיתי כמוך עַוָּל. לכן דע שאני אוכיחך ואערכה אותך למשפט]. בִּינוּ [=תבינו] נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ, פֶּן אֶטְרֹף [בעונש] וְאֵין מַצִּיל. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי [יודה לי דרך כבוד, לא כמו מי שנותן מתנה]. וְשָׂם דֶּרֶךְ [המכשיר את דרכיו] אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים".
קשה להתמודד עם אנשים המתנהגים כפי שתואר לעיל, ולא קל להיות אדם ישר בדור שבו רבה השחיתות המוסרית. אך חובה על האדם ירא ה' להתרחק מאנשי הרשע ולא לנהוג כמותם – כפי שמכשירים הם את מעלליהם בהתנחמם בעובדה שרבים נוהגים ברשעות. אלא, על האדם לזכור שהעולם הזה הוא זמני, ללכת בדרכי היושר והתום ולחתור לעבוד את ה' מאהבה, וכדברי רבנו בהלכות תשובה (י, ב): "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות, והולך בנתיבות החכמה – לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לִירַשׁ הטובה, אלא עושה האמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה".
סוף דבר
על האדם ללמוד את המדעים המכשירים, אשר מרוממים את שכלו להבחין בין אמת לשקר ובין טענה אמיתית מבוססת לטענת הבל הנמשלת לגג ללא עמודים. כמו כן, לעיתים ירצדו במוחנו טענות הסותרות זו את זו. עליו לידע אפוא, כי כלל ראשון במדעים הוא שישנה תשובה אחת נכונה שהיא האמת, וכדי להתחקות אחר טענה שקרית עלינו לחקור ולבדוק את מוצאן ומובאן של הטענות, וכן את האינטרסים של העומדים מאחוריהן, עד שלעיתים נסיק שהינם משוחדים.
בדרך זו נזהה את השחיתות והשקר, נציל את עצמנו מהם ומהזיותיהם, ואף נקיים את ציווי ה' יתעלה שמו: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמ' כג, ז), ועל ציווי נעלה ומרומם זה אומר רבנו במורה (עמ' רע): "כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא".
ובמילים אחרות, כדי שהאדם ידע לזהות את הדרך הנכונה ולעשות את הטוב והישר לפני ה' יתעלה, עליו לחתור בכל עת להתקרב לידיעת ה' ולמצוא את ההשקפה הנכונה כפי שנהג אברהם אבינו. אך ראשית עליו לאמץ אל חיקו את הכלים להשגת דרך האמת, ולהלן דברי רבנו בהקדמתו למסכת אבות:
"להרגיל את הכוח השכלי בדרכי המופת עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההיקש [=הסקת המסקנות] המופתי מזולתו, ויהיה לו זה הדרך שיגיע בה לידיעת אמיתת מציאות השם".
ואחתום בדברי חכמים במסכת אבות (ה, טו), אשר מלמדים אותנו שכל העניינים שקשורים לעולם החומר והתאוות עוברים ובטלים מן העולם: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה", אך לעומת זאת בהמשך שם נאמר: "ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם", ורבנו מפרש שם, שהיא האהבה למדע האמיתי אשר ביטולה לא ייתכן מכיוון שהיא תמידית כקיום המציאות; נמצא כי ידיעת ה' ואהבתו לעולם עומדת.