אור הרמב"ם

אחל בפסקי חז"ל ורבנו בהלכות תפילה (ג, ד–ז): "זמן מנחה גדולה משש שעות [זמניות] ומחצה עד תשע ומחצה [דהיינו זמנה שלוש שעות]. וזמן מנחה קטנה מתשע ומחצה עד שיישאר מן היום שעה ורביע [דהיינו זמנה לכתחילה שעה ורבע] ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה. [...] תפילת הערב, אף-על-פי שאינה חובה, המתפלל אותה יש לו להתפלל מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר. [...] ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי-שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת, בשבת – לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא קרית-שמע בעונתה אחר צאת הכוכבים".

בימינו נוהגים לסבור שניתן להתפלל ערבית שעה ורבע לפני תום השקיעה (זמן זה נקרא בפיהם 'פלג המנחה', מושג שלא נזכר בדברי רבנו). אולם, מדברי רבנו בהלכה עולה שלא ניתן להקדים עד-כדי-כך את תפילת ערבית, שהרי רבנו לא אומר על תפילת ערבית שניתן להקדימה בשעה ורבע, אלא הוא אומר עליה ש"אין מדקדקין בזמנה", דהיינו מדובר בהקדמה שולית מאד, שהרי דקדוק הוא עניין דיוק, כלומר אין צורך לדייק בזמנה של תפילת ערבית. ואחד העיר את תשומת ליבי לכך שהרי"ף בפסחים (יט ע"א) סבור ש"סמוך" פירושו כחצי שעה, ונראה לי שאפילו זה הרבה, כי הביטוי "אין מדקדקין בזמנה" משמעו בדבר מועט ולא יותר מכך.

לסיכום, לדעת רבנו לא ניתן להתפלל ערבית לפני ששקעה השמש, ושקיעת השמש לפי רבנו היא כעשרים דקות לפני זמן צאת הכוכבים שבלוחות השנה. ועוד בעניינים האלה ראו נא: "השקיעה לפי רבנו ולפי הדרדעים האורתודוקסים", "תפילת ערבית – חובה או רשות?".