אור הרמב"ם

רבנו פוסק בהלכות מגילה (ב, יח) כך:

"וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים. ונותן לכל אחד [מן העניים] מתנה אחת: או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין, שנאמר: 'וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים' [אס' ט, כב] – שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו".

הלכה זו עוסקת בעניים בלבד, ואין לדקדק בפורים כהוראה בהלכות מתנות עניים (י, יב):

"ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא-אם-כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג כשורה כחנניה בן תרדיון [=והכוונה שהוא יודע בוודאות מוחלטת שמדובר באדם כשר וישר]".

כלומר, גם אם לא ידוע בוודאות שמדובר בעני או בממונה כשר, מותר לתת לו צדקה בפורים. ברם, אסור כל השנה לתת צדקה לאדם שידוע שהוא עובד אלילים (ראו: 'האם מותר לתת צדקה לעובדי אלילים'). ולדעתי אסור לתת כסף לילדים כי מדובר בחינוך גרוע, ויש לחנך את הילדים שאין ליטול כסף מזרים, וכן ששונא מתנות יחיה, וכן שכסף נועד להרוויחוֹ ביושר.